המלט |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
Re: הגענו לעמוד 20 - אז הנה.......
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
המלט • 19 באפר׳ 2009
Jake כתב/ה: מעולם לא הצלחתי להבין איך גבר יכול לטעון, באותה נשימה, שמצד אחד הוא "שולט" ומצד שני הוא "פמיניסט". זהו אוקסימורון הניתן להסבר באחת משתי דרכים: המדובר בגבר המפחד להביע דעתו האמיתית פן יפגעו סיכוייו לכיבוש ליבה/ישבנה של נשלטת; או לחלופין, המדובר בגבר המנסה להציל "נפשות תועות" ולהסיטן מעולם הבדס"מ. ממה נפשך: כיצד יכול אדם לטעון שהוא פמיניסט ובאותו הזמן לשאוב הנאה מהשפלתה של אישה? מגרימת כאב לאישה? ממתן פקודות לאישה? אם אותו אדם כה דואג למעמד האישה, מדוע המצב שונה בחדר המיטות? כלל או פרט? -------------------- ממה נפשך וגו': כשאנחנו אומרים ששולט שואב הנאה מהשפלתה של אשה, מגרימת כאב לאשה, ממתן פקודות לאשה -- באיזו אשה אמורים הדברים? האם אנו מדברים ב'אשה' כללית המייצגת את כל הנשים בעולם, ולאותו שולט לא ממש משנה איזו מן הנשים בעולם תהיה מוטלת לפניו על מנת לשאוב את הנאותיו, או שאולי אנו מדברים ב'אשה' פרטית, בת-זוג, ואותו שולט עלול שלא להינות כלל מהשפלה, גרימת כאב ומתן פקודות לאשה אחרת? רק אם נאמר שמדובר ב'אשה' כללית, נוכל לקשור בין שלילת הפמיניזם להנאות הנמנות לעיל; אין כל סתירה בין חיים מעשיים לאור אמונות פמיניסטיות עמוקות המתייחסות לכלל הנשים ולזכויותיהן, ובין הנאה צרופה, נפשית וגופנית, מהשפלתה של בת-זוגך בחדר המיטות. אין כל סתירה, משום שבין שני אלה -- פמיניזם ובדסמ, הראשון חל במהותו היסודית על הכלל, והשני חל במהותו היסודית על הפרט. פמיניזם, by definition, הינו תורה פוליטית-חברתית העוסקת ביחסי הכוחות בין זכרים ונקבות של בני האדם. בדסמ, by definition, הינו מכלול של סגנונות וטעמים העוסקים בחיי הפרט, ועל פי רוב, לכל הפחות על פי הרוב המעניין -- בחיי המין של הפרט. בדסמ אינו פוליטי, לפחות לא לפי שעה, לפחות לא עד שזכויותיו של מישהו יקופחו בגלל בחירתו בבדסמ. זוהי גם התשובה לשאלתך : 'אם אותו אדם כה דואג למעמד האישה, מדוע המצב שונה בחדר המיטות? ' -- יכול אדם להיות מאד מוטרד ממעמד האשה, כאשר במלה 'אשה' הכוונה היא לכלל הנשים, אותו אובייקט יסודי של הפמיניזם, ובה בעת למצוא מזור ונחמה מטרדותיו אלה ע"י הספנקה משפילה וכואבת אגב מתן פקודות לאשה, כאשר הפעם במלה 'אשה' הכוונה היא לבת-זוג, קבועה או זמנית, שהוא בחר בה והיא בחרה בו כדי לייצר לשניהם, המהווים את האובייקט היסודי של הבדסמ, עונג נפשי וגופני. |
|
רפאל |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
רפאל • 19 באפר׳ 2009
נילי ונילי כתב/ה: למה זה מדהים אותך? הכל הוא תלוי הקשר.
ארסניק (ארסן) הוא רעל נוראי במקרים מסויימים, אבל בהקשר הנכון (חולי לוקמיה) יכול להאריך חיים ולשפר את בריאותם. עובש על פטריות הוא קקה של דבר, אבל בהקשר הנכון (זיהום חיידקי) מפיקים ממנו פנצילין, שהיא יופי של דבר. פניצילין, כשלעצמה יכולה להיות דבר איום ונורא, אם משתמשים ביותר מדי אנטיביוטיקה, וכן הלאה וכן הלאה. נדמה לי שהנקודה שלי ברורה. אדם אינו אי. אנחנו תלויים בתרבות שבה אנחנו נטועים ורק דרך האינטראקציה שלנו איתה אפשר "לקרוא" נכון אותנו. האינטראקציה, או כפי שהגדרת אותה: "מאיזה מקום אתה בא", היא זו שמאפשרת לנו להטעין מטען ערכי על האקט שאנחנו מבצעים. אם לשיטתך השפלות, מכות, ואלימות, וכו' אינם בעיתיים כשלעצמם ואינם מצריכים תשומת לב מיוחדת, מהו הדבר שמצריך תשומת לב מיוחדת? על מה האתיקה מסתכלת? על הרצון של אדם ועל "קדושתו" של אותו רצון? (כי אם הרצון של אדם הוא מושג המפתח באתיקה, זו נעשית בעיה לדבר על רצון תועה או על תודעה כוזבת. משהו שאת עושה כאן הרבה.) |
|
רפאל |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
רפאל • 19 באפר׳ 2009
newoldone כתב/ה: אני לא חושבת שנשמעה כאן טענה שלאלימות ותוקפנות אין מטען ערכי.
מה שנטען הוא ש"מאין הדברים באים" הוא שקובע אם המכות וההשפלות הם אלימות או לא. מכות והשפלות אינן בגדר אלימות? אז בגדר מה הן? בהקשר הבדס"מי, למה אנשים משפילים ורוצים להיות מושפלים? כדי להטיב זה עם זה ולבנות זה את זה? אם אנחנו תופסים את אופי הדברים שאנחנו עושים כבניה, טיפוח והטבה, למה איננו קוראים להם כך? למה אנחנו באים בכלל לדבר על השפלות ומכות, מושגים שכל בר דעת יגיד שהם מתארים פעילויות אלימות? זה לא ברור שהדיבור הפופולארי של הפוך בהפוכה, סטייל "אני אפרק לך את הצורה, אבל אשמור עליך ותהי בטוחה אצלי" הוא לא מקרי? אלא שהוא בדיוק שפת ההכחשה שהרבה מאוד מדברים אותה וצריכים אותה בבדס"מ? הרי אף אחד לא מוכן כאן באמת לוותר על חלקו הראשון של המשפט ולהישאר רק עם "אשמור עליך ותהי אצלי בטוחה". יש כאן צורך אמתי להסמיך זה לזה דברים והיפוכם, ולשוות להם מראית עין של הגיון באמצעות מילת הקסם "אבל". |
|
רפאל |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
Re: הגענו לעמוד 20 - אז הנה.......
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
רפאל • 19 באפר׳ 2009
המלט כתב/ה: כלל או פרט? -------------------- ממה נפשך וגו': כשאנחנו אומרים ששולט שואב הנאה מהשפלתה של אשה, מגרימת כאב לאשה, ממתן פקודות לאשה -- באיזו אשה אמורים הדברים? האם אנו מדברים ב'אשה' כללית המייצגת את כל הנשים בעולם, ולאותו שולט לא ממש משנה איזו מן הנשים בעולם תהיה מוטלת לפניו על מנת לשאוב את הנאותיו, או שאולי אנו מדברים ב'אשה' פרטית, בת-זוג, ואותו שולט עלול שלא להינות כלל מהשפלה, גרימת כאב ומתן פקודות לאשה אחרת? רק אם נאמר שמדובר ב'אשה' כללית, נוכל לקשור בין שלילת הפמיניזם להנאות הנמנות לעיל; אין כל סתירה בין חיים מעשיים לאור אמונות פמיניסטיות עמוקות המתייחסות לכלל הנשים ולזכויותיהן, ובין הנאה צרופה, נפשית וגופנית, מהשפלתה של בת-זוגך בחדר המיטות. אין כל סתירה, משום שבין שני אלה -- פמיניזם ובדסמ, הראשון חל במהותו היסודית על הכלל, והשני חל במהותו היסודית על הפרט. פמיניזם, by definition, הינו תורה פוליטית-חברתית העוסקת ביחסי הכוחות בין זכרים ונקבות של בני האדם. בדסמ, by definition, הינו מכלול של סגנונות וטעמים העוסקים בחיי הפרט, ועל פי רוב, לכל הפחות על פי הרוב המעניין -- בחיי המין של הפרט. הפרט הוא חלק מהכלל. הטענה "כל בני האדם הם בני תמותה, אבל סוקרטס הוא לא" היא סתירה. וכך גם: 1. "יש לכבד את כל בני האדם, ללא הבדל דת גזע או מין. אבל לא את נילי ונילי, שאותה יש להשפיל ולהצליף בה הצלפות הגונות". 2. "לכל אדם זכות לחיים חופשיים. אבל לא ל-newoldone, שאותה סגרתי בארגז שמתחת למיטה שלי, וגם סגרתי את הפה שלה במסקנטייפ." 3. "לכל אדם זכות לחיים. מלבד לאחותופל, שהוצאתי את קרביים שלה עם סכין של קצבים, ומן העור שלה הכנתי אהיל למנורה שליד המיטה שלי." (אני מתנצל בפני כל אותן נשים שלא כללתי בדוגמאות שלי, אבל לצד סוקרטס היו לי רק 3 מקומות.) |
|
newoldone |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
newoldone • 19 באפר׳ 2009
רפאל כתב/ה: newoldone כתב/ה: אני לא חושבת שנשמעה כאן טענה שלאלימות ותוקפנות אין מטען ערכי.
מה שנטען הוא ש"מאין הדברים באים" הוא שקובע אם המכות וההשפלות הם אלימות או לא. מכות והשפלות אינן בגדר אלימות? אז בגדר מה הן? בהקשר הבדס"מי, למה אנשים משפילים ורוצים להיות מושפלים? כדי להטיב זה עם זה ולבנות זה את זה? אם אנחנו תופסים את אופי הדברים שאנחנו עושים כבניה, טיפוח והטבה, למה איננו קוראים להם כך? למה אנחנו באים בכלל לדבר על השפלות ומכות, מושגים שכל בר דעת יגיד שהם מתארים פעילויות אלימות? זה לא ברור שהדיבור הפופולארי של הפוך בהפוכה, סטייל "אני אפרק לך את הצורה, אבל אשמור עליך ותהי בטוחה אצלי" הוא לא מקרי? אלא שהוא בדיוק שפת ההכחשה שהרבה מאוד מדברים אותה וצריכים אותה בבדס"מ? הרי אף אחד לא מוכן כאן באמת לוותר על חלקו הראשון של המשפט ולהישאר רק עם "אשמור עליך ותהי אצלי בטוחה". יש כאן צורך אמתי להסמיך זה לזה דברים והיפוכם, ולשוות להם מראית עין של הגיון באמצעות מילת הקסם "אבל". אני לא מצליחה להחליט אם הוויכוח הוא סמנטי על מובן המילה 'אלימות', או אחר. אז ניסיון לברר: "אני מכאיבה לך, אבל זה כדי שהפצע שלך לא יזדהם" - אני אלימה? "נכון, הרגתי אותו, אבל זה בגלל שהבטחנו זה לזו שכך ננהג אם אחד מאיתנו יהיה צמח" - עשיתי אקט אלים? והאם התשובה תהיה שונה במקרה שחנקתי אותו במו ידי, לעומת מקרה שניתקתי את מכונת ההנשמה שלו? והאם שני המשפטים האלה שקולים למשפט הבא? "הצלפתי בו כי ההכאבה מחדדת ומזקקת את השליטה שמחברת אותנו זה לזו, ומעצימה את ההנאה המינית של שנינו" - הייתי אלימה? |
|
היילני |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
היילני • 19 באפר׳ 2009
רפאל,
אני לא מבינה אותך - אנא האר את עיניי. מה אתה מנסה להגיד, שאלימות, כל אלימות, כשלעצמה, בלי קשר לסיבותיה היא לא-בסדר? שיש משהו פתולוגי בצריכת והסבת כאב? שאיך שלא נסתכל על זה, אנשי בדס"מ, מתוקף היותם אלימים, אינם שונים מהאנס הזה, או מהבעל המכה ההוא? ששפחה היא שפחה היא שפחה, בין אם בדס"מית, בין אם חרדית ובין אם צ'רקסית? אם כן, הרי שדיוננו מסתיים כאן. אם לא, אנא הסבר לי כיצד יש להבחין בין הבעל המכה לדום המסוקס מבלי לבחון פרמטרים חיצוניים לאקט, כמו סיבות, נסיבות וכיוצ"ב. היילני |
|
Morticia |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
Morticia • 19 באפר׳ 2009
היילני כתב/ה: רפאל,
אני לא מבינה אותך - אנא האר את עיניי. מה אתה מנסה להגיד, שאלימות, כל אלימות, כשלעצמה, בלי קשר לסיבותיה היא לא-בסדר? שיש משהו פתולוגי בצריכת והסבת כאב? שאיך שלא נסתכל על זה, אנשי בדס"מ, מתוקף היותם אלימים, אינם שונים מהאנס הזה, או מהבעל המכה ההוא? ששפחה היא שפחה היא שפחה, בין אם בדס"מית, בין אם חרדית ובין אם צ'רקסית? אם כן, הרי שדיוננו מסתיים כאן. אם לא, אנא הסבר לי כיצד יש להבחין בין הבעל המכה לדום המסוקס מבלי לבחון פרמטרים חיצוניים לאקט, כמו סיבות, נסיבות וכיוצ"ב. היילני אני חושבת שמהותית ההבדל נמצא לפני הכל בהסכמת שני הצדדים ורצונם המשותף לחוות ביחד את הסצינה אבל הקיבעון על כך ששולטים הם מכאיבים משפילנים ויורקי שאר סמרטוטים על סוסות ממין נקבת ההומוספייאן שאהבתם אליך היא זכות לעולם לא תזכי לקבלה, אפילו לא בחסד ואת על אהבתך אינך דבר מלבד שפחה מושפלת הוא בעייתי לחלק מעסקני השליטה בוודאי זו שאינה נשענת כולה על הסאדו מזוכיזם מה גם שזהו מקום מפלט לאנשים רבים המתענגים על יישום הסדיזם שלהם על ישויות שאינן מתענגות מהעונג המסתורי שבמזוכיזם וזה פתח לכל מיני פריצויות ופריצות מסורסרת כאלה ואחרות.... |
|
newoldone |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
Re: הגענו לעמוד 20 - אז הנה.......
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
newoldone • 19 באפר׳ 2009
רפאל כתב/ה: המלט כתב/ה: כלל או פרט? -------------------- ממה נפשך וגו': כשאנחנו אומרים ששולט שואב הנאה מהשפלתה של אשה, מגרימת כאב לאשה, ממתן פקודות לאשה -- באיזו אשה אמורים הדברים? האם אנו מדברים ב'אשה' כללית המייצגת את כל הנשים בעולם, ולאותו שולט לא ממש משנה איזו מן הנשים בעולם תהיה מוטלת לפניו על מנת לשאוב את הנאותיו, או שאולי אנו מדברים ב'אשה' פרטית, בת-זוג, ואותו שולט עלול שלא להינות כלל מהשפלה, גרימת כאב ומתן פקודות לאשה אחרת? רק אם נאמר שמדובר ב'אשה' כללית, נוכל לקשור בין שלילת הפמיניזם להנאות הנמנות לעיל; אין כל סתירה בין חיים מעשיים לאור אמונות פמיניסטיות עמוקות המתייחסות לכלל הנשים ולזכויותיהן, ובין הנאה צרופה, נפשית וגופנית, מהשפלתה של בת-זוגך בחדר המיטות. אין כל סתירה, משום שבין שני אלה -- פמיניזם ובדסמ, הראשון חל במהותו היסודית על הכלל, והשני חל במהותו היסודית על הפרט. פמיניזם, by definition, הינו תורה פוליטית-חברתית העוסקת ביחסי הכוחות בין זכרים ונקבות של בני האדם. בדסמ, by definition, הינו מכלול של סגנונות וטעמים העוסקים בחיי הפרט, ועל פי רוב, לכל הפחות על פי הרוב המעניין -- בחיי המין של הפרט. הפרט הוא חלק מהכלל. הטענה "כל בני האדם הם בני תמותה, אבל סוקרטס הוא לא" היא סתירה. וכך גם: 1. "יש לכבד את כל בני האדם, ללא הבדל דת גזע או מין. אבל לא את נילי ונילי, שאותה יש להשפיל ולהצליף בה הצלפות הגונות". 2. "לכל אדם זכות לחיים חופשיים. אבל לא ל-newoldone, שאותה סגרתי בארגז שמתחת למיטה שלי, וגם סגרתי את הפה שלה במסקנטייפ." 3. "לכל אדם זכות לחיים. מלבד לאחותופל, שהוצאתי את קרביים שלה עם סכין של קצבים, ומן העור שלה הכנתי אהיל למנורה שליד המיטה שלי." (אני מתנצל בפני כל אותן נשים שלא כללתי בדוגמאות שלי, אבל לצד סוקרטס היו לי רק 3 מקומות.) זו טענה רצינית? כי אם כן, אני מוכנה להוסיף עליה: "לכל אדם זכות לחיים חופשיים. אבל לא למשתתפי האח הגדול, שלהם אסור לצאת ממתחם הבית, לקרוא, לכתוב, ללחוש, ולהיות בקשר עם משפחותיהם." אני בטוחה שסוקרטס ישמח בחברתם של מנחם בן ומשפחת בובליל. (ואם למישהו מפריע הדימוי ה"משחקי" - אפשר להחליף את משתתפי האח הגדול באנשים שבחרו להצטרף למנזר בודהיסטי.) |
|
רפאל |
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
Re: הגענו לעמוד 20 - אז הנה.......
לפני 15 שנים •
19 באפר׳ 2009
רפאל • 19 באפר׳ 2009
newoldone כתב/ה: רפאל כתב/ה: הפרט הוא חלק מהכלל. הטענה "כל בני האדם הם בני תמותה, אבל סוקרטס הוא לא" היא סתירה. וכך גם: 2. "לכל אדם זכות לחיים חופשיים. אבל לא ל-newoldone, שאותה סגרתי בארגז שמתחת למיטה שלי, וגם סגרתי את הפה שלה במסקנטייפ." זו טענה רצינית? כי אם כן, אני מוכנה להוסיף עליה: "לכל אדם זכות לחיים חופשיים. אבל לא למשתתפי האח הגדול, שלהם אסור לצאת ממתחם הבית, לקרוא, לכתוב, ללחוש, ולהיות בקשר עם משפחותיהם." (ואם למישהו מפריע הדימוי ה"משחקי" - אפשר להחליף את משתתפי האח הגדול באנשים שבחרו להצטרף למנזר בודהיסטי.) אם את סבורה שאדם שמשתתף באח הגדול או מצטרף למנזר בודהיסטי, נשללה חירותו - אז בסדר. לשיטתך יש סתירה במשפט, ואפשר לצאת למאבק מוסרי למען קורבנות האח הגדול והמנזרים הבודהיסטים. אבל זה לא חייב להיות כך, כי לא כל הגבלה שאנחנו לוקחים על עצמנו כבני אדם שקולה לשלילת החרות במובן העמוק שלה. (לרוב מי שמצטרף למנזר בודהיסטי סבור שהוא פונה לדרך של שחרור.) לעומת זאת, אם "אני" סוגר אותך בארגז שמתחת למיטה "שלי", אז ברור שמה שאני מחפש זה לשלול את החירות שלך. לא מדובר בפטיש לארגזים, אלא ברצון ליצור סיטואציה שבה אינך חופשית, ושחשוב לי לתפוס בה אותך כבלתי חופשית. אם הייתי חושב שאת חופשית שם כל העסק היה מתחרבן. (לא בהכרח הכל יחשבו כך אחד לאחד. אבל דברים אלו משקפים את ה"לוגיקה" הבדס"מית, ואת הסתירה שיש בטענות מסוג זה.) |
|
רפאל |
לפני 15 שנים •
20 באפר׳ 2009
לפני 15 שנים •
20 באפר׳ 2009
רפאל • 20 באפר׳ 2009
היילני כתב/ה: מה אתה מנסה להגיד, שאלימות, כל אלימות, כשלעצמה, בלי קשר לסיבותיה היא לא-בסדר?
לא. אבל בהקשר חברתי כל אלימות היא בעייתית, וצריך להשגיח בה. העובדה שלאדם אחד יש דחפים להכות ולהשפיל אדם אחר היא תמיד בעייתית. אין פירוש הדבר שצריך לאסור כל ביטוי של אלימות, ולו בשל העובדה שמבחינה פסיכולוגית אי-אפשר לצפות מן האדם החברתי להיות בלתי אלים לחלוטין. אבל העובדה שבדס"מ מותר בחברה שלנו, וגם צריך להיות כזה, אינה אומרת שאינו בעייתי, או שהוא ביטוי להתנהגות סוציאלית למופת. היילני כתב/ה: שיש משהו פתולוגי בצריכת והסבת כאב?
איני בטוח שאני מבין מהי פתולוגיה בהקשר זה. וגם איני חושב שזה נכון לסווג התנהגויות אנושיות כפתולוגיות או לא-פתולוגיות. גם כאן, אני פשוט אומר שזו התנהגות בעייתית בהקשר חברתי. ושצריך לזכור את זה, גם אם אנחנו שורצים כאן. היילני כתב/ה: שאיך שלא נסתכל על זה, אנשי בדס"מ, מתוקף היותם אלימים, אינם שונים מהאנס הזה, או מהבעל המכה ההוא?
בוודאי שיש הבדל. אבל ההבדל אינו קטגורי, בניגוד לאופן שבו אנשי הקהילה מתיימרים הרבה פעמים להציג את העניין. העובדה שישנם הבדלים משמעותיים בין כל הדברים שמנית אינה מבטלת את צד הדמיון שבניהם, והוא שכולם קשורים באלימות. ואלימות, גם כשהיא מותרת, צריכה תמיד להיות תחת בקרה. הנטייה להכחיש את העובדה שבבדס"מ הוא אלימות היא מסוכנת (תני את דעתך על האופן השונה שבו אנשים מתייחסים לSSC. האם זה כלי לבקרה עצמית ולריסון האלימות שלנו, או שזה מנגנון הכחשה אידיאולוגי שבו אנחנו מנסים לשווק בדס"מ, לעצמנו ולאחרים, כמשהו בלתי אלים בעליל?) היילני כתב/ה: ששפחה היא שפחה היא שפחה, בין אם בדס"מית, בין אם חרדית ובין אם צ'רקסית?
גם כאן - יש הבדל בין זה לבין זה, אבל ההבדל אינו מבטל את הצד המשותף. |
|