| נוצות ומסמרים |
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
זאלופון כתב/ה: נוצות ומסמרים כתב/ה: זאלופון כתב/ה: נוצות ומסמרים כתב/ה: כשאת טוענת - מפני שטוב לך ונוח לך במקום שבו את נמצאת - שנשים, ואת ביניהן, אינן ממושטרות, אינן מדוכאות ואינן פועלות בתוך מערכת דכאנית, את מחבלת בסיכוי שלי ושל אחרות ליצור עולם טוב יותר לעצמנו. לשם מה? על מה את חולקת? על תחושותינו הסובייקטיביות? או על הנתונים הסטטיסטיים המאשררים אותן בהתמדה? הנתונים הסטטיסטיים דווקא מפריכים בהתמדה את הטענות בדבר עולם הקיפוח והעוול שנשים לכאורה חיות בו. העניין הוא שאג'נדה גורמת לנשים מסוימות להאמין לנתונים כוזבים, לפרש לא נכון נתוני אמת, או לבחור סלקטיבית מאילו נתונים להתעלם. אם כבר זורקים פה נתונים רפואיים, אפשר לציין למשל שהמימון למחקר בנושא סרטן השד עולה בהרבה על המימון למחקר אודות סרטן הערמונית, אף על פי שסרטן הערמונית נפוץ יותר. כך, כנראה, הרפואה השוביניסטית מדירה נשים. העולם לא ייעשה טוב יותר באמצעות בורות, הטעיה וטיפוח תחושות של עוינות וחוסר אונים. הכרה במציאות וגישה של שיתוף פעולה חיובי צפויות להניב תוצאות טובות יותר. וזו דוגמה נפלאה לכשל לוגי. נכון, המימון למחקר בנושא סרטן השד גדול יותר מהמימון המוקדש לחקר סרטן הערמונית (למען האמת אין לי מושג, אבל אקבל ברצון את טענתך). האם פירושו של דבר שגברים ונשים באותה עמדה משתכרים שכר שווה? (רק לדוגמה). . הא? איך זה כשל לוגי? מה זה קשור בכלל? נשים וגברים לא משתכרים שכר שווה, ויש לכך אלף ואחת סיבות שאינן אפליה קונספירטיבית שהגתה מועצת הגברים ושניתן למצוא את קורותיה בפרוטוקולים של גברי ציון. מה הקשר למה שאמרתי? אני מצטער, אבל יש לי שבוע גוזל אנרגיות ואין לי יכולת להכיל את הדעות שלך, שהן איומות בעיניי. אני חושש שאם נמשיך בדיון הזה, הרמה שלו בהכרח תלך ותדרדר, כי הסבלנות שלי איננה במיטבה. כאן תם הדיון בינינו ועמך הסליחה. ברשותך, אעשה כמוך ואקצר. מדובר בשגיאת תצפית ובמסקנה לא רלוונטית. אני מעזה לומר שכל טענה שתעלה לגבי שכר נשים תהיה דומה. |
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
נוצות ומסמרים כתב/ה: ...
סליחה, לא דייקתי כאן והריני מחדדת, מדובר במדינת ניו-ג'רזי שאסרה על הסרת "ביקיני ברזילאי". הלינק, לנוחיותך: http://www.mako.co.il/women-beauty/cultivation/Article-3041e6878502731006.htm&sCh=f5fb16f8bad36110&pId=1601128303 אשר לטענותייך: בייבי, החברה צורבת לך את התודעה. עכשיו, אל תביני אותי לא נכון. אני שמחה שאת לא מרגישה מדוכאת. אני שמחה שאת מרגישה שאת מתמודדת מול הזדמנויות שוות לאלו שמקבל בעלך, שהלחצים המופעלים עליכם (וגם עליו , כפי שכבר נאמר בדיון הזה, מופעלים לחצים ממגדרים) שווים בעצמתם, ומעל הכל, אם טוב לך ואת מאושרת בחייך, זה נפלא. אבל זה לא טוב לי. וזה לא טוב למיוחדת ולפרלין ולעוד מיליוני אחרות ואני מקווה שגם לאחרים - המבינים שלהיות אדם טוב יותר, מבין יותר, סובלני וסבלני יותר, עדיפות מההתבצרות בעמדת כח. כשאת טוענת - מפני שטוב לך ונוח לך במקום שבו את נמצאת - שנשים, ואת ביניהן, אינן ממושטרות, אינן מדוכאות ואינן פועלות בתוך מערכת דכאנית, את מחבלת בסיכוי שלי ושל אחרות ליצור עולם טוב יותר לעצמנו. לשם מה? על מה את חולקת? על תחושותינו הסובייקטיביות? או על הנתונים הסטטיסטיים המאשררים אותן בהתמדה? נשים כמו גליה מאור, רקפת רוסק עמינח, חברות כנסת, רבקה כרמי (נשיאת אוניברסטית בן גוריון) ונשים נוספות, לא מדברות על תקרות זכוכית, על מערכת דכאנית ועל שוביניזם ממוסד. הסיבה לכך היא שהן יודעות שאין תקרת זכוכית, והן הגיעו הכי גבוה שאפשר בזכות הקרבות שעשו ובזכות התגברות על הפחדים שתוקעים נשים במקום, בתואנה של תקרת זכוכית. מולן, הטוענות לעולם רע ואכזר ומנוכר לנשים הן פמיניסטיות מהאקדמיה כדוגמת אורית קמיר, שהאוניברסיטה העברית רצתה לזרוק אותה בגלל רמה נמוכה של הוראה ומחקר (תוך שהיא מתארת את עבודתה האקדמית כנגועה בחד צדדיות שיש עמה הטעיה). לעמיתות שלה יותר פשוט, כי הן משתמשות בראיונות במקום בסטטיסטיקה ולכן יכולות להציג את מה שמשרת את האג'נדה שלהן, וקשה לאשש אותו במחקר חוזר. וזו אגב הסיבה שהנתונים הסטטיסטיים לא תומכים במחקר האיכותני - יש המון גורמים שמשפיעים על השכר של נשים וגברים, אבל אם תבחני את קבוצת הגיל שאין לה ילדים תראי שהפערים מזעריים, ואם יש את מי להאשים בקיומם, זה את הפמיניזם שאומר לנשים להכיר בתקרת זכוכית שלא קיימת. אם נשים יחליטו שמגיע להן להיות שוות לגברים מבחינת תנאי שכר, הן יכולות לקבל שכר זהה ואולי גבוה יותר. אני יכולה לומר לך שהרווחתי פי 2 יותר על אותה עבודה משהרוויח המחליף שלי בעבודה הקודמת, ושהלקוחות שלי כיום מוכנים לשלם לי כמה שאני רק דורשת, מכיוון שאני טובה בתחום שלי, לא פחות מגברים שנמצאים בו ואולי אפילו יותר. באותה מידה, אם נשים לא ירצו לגלח שיער ערווה, הן יוכלו בקלות להפטר מעול המשטר ולומר זו אני וזה מה יש. כתבתי כבר על נשים שבחרו בחירה "קיצונית" יותר בתרבות שלנו - להשאר עם שיער גם בבית השחי וברגליים, ועובדה שהן התקבלו למקומות עבודה, מנהלות זוגיות, ואפילו המוכר במכולת לא אוסר עליהן לקנות חלב גם כשאינן מגולחות. לגבי התחושה הסובייקטיבית: אני תועלתנית, ולכן קשה לי עם רחמים על נשים שפשוט משאירים אותן לשקוע בבוץ, ואני מעדיפה לתת להן את הסולם, או לפחות לשכנע אותן שהן יכולות לבנות לעצמן אחד כזה, כי יש אחרות שהצליחו. אחת הסיבות שטוב לי בחיי היא שמעולם לא נתתי להפחדות מגדריות להפריע לי, כשרציתי משהו עשיתי את כל מה שהיה צריך כדי להשיג אותו. ובכדי לסיים בנימה הומוריסטית משהו http://www.ho-lo.co.il/archives/836 |
|
|
מUחדת
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
Tom. כתב/ה: מיוחדת,
לא התייחסתי להיסטריה נשית כמשהו שמופיע בספרי הרפואה. אפילו כתבתי שזה לא קשור לרפואה. כוונתי יותר כתופעה חברתית ולא כמדעי. ואז כתבת: .."כנראה עליי לכתוב זאת פעם שלישית בכדי שתביני שהוספתי "ללא קשר לעניין הרפואה". הקישור שעשית בין "היסטריה נשית" לעולם הרפואה הוא שלך בלבד אסביר שוב שכוונתי היא שכאשר זה ישנו, זה בקטע חברתי ולא באיזה קטע מקצועי (כמו בין רופא למטופלת)" זה שהיסטריה נשית לא מופיעה בספרי רפואה זה אחלה, אבל לא זה מה שמדאיג אותי. כשאני חושבת על רופאים שמעורים באיזו חברה או שתיים, לא בקטע מקצועי, וחושבים ברצינות, לא קשור לרפואה, שנשים מהיסטריה וגברים מאירוע לב- אני דואגת. מאוד. שים לב לזה, ממאמר על התקפי לב בקרב נשים: "ההסתמנות הקלאסית של מחלת לב איסכמית, קרי מחושים בחזה, הקרנה לזרועות, קושי במאמץ, הם נכונים יותר לגברים בגיל העמידה עם מספר גורמי סיכון" מסביר ד"ר אמיתי אלקיים, מומחה בכיר לרפואה פנימית מהמרכז הרפואי שיבא, "לקשישים ולנשים יש שכיחות יותר גבוהה של הסתמנות שהיא לא קלאסית של הרגשה כללית רעה, קוצר נשימה, מחושים בבטן, ובמגוון אינסופי של תלונות אחרות, ואז הסיכוי של רופא שלא מודע לשוני הזה, לטעות, היא יותר גדולה". לזה, מישהו בחברה, יקרא היסטריה. איזה הבלונת רגשנית. וכבר מראש, חוסכת לך פעם רביעית: "ללא קשר לעולם הרפואה"# עולם הרפואה זה אנשים= חברה |
|
|
רפאל
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
the rain song כתב/ה: אבל מה שקצת מפריע לי, ותקנו אותי אם אני טועה, יש תגובות שמנסות לבטל את ההרגשה של נשים (או גברים)
להרגיש ולחשוב זה לא אותו דבר אפשר להתווכח על דעות וראיית עולם אבל אי אפשר להגיד לי או לכל אחד אחר איך להרגיש רין, אני לא יודע לאילו תגובות את מתייחסת. זה מובן שאי-אפשר להגיד לאדם מה להרגיש. אבל יש כאן שני דברים שאפשר וראוי לפעמים להגיד: (1) לפעמים הרגשות של אנשים נובעות מתפיסה שגויה של המציאות, ואז ראוי להגיד להם שהם שוגים באופן שבו הם תופסים את המציאות. אם מישהי אומרת "אני מרגישה שהחברה כופה עלי לגלח את הכוס, וזה לא נעים לי" (והטענה הזו חזרה ונאמרה בשרשור הזה). אז יש סיבה טובה להאמין שהיא מרגישה כך מפני שהיא מאמינה שהחברה אמנם כופה עליה לגלח את הכוס. עכשיו, אם היא מתנהלת במידה סבירה של רציונלית, ישנה סיבה להניח שאם יתברר לה שלא כופים עליה לגלח את הכוס ושהיא חופשיה לעשות כרצונה - יוטב לה. ואם אתה אומר דברים כאלו לאישה, והיא מתרגזת, כי היא רוצה להתבצר ברגשות הקשים שלה - אז בבקשה. אבל שומר נפשו ירחק ממנה. (2) לפעמים (ובשרשור הזה מדובר בהרבה פעמים) מתבצעת קפיצה לוגית מטענה על אודות העולם הרגשי הפרטי, כמו "אני מרגישה שלא בנוח, ולא נעים לי", לטענה מכלילה על אודות מצב העניינים בחברה, כמו "גברים מדכאים נשים וכופים עליהן דברים שלא נעימים להן". וזו קפיצה לוגית כפולה. ישנה קפיצה מ"אני מרגישה" ל"גברים גורמים לי", וקפיצה נוספת מ"אני" ל"נשים בכלל". וקפיצות כאלו, לא רק שאינן נכונות במקרה שלנו, לא רק שמבחינה פסיכולוגית הן מעוררות אנטגוניזם, אלא שהן גם ממש מכוערות. הן חוזרות ומאשימות אנשים בדברים מאוד קשים. השרשור הזה באמת היה מתפתח ומגיע לאן שהגיע אם כמה נשים היו כותבות מהמקום האישי, על הרגשות המעורבים שלהן ביחס לגילוח הכוס? |
|
|
|
רפאל
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
פרלין כתב/ה: רפאל, קצת עייפת אותי עם אג'נדת ההתקרבנות. (לא יודעת אם שמת לב. השתמשתי בהומור הבריטי הדק שלך.) להוכיח לחץ חברתי זה כמו להוכיח שאין לך אחות. ואללה, באמת שאין לי שום דרך להוכיח לחץ חברתי חוץ מלהגיד שאני מרגישה אותו ולשאול אנשים אחרים איך הם מרגישים.
ובכן, רפאל, האם אתה מרגיש לחץ חברתי לקצר את שערות הערווה שלך? האם אתה מרגיש לחץ חברתי מכל סוג בקשר למראה החיצוני שלך? אם הרגשת, האם ניסיתי פעם להתנגד ללחץ שכזה? איך זה הרגיש? מעניין אותי לדעת. באמת. פרלין, אני בהחלט יודע מהו לחץ חברתי. אני חושב שכולנו יודעים מהו לחץ חברתי. זה לא מה שמבדיל בינינו. מה שמבדיל בינינו הוא שאת מדברת בנשימה אחת על העדפות מיניות, על ערכים של החברה, על נורמות, על לחץ חברתי, על תביעות, על כפיה, על דיכוי, על סנקציות, על אלימות, ועל גברים שמשולים למכי נשים... כאילו כולם היו לדבר אחד. וההפרזה הזו, או ההקצנה הזו, היא חלק ממה שאני קורא לו בשם התקרבנות. וכאן אנחנו חלוקים. אני בהחלט יכול להבין את הרגשות המעורבים שיכולים להיות לאדם ביחס לנורמות חברתיות שאומרות מתי אתה יפה, חכם, ומוצלח. אני בהחלט יכול להבין איך זה לרצות מצד אחד להיחשב למוצלח מבחינה חברתית, אבל מצד שני לא להרגיש בנוח עם הנורמות החברתית שאומרות מזה להיות מוצלח ויפה. אני לא מסכים שזו תמיד בעיה שיש נורמות חברתיות וערכים שהחברה מחייבת. וגם כשיש מה לשפר ואיך לעשות את החברה שלנו למקום מכיל יותר, אני לא חושב שזה תמיד כי יש דיכוי או אלימות סמויה בחברה. ולסיכום: גם אם אשתך אינה מגלחת, תמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
רפאל כתב/ה: פרלין כתב/ה: רפאל, קצת עייפת אותי עם אג'נדת ההתקרבנות. (לא יודעת אם שמת לב. השתמשתי בהומור הבריטי הדק שלך.) להוכיח לחץ חברתי זה כמו להוכיח שאין לך אחות. ואללה, באמת שאין לי שום דרך להוכיח לחץ חברתי חוץ מלהגיד שאני מרגישה אותו ולשאול אנשים אחרים איך הם מרגישים.
ובכן, רפאל, האם אתה מרגיש לחץ חברתי לקצר את שערות הערווה שלך? האם אתה מרגיש לחץ חברתי מכל סוג בקשר למראה החיצוני שלך? אם הרגשת, האם ניסיתי פעם להתנגד ללחץ שכזה? איך זה הרגיש? מעניין אותי לדעת. באמת. פרלין, אני בהחלט יודע מהו לחץ חברתי. אני חושב שכולנו יודעים מהו לחץ חברתי. זה לא מה שמבדיל בינינו. מה שמבדיל בינינו הוא שאת מדברת בנשימה אחת על העדפות מיניות, על ערכים של החברה, על נורמות, על לחץ חברתי, על תביעות, על כפיה, על דיכוי, על סנקציות, על אלימות, ועל גברים שמשולים למכי נשים... כאילו כולם היו לדבר אחד. וההפרזה הזו, או ההקצנה הזו, היא חלק ממה שאני קורא לו בשם התקרבנות. וכאן אנחנו חלוקים. אני בהחלט יכול להבין את הרגשות המעורבים שיכולים להיות לאדם ביחס לנורמות חברתיות שאומרות מתי אתה יפה, חכם, ומוצלח. אני בהחלט יכול להבין איך זה לרצות מצד אחד להיחשב למוצלח מבחינה חברתית, אבל מצד שני לא להרגיש בנוח עם הנורמות החברתית שאומרות מזה להיות מוצלח ויפה. אני לא מסכים שזו תמיד בעיה שיש נורמות חברתיות וערכים שהחברה מחייבת. וגם כשיש מה לשפר ואיך לעשות את החברה שלנו למקום מכיל יותר, אני לא חושב שזה תמיד כי יש דיכוי או אלימות סמויה בחברה. ולסיכום: גם אם אשתך אינה מגלחת, תמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה. אז תפיסת העולם שלנו שונה. כי אני כן חושבת שתמיד יש אלימות סמויה בחברה ושזה יהיה חכם מצידי לנסות לחשוף כמה שיותר מהמנגנונים האלה, עבורי, כדי שאני אהיה חופשיה. יכול להיות שאני טועה בדרך, מסתכלת לכיוונים הלא נכונים. אני חוקרת את מה שמעניין אותי, מסיקה מסקנות ומשנה אותן בהתאם למה שאני רואה. זו דרכי בעולם. בדרך, אני גם משתפת את הפורום ומשתדלת ללמוד ממה שאנשים אומרים. ממך אני גם לומדת, אבל לא בשרשור הזה. אני חושבת שאם תהיה כן עם עצמך תגלה שלא היית הוגן. איך אני אגיד את זה בעדינות? טיפסת עליי. אבל מה זה טיפסת, היטב היטב טיפסת. ואין לי כוח לדיאלוג איתך יותר. זה לא נעים לי. אתה לא נעים לי. אי אפשר להפריך את מה שאתה אומר וזה הופך אותך לחשוד בעיני. הטיעונים שלך תמיד כל כך מובנים אבל בעצם לא אומרים יותר מסלוגן אחד חלול שאפשר לתמצת אותו בשורה אחת. אני לא מבינה למה לבנות כזו פירמידה של משפטים כדי לומר את מה שאתה אומר כמעט בכל שרשור שבו נשים מדברות על עצמן. ניסיתי הכול איתך ודי התייאשתי, אז אני מפסיקה בזאת. אנחנו בהחלט לא רואים את העניין מאותה זווית, זה לגיטימי ואם מה שמגניב אותך זה לקרוא לי מתקרבנת, חי אלוהים רפאל, לך על זה. |
|
|
| נוצות ומסמרים |
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
רפאל כתב/ה: the rain song כתב/ה: אבל מה שקצת מפריע לי, ותקנו אותי אם אני טועה, יש תגובות שמנסות לבטל את ההרגשה של נשים (או גברים)
להרגיש ולחשוב זה לא אותו דבר אפשר להתווכח על דעות וראיית עולם אבל אי אפשר להגיד לי או לכל אחד אחר איך להרגיש רין, אני לא יודע לאילו תגובות את מתייחסת. זה מובן שאי-אפשר להגיד לאדם מה להרגיש. אבל יש כאן שני דברים שאפשר וראוי לפעמים להגיד: (1) לפעמים הרגשות של אנשים נובעות מתפיסה שגויה של המציאות, ואז ראוי להגיד להם שהם שוגים באופן שבו הם תופסים את המציאות. אם מישהי אומרת "אני מרגישה שהחברה כופה עלי לגלח את הכוס, וזה לא נעים לי" (והטענה הזו חזרה ונאמרה בשרשור הזה). אז יש סיבה טובה להאמין שהיא מרגישה כך מפני שהיא מאמינה שהחברה אמנם כופה עליה לגלח את הכוס. עכשיו, אם היא מתנהלת במידה סבירה של רציונלית, ישנה סיבה להניח שאם יתברר לה שלא כופים עליה לגלח את הכוס ושהיא חופשיה לעשות כרצונה - יוטב לה. ואם אתה אומר דברים כאלו לאישה, והיא מתרגזת, כי היא רוצה להתבצר ברגשות הקשים שלה - אז בבקשה. אבל שומר נפשו ירחק ממנה. (2) לפעמים (ובשרשור הזה מדובר בהרבה פעמים) מתבצעת קפיצה לוגית מטענה על אודות העולם הרגשי הפרטי, כמו "אני מרגישה שלא בנוח, ולא נעים לי", לטענה מכלילה על אודות מצב העניינים בחברה, כמו "גברים מדכאים נשים וכופים עליהן דברים שלא נעימים להן". וזו קפיצה לוגית כפולה. ישנה קפיצה מ"אני מרגישה" ל"גברים גורמים לי", וקפיצה נוספת מ"אני" ל"נשים בכלל". וקפיצות כאלו, לא רק שאינן נכונות במקרה שלנו, לא רק שמבחינה פסיכולוגית הן מעוררות אנטגוניזם, אלא שהן גם ממש מכוערות. הן חוזרות ומאשימות אנשים בדברים מאוד קשים. השרשור הזה באמת היה מתפתח ומגיע לאן שהגיע אם כמה נשים היו כותבות מהמקום האישי, על הרגשות המעורבים שלהן ביחס לגילוח הכוס? בתכלס, אם לא היה כאן עניין של לחץ חברתי, באמת נראה לך שאישה שפויה בדעתה הייתה בוחרת לגלח, לא כל שכן למרוט את שיער הערווה שלה? זה נראה לך כמו אקט הגיוני? שפוי? נורמלי? באמת נראה לך שאישה רציונלית, בעולם נטול פורנו ומגזיני אופנה הייתה מתעוררת יום אחד בבוקר וחושבת: היי! אני ממש רוצה לגלח את הכוס שלי, זה יהיה הרבה יותר אסתטי ונוח בלי שיער ערווה! אז מה אם הפרוצדורה לא בריאה, מכאיבה, מזיקה ולא נוחה. בשביל האסתטיקה והנוחות אני מוכנה לסבול. אתה באמת מאמין בזה? (ואם כן, מה מונע מאותן נשים לגלח את ראשן? העיסוק בשיער הראש וחוסר הנוחות שהוא גורם, הרבה יותר מציקים ומטרידים ביום-יום, וההפטרות ממנו כרוכה בהרבה פחות טרחה). אלא שאתה לא מאמין בזה. אתה לא מסוגל (לא בלי תעלולים לוגיים) לגזור כלל שווה הנוגע לשיער ערווה שחל גם על גברים וגם על נשים, שלא משקלל סוגיות של לחץ חברתי, וחף מ-האם אעז לומר זאת? דיכוי גברי. פרידה משיער הערווה כמו פרידה משיער הגוף בכלל עבור כל אדם שמקצועו אינו דורש זאת (לדוג' שחיינים) הוא אקט אסתטי והגיוני בערך כמו עקירת השיניים החותכות. אני בטוחה שאיפשהו, בחברה כלשהי, ישנם גברים המאמינים בכל לבם שנשים עקורות שיניים הן יפות יותר, אסתטיות יותר, ובטח ובטח: מוצצות טוב יותר. אבל כאנשים שפויים, אני סבורה שמחובתנו לדבר על יחסי הכוחות הלא-שיוויונים שמאפשרים לגברים בחברה הזו להמשיך ולבקש את הנשים לעקור את שיניהן, ולנשים המניחות לשיניהן להיעקר, לחשוב שהן עושות זאת מרצונן החופשי. |
|
|
|
רפאל
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
פרלין כתב/ה: רפאל כתב/ה: פרלין כתב/ה: רפאל, קצת עייפת אותי עם אג'נדת ההתקרבנות. (לא יודעת אם שמת לב. השתמשתי בהומור הבריטי הדק שלך.) להוכיח לחץ חברתי זה כמו להוכיח שאין לך אחות. ואללה, באמת שאין לי שום דרך להוכיח לחץ חברתי חוץ מלהגיד שאני מרגישה אותו ולשאול אנשים אחרים איך הם מרגישים.
ובכן, רפאל, האם אתה מרגיש לחץ חברתי לקצר את שערות הערווה שלך? האם אתה מרגיש לחץ חברתי מכל סוג בקשר למראה החיצוני שלך? אם הרגשת, האם ניסיתי פעם להתנגד ללחץ שכזה? איך זה הרגיש? מעניין אותי לדעת. באמת. פרלין, אני בהחלט יודע מהו לחץ חברתי. אני חושב שכולנו יודעים מהו לחץ חברתי. זה לא מה שמבדיל בינינו. מה שמבדיל בינינו הוא שאת מדברת בנשימה אחת על העדפות מיניות, על ערכים של החברה, על נורמות, על לחץ חברתי, על תביעות, על כפיה, על דיכוי, על סנקציות, על אלימות, ועל גברים שמשולים למכי נשים... כאילו כולם היו לדבר אחד. וההפרזה הזו, או ההקצנה הזו, היא חלק ממה שאני קורא לו בשם התקרבנות. וכאן אנחנו חלוקים. אני בהחלט יכול להבין את הרגשות המעורבים שיכולים להיות לאדם ביחס לנורמות חברתיות שאומרות מתי אתה יפה, חכם, ומוצלח. אני בהחלט יכול להבין איך זה לרצות מצד אחד להיחשב למוצלח מבחינה חברתית, אבל מצד שני לא להרגיש בנוח עם הנורמות החברתית שאומרות מזה להיות מוצלח ויפה. אני לא מסכים שזו תמיד בעיה שיש נורמות חברתיות וערכים שהחברה מחייבת. וגם כשיש מה לשפר ואיך לעשות את החברה שלנו למקום מכיל יותר, אני לא חושב שזה תמיד כי יש דיכוי או אלימות סמויה בחברה. ולסיכום: גם אם אשתך אינה מגלחת, תמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה. אז תפיסת העולם שלנו שונה. כי אני כן חושבת שתמיד יש אלימות סמויה בחברה ושזה יהיה חכם מצידי לנסות לחשוף כמה שיותר מהמנגנונים האלה, עבורי, כדי שאני אהיה חופשיה. יכול להיות שאני טועה בדרך, מסתכלת לכיוונים הלא נכונים. אני חוקרת את מה שמעניין אותי, מסיקה מסקנות ומשנה אותן בהתאם למה שאני רואה. זו דרכי בעולם. בדרך, אני גם משתפת את הפורום ומשתדלת ללמוד ממה שאנשים אומרים. ממך אני גם לומדת, אבל לא בשרשור הזה. אני חושבת שאם תהיה כן עם עצמך תגלה שלא היית הוגן. איך אני אגיד את זה בעדינות? טיפסת עליי. אבל מה זה טיפסת, היטב היטב טיפסת. ואין לי כוח לדיאלוג איתך יותר. זה לא נעים לי. אתה לא נעים לי. אי אפשר להפריך את מה שאתה אומר וזה הופך אותך לחשוד בעיני. הטיעונים שלך תמיד כל כך מובנים אבל בעצם לא אומרים יותר מסלוגן אחד חלול שאפשר לתמצת אותו בשורה אחת. אני לא מבינה למה לבנות כזו פירמידה של משפטים כדי לומר את מה שאתה אומר כמעט בכל שרשור שבו נשים מדברות על עצמן. ניסיתי הכול איתך ודי התייאשתי, אז אני מפסיקה בזאת. אנחנו בהחלט לא רואים את העניין מאותה זווית, זה לגיטימי ואם מה שמגניב אותך זה לקרוא לי מתקרבנת, חי אלוהים רפאל, לך על זה. אנחנו בהחלט הפסקנו בזאת. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
5 ביולי 2012
רפאל
אני מתנצלת. קמתי היום בבוקר עם הרגשה כבדה שחמימות (?) המוח שלי שוב ניצחה.
אמרתי מילים חדות מדי שלא מאחורי כולן אני יכולה לעמוד כשאני כבר לא רואה אדום מול העיניים. מצד שני, לנסות לכתוב הודעה קוהרנטית בשש וחצי בבוקר, זה גם גדול עלי. אבל אני אנסה. כשאתה מדבר על התקרבנות אתה הופך את כל מה שאמרתי ללא לגיטימי. אתה הופך את הדרך שלי, את איך שאני תופסת את העולם, ללא לגיטימית. אתה לא מזמין אותי לדיאלוג, לא מעניין אותך לדעת למה אני חושבת את מה שאני חושבת, אתה רוצה לחסל את האמירה שלי כמה שיותר מהר ובכמה שיותר כוח. אני לא כל כך מבינה למה. יש לי שתי תאוריות: 1. אתה מרגיש אשם. 2. אתה חושב שמה שאני אומרת הוא מסוכן. מכיוון שאני לא מכירה אותך ולהניח שאתה מרגיש אשם זה נראה לי ניתוח פסיכולוגי מרחיק לכת סטייל אמא שלי, בוא נעזוב את תאוריה מספר אחת. תאוריה מספר 2, לעומת זאת, נראית לי עוד יותר מגוחכת. פתאום בא לי לצטט את תום שאמר שבסך הכול מדובר בשיער ערווה, אבל אני מתייחסת לכוס שלי ברצינות תהומית, אז אני לא יכולה. אתה מדבר המון על קפיצה לוגית ובמובן מסוים אתה צודק. לא הסברתי את עצמי לגמרי, לא עד הסוף. התחלתי לגעת בזה בהודעתי החמומה, אני אנסה להמשיך. כן. אני רואה בעולם הרבה מנגנוני דיכוי חברתיים. כשאני רואה משהו, כל פעולה, שמנוגדת לחלוטין להגיון הטוב שלי, אני מחפשת את הסיבה ובדרך כלל אני אמצא אותה באותו מקום שבו עומדים הרבה "אשמים" ביחד - היצור חסר הפנים שמתקרא "החברה". אתה לא תצליח לשכנע אותי שהבחירה האסתטית בלהוריד שיער כוס נובעת מזה שהמון אנשים החליטו יחד, פתאום, שזה מה שעושה להם את זה. והמון נשים החליטו יחד, פתאום, שהרבה יותר נעים להן ככה. אתה לא תשכנע אותי באחרון במיוחד כי אני בעלת כוס ואני יודעת שאם לי הפעולה הזו מאוד לא נעימה, אני בטח לא היחידה. ואם אני עושה אותה למרות שהיא לא נעימה לי, אני בטח לא היחידה. עכשיו, אתה אומר, ובצדק, שאני מסיקה מהרגשה פנימית שלי על העולם. רפאל, אלא אם כן אני אתחיל עכשיו מחקר מסודר עם n גדול מ-40 וכל החרא הזה, איזה עוד דרך יש לי לומר משהו על העולם? אז אני מדברת עם נשים מסביבי, עם בן הזוג שלי, קוראת כתבות ופותחת את העיניים. אתה יודע, כל יום אני נכנסת לחדר מורים שהוא מקום על טהרת המין הנשי וכל יום יושבות חבורה של נשים מבוגרות, כולן מאוד חכמות ומאוד משכילות, ומדברות על דיאטה. כל יום! כל יום הן יושבות, הנשים הבאמת מעניינות האלה ומייסרות את עצמן על עוגה שהן אכלו אתמול בארוע. אני מסתכלת עליהן וחושבת לעצמי: זה לא בסדר. זה לא הגיוני! כאילו, כולה אוכל, כולה קילו, כולה משקל. ולא רק שזה לא בסדר, אלא זה התפקיד שלי להפסיק עם זה. לא לתת לעוד דור של נשים נורא מעניינות לייסר את עצמן על שני קילו. לא לתת לעצמי להשתתף במשחק הזה. מבחינתי, בנוגע לגילוח כוס, זה אותו דבר. נראה לי לא הגיוני להתעסק עם שיער הערווה. פשוט, לא הגיוני. בשביל מה, נשים יקרות? אין לנו מספיק עבודה? ההגיון שלי אומר שאנחנו צריכות להפסיק להסיר שיער, לא למצוא עוד חלקים בגוף למרוט. זה לא אומר, רפאל, שאני לא מקבלת את זכותן של נשים למרוט שיערן וזכותם של גברים להמשך לכוס מרוט/מגולח/מוסר שיער. אני גם לא אומרת שזו לא הזכות של גבר במערכת יחסים לבקש, אפילו לדרוש, מהאשה שלו לגלח את הכוס. אני אומרת שהזכות הזו היא לא ציבורית, היא פרטית. אני אומרת שרד לא יכול לצווח על הגוף הנשי חסר הפנים שבראשו "ת-ג-ל-ח-ו!" בלי שזה יקומם אותי עד קצות האצבעות. ותום לא יכול להגיד שזה כולה שיער ערווה ותחרה לא יכול לטעון שזה כולה שתי דקות. למה לא? כי זה שיער הערווה שלי והוא לא כולה והגילוח שלו הוא שלי וזה לא שתי דקות. וגם אם זה היה שתי דקות כמו במקרה של לוטוס בת המזל, זה עדיין לא עניינו ולא לגיטימי בעיניי כדרישה מכל הנשים. בינך לבין עצמך, תפדל. בינך לבין זוגתך - לבריאות. בינך לביני(רד, תום, תחרה)? שני אנשים זרים? בשום פנים ואופן. |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 11 שנים •
5 ביולי 2012
זה קצת ארוך.
פרלין, דיברת על כך שאת מקבלת שהבקשה לגלח יכולה לבוא במסגרת פרטית אישית בקשר אבל את לא מוכנה לקבל שום גורם חיצוני שיגיד לך לגלח (כמוני וכמו רד) כוונתי הייתה בדיוק זו. לא ביקשתי ממך או מאחרות לגלח בשבילי. זה ענייינכן הפרטי ואיני מכיר אותכן וגם אם כן הייתי מכיר, כל עוד זה קשר ידידותי אפלטוני בלבד אין סיבה שאתערב יותר מדי. מה שאמרתי הוא שכאשר את או מישהי תהיה בקשר אינטימי ותהיה בקשה כזו, אל נא תראו בזה כפייה. תבחרו אם אתן רוצות או לא רוצות. נוצות ומסמרים, ציטוט: פרידה משיער הערווה כמו פרידה משיער הגוף בכלל עבור כל אדם שמקצועו אינו דורש זאת (לדוג' שחיינים) הוא אקט אסתטי והגיוני בערך כמו עקירת השיניים החותכות
אני לא כל כך יודע איך לגשת אלייך אחרי הצהרה כזו. השוואת פרידה משיער גוף לעקירת שיניים... אבל אנסה בכל זאת: את רואה בזה לא אסתטי ולא הגיוני אחרות (שאינן את) רואות בזה אתסטי והגיוני מאוד והן רואות בזאת כך מבלי ששטפו את מוחן, דיכאו אותן או הכניסו לכלא מגדרי. כולנו מושפעים מדברים אך זה עדיין לא דיכוי או שטיפת מוח. ואפילו אם מישהי עושה זאת רק בגלל קטע של פורנו, זו הייתה בחירה חופשית שלה, עד כמה שניתן לומר בחירה חופשית בעידן כיום. יש קידמה, ויש עוד אופציות הנוספות לאדם והוא בוחר מה מתאים לו. אנחנו לא בשנות ה-50 אז אין סיבה שנשים יתנהגו כמו בשנות ה-50 כפי שאת רוצה (או אפילו יותר מוקדם משנות ה-50). בשורה התחתונה, עם כל הפרסומות להמונים, מרכזי הקניות הגדולים, מותגי הענק והטייקונים, החברה המהירה שבה אנו חיים והדרישות שיש בין גבר לאישה אין ספק שיש בכל זה גם חסרונות אבל תראי גם את היתרונות. זה הרבה יותר טוב מלפני 200 שנה נגיד. זכויות האישה רק עולות ומתפתחות ויש הכרה בהן כמו גם הבחירה החופשית שלה. לפני 200 שנה אל תטרחי לחפש על זכויות אישה ובחירה חופשית שלה. לא ממש היה. בשנות ה-50 , אם נשווה אז לעומת היום אז אולי היא לא "גילחה כוס" כמו שהרבה עושות היום אבל היא חיה על פי תכתיבים נשיים אחרים שהיו נהוגים אז. ידעת שפורסם באותן שנים (נדמה לי בעיתון) "מדריך לאישה" המורה לה כיצד להתנהג? בעיקר היה כתוב שם על כך שהיא צריכה לדאוג לגבר שלה ולבשל לו ולהיראות ייצוגית ובקיצור להיות העקרת הבית המושלמת עם החיוך מסביר הפנים לגבר שלה שנכנס הביתה. ואז זה לא היה נראה דבר חריג לפרסם זאת. ----------- בתכתובת שלך עם לוטוס כאשר היא הסבירה לך את הצד שלה אך לא נראה שאת מאמינה לה. אמרת שאת שמחה שהיא מאושרת אך לא האמנת שהיא עושה זאת מבחירה חופשית אמיתית את לא יכולה לבקש חופש בחירה עבור כל הנשים כאשר את מבטלת הליכה של אישה בדרך שאינה הדרך שלך ורואה בזה כאילו היא לא מודעת למה שגרמו לה לעשות ושלמרות היותה מאושרת, היא "לא הולכת בדרך הנכונה" (אני חשבתי שלהיות מאושר אומר שאתה הולך בדרך הנכונה עבורך) הרי על איזו חבלה את מדברת? היא הולכת בדרך שלה, ללא קשר אלייך. לא מפריעה לך כלל. מדוע היא צריכה להכיל את השקפת עולמך והאג'נדות שלך על אורח חייה? עצם השימוש במילים "פוגעת" ו"מחבלת" למישהי שכלל אינה מעורבת בחיים שלך וחייה את חייה שלה, הוא מאוד צורם. את מדברת על רצונך שגברים לא יתערבו בהחלטותייך ויתנו לך בחירה חופשית. זה כרגע מה שעשית. התערבת בחיים של אישה אחרת כשהעזת לקרוא לדרך שלה "מחבלת באנג'דה שלך ליצור עולם טוב יותר" . (אופן החבלה - אורח חיים שאינו תואם את השקפותייך) לא נתת לה בחירה חופשית. את מתייחסת לבחירה שלה כעוול, לא טוב, משהו שצריך תיקון. אז מי המתערב פה? על הפסקה הזו אני מדבר: ציטוט: כשאת טוענת - מפני שטוב לך ונוח לך במקום שבו את נמצאת - שנשים, ואת ביניהן, אינן ממושטרות, אינן מדוכאות ואינן פועלות בתוך מערכת דכאנית, את מחבלת בסיכוי שלי ושל אחרות ליצור עולם טוב יותר לעצמנו. לשם מה? על מה את חולקת? על תחושותינו הסובייקטיביות? או על הנתונים הסטטיסטיים המאשררים אותן בהתמדה?.
* ההדגשה בקו נעשתה על ידי |
|
|