אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
אני
לא צועקת, לא צווחת
אני מתכנסת בתוך עצמי, מתחברת לכאב אני מניחה שהתגובה השקטה הזו היא לרוב בגללו. ככה הוא הרגיל אותי. תמיד משתיק אותי אם יוצא לי לצעוק. קרה לי כבר כמה פעמים לחטוף בפומבי והעירו לי שלי זה לא כואב. נראה שיש לי רף סיבולת גבוה. יתכן אך גם יתכן שאני שותקת מטעמי כבוד (לא לעשות לעצמי פאדיחות וגם "להוכיח" שאני יודעת לספוג). כבר נתקלתי בסאביות צווחניות וזה מאד צרם לי. נראה שהן צועקות על לא כלום. לא רוצה להיות כמוהן. מפתחת דימוי של אחת שלא צועקת משטויות, לא עושה את עצמה. אבל ברור שזה בולשיט - בבית, בפרטיות, אם ממש ממש כואב לי, ואם הוא במצב רוח משועשע אני נותנת לעצמי לצעוק קצת. אבל בגדול התשובה שלי - אני סופגת כאב בשקט. בלי הרבה דרמות. |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
אני חושבת, אושה, שאם את מתייחסת לצרחניות ככלל כאל כאלו ש "עושות את עצמן", את מחמיצה נקודה, וחבל.
סשן, עבור חלקנו, הוא סוג של שיכרון חושים. חוויה שמשתלטת עליך. להתמכר לחוויה, להתמכר לשולט, להנות מהחוויה לגמרי. אני לא רואה בכך רע, וחבל שאת לוקחת את זה למקום של מניפולציות רגשיות. |
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
Aimee כתב/ה: אני חושבת, אושה, שאם את מתייחסת לצרחניות ככלל כאל כאלו ש "עושות את עצמן", את מחמיצה נקודה, וחבל.
סשן, עבור חלקנו, הוא סוג של שיכרון חושים. חוויה שמשתלטת עליך. להתמכר לחוויה, להתמכר לשולט, להנות מהחוויה לגמרי. אני לא רואה בכך רע, וחבל שאת לוקחת את זה למקום של מניפולציות רגשיות. לא התכוונתי כלל וכלל למניפולציות ריגשיות. הרושם שאני קיבלתי מכמה "צווחניות" (ואני בהחלט לא משתמשת בביטוי הזה לכל הסאביות שצועקות) שהן צועקות לא כי זה כואב אלא כי זה חלק מהחוויה וכדי להשיג צומי. אני אישית לא מתחברת לזה. זה צורם לי באוזן ובהרגשה האישית שלי. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
בסדר, גם להשיג צומי זה לגיטימי. למה לתייג כשלילי מה שאת לא מבינה, או מה שהוא לא כמוך?
איך אפשר בכלל לשפוט סאבית במצב של סשן? זו כל כך חוויה אינדיבידואלית. |
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
Aimee כתב/ה: בסדר, גם להשיג צומי זה לגיטימי. למה לתייג כשלילי מה שאת לא מבינה, או מה שהוא לא כמוך?
איך אפשר בכלל לשפוט סאבית במצב של סשן? זו כל כך חוויה אינדיבידואלית. דינו של סשן כדין כל אינטראקציה אחרת. האישיות נותרת אותה אישיות. אני לא מדברת על מצב של סאב ספייס אלא על השלבים הראשונים של הסשן בו נראה (ונשמע למעשה) שהסאבית צועקת עוד לפני שממש נגעו בה. אני כן מבינה את זה וזכותי לראות הענין בצורה שלילית. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
אושה, זכותך לראות את זה בצורה שלילית, נכון, וזכותי לא להסכים, ולחשוב שזה שלילי לשפוט סאבית במצב של סשן. נסכים שלכל אחת שמורות זכויותיה?
|
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
Tom. כתב/ה: יותר קל לגרום לצרחנית לשתוק
מאשר לשתקנית לצרוח (אבל באמת לצרוח) . בינגו! אני מאלה שלא.. מביעות כאב בצורה ווקאלית. לא צועקת. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי סאבית צועקת מכאב בדנג'ן. אמילייייייייייי 
אמא'לה! הייתי בהלם! קודם כל הלם מזה שיצור כל כך קומפקטי יכול להוציא כל כך הרבה קול!
עכשיו ברצינות. אני מתמודדת עם כאב פיזי מבפנים. לא משחררת בקול צעקה - למרות שאני בטוחה שזה בטח עוזר להתמודד טוב יותר. וכמו שתום אמר - יהיה הרבה יותר קל לגרום לאמילי לשתוק מכאב מאשר לי לצעוק אותו החוצה. כל אחת ודרך ההתמודדות שלה. ואני מאמינה שיש בזה משהו חשוב. מי שרגיל לשחרר לעצמו את הכאב בקול רם החוצה, אני חושבת שציווי שיגיד לכנוע/ה לשתוק או להפנים את הכאב - וללכת כנגד הדרך הטבעית שהגוף והנפש משתחררים - זה לא טוב. זה פוגע. להיפך - זה כבר אתגר אחר. ללמד מישהו שלא לבלוע אלא להוציא החוצה..  (ואני לא מתכוונת ל.. נו.. זה רצוי וכדאי וטעים לבלוע!)
|
|
|
פרנקי
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
אושה כתב/ה: Aimee כתב/ה: אני חושבת, אושה, שאם את מתייחסת לצרחניות ככלל כאל כאלו ש "עושות את עצמן", את מחמיצה נקודה, וחבל.
סשן, עבור חלקנו, הוא סוג של שיכרון חושים. חוויה שמשתלטת עליך. להתמכר לחוויה, להתמכר לשולט, להנות מהחוויה לגמרי. אני לא רואה בכך רע, וחבל שאת לוקחת את זה למקום של מניפולציות רגשיות. לא התכוונתי כלל וכלל למניפולציות ריגשיות. הרושם שאני קיבלתי מכמה "צווחניות" (ואני בהחלט לא משתמשת בביטוי הזה לכל הסאביות שצועקות) שהן צועקות לא כי זה כואב אלא כי זה חלק מהחוויה וכדי להשיג צומי. אני אישית לא מתחברת לזה. זה צורם לי באוזן ובהרגשה האישית שלי. לדעתי , אושה , בהעברת הביקורת שלך על סאביות "רעשניות" אבדת קצת הרעיון (שהובא אגב בשירשור זה), שהוא לפרוק כאב, להבדיל מלספוג. |
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
פרנקי כתב/ה: לדעתי , אושה , בהעברת הביקורת שלך על סאביות "רעשניות" אבדת קצת הרעיון (שהובא אגב בשירשור זה), שהוא לפרוק כאב, להבדיל מלספוג. מה ההבדל? אני פורקת את הכאב ע"י התכנסות עצמית. |
|
|
פתוחה ל...
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
Re: אני אושה כתב/ה: לא צועקת, לא צווחת
אני מתכנסת בתוך עצמי, מתחברת לכאב אני מניחה שהתגובה השקטה הזו היא לרוב בגללו. ככה הוא הרגיל אותי. תמיד משתיק אותי אם יוצא לי לצעוק. קרה לי כבר כמה פעמים לחטוף בפומבי והעירו לי שלי זה לא כואב. נראה שיש לי רף סיבולת גבוה. יתכן אך גם יתכן שאני שותקת מטעמי כבוד (לא לעשות לעצמי פאדיחות וגם "להוכיח" שאני יודעת לספוג). כבר נתקלתי בסאביות צווחניות וזה מאד צרם לי. נראה שהן צועקות על לא כלום. לא רוצה להיות כמוהן. מפתחת דימוי של אחת שלא צועקת משטויות, לא עושה את עצמה. אבל ברור שזה בולשיט - בבית, בפרטיות, אם ממש ממש כואב לי, ואם הוא במצב רוח משועשע אני נותנת לעצמי לצעוק קצת. אבל בגדול התשובה שלי - אני סופגת כאב בשקט. בלי הרבה דרמות. ---------------------------------------------- אושה את נהדרת כל כך אהבתי את התשובה שלך גם אני חושבת שלקבל כאב ככה בשקט בפנים זה יפה. |
|
|