האונס

זה היה אונס בדיוק כמו שהיא ביקשה. כמו שהיא תכננה. כמו שחזתה בפנטזיות שלה.
היא בת 23. כבר בפעם הראשונה שהיא היתה עם גבר, היא רצתה שהוא יהיה חזק, קשוח, אכזרי.
איפה, אין סיכוי בעולם, כמעט. למה???? כי לימדו אותנו שצריכים להיות איתן רכים, משחק מקדים, לטיפות. לימדו אותנו כל הזמן שהן צריכות אהבה, חיבוקים ונשיקות.
את זה לא הבינה ולא רצתה להבין. זה לא משהגוף והשכל שלה ביקשו. רק חזק, וקשוח. בפעם הראשונה שהיא היתה עם גבר, חמש שנים קודם אלי, היא ניסתה לבקש ממנו יותר חזק ויותר כואב והוא פשוט לא הקשיב. לא שמע אותה.
בלהט הפריצה שלו פנימה, לתוכה, כך היא מספרת לי – הוא מצא את עצמו מאבד שליטה. כך היא בדיוק רצתה אותו. בדיוק כך. קשוח, בלתי מתפשר. אבל זה היה לשניות בודדות בלבד. הוא, מהצד השני של המיטה – כל כך נבהל עד שהחל להתנצל וכמעט לבכות.
גם הבאים אחריו לא הקשיבו לצרכים שלה. כן. הם שאלו אותה מהן הפנטזיות שלה (ואני חשבתי שרק אני שואל את השאלה הזאת). הם שאלו אותה בתחילת הקשר אבל בהמשך, באותה נקודה בה הם היו צריכים ליישם את זה, הם התעלמו. באותה שניה בה הם נדרשו לבצע ולא לדבר – הם כשלו. האילוף של השנים הרבות עם נשים שכל הזמן רוצות אהבה, חום וחיבה, לא יכלו למחוק את זאת שרצתה סקס חזק, אלים אגרסיבי.
אז היא הפסיקה להגיד. לא סיפרה יותר. בעיקר,היא הפסיקה להגיד אחרי שאחד מהם (ספרה 12 גברים בחיי הסקס שלה, לא כולל יאיר לפיד שחגגה איתו בדמיון בלבד) הטיח את זה בפנים שלה בצורה גועלית, ביום לא מוצלח של זוגיות לא מוצלחת עוד יותר.
אז היא הפסיקה לספר.
המשיכה לחלום. לרצות. לבקש בשקט, בלילה מהכרית. הפסיקה לספר אבל לא הפסיקה לחלום.
בחלום שלה היא רצתה שיאנסו אותה. שיאלצו אותה להזדיין. בכוח רב מאוד. בכח חזק ביותר. בלי שום אפשרות לצאת מזה.
היא מאוננת מגיל 14. ארבע לאחר מכן הגיע אותו אידיוט שהתחיל לבכות ונלחץ מהעובדה כי היה איתה קשוח מעט. שנה לאחר מכן, מגיל 19, כאשר היתה בצבא, ראתה שחזור של אונס באחת התוכניות של שידור חוקר. ומאז זה מה שיש לה בראש. הפנטזיה הבלתי ממומשת שלה.
רק ש12 מתוך הגברים שפגשה בחייה ונכנסו איתה למיטה, לא הקשיבו, לא שמעו, לא כיבדו את הבקשה שלה, לא יכלו למלא את הבקשה שלה.
שיאנסו אותה.
בין פנטזיה של אונס לבין מימוש אמיתי – יש עדיין הבדל, ולעיתים לא הבדל קטן.
היא עובדת במערך שירות לקוחות טלפוני אצל אחד מהלקוחות שלי ואני מרצה למחלקה שלה כמעט שלוש שנים רצופות. פעם בחצי שנה אני עורך שם סדנא. כמעט שנה שלמה היא הצליחה, איך שהוא, בכל פעם שהייתי שם, לא להגיע אלי להדרכה.
לפני חודשיים – לא עזר לה דבר והיא מצאה את עצמה יושבת בכיתה ביחד עם עוד 7 איש ומקשיבה להדרכה שלי. בהפסקה היא הגיעה לשאול אותי כמה שאלות. החלטנו לאכול ביחד צהריים בחדר האוכל של החברה שלה. מצאתי את עצמי יושב ליד בחורה שגילה כמעט עשרים שנה קטן מהגיל שלי. ומצאנו המון מכנים משותפים לשיחה. ברור כי על עיניניי עבודה – לא דיברנו בכלל.
אני לא יודע מה בדיוק היא אמרה אבל היא השתמשה בביטויים של "סשן" ושל "שליטה" ואני, בלי שום טיפה של מחשבה – שאלתי אותה "מה הכינוי שלך בכלוב, אגב". היא אמרה לי. היא אמרה לי את הכינוי שלה בשיא הטבעיות, כאלו זה היה ברור לשני האנשים שאוכלים ביחד ארוחת צהריים ביחד עם עוד מאתיים איש – אבל יש להם את העולם שלהם.
את הכינוי שלה לא הכרתי. מסוג החברים שהעלו שם באתר, לא כתבו דבר אלא רק צפו מהצד. שקופה. רק מאוחר יותר, כאשר חזרתי הביתה ובדקתי את הכינוי שלה – מצאתי אותה חבויה בין כינויים דומים אחרים.
בכלוב היא לא לקחה שום צד. היא נהגה להביט על הכלוב וקינאה. קראה את מה שכתוב – והעיניים שלה נצצו מרוב אושר של מישהי שרוצה להיות שם. אבל פוחדת. רוצה לחוות אונס אבל פוחדת לבקש. פוחדת שזה לא ייצא, חוששת שיצחקו ממנה.
נפגשנו עוד שלוש פעמים (אחד לקפה, פעם אחת שבהזדמנות אחרת אספר עליה ופעם אחת לגלידה מעולה באבן גבירול בתל אביב).
רק אז. בפגישה השלישית - רק כאשר הביטחון שלה בי היה גבוה. רק שם, באותה נקודה בדיוק – סיפרה לי בדיוק את כל הפרטים.
מה בדיוק היא רוצה. על מה היא מפנטזת כאשר היא מאוננת עם עצמה. על מה היא באמת חושבת כאשר היא באמצע זיון סטנדרטי עם גבר ומה גורם לה לריגוש אמיתי.
אונס. כמו בסרט. כמו בסרטים. חזק. קשוח. אכזרי. בלתי מתפשר. בלי שום מילת קוד בלי שום אפשרות לחזור בה.
שאלה אם אני מסוגל. וואוו. לא שאלה פשוטה. עד היום היו לי ארבעה תסריטים של אונס מתוכנן מראש כאשר רק שלושה מהם יצאו אל הפועל. אחד נכשל באמצע – כי אני לא הצלחתי להביא את עצמי למצב בו אני מוריד את כל מה שלימדו אותי על נשים ומבצע אונס. זה היה פעם אחת, הפעם הראשונה שלי ולאחר מכן, שלוש פעמים נוספות – האונס היה די מוצלח. התסריט כמובן, בכל ארבעת האונסים אושר מראש על ידי בנות הזוג שלי ולעיתים קרובות אף ועבר מקצה שיפורים.
ובכל זאת, נדמה היה לי כי זה עומד להיות האונס האולטימטיבי.
היא יכלה היתה לתאר את האונס בפרטי פרטים. ידעה כל מהלך של האנס מהרגע שהוא פורץ אליה הביתה ועד הרגע בו הוא גומר בתוכה ומשאיר מאחוריו גוף פצוע, מדמם, כואב מוכה, חבול, קשור – עם זרע רב מאוד של אדם זר, ולא מוכר. היא יכלה אפילו לתאר את ריח הגוף שלו כאשר הוא קשר את הידיים שלה על מנת שלא תפריע לו לאנוס אותה.
היא תיארה את הכל בפירוט רב מאוד.
עם גלידה ביד אחת ועם עט בצבע שחור בשניה – היא כתבה לי את האונס שהיא עומדת לעבור.
= = = = = =
דלת הדירה נפתחה בשקט רב מאוד. השעה היתה שעת צהריים מוקדמת. הוא נכנס לדירה כאילו הכיר את המקום. סגר אחריו את הדלת בשקט, שלא יפריע את מנוחת השכנים.
דירה מכובדת. מאפיינת סטודנטים עשירים.
ראשון הפך את התיק שהיה במטבח. על השולחן הועפו דברי נשים – כסף לא היה שם. הוא פונה לכיוון הסלון. תיק סטודנט מונח ברישול על השולחן ליד השלט רחוק. גם כאן לא מצא את שחיפש.
פתח את הדלת הפנימית. הופ, הפתעה. לזה הוא לא ציפה. על המיטה היא ישנה. כמעט עירומה – רק תחתון סקסי וגופיה מכסים את הגוף שלה.. פאק. איזו טעות. העיניים נחו על הגוף המדהים ששוכב בנינוחות רבה וסרקו את הישבן שלה. איזה תחת מגרה.
שנייה לאחר מכן הוא חזר לעבודה. העיניים שלו לכדו בתוך שניות את התיק שחיפש. שמן, גדול, עבה. כזה שיש בו גם מזומן וגם כרטיסי אשראי. לא היה צל של ספק – והוא מבין בעור ובארנקים – בארנק הזה יש הרבה כסף. היא לא תפרנית ואבא שלה לא תפרן.
בשניה שהחל למשוך את הארנק – הגוף הישן התעורר. העיניים של הבחורה נתקלו בו.
לצאת לעבודה בלי כיסוי פנים – השגיאה הכי חמורה של גנב – בטח של גנב שפועל בשעות היום. הוא כעס מאוד על עצמו ולא פחות מזה על אותו המקור שטען כי הדירה תהיה ריקה.
הושיט יד, בתוך שניות, לכיוון הפה שלה. חסם לה את האפשרות לצעוק. היא לא חשבה לצעוק או להשתולל אלא השתנקה במקום. איפה הכסף, שאל בכעס. הראש שלה השיב ב"לא" חצוף. והזעם שלו רק התגבר.
סטירת לחי ראשונה הורדה על הראש שלה. איפה הכסף שאל פעם שנייה. שוב השיבה בשלילה – והתוצאה היתה מיידית וחסרת פשרות. הידיים שלו הונפו בזה אחר זה על הגוף שלה. על הלחיים שלה, על התחת שלה עד שהם הפכו להיות לסטייק כמעט מטוגן.
מה יכול להיות, שאל את עצמו – היא ערומה לחלוטין. אני מגורה מאוד. היא לא רוצה לתת לי את הכסף – לפחות נהנה.
בטח יש לה חבר עשיר שרק מנשק אותה כל היום – ו הוא מזמן לא זיין ולא דפק כזה גוף מקסים וכזה תחת משגע – מה יכול כבר להיות.
את הכוונות שלו הוא הודיע לה בצורה מרומזת כמעט. "אני הולך לזיין אותך, צפונבונית מפגרת". כל הניסיונות שלה לענות לו – נכשלו. הוא היה מעט יותר גדול ממנה אבל חזק הרבה יותר. לא היה צריך להיות מומחה בשפת הגוף בשביל להבין – למרות שהיא בהלם – היא מנסה להשתחרר. אין לה שום סיכוי בעולם. הידיים שלו תופסות אותה חזק מאוד. כמו צבתות.
בתוך שניה קצרה ביותר, עפה מעליה הגופיה שאהבה. שניה נוספת לאחר מכן, וגם המכנס תחתון הדקיק שלבשה – נעלם כלא היה. הגוף שלה עמד לרשותו. היא המשיכה לנסות להתנגד. טעות. טעות גדולה מאוד. ככל שההתנגדות שלה גברה – כך הכעס שלו על זה שהופרע בעבודתו ועל זה שעכשיו הוא צריך להתמודד עם הדפוקה הזאת – עלה. הזעם הציף אותו לחלוטין. מה קרה, שאל את עצמו, לחבר הדפוק והצפוני הזה שבטח יש לה היא נותנת אבל לאחד כמוני היא מתנגדת – אין סיכוי בעולם.
התחתונים שלה נדחפו לתוך הפה על מנת שהיא לא תצרח – רק את זה אני צריך כאן עכשיו. ששכן דפוק ישמע צרחה של אונס ויקרא למשטרה. אין סיכוי בעולם שהיא תצעק – כאשר זוג תחתון סקסי תחוב לה בתוך הפה.
עם יד חשופה הוא הוריד לה מכות יבשות על התחת שלה. היא מצאה את עצמה מתקפלת על מנת להגן על עצמה – והוא ניצל בתוך שניות את המצב הזה והיד שלו החלה להכות גם את הכוס ואת הדגדגן שלה.
יד זריזה שלו קשרה את הידיים שלה מאחורי הגב שלה, עם חגורת עור פשוטה שמצא ליד המיטה.
הוא סובב אותה שוב – וכעת היא שכבה על הגב. הוא פתח בעוצמה ובכח רב מאוד את הרגליים שלה וחדר לתוכה. הניסיונות שלה לעצור אותו הסתיימו בשניה שבה הוא הראה לה את האגרוף שלו – מכוון בדיוק בין העיניים שלה. "תסתמי או שתחטפי אותו" – את זה הוא לא היה צריך להראות לה פעמיים. אגרוף אחד שמוצג למול הפנים שלה – מספיק לה בהחלט להבין את הכוונה שלו.
הוא התחיל לטחון אותה. פעמיים היא עוד ניסתה להגיד לו משהו תוך כדי שהוא מזיין לה את הצורה – בשתי הפעמים – הסטירות שהיא חטפה הבהירו לה חד משמעית – הבוס עכשיו זה הוא. אותו גנב שהגיע אליה הביתה לשדוד אותה.
אין למה למהר – חשב לעצמו. היא לבד בבית עד הערב. עכשיו, כאשר היא לכודה, עם פה סגור, עם ידיים קשורות ועם הזין החמוד שלו בתוכה – אין לשום מקום למהר. עכשיו הוא התחיל להנות.
קודח בה כאילו היתה בובה על חוט. מזיין אותה ללא שום אפשרות לעצור את העוצמות שלו.
עשרות מיליוני הזרעים שלו אותתו לו כי הם רוצים לצאת החוצה. גם הם רוצים להשתתף בחגיגה הזאת. בשמחה רבה. הוא איפשר להם להשתחרר והזירמה החמה שלו הציפה את כל הרחם והכוס שלה.
עוד סטירת תחת אחת התעופפה לכיוון הישבן שלה. ככה לקינוח. בשביל האווירה. רק עוד סטירת תחת אחת שנחתה על ישבן אדום ממכות - והאנס האכזר התמוטט חסר נשימה על המיטה, לידה.
= = = = = =
הייתי צריך לנשום אוויר. הריאות שלי זעקו לחמצן. השרירים שלי ביקשו לעצור את המאמץ. מי שאמר את מילת הקוד "אדום", שהוסכמה מראש על שנינו, הייתי אני.
נשכבתי במיטה לידה.
תוצאות השעתיים האחרונות הראו סימנים לאורך כל הגוף שלה. הידיים החשופות שלי השאירו עליה סימנים חזקים ביותר. על התחת שלה, כתפיים, פנים, לחיים.
היא מתהפכת על המיטה. נשכבת על הבטן. היד שלה מושטת לכיוון הכרית הקטנה שהיתה לידי. היא מכניסה את הכרית לבין הרגליים שלה. מתחילה לאונן. כאילו היא לשה בתנועות עדינות את הדגדגן שלה. שתי הידיים שלה לופתות את הכרית, מתחת לגופה. הנשימה שלה נעצרת לכמה שניות ואז זה הגיע. היא מרוכזת בעצמה ובגוף שלה ובעונג שהגוף שלה מסב לה.
אני, פשוט מיותר עבורה. הזרע שלי, שעדיין ממלא את הגוף שלה כמעט בכל הפינות ובכל החורים, נמרח על הכרית ועל הידיים שלה – והגוף הזה שלה, מתחיל לרעוד. הנשימה שלה נעצרת. כל הגוף שלה מתכווץ, נמתח ואז הכל מסתיים.
היא גמרה.
היד שלה שיוצאת מתוך הגוף שלה, היד שמלאה בזרע ובנוזל שלה – זאת שכעת מחזיקה אותי חזק ולא נותנת לי לזוז – מלמדת כי האונס שמימש את הפנטזיה הזאת שלה – מצא את המקום האמיתי שלו, אצלה בחיים.
כן אני יודע, זה השלב בו אני צריך לספר איך בצורה של גבר אמיתי, הגבר שבגברים זרקתי אותה לקיבינמט. טוב, אז שלא. נהנתי מאוד לאנוס אותה אבל גם נהנתי, לא פחות להיות ביחד איתה.
התקלחנו ביחד. ושם, היא שאלה אותי: תגיד, דוק, מהי הפנטזיה שלך?. שלי? שאלתי אותה. כן שלך דוק, מה אתה היית רוצה לנסות ועדיין לא ניסית. אז סיפרתי לה.

בכל תחנת דלק שמכבדת את עצמה יש שלט כזה : "כאן אסור לעשן".
זו אולי זכותו של כל בן חורין עלי אדמות להדליק סיגריה אבל מוטב שלא יעשה את זה במקום שבו אם תדליק סיגריה אתה עלול להישאר עם סיגריה ביד אבל בלי תחנת דלק.