כמה מילים על אקטיביזם חברתי

המלט • 22 בדצמ׳ 2007

אחת ההסתייגויות העיקריות שלי מההפגנה, היא שאם אשתתף בה אז לאחריה יהיה לי הרבה יותר ממה
לחשוש מפניו, מאשר לאחריה.

טוב שהעלית את זה, כי -- א. הזכות לחופש ביטוי חשובה לי הרבה יותר, בשלב זה, מאשר הזכות לקיים את מועדון הדנג'ן ביפו. ו -- ב. הסיכון שנטלתי על עצמי במאבק בעד חופש
הביטוי -- ז"א, סילוק מהכלוב -- היה סיכון סביר. לעומת זאת -- הסיכונים הצפויים לי כתוצאה
מהפגנה מתוקשרת הינם גדולים בהרבה.


אין ספק שלניליטנטיות היה חלק בעיצוב נימת השיח שהתעורר כאן. אבל הדברים מהותיים יותר
מכך, מה גם שניכר בנילי שדבריה באים מן הקרביים. אז לא. אין שום כוונה לזלזל ולהקטין. אבל
בהחלט יש כוונה להציג את הצד השני של המטבע. לנקוט פעולות איזון. להסביר, כי הלהט הגדול
הזה להפגין עלול לגרום נזק ממשי לאנשים ממשיים. לא כל התנגדות לדעתך היא זלזול והקטנה.

ועוד משהו חשוב. אני בכלל עדיין מתלבט ביני לבין עצמי באשר לשאלת ההגינות מצידם
של אנשי צוות המועדון -- הקוראים לאנשים לבוא ולסכן את עצמם בחשיפה הפגנתית, כאשר
התוצאה המבוקשת היא המשך פעילות עיסקית שמכניסה לכיס של מישהו כסף. ושלא יבלבלו לי
את המוח עם פילנטרופיה חברתית, ייצוג הקהילה וכיוצא באלה, "הבית של הקהילה", וכו. לא בחרתי בהם לייצג אותי, אני לא חושב שזה ה"בית" של אף אחד, ומועדון פרטי מתקיים על מנת להרוויח כסף.

Venus in Furs​(מתחלף) • 22 בדצמ׳ 2007

המלט, ומה בדבר הרעיון שעלה בשרשור השני, לבוא למשמרת המחאה עם איזה כיסוי פנים או תחפושת? אני חושב שסומבררו ישב עליך נהדר, ויבטל את כל הסיכונים. (:

ולגבי הנושא האחרון שהעלת, אני לא חושב שאם בנאדם ילך היום ליועץ השקעות, וישאל אותו היכן כדי להשקיע את כספו על מנת להתעשר, שיועץ ההשקעות יגיד לו : "שמע, לך תפתח מועדון סאדו".

מועדון *צריך* להרוויח בשביל להתקיים. אנשים עובדים בזה, וזה עולה כסף הרי להקים ולתחזק מועדון. אני התרשמתי שעמוס דווקא כן אידאליסט במה שקשור לקיום ואופי המועדון, ושהשיקול הוא לא כלכלי אינטרסנטי מובהק. בטח שלא אצל לסע"ע ומילי.

הפגנה

שקט חזק​(שולט) • 22 בדצמ׳ 2007

תקציר ההפגנה למי שלא יוכל לבוא:
יבואו אנשים עם שוטי זנבות תלויים על צוואריהם או על חגורותיהם, ינופפו בהם מפעם לפעם באומרם "נצליף בחולדאי", יקשרו עצמם בחבלים אדומים כאקט סימבולי, ילבשו (אם בכלל) בגדי עור וויניל צמודים, צמידי עור, ושאר צעצועים ושעשועים. בבחינת "אם לא נותנים לנו להנות במועדון משלנו אנחנו נראה להם ברחוב".

ומה יחשוב האדם ברחוב? או חשוב מזה - אנשי העירייה ואנשי בית המשפט? הנה הם! הנה הם הסוטים! נראים ומתנהגים בדיוק כפי שאנחנו טוענים. אם הם לא היו נהנים מזה היינו כולאים אותם, אבל הם נהנים מזה אז רק נסגור להם את המועדון.

בקיצור - בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים.

יותר אפקטיבי להציב שלטי תמיכה בנוסח "לא יכולנו להגיע כי אנשים מהוגנים ונורמטיביים אנחנו, תורמים לחברה היצרנית, ולכן בצהריים באמצע השבוע אנחנו עסוקים בעבודה".

כמו שאמרו כאן, קצת פרופורציות. בדסמ אינו אידאולוגיה. אני יכול לחשוב עד סוף כל הדורות שברמה הנפשית הוא דבר נכון ויפה, ועדיין לא ארצה להטיף לאנשים כיצד להתיחס זה לזה (ובעיקר לעצמם). הכוונה ל"אנשים" במובן הקהלי הסתמי של המילה. עם אנשים קרובים שאכפת לי מהם הסיפור יכול להיות שונה.
כמו שאני תמיד שמח להכיר אנשים במועדון, ובו בזמן תמיד מדכא אותי לראות כל מיני סקרנים משינקין או מכל רחוב אחר שבאו להציץ שם כי זה מועדון קינקי וואה וואה אל תשאל אח שלי.
אני בא למועדון מתוך הנאה, לא מתוך הפגנתיות או אקט חינוכי כלפי העולם.

ומי שקצת מבין איך עובדת תקשורת לא ירצה שהתקשורת תעזור כאן. עדיין לא זכיתי לראות אף אזכור תקשורתי אחד לנושא הבדסמ שלא עושה לו עוול או מגחך אותו.

הפגנות לא יוצרות שינוי. בטח לא הפגנות קטנות מן הסוג הזה. הן לכל היותר מעניקות תחושת סולידריות למשתתפים בהן, וקצת עוזרות לטפיחת השכם האישית של "הנה עשינו משהו במקום לקטר".

Venus in Furs​(מתחלף) • 22 בדצמ׳ 2007

שקט חזק, אין שום כוונה להפוך את זה לקרקס משום סוג. וזו לא תהיה הפגנה, זו תהיה משמרת מחאה שקטה ומכובדת.

ובמקרה הזה, אני חושב שהמחאה דווקא כן יכולה לעבוד, בשילוב עם הכלים המשפטים.

תמיכה

ICI • 22 בדצמ׳ 2007

אני מודה מראש, אני בחורה צעירה ובסך הכל די תמימה, לא מבינה הרבה בהלכי המציאותית הפוליטית,
אבל יש כמה דברים שעלו בדעתי בעקבות הדיון הזה. אולי לא תבינו מה הקשר...

בעברי השתייכתי לקהילה משיחית, דהיינו, יהודים המאמינים בישוע כמשיח,
על פי הברית החדשה, המאמינים בישוע נרדפו על אמונתם ופחדו להצהיר עלייה,
ישוע אמר כי האמונה היא אור ואיננו מדליקים אור כדי לכסותו, הוא גם הזהיר כי הרדיפות ימשכו עוד דורות רבים.
הידיעה הזו חיזקה את המאמינים משום מה..
וגם אני, כשחרדים פנאטיים צרחו לי בפרצוף או ניסו לשכנע אותי שנחטפתי, כשהמשפחה שלי לעגה לי, הזדעזעה ממני ופחדה ממני, האמנתי בעוצמה שעלי לעבור את "הרדיפות" הללו בשם המשיח.
מאוד פחדתי בהתחלה לספר, אבל אחר כך הרגשתי מחוזקת מהמאבק ומהעמידה באמת שלי.

אולי חלק מהקוראים את זה גם כן ייחרדו, כמו שקרה לי הרבה פעמים, אולי אתם לא מבינים למה הזכרתי את זה עכשיו, אז אסביר...

כל קבוצה קטנה המאמינה בדרך השונה מהכלל תהיה קבוצה נרדפת,
בין אם אלו מורדים לוחמי-גרילה, אנשי אמונה ורוח או אנשים בעלי נטייה מינית אחרת מן הרוב.
זו היא דרך העולם.
לדעתי- לא כי הדרך היא אחרת, אלא כי היא מחזיקה באמת מסוימת ששאר הציבור מפחד לגשת אלייה, כי עצם הדבקות בדרך הזו מערערת על המציאות של האנשים "הרגילים".
כי חלילה וחס שבכלל נחשוב על זה- אנחנו עוד עלולים לגלות שגם אנחנו כאלו ומה יקרה אז???

היום אני כבר לא מתפללת לישוע אבל אני עדיין גאה בטבילה שלי ובדרך שעברתי,
היום אני מאושרת שמצאתי מקום בו אני יכולה להביע תשוקות ורעיונות שלא ידעתי שאפשר להביע,
אני יודעת שהדרך שבחרתי היא, כרגיל, אינה שגרתית, אבל כזו אני.

לכן, המחאה שלי היא לא רק עבור הדאנג'ן,
כמו שעמדתי ושרתי בעבור הקהילה המשיחית
ככה אעמוד ואצהיר על האהבה שלי לדאנג'ן- הקהילה החדשה שלי

כי לא מדליקים מנורה כדאי להסתיר אותה,
כי חשוב להראות לציבור שהשד לא כל כך נורא,
כמו שלא נחטפתי על ידי מסיונרים גם לא נחטפתי על ידי סאדיסטים איומים-
הכל פה בהסכמה, ברצון ובהנאה,
אנחנו לא שדים אפלים, לא חולי נפש, לא פליטי חברה,
אנחנו כאחד האדם ואנחנו עומדים על זכותנו להיות אנחנו.
אז נכון שרדיפה היא חלק מזה, מה לעשות, אבל התגובה לרדיפה לא חייבת להיות בריחה.
אפשר פשוט להסתובב רגע, להישיר מבט אל הרודף אותך, לחייך ולהגיד

"אדוני ראש העיר, הכל בסדר, לא עברתי על שום חוק, אף אחד לא פוגע בי או מנצל אותי, אני שמחה ומאושרת בקהילה שלי, מה אכפת לך בעצם לתת לנו את המועדון הזה? מה זה כל כך כואב לך? איימנו לך על משהו? ליכלכנו משהו? הכל פה בסדר, אין מה לדאוג"

אני לא מדמיינת הפגנה פרובוקטיבית, אני לא מדמיינת התלהמות,
כמו שרועה הקהילה שלי היה אומר: עוררו בהם קנאה, שירו באושר, האמינו באושר,
עוררו בהם קנאה!

אני חן
מטפלת מוסמכת
קיבוצניקית
אוהבת שמצליפים בי
אוהבת שנותנים לי הוראות
אוהבת להוריד גברים על ארבע
אוהבת להרגיש מלכה
רוצה מקום לעשות את זה בו,
כולכם מוזמנים לבוא!

אבדה הפרופורציה.....

Dominanti​(שולט) • 22 בדצמ׳ 2007

לאחר קריאת כמה תגובות כאן , דומני שאבדה הפרופורציה לחלק מהמגיבים.....
גם אני בהחלט בעד אקטיביזם וכמה שיותר. או כפי שכבר כתב זאב ז'בוטינסקי
בהמנון בית'ר: "כי שקט הוא רפש! הפקר דם ונפש למען ההוד הניסתר..."
לא נראה לי שלמען סגירת הדאנג'ן ביפו (שיכול אגב ,להפתח בכל מקום אחר
שמוצבים בו מועדונים בתל אביב...) או למען "הכרה בזכויות הסאדו"
יש לעלות על בריקדות. זה פתטי, זה לא נכון , זה לא אמיתי וזה לא מוצדק.
כמובן, שיהיה ברור, כל מי שרוצה לצאת להפגנה או להפעיל "אקטיביזם "
בנידון זו זכותו וזו הרגשתו הסובייקטיבית ואני מחזיק לו אצבעות....
אני רק מעלה כאן נקודה אחת או שתיים בקיצור:
א. הדאנג'ן שבו ביקרתי מספר פעמים ואני מקוה שימשיך לפעול במקום הנוכחי
הינו עסק מסחרי . סגירתו נידונה בהליכים משפטיים בבתי המשפט.
הטעונים על סגירתו עקב אפליה מינית בודאי נדונו או ידונו. לא סביר בעני
שבתי המשפט יתנו ידם לאפליה מינית. (אם כי הכל יכול להיות....)
בית המשפט בישראל כבר אוכיח בפסקי דין לגבי הומואים לסביות ועוד
(בתחום נישואין חד מיניים, ביטוח לאומי , אימוץ ועוד...) שהוא מהמתקדמים בעולם!
ב.
לגבי "אפליה" קיפוח" "התנכלות" מצד הרשויות לגבי העוסקים ב: בי. ד. אס. אם.
הטענות הללו בכלל לא ברורות לי וחלקן הגדול מנותק מהמציאות.....
1. מי מונע ממישהו/מישהי לעסוק בדלת אמותיו כרצונו בכל קטע מיני??
2. מי בכלל מונע (ואני מדבר על המימסד...) לקיים מסיבות/תערוכות/הופעות וכמעט כל דבר בתחום הסאדו?
גם בתי המשפט (אני אנני עורך דין...) בפסיקות שונות וניתן לאתר את פסקי הדין
מודעים לעובדה שכאשר יחסי שליטה נעשים בהסכמה (כמובן ללא נזק פיזי)אין בכך עברה.
אני כמובן לא מדבר כאן על בתי דין רבניים שאצלם האשה בהתאם להלכה נחותה מהגבר.
אם מישהו מופלה באמת בתחומים שונים(נישואין חד מיניים,מס הכנסה ועוד ועוד)
אלה הם ההומואים והלסביות, אבל גם שם המצב משתנה.

3. האפליה, הסלידה וחוסר ההבנה נובעים מחלקים גדולים בציבור הרחב
שרואה ב בי. די אס .אם סטיה . אבל כאן לא יועילו הפגנות וחשיפות....נהפוך הוא...

דבר נוסף ניפלא הוא בעני: מדוע ירצה אדם לנפנף בנטיתו המינית לעני כל?
מדוע ירצה אדם להצהיר בפומבי שהינו עבד/שפחה שהצלפות או שתן "עושים לו את זה"
בארהב" בה התגוררתי לפני שנים,זה היה מובן מאליו שנטיתו המינית של אדם הינה עניינו הפרטי

וכל זמן שלא פוגעים בזכויותך על רקע זה ומאפשרים לך לנהוג כרצונך בתחומי הסקס
לא עולים על בריקדות, כפי שכבר נאמר: זה פשוט פתטי ולא מוצדק.

מכושפת • 22 בדצמ׳ 2007

הטענה של אנשי הדאנג'ן לא היתה לבתי המשפט.
הטענה שלהם היתה שהעיריה הערימה עליהם והציבה דרישות, כשהסיבה האמיתית היא אופי האנשים שנכנסו לדאנג'ן.

בקשר לאופי המסחרי של הדאנג'ן גם כשסגרו בתי קולנוע בשבת ואנשים הפגינו נגד הכפיה הדתית בשבתות בעלי בתי הקולנוע רצו להרויח כסף.

הציעו שנספר למשפחות ולחברים על חיי המין שלנו. אני לא מספרת לבני משפחה וחברים על פעילות מינית בגלל עקרון.

הם יכולים לדאוג לפתיחות המינית שלהם בעצמם. אני לא המטפלת המינית שלהם. אני לא יודעת מה מדליק אותם. מה שמדליק אותם יכול לכבות מישהו אחר. בקהילה נשלט יכול לכבות נשלטת ושולט יכול לכבות שולטת.

החינוך שאני רואה הוא שפעילות מינית אינה העסק של אף אחד וכל אחד יהנה ממה שהוא רוצה, אבל מי שרוצה לספר על המיניות שלו יכול לספר בלי חשש ובלי אפליה.

עיריה לא יכולה לאסור על ציבור להפגש בגלל העדפות מיניות. אם העיריה רוצה לסגור מועדון בגלל אופי המשתתפים שתכתוב הכל במפורש ותתן לבתי המשפט להחליט. בית המשפט היה דן לפי ההסברים. לפי המכתב שהביאו הסיבה היתה אופי האנשים שבאו לבלות וכל הדרישות היו אמתלות.

עירית ת"א היא לא סתם רשות. היא העיריה של העיר הפתוחה, בירת הבילויים ומעוז הליברליות בישראל. אנחנו לא יכולים להרשות שעירית תל אביב תנקוט באפליה.

מותר לאנשים בעלי העדפה מינית אחרת להתכנס ולבלות ביחד. החופש הוא לא רק בחדר המיטות.

עוד כמה מילים על אקטיביזם חברתי

shushu • 22 בדצמ׳ 2007

לא קשורה – את טועה כשאת אומרת שהמאבק על הדאנג'ן פחות חשוב ממאבקו של ונוס. הוא חשוב מאד, ובעיניי עשרות מונים יותר מאותם מאבקים על זכויות הפרט – של ונוס ושל המפוטר, כיוון שהוא מאבק על זכויות מסדר ראשון, זכויות ההגדרה העצמית של המיעוט הבדסמיסטי. כדי ליצור שפה המאפשרת בכלל טיעונים בדיון של ונוס, צריך לטבוע את המונחים המתאימים – אפלייה וקיפוח על בסיס נטייה מינית, ממש כמו אפליית ההומואים. המאבק על הדאנג'ן אינו על "מקום בילוי"; הוא על קיומה של קהילה תרבותית, תת-תרבות של פרקטיקה מינית, שזכאית ליישם את מנהגיה ולקיים מפגשים חברתיים ואחרים בדיוק כמו כל קהילת-משנה אחרת.



לניה – יותר מכל ניסחת בדברייך היפים את פרדוקס הבדסמיסט – מחד, הוא מבקש לגיטימציה לבצע את חשקיו והעדפותיו המיניות ללא התערבות, ועל כן עליו להראות מידת "נורמטיביות" מינימלית, להלן: "אנחנו לא נושכים, אנחנו נחמדים", ומאידך, הסטייה, הקינקיות, השונות, היא מאבני המוסד של הגדרתו, ומבטלת מניה וביה כל נסיון לקבל לגיטימציה, להלן: "אנחנו מצפצפים על החיבוק הממסדי". אז קודם כל אם ניקח את הטיעון שלך לקיצוניות ניאלץ לטעון, שאין טעם בהפגנות, כי עצם ההפגנה נותן לגיטימציה לקיומו של הממסד שאנחנו שוללים. אבל אני לא אקח אותך לפינה הזו. במקום זה אציע לך את הפתרון שאני מוצאת לאי-הנוחות הזו, פשוט עד פשטני, אבל עובד: הגדרת המאבק על הזכות להיות קינק. זכותו של המיעוט, החריג, השונה, למרחב מחיה, להגדרה עצמית, לפרטיות. כך, הלגיטימציה שאננחו מבקשים היא בדיוק לזה, שהממסד ייצא לנו לעזאזל מחדר המיטות. פוקו היה מת על זה.



ג'אברווקי – כל עוד אתה לא מפנים שאין שום דבר שלילי ואסור בבדסמ – מה לנו כי נלין שאחרים שם בחוץ אינם מפנימים זאת?? (מתנצלת מראש שאני מוציאה דברים מהקשרם לצרכים דמגוגיים, מכל מקום אלה דברים שאמרת וכנראה שרבים חושבים אותם). בדסמ אינו משהו שנעשה במחשכים כי הוא "לא נעים, לא אסתטי, לא מוסרי". הוא נעשה במחשכים כי הוא סוג של מיניות, שראויה לפרטיות ולאינטימיות בדיוק כמו כל פרקטיקה מינית מקובלת אחרת. אני לא זוכרת מעולם שהדאנג'ן הוציא תהלוכות סקס פרועות לכיכר קדומים – לא כולל עדי אשכנזי מוליכה את XXX ברצועת כלב בצהרי היום.

מיוחדת. – כמורדת-פייסבוק אחת לרעותה: אין לזלזל בכח הפוליטי והחברתי של רשתות חברתיות. מחאות שפעם בוצעו באיסוף חתימות ברחוב, בדוכנים, בפלאיירים וכיו"ב, היום מבוצעות דרך האינטרנט. נכון שהפייסבוק הוא סכנת-ניוון למוח האנושי לא פחות מ"הישרדות", אבל אותו אלמנט עדר שמניע אותו הוא בדיוק אותו כח שאקטיביסטים מחפשים בנרות.


המלט – ניהול סיכונים הוא סיבה מצויינת כן לצאת מהבית להפגנה, ברגע שאתה מאמין שהנזק הנשקף בסגירת מועדון בשל אי-לגיטימציה לבדסמ, גדול בהרבה מהנזק כתוצאה מחשיפת היותך בדסמיסט לשכניך, ילדיך ובוסיך. יש כאן סוג של ביצה ותרנגולת. ייתכן שבזכות הפגנה אחת או שתיים, ולגיטימציה רבה יותר לבדסמ, תוכל לצאת מהארון ביתר קלות. זה בסדר גם לא להיות בפרונט של הפגנה כזו, כי יש לך יותר מה להפסיד; אבל אין טעם ליצור אידאולוגיה מזה.

ונוס –זה שאתה דמגוג מוכשר, כבר ידענו ממספר דוגמאות בעבר; בכל זאת הצלחת להפתיע אותי; מורידה בפניך את הכובע, קאונסלר; יו מיי אפרואצ' דה בנצ'.

לכולם:

מאבק חברתי לשינוי מתחיל לפעמים בדברים הקטנים, שאמורים להיות מובנים מאליהם. המאבק על הדאנג'ן הוא כמעט טריוויאלי. לחלקנו זה נראה כמו "כולה מועדון", עסק מסחרי, וכו'; אבל האמת היא, שהדאנג'ן הוא סמל. תאהבו את זה או לא – כך הוא נתפס בעיני הונילים, וזו בדיוק הסיבה שהוא נסגר. סגירת הדאנג'ן היא סטירת-לחי (שלא-בהסכמה) לקהילה הבדסמיסטית, שלפחות בעיני עיריית תל-אביב היא קהילה קיימת – עובדה שיש לה מועדון שצריך לסגור- ומסוכנת לסביבתה. האם זה משהו שאתם רוצים לחיות איתו?

מאבק חברתי צריך לפעמים להתחיל בדברים הקלים יותר לעיכול. לפני שאנחנו טוענים לאבחנות בין סאדו לאונס במסגרת משפט פלילי; לפני שאנחנו טוענים לזכות זוג סאדומזוכיסטי לאמץ – לפני כל אלה הרבה יותר פשוט לדבר על חופש ההתאגדות, הבילוי, העיסוק וההגדרה העצמית של מועדון בעל אוריינטציה בילויית-בידורית, בעיר ליברלית, קוסמופוליטית ונהנתנית.

מאבק חברתי בבית-משפט על זכויות קהילה הוא דבר נכון יותר טקטית מאשר על זכויות הפרט, בגלל כל הסיבות שציינתי לעיל.

אני לא יודעת אם למפגן הכוחות תהיה איזושהי השלכה על החלטת בית-המשפט בעניין רשיון העסק; בכל מקרה לסע"ע ציין בצדק רב כי מטרת ההפגנה להפעיל לחץ על חולדאי. נו"נ נתנה פה מספר רב של אלטרנטיבות פעולה למי שחושש מהחשיפה - תקשיבו לה, היא מבינה במחאות פוליטיות דבר או שניים. תעשו משהו. לא תאמינו איזה כוח יש להתאגדות.


ואחרון והכי חביב,
לסע"ע -

I'll see you in court, Bitch.

פלפל חריף • 22 בדצמ׳ 2007

אחרי כל הויכוחים בעד ונגד ספרתי פחות מ10 אנשים שכתבו שהם מגיעים למשמרת המחאה.

כמה אנשים החליטו להגיע? נילי את מגיעה למשמרת?

Re: עוד כמה מילים על אקטיביזם חברתי

לא קשורה • 22 בדצמ׳ 2007

בואי נעזוב את המינוח נטייה מינית, כי זה דיון בפני עצמו. אני לא רואה נטייה מינית והעדפה מינית כאותו דבר.

אני שואלת את עצמי שאלה מאד פשוטה.
נפגעה או לא נפגעה איכות חיי מיום שהדאנג'ן לא פועל?
והתשובה, פשוטה גם היא. לא.

וכמו שענית לג'אבר, בדסמ הוא פרקטיקה מינית שראויה לפרטיות. וככה, ורק ככה, אני תופסת אותה. אם יש משהו שמחבר בין כל האנשים בכלוב שאני מכנה אותם חברים, הרי שהדבר הזה הוא מאד פשוט - אני מסוגלת לנהל איתם שיחה על דברים שאינם בדסמ והשאלה על איזו לחי אני מעדיפה לסטור או להיסטר אינה רלוונטית ליחסי עימם.

אני לא חלק ממיעוט בשל הפרקטיקה המינית שלי. במסגרת הפרקטיקה הזו אני רק דבר אחד - חלק מזוג. ובשביל לקיים אותה אני לא זקוקה למועדון. ואני הולכת לדאנג'ן כמו לכל מסיבה אחרת, בגלל המסיבה, בגלל אנשים שאני מחבבת, בשביל לרקוד ובשביל החברה.

והחברה המיינסטירימית, הונילית, הממסדית, המיובשת, השמרנית או איך שלא נקרא לה, לא מפריעה לי לקיים את היומיום שלי ולא את הפרקטיקה המינית שלי בין אם כסטוצית ובין אם כזוגיות ארוכת טווח. ללסביות והומואים החברה כן מפריעה בקיום היומיומי שלהם.

הטענה ששוזרה בתשובות שלך לי, ללניה, לג'אבר ולהמלט, היא טענה שנכונה כנראה רק לחלק מן האנשים ואינה קהילתית כפי שאת חושבת. מבחינתי, מקום בילוי בו ניתן לקיים פרקטיקות בדסמיות הוא לא הכרח. אין לי בו שום צורך הכרחי ובנוסף, בדומה ללניה, אין לי צורך לדרוש מן הממסד שיכיר בהכרח כזה.

אני רואה אלף אלפי מונים, חשיבות לכל סוגיה שמקדמת סובלנות באשר היא, וזה, בלי קשר לפרקטיקה (מצאה חן בעיני המילה הזו) המינית עצמה.
כשאני יוצאת להפגין אני שואלת את עצמי בדיוק את השאלות הללו, עד כמה הנושא חשוב לי או קרוב לליבי ועד כמה יש בו (גם אם בטווח ארוך) סכנה לאיכות החיים שלי ולאמונות שלי. סגירת הדאנג'ן, בין אם היא בגלל רעש או בגלל פקיד עיריה קרתני או ראש עיריה מגלומני, אינה נושא שכזה.

אם מחרתיים תתקיים הפגנה על מסחור העיר הזו, על העדר תשתית לצעירים או מיעוטי יכולת, על צמצום הראות הירוקות, על העדר מקום למעשנים, על תשתית התחבורה הציבורית, על הבזבוז והכוחניות שעתידים להתגלות בחגיגות המאה לתל אביב, על הגעתם של פקחים ליפו רק בשישי בצהריים כדי לרשום עוד קצת דוחות חנייה לקופה, על גירוש וסילוק תושביה הערבים של יפו, על מיעוט מעונות לנשים מוכות, על גני הילדים של העובדים הזרים, אני אשתתף באופן כזה או אחר ואביע את מחאתי.

יש זכות אחת שאני לא מוותרת עליה, והיא הזכות לבחור על מה למחות.