Exec(שולט) |
לפני 19 שנים •
24 בינו׳ 2005
לפני 19 שנים •
24 בינו׳ 2005
Exec(שולט) • 24 בינו׳ 2005
[quote="fire"]...מה שמדאיג אותי והסיבה שהעליתי את הנושא הזה שלמרות ששכלית אני פמיניסטית אני רואה את זה כיותר גברי לשלוט ויותר נשי להיות נשלטת וזה מפריע לי. זה לא קשור לכך שאני חושבת שמין אחד יותר טוב חלילה...[/quote]
זהי דוגמה טובה לניגוד הנפוץ בין הלכה למעשה, בין תיאוריה לפרקטיקה. החברה, התקשורת, החינוך הממסדי מכתיבים גישה מסויימת שמנוגדת לתפישה הטבעית שלך כנשלטת, וזה מן הסתם גורם חוסר נחת. ברגע שלא מתיחסים לבדס"מ כמו לעוד תבלין ביחסי מין, הניגוד לא יכול שלא לבלוט לעין. וכדי לא לקבל בסוף פיצול אישיות מומלץ לבחור מה יותר חשוב. או להצהיר, שהמהפכה הפמיניסטית נתנה לאשה חופש בחירה, והבחירה האישית שלך להיות נשלטת וימותו הקנאים . |
|
Aragorn(שולט) |
לפני 19 שנים •
24 בינו׳ 2005
Re: ואללה
לפני 19 שנים •
24 בינו׳ 2005
Aragorn(שולט) • 24 בינו׳ 2005
fire כתב/ה: Yosefus כתב/ה: נדמה לי שיש כאן שיח בשי מישורים נפרדים: דיון רציונאלי בנושא פמיניזם ושוביניזם ומקומם (אם בכלל) ב-בדסמ ובחיים, ודיון רגשי על תפישת האחר. כך למשל ברמת הרציו אני מנסה להיות שיוויוני, אך ברמת הרגש, בכל פעם שאני נתקל באישה (יפה) אני מקווה שהיא צייתנית. אני מניח שגבר נשלט היה מקווה שהאישה תהיה דומית וכנ"ל לגבי ראיית הצד הנשי את הגברים.
בקיצור, כשהרגש יורה ההגיון שותק. כשהרגש נובח ההגיון עובר... השאלה היא בהתחשב בזה שרגשית ככה אני מרגישה האם אני יכולה לקרוא לעצמי פמיניסטית בלי להיות צבועה? כן |
|
star |
לפני 19 שנים •
28 בינו׳ 2005
הכל מתחיל בהגדרות ומסתיים במודעות אישית
לפני 19 שנים •
28 בינו׳ 2005
star • 28 בינו׳ 2005
קל לי להבין את הקושי הרגשי,
המהפכה הפמיניסטית נלחמה על שיוויון נשים רק כדי שתוכלי לשרת גבר ולהיכנע לו? אז לדעתי כן. כל עוד את יכולה לבחור לעשות את זה, כל עוד יש לך שוויון בזכויות. אז את פמיניסטית (נכון שלא לפי כל הזרמים בפמיניזם). אם את מבינה שנשים, כמו לגברים, יכול להתאים להיות שולטות, אז את פמיניסטית, לפי תפיסת העולם שלי. אם את מרגישה משיכה מינית לגברים בעלי נטייה לשלוט, אז את סאבית, או אולי אפילו שפחה. אם את יכולה להבדיל בין רגש לאמונה - הדברים יסתדרו לך. חשוב לדעת להפריד בין אמונות שוביניסטיות שתיארת- > מתאים לגבר להיות שולט, רק בגלל שהוא גבר. לבין המימד האישי שכתבה תאיר, בתגובה מנוסחת היטב- > אני נמשכת לגברים דומיננטיים. ואולי, את רוצה להאמין ולחשוב שלגברים מתאים להיות שולטים רק בגלל שאת לא מוכנה להודות שיש לך נטייה להיות כנועה, צייתנית, שירותית, מזוכיסטית ונשלטת, לפעמים קל לנו יותר לחשוב שזאת דרכו של עולם, מאשר שזאת הנטייה המינית שלך, ושאת בוחרת לממש אותה, למרות שלא כולן כאלה. |
|
ורה |
לפני 19 שנים •
30 בינו׳ 2005
לפני 19 שנים •
30 בינו׳ 2005
ורה • 30 בינו׳ 2005
טוב, גם אני התייסרתי רבות בעניין הזה, עד שבחורה חכמה אחת אמרה לי: "את צריכה לראות את זה כעניין אישי לגמרי, בלי קשר למין שלך".
והמון אנשים כתבו על "מה תעשה הפמיניסטית עם הפנטזיות המזוכיסטיות שלה". הציטוט האחרון בנושא שעניין אותי, ממאמר של עמליה זיו (כן, אני שמאלנית, תהרגו אותי), הוא שרדיקלית אחת בשנות ה-60 הכריזה "אם אשה תצטרך לבחור בין סקס לחירות שלה, אין אחת שתבחר בסקס", ועל זה ענתה לה מלומדת משנות ה-90: "כל עוד עלינו לעשות את הבחירה הזאת, לא נוכל לקרוא לעצמנו חופשיות". וזה בדיוק העניין - ששוויון פוליטי פירושו שהתכונות השיוכיות (מין, מוצא וכו') נפרדות לגמרי מחלוקת המשאבים בחברה. וכבנאדם, אין שום רע בלרצות להיכנע מדי פעם; ולהיות פמיניסטית משמעו לראות את עצמי כבנאדם רבגוני ולא כ"אשה". |
|