מUחדת
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
תום, כרגיל, אין לך מושג על מה אתה מדבר.
אני רצינית כמו שבץ גם כשאני עושה חיקויים של רבקה זוהר. ואני עושה. אני מודה שפנית בשמי לחבריך הזכרים- אבל האמן לי, אין בכך כל צורך. בברכה, מנחת הפאנל. |
|
|
A v(שולט)
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
מה שברור..
אחרי 29 עמודים
שכוס זה כוח עצום...מגולח שעיר מעוצב תשתמשו בו בתבונה |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
מיוחדת, מה שאמרת על מעמדות סוציו-אקונומיים וכל זה אמנם נכון, אבל נראה לי שדווקא לשאלת הכוס זה לא קשור. וזה בגלל שנראה לי שעניינים של "טיפוח-יתר" מעסיקים דווקא תל-אביבים נאורים עם משכורת טובה. פירמידת צרכים, את יודעת.
דווקא במעמד בינוני ומעלה יש הרבה יותר ביקורתיות למראה החיצוני והרבה יותר ציפיה להקפדה. ואי שם בעמודים הראשונים היה משהו על זה - על זה שככל שאת "מצליחה" יותר, כך את מרגישה יותר "מחוייבות" להיות מתוקתקת ולא להיתפס ב"הזנחה". האיום שאת מרגישה מהאפשרות שלא תהיי מושלמת, גובר ככל שהמעמד החברתי שלך עולה. אולי זה קשור לכך שככל שאת מתרחקת ממעמד נשי "כמו פעם" את יותר מרגישה צורך להוכיח את הנשיות שלך. |
|
|
פפריקה
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
סליחה, יולי, אבל יש נשים שלא נולדו עם כפית של סכין גילוח בפה.
|
|
|
|
מUחדת
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
פפריקה כתב/ה: סליחה, יולי, אבל יש נשים שלא נולדו עם כפית של סכין גילוח בפה.
באפריקה יש נשים שאפילו לא נולדו. עליהן אף אחד לא מדבר. (# לא באמת, תום) (ויולי- את כנראה צודקת. אני אחפש סימוכין) |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
החלטתי להפסיק להתקרבן ולהתחיל להתקרבם.
|
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
פרלין כתב/ה: החלטתי להפסיק להתקרבן ולהתחיל להתקרבם.
טוב, נו. יש מצב שזה מצחיק רק אותי. אבל זה ממש הצחיק אותי, בחיי. אולי כי להתרבם נשמע כמו ניגון חסידי או לחילופין, לאכול קרמבו. |
|
|
|
מUחדת
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
פרלין כתב/ה: פרלין כתב/ה: החלטתי להפסיק להתקרבן ולהתחיל להתקרבם.
טוב, נו. יש מצב שזה מצחיק רק אותי. אבל זה ממש הצחיק אותי, בחיי. אולי כי להתרבם נשמע כמו ניגון חסידי או לחילופין, לאכול קרמבו. אני הבנתי את זה בקטע מרב מיכאלי! הן מתקרבנות, הם מתקרבנים. ואז, כשאת מתקרבמת, את בעצם מתקרבנ/מת בזכר(?)!! מעניין אם בהינדית מגדרית זה עובד יותר טוב. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
מUחדת כתב/ה: אני מסכימה עם זה- שום חלק מהשלם לא יגדיר את תוצאת חייו של אדם. אבל אני רוצה להגיד משהו: הגישה הזו, שגם לוטוס וזאלו שותפים לה, היא בהחלט גישה ליברלית וברמת הפשט- ברורה מאליה. אבל אני חושבת שהגישה הזו מפספסת את העובדה שלא כולנו נאורים, לא כולם יודעים מה ניתן לעשות בקלפים שחולקו לנו ושאולי החיים חילקו לך קלפים- אבל כל שולחן הוא משחק שונה לחלוטין. אנחנו נורא מתקדמים בדעותינו ונוטים לשכוח שרוב האנשים הם לא תל-אביבים נאורים ושהשורות התחתונות שאתם שמים (ירצו-יעשו) יקראו אחרת ע"י אישה שחיה בעיירת פיתוח שכוחת אל, בלי השכלה ובלי חלומות על קריירה מפוארת. חסמים בשוק התעסוקה, למשל, לא עומדים רק בפני נשים: משרתי מילואים, אתיופים וחרדים מופלים במקומות עבודה רבים מאוד. זה נפלא למצוא את סיפור הסינדרלה התורן- זו שיצאה מעיירת פיתוח והגיעה לתפקיד בכיר אחרי שלושים שנה, השגרירה הישראלית באתיופיה (אישה וממוצא אתיופי) וזה מצוין שיש סייד קשוע אחד בפריים-טיים וכמה דוסי-מחמד בתקשורת. ועדיין- זה לא מעיד על הכלל. אז נכון שמצב סוציו-אקונומי, צבע עור, מקום מגורים ומגדר לא יגדירו את התוצאה הסופית בחייו של אדם- אבל בהחלט יגדירו את הבעיות/ האתגרים שיאלץ להתמודד איתם עד שיגיע לתוצאה כלשהי. אני מסכים מאוד עם השורה המסכמת שלך, אבל רוצה בכל זאת לסייג אותה. אין ספק שקלפים מסוימים שחולקו לאדם יגדירו אתגרים עמם ייאלץ להתמודד, אבל לא יהיה נכון לקטלג כל אתגר כזה כאפליה (אינני טוען שעשית זאת, אני פשוט מחדד נקודה). למשל, במקרה של ערבים וחרדים, אין ספק שמערכות החינוך האוטונומיות הנהוגות במגזריהם (על פי דרישתם) פוגעות בהם מאוד וגורמות לכך שהם אינם מצוידים בידע, בכישורים וברמת שליטה בשפה העברית (במקרה של ערבים) הנדרשים בשוק העבודה. אוכלוסיה כשירה פחות צפויה להיות מועסקת פחות גם אם אין בנמצא דעות קדומות כלפיה. ולא שאין, אלא שהתמקדות יתר בהן לא רק שאינה מדויקת, אלא היא באה על חשבון התמקדות וטיפול בכל שאר הגורמים, שאולי דווקא הם שמהווים את חלק הארי של הבעיה. כדאי גם לציין שכשם שסייד קשוע לא מעיד על כלל הערבים, נוחי דנקנר לא מעיד עליי. אפילו ביומולדת הוא לא שולח לי צ'ק, האבו קמונה הזה, כאילו שלא שנינו גברים אשכנזים. אבל ככה זה, רובנו, בסופו של דבר, לא סיפורי הצלחה מהדהדים, ואחת היא מה מיננו, מוצאנו או אמונתנו. כולנו רצים מרוץ משוכות, ורובנו נעצרים באחת המשוכות בדרך. למרות שאנשים מסוימים נאלצים לדלג מעל יותר משוכות מאחרים, רוב המשוכות משותפות, ואפילו גברים חילונים בהירי פיגמנט נתקלים בהן. אני בעצמי גיליתי את זה בדרך הקשה. התראיינתי פעם למשרת מנכ"ל גוגל, והמראיין, כנראה בשל רגרסיה נוירוטית שמקורה בחשיפה לכוס בלתי מגולח בשלב האדיפלי המוקדם, התקשה להבין כיצד הרזומה שלי עד לאותה נקודה (בגרות מלאה, שירות צבאי ללא דופי ויום בלתי נשכח שכלל שלוש לאפות עם שווארמה) מכשיר אותי לתפקיד. באנחה השמורה לפחותים שבנתינים הפשלתי מכנסיים, הזדקפתי וטלטלתי בעוז את גבריותי האשכנזיה. מכירים את הסצנות האלה שבהן הבלונדינית מניעה את ראשה בהילוך איטי מצד לצד והשיער שלה מתנחשל פרא לכל עבר ברוב הוד והדר? כך בדיוק נפנפתי בצחור זקפתי. לאחר מכן שתקנו, אני והמראיין. לא היה עוד הרבה מה לומר. הוכחתי כל שהיה להוכיח, מ.ש.ל. אבל עובדה שלא נהייתי מנכ"ל גוגל. עובדה גם שכמות הג'אנק-מייל שמציע להגדיל בשקל תשעים עלתה פלאים. מאז אני אוהב עובדות, ולא כל כך אוהב את גוגל. כמה טוב לפרוק סוף סוף. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
8 ביולי 2012
בלי ציניות, מה שיצא לי מהפוסט הזה, בלי קשר לדעות האישיות של כל אחת, זה שחשבתי לעצמי:
וואו, יש כאן מלא נשים שאני אוהבת, יש לנו חולשות משותפות, ומכנים משותפים נוספים. אנחנו ממש אחיות לנשק, כמו גם אחיות להומור עצמי. אני נזכרת ב"תלמה ולואיז" ו"עגבניות ירוקות מטוגנות", במורשת נשית ונאמנות נשית. זה מרגש אותי פתאום. מצד שני אולי אני הורמונלית היום. |
|
|