TV_Eye(שולט) |
לפני 19 שנים •
19 באפר׳ 2005
לפני 19 שנים •
19 באפר׳ 2005
TV_Eye(שולט) • 19 באפר׳ 2005
הפנטזיה הגדולה ביותר שלי
זה ליקפוץ מצוק גובה אבל אני מדבר על צוק באמת גובה ולהתחיל לרחף מעל השמים להרגיש את הרוח בעוצמה חובטת בפני את הציפורים עפים סביבי ואת העננים מצדדי אבל שוב אני יודע שברגע שאני אפגע בקרקע זו תיהיה חוויה חד פעמים ולא אוכל לשתף איש או אפילו אותי לכן אם אני עושה את זה זה רק אחרי שדאגתי שיש את כול אמצעי הביטחות האפשרים מצנח בעיקר וגם אז עדיין יש סיכוין ואנדרלין אדיר |
|
בצלמו |
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
לאחר קריאת התגובות, חידוד השאלה
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
בצלמו • 20 באפר׳ 2005
מה הדבר הכי אקסטרימי שעשיתם בתחום הבדס"מ, מה הגבול האישי הכי קיצוני שחציתם, כמה רחוק הגעתם?....
|
|
נוריתE |
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
נוריתE • 20 באפר׳ 2005
מותק שלי
בנינו... עם כלב, עוד לא הייתי. עוד משהו??? |
|
שם זמני |
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
שם זמני • 20 באפר׳ 2005
|
|
רפאל |
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
Re: וידויה של סאבית ושאלה..
לפני 19 שנים •
20 באפר׳ 2005
רפאל • 20 באפר׳ 2005
בצלמו כתב/ה: לא עדיף לחיות חיים קצרים מלאי ריגושים, הרפתקאות, אדרנלין, סקס וסשנים מטורפים על גבול הסכנה מאשר חיים בטוחים ארוכים אבל משעממים. בלי גילויים, עניין, ריגוש, סכנה ולו המינורית ביותר? האם לא הייתם רוצים לדעת שעשיתם בחיים כל מה שאתם חושקים, כל דבר חדש, גילוי, גם אם הוא מסוכן ואף מסכן את חייכם אבל ללכת איתו עד הסוף? האם האושר הפנימי שמציף אותי לא שווה את הסיכון שיכול להיות ממעשי? אני חושב שהתקופות היחידות שבהן הסכנה, ההתגרות במוות, והנטיה ללכת "עד הסוף", הטיבו עמי, היו דווקא תקופות שבהן היה לי רע למדי. כשמסביב ההכל הרגיש טפל, מיותר ומשעמם - אז סכנת המוות הרגישה כמו גאולה. אז זה הרגיש טוב. עכשיו, כשיש סביבי גם דברים שאני אוהב, דברים שנוח לי כשהם שגרה, ההתעסקות בסכנה וההליכה על הקצה נעשו מיותרים, (אפילו שאני קצת מזוכיסט.) |
|