אבולוציה של פדופיל רשת (חלק ג')

מיתוסית​(שולטת) • 9 בינו׳ 2008

אני רואה שהתגובה שלי פה תהיה ייחודית למדי. בפרק הקודם הגבתי על זה שהיה חסר לי פה סוג של סקירת ספרות או תחקיר בעניין ונראה כי אתה מושפע מאוד מסטריאוטיפים וניזון ממידע מהתקשורת שהוא על פי רוב שגוי.
לדוגמה:


Mephisto אמר:
"לירדן ולכל שאר המוטרדים

הבה נרכזה את כל הדרישות ההגיוניות, הצודקות והמוצדקות מסיפור העוסק בנושא ואם על רצסיבי או מישהו אחר תנחת הרוח הוא יחבר מכל זה סיפור.

דרישות ראשוניות:
על הפדופיל להיות אדם רשע, מעוות ומכוער כך שלא יעורר חלילה סימפטיה.
רקע של התעללות בבעלי חיים הינו תוספת מבורכת.
רצוי שיגיע ממשפחה הרוסה ו/או יעבור התעללות מינית על מנת שיהיה הסבר רציונלי למעשיו.
אסור שתהיה לו איזו שהיא הצלחה עם נשים בוגרות אחרת למה לו להתעסק עם קטינות בכלל.
כל שורה שניה או מקסימום שלישית חייבת לכלול גינוי מוחלט לתופעת הפדופיליה.
על הפדופיל לבוא על עונשו בצורה שתרתיע כל פדופיל פוטנציאלי.
מוות בסקילה כקרשנדו לסשן סנאף יכול לבוא בחשבון ואפילו רצוי."

מדובר בהרבה סטריאוטיפים שהם לאו דווקא נכונים ויש פה הרבה דיעות קדומות: למשל פדופילים לפוגעים בבעלי חיים, שזה לא קשור.

מצד אחד אתה רוצה להראות אדם נורמלי שמגיע לזה ומתפתח בזה, אבל מצד שני אתה משחק מאוד על האדם שמגיע לשם מכיוון של אי הצלחה עם בנות המין השני וביטחון עצמי מעורער ולא בגלל השתוקקות אמיתית לילדות. בעצם אתה מדבר על גבר שמשכנע את עצמו להימשך לילדות.
זה לא בדיוק הפרופיל של הפדופיל המצוי.

אגב, גם לא כל גבר שנמשך לילדות, הוא פדופיל.

העניין של פיתוי הילדה הוא דווקא כן תואם התנהגות של פדופיל ממוצע.

לגבי הסיפור, אני מסכימה עם פאני היל- כמו שאנחנו נהנים מסרטי או ספרי מתח ורצח, יש אפשרות ליהנות הנאה ספרותית מסיפור בלי קשר לנושאו.
ההבדל הוא כמובן בין הנאה ספרותית להנאה מינית שהיא כבר בעייתית יותר.

מישהו אמר שלא צריך לפרסם סיפור כזה באתר של סוטים, אבל דווקא כאן זה יותר טוב מאשר בחוץ, כי יש להניח שהרוב המוחץ כאן הוא פה כדי למצוא בני זוג וכולם פה מעל 18, לכל היותר יש פה בני 17 מתעניינים, בטח לא ילדים, כך שלפדופיל שמעדיף ילדים- אין מה לעשות באתר הזה.

אני נהנית מהסיפור ולא רק בגלל כתיבתו, אלא באמת בגלל הניסיון הכן והאמיץ לכתוב על אדם שמפתח סטיה שהחברה בכללותה מתנגדת לה ומוקיעה אותה מקרבה- מהצד שלו ולא מהצד המטיף.
אנשים פה מפתחים רתיעה ואנטגוניזם לא בגלל רצסיבי היקר, אלא בגלל שבמקום מסוים אנחנו כן יוצרים אמפתיה במובן של הזדהות עם הגיבור של הסיפור- אמפתיה היא הזדהות עם אדם מסויים ולא בהכרח הסכמה עם מעשיו או מניעיו או חיבה כלפיו.
אם כך, כולנו חשים חוסר נוחות כשאנחנו פתאום לא נתקלים בהטפת מוסר כלפי פדופיליה אלא דווקא חשים אולי קצת, לרגע קטן שפדופילים הם גם.. יכול להיות... בני אדם!!?
כן, כמונו!!

פדופילים לא בחרו להיות כאלה, כמו שרובנו לא בחרנו להיות כאלה.
חלק מהפדופילים היו מעדיפים לא להיות כאלה, בדיוק כמונו.
למרבה המזל, ה"סטיה" שלנו אינה עבירה על החוק, ולמרבה צערם- הסטיה שלהם היא כן ולכן הם מתקשים לממש אותה.

החברה, כחברה השואפת להיות טובה ומוסרית יותר, צריכה להתייחס לעבריינים ולסוטים כעל בני אדם ואל כעל מפלצות. רק מתוך ניסיון כן להעמיק לשורשי התנהגותם ולנסות לתקן את חשיבתם המעוותת או את הגורמים החיצוניים שגרמו להם להגיע לאן שהם מגיעים או אפילו לגדוע את התחלת הסטייה או הקריירה העבריינית- נוכל באמת ליצור שינוי בכמות העבריינים, שחלקם הם סוטי מין.

בכך שנצקצק בלשוננו ונקרא להם סוטים ומפלצות ונגיד שמגיע להם למות או להינמק בכלא- לא נועיל לא להם ולא לנו.

אני מברכת על הניסיון השונה והמקורי יחסית להציג את הפדופיליה מנקודת המבט של הפדופיל, ולדעתי דווקא הייתי מבכרת לקרוא סיפור מנקודת מבטו של פדופיל אמיתי ולא פדופיל- לכאורה כמו במקרה הזה.

הערה אחרונה לסיום: במסגרת לימודיי, הוקרן לנו ספר עלילתי שלצערי הרב שכחתי את שמו שבעצם מדבר על פדופיל שמשתחרר מהכלא ואת כל התהליך שעובר עליו בחברה והרצון שלו להשתקם. בסרט הזה, לראשונה, נחשפתי בעצם לנקודת מבט אחרת על הפדופיל, כאדם נורמלי, רגיל, שרוצה להשתקם והחברה דוחה אותו, שנלחם יום יום עם היצרים שלו, שמנסה ליצור קשר עם אישה בוגרת ומתקשה. אדם שהוא בסך הכל אדם שהוא שונה והוא לא מפלצת.
אדם שאכפת לו מילדים והוא לא רוצה לפגוע בהם, ומבחינתו הוא מעניק להם אהבה ולא כאב (וכך חלק גדול מהם חושב).
אחרי סרט כזה, אתה מרגיש זעזוע ובעיקר מעצמך. אתה מבין אותו, אתה יכול לחוש הזדהות איתו, אתה כבר לא עושה לו יותר דה-הומיניזציה. זהו חלק חשוב שעובר על אנשים רבים שבוחרים להכנס לתחום הטיפולי שאנשים שלא מתחברים או לא מתעסקים בתחום הזה, לא יכולים להבין.

בנפש האדם אין שחור ואין לבן, יש הרבה אפור.

וסרט או סיפור מהסוג הזה, גורם לך לחשוב בתור אדם שרוצה לטפל באנשים אחרים, חלקם סוטים או עבריינים שתחוש שאט נפש ממעשיהם, לנתק את עצמך מתחושותיך האישיות ולהתחבר אליו ולהבין אותו ולראות שגם לו יש צד בסיפור והרבה פעמים עבר לא קל בכלל.

אני מברכת על כתיבת הסיפור הזה ואני אצפה בקוצר רוח להמשך ולצפות בהתרחשויות. אינני נוהגת לכתוב הודעות ארוכות כאלה ואני מקווה שלא מדובר מבחינתך ב"חפרנות", אבל ראיתי צורך עמוק כן להראות צד אחר של מחשבה על הסיפור שלך ובמיוחד לאחר שנרגעתי כי ראיתי שאתה כן מבקר פדופיליה (ולא, זה לא היה ברור מתוך הסיפור, הסיפור לטעמי הוא פשוט נייטרלי עד כמה שהוא יכול להיות וזה הישג מרשים).
דווקא הנייטרליות היא מצוינת בסיפורים כאלה, כי כל אחד בוחר מה לקחת איתו ומה לחשוב.

תודה

נילי ונילי • 9 בינו׳ 2008

'וודסמן' (Woodsman) עם קווין בייקון.
סרט שלדעתי, בקרב בימאים, תסריטאים, שחקנים ושאר בעלי מקצוע בתחום, ההגדרה המקצועית שלו היא: "סרט בנ-בנזונה".

לרוץ ולהוריד.

שלגי • 9 בינו׳ 2008

גורם למעיים להתהפך.
תודה רצסיבי.

רצסיבי​(נשלט) • 10 בינו׳ 2008

כחולית, קודם כל תודה על התגובה.
עם רוב הדברים שכתבת אני מסכים, ורק רציתי להתייחס לשני דברים שכתבת ויש לי הסתייגויות ביחס אליהם.

(1) ציטטתי למעלה חלק ממה שכתבת בתגובה הזו שלך, וזה מתווסף למה שכתבת בתגובה הקודמת, שלא מדובר בפדופיליה אם מדובר בנערות שהתבגרו מינית, ושלא כל מגלה עריות הוא פדופיל, לא כל פדופיל הוא אקסהיבציוניסט ובכלל, רוב הפדופילים בכלל לא מגיעים לחדירה עם ילדים או ילדות.

את צודקת שלא ערכתי מחקר מעמיק לפני שכתבתי את הסיפור, ולכן אני לא יודע אם הפדופיל הממוצע הוא גם זואופיל (או איך שקוראים לזה), אם רובם מנסים לממש את הסטייה שלהם או רק מפנטזים על כך, אם הם אקסהיביציוניסטים או לא, וכיוצא באלה עובדות נוספות שקשורות לעניין.

עם זאת, אני ממש לא יכול להסכים עם ההחרגות שלך להגדרה של פדופיל.
החוק רואה בבעילה של אדם מתחת לגיל 14, גם בהסכמה חופשית, עבירה פלילית חמורה (אונס לילדה ומעשה סדום לילד).
החוק רואה בבעילה של אדם בגיל 14-16, גם בהסכמה חופשית (וכל עוד השניים לא נשואים), עבירה פלילית של בעילה אסורה בהסכמה.
החוק רואה בעשיית מעשה מגונה באדם מתחת לגיל 14, גם בהסכמה חופשית, עבירה פלילית של מעשה מגונה.
החוק רואה בעשיית מעשה מגונה בפני אדם מתחת לגיל 16, גם בהסכמה החופשית, עבירה פלילית של מעשה מגונה בפומבי.
מעשה מגונה מוגדר בחוק כ"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".

ומה יוצא מכל הוראות החוק האלה?
גם אם יש הסכמה חופשית מצד הילד/ה, הרי מי שמזיין ילד/ה מתחת לגיל 16 הוא עבריין, וגם מי שעושה מעשה מגונה בילד/ה מתחת לגיל 16 הוא עבריין (למשל: מאונן לילד/ה), וגם מי שעושה מעשה מגונה בפני ילד/ה מתחת לגיל 14 הוא עבריין (למשל, מאונן לעצמו מולם).

ומבחינתי לפחות, כל העבריינים האלה שייכים לקבוצת הפדופילים, בגלל שההמעשה שלהם הופך לעבירה רק בגלל הגיל הצעיר של הקורבן. ולא משנה אם זו ילדה מפותחת מינית ("בגירה" מבחינה פסיכולוגית או גופנית), שכן לפי החוק, רק הגיל קובע. זה אולי גיל מלאכותי, אבל הוא הכרחי, כי אין גבול טוב יותר מגבול ברור וחד משמעי כמו גיל. וכמו כן לא משנה אם היתה חדירה או לא, כל עוד נעשתה עבירה (גם לחשוף את עצמך מול קטין, בהסכמתו, זו עבירה, אפילו אם לא נגעת בו).

(2) אני מסוגל להבין איך אדם הופך לפדופיל, אבל כאבא לילדים אני לא מסוגל להבין את מעשיו. בדומה, אני מסוגל לחוש אמפתיה כלפי אדם בגלל המציאות העגומה שהוא חי ופועל בה, וכל החולשות והמצוקות שהביאו אותו לעשות מה שעשה, ובגלל המחיר שהוא ישלם על מעשיו, אבל אני לא מסוגל להזדהות איתו, ויחי ההבדל הקטן בין אמפתיה להזדהות.

אני מסכים עם מה שאמרת שבנפש האדם יש הרבה אפור, ולא רק שחור ולבן, אבל יש הבדל גדול בין הנפש פנימה לבין מעשים. כשאדם עושה מעשה פלילי, עשיית המעשה נצבעת בצבע שחור כהה, גם אם במניעים או בסיטואציה שהובילה לכך יש הרבה אפור.

ואני אתן דוגמא כדי שהחידוד שלי יהיה ברור.
ניקח מקרה קיצוני של אדם שהתעללו בו בצורה נוראה בצעירותו, וכשהוא גדל הוא מרביץ לאשתו. הוא לא עושה לה חצי ממה שעשו לו, אבל בכל זאת הוא עובר עבירה על החוק.
אני אוכל להבין מה גרם לו לעשות את זה, וגם לחוש אמפתיה כלפי האומללות שלו, אבל לא להזדהות איתו ולא להבין אותו.
בדומה, לדעתי הוא חייב להכנס לכלא, ולא ניתן לטעון שהוא חף מפשע. אמנם יש הרבה אפור בעברו, אבל זה (אולי) יוכל לשמש רק כנסיבות מקילות לעונש, ואין בכך כדי למנוע את העובדה הפשוטה שהמעשים שלו הם בצבע שחור.

איזה תגובות מדליקות

שלומציון • 12 בינו׳ 2008

זה בדיוק כמו התגובות שהיו בזמנו על הסיפור שלך עם הכלבים .
ישר האשימו אותך בזואופיליה .
אין מה לעשות , ככה בנויה החברה . אלה שבשוליים הכי אוהבים להוציא אחרים אל מחוץ לשוליים .
לדעתי הסיפור מעולה , מציג ממש טוב את הקלילות בה אנחנו יכולים להידרדר לפשע .
בדיוק כמו שיש פה בקהילה אנשים שהידרדרו למצב שאינו רחוק מזנות לשמה .

מצטרפת להמלצה של נילי ונילי על הסרט וודסמן .
ומוסיפה המלצה משלי -
ספר דקיק של בוריס ויאן שנקרא "עוד אירק על קבריכן" . הוא אמנם מדבר על פשע שונה ,
אבל גם בו ניתנת האפשרות להציץ פנימה אל נפשו של פושע .

שאלה.

דוקטרינה​(שולט) • 12 בינו׳ 2008

אני רק שאלה.

האם אפשר רק לקרוא את הסיפור ולהנות ממנו בלי כל הויכוחים העמוסים על מה המשמעות?

רצסיבי - אני נהנתי לקרוא את הסיפור שלך ואני אשמח לקרוא את החלק הרביעי.

דוק.

נ.ב.: שאלה שמעניינת אותי - האם החלק הרביעי כבר נכתב הוא הוא מושפע מחלק מדברי ההבל שנכתבו כאן?

מיתוסית​(שולטת) • 13 בינו׳ 2008

קודם כל, תודה נילי ונילי, זה אכן הסרט שהתכוונתי אליו סרט מדהים!

Re: שאלה.

רצסיבי​(נשלט) • 13 בינו׳ 2008

התשובה היא לא ולא.
החלק הרביעי (והאחרון) לא נכתב עדיין בשעה שהתגובות שניתנו, אבל התוכן שלו לא יושפע מתגובות שאינן מתייחסות לאופן הכתיבה אלא לתוכן הדברים.

רצסיבי​(נשלט) • 13 בינו׳ 2008

צודקת.
מההתחלה ראיתי שאת מדברת על הגדרות פסיכולוגיות ואני על הוראות החוק, ובכך טמון ההבדל בינינו.

רצסיבי היקר

דוקטרינה​(שולט) • 13 בינו׳ 2008

ועוד בקשה אליך - אל תיתן לאף אחד לדכא את היצירות הכתובות שלך. אפשר להתווכח כמה שרוצים אבל שלא תפסיק לכתוב.

אגב "ואלס להגנת הטבע" שתמיד המורים השמיעו לנו את זה בט"ו בשבט התברר שנכתב על אלימות במשפחה אצל בת משפחתה של נעמי שמר. . . .

האמת ככל הנראה, שנמצאת אצל הקורא, גם שם לא נמצאת.

דוק.