דולי .(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
Re: אהוד ליבה כתב/ה: מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות אל סביונים ושחפים שספר כל נמש חרש ובחול נרדם - מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם? (ימי בנימינה) אהוד מנור 1941-2005 פוסט שנכתב לא מזמן ומתאים לעכשיו... משכן האומנויות של אלוהים אם תהיו ממש בשקט בשעת דמדומי אור היום הגווע לאיטו תוכלו להקשיב לסימפוניה במשכן לאומנויות השמיימי אחד אחד הם נקטפים לחלקת האלוהים שם נבנה היכל אומנויות המשחק היצירה והשירים אריק לביא מזמר עת ערב לוונוס על "נועה" של נעמי בקולו העמוק והחמים ... דם השקיעה מעטר כתפאורה את משכן הסימפוניה שבחלקת המלאכים ,בלילות בהם הירח זורע נבטי כוכבים בשקט שבין שביל החלב ומאדים תוכלו להקשיב לקולה העדין של נעמי ... נושא תפילה חרישית"אנא שמור לי על כל אלו ועל אהובי נפשי" וכשקרני חמה יפציעו כמלטפים דמ-דומים מליל אמש בדממה חרישית יתנגן לו שיר ערגה אל "זרעי קיץ נישאים ברוח.. מעירים זכרונות מעוררים ערגונות". והשמש תעמוד דום כשמאיר אריאל בחספוס קולו יעיר מתרדמת הליל את כרובי משמר המשכן בחלקת האל . הומים היכלות משכן האומנויות של אלוהים קולות וצלילים כה מופלאים כינורות וזמר חולמי חלומות נשזרים זה בזה בסימפוניה שמיימית . שוקעת לאיטה שמש צהרים חמימה על הים נפרשת תוגה .. ואלוהים קוטף לו עוד תו אחד הקשיבו הלילה בינות ענני הסתיו האזינו לשירת האיש שחלם על השלום והגשים חלום ,עוזי חיטמן . וכך נאספים אל משכן האומנות של אלוהים הטובים שבטובים , לפאר את היכלותיו אשר במרומים . |
|
|
המלכה לירז(שולטת){כ}
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
השוטר אזולאי
כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו שוב הוא לבדו שוב רק עם צילו כל הרחובות כבר ריקים הסמטאות כולן שלו אין מה למהר או לאחר לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו רק להשיב ניתן את שחלף מזמן איך העולם אז היה משתנה עשר שנים לפחות הוא מהלך בין הצללים שוב ושוב סופר את הגלגלים עשר שנים לפחות הוא מהלך בין הצללים אין מי לאהוב או לעזוב לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו רק להשיב ניתן את שחלף מזמן איך העולם אז היה משתנה בוקר אפור באוויר הסמטאות כבר לא שלו שוב אומרים לו לך, שוב אומרים לו בוא בוקר אפור באוויר שוב משנה את התמונה שמש אט יוצאת מנדנה. |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
בכמה שלבים בחיינו אהוד מנור נותן לנו מילים לתחושות ולרגשות,
באיזה אומץ וכאב הוא כתב : לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי. לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה הוא הבין את הדבר הכי חשוב במערכות יחסים : אט לאט נגלה מעט מי אני - מי את ואולי אולי נלמד - לוותר ולתת יותר עד שתיותר רק אהבתנו. יהי זיכרו ברוך מישהו, מישהו דואג דואג לי שם למעלה בא והדליק כמה כוכבים והם נופלים אחד אחד. |
|
|
| Rocco(שולט) |
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
עצוב
לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן
איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו רק להשיב ניתן את שחלף מזמן איך העולם אז היה משתנה |
|
|