היודע איך
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
תודה...
הו...
איזה שרשור מדהים... איזה נושא חשוב... אילו כותבים רהוטים ומעניינים... איזה צעד משמעותי בהעלאת רמת הכתיבה בכלוב... איזו תפנית של מאה ושמונים מעלות בכיוון אליו הולך המקום הזה... איזו החזרת עטרה ליושנה... איזו יוזמה מבורכת... איזה פלורליזם... איזה הומור שנון ומתוחכם שמבצבץ לו בין השורות... אילו הגיגים בדסמים עמוקים... אין מילים... פשוט... אין... מילים... ריגשתם אותי... סחפתם אותי... הפריתם אותי... גרמתם לי לחשוב... גיריתם לי את התאים האפורים... גרמתם לי לחוש, שאולי דמי החבר כאן נמוכים מדי... רק בקשה אחת לי אליכם... המשיכו כך... פשוט המשיכו ליצור... תודה... תודה... |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
Re: תודה... היודע איך כתב/ה: הו...
איזה שרשור מדהים... איזה נושא חשוב... אילו כותבים רהוטים ומעניינים... איזה צעד משמעותי בהעלאת רמת הכתיבה בכלוב... איזו תפנית של מאה ושמונים מעלות בכיוון אליו הולך המקום הזה... איזו החזרת עטרה ליושנה... איזו יוזמה מבורכת... איזה פלורליזם... איזה הומור שנון ומתוחכם שמבצבץ לו בין השורות... אילו הגיגים בדסמים עמוקים... אין מילים... פשוט... אין... מילים... ריגשתם אותי... סחפתם אותי... הפריתם אותי... גרמתם לי לחשוב... גיריתם לי את התאים האפורים... גרמתם לי לחוש, שאולי דמי החבר כאן נמוכים מדי... רק בקשה אחת לי אליכם... המשיכו כך... פשוט המשיכו ליצור... תודה... תודה... אוי! זה כ"כ נכון! אוי! אתה כ"כ נבון! אוי! תודה על הפירגון! אני הו כה מעריכה את זה! הו! הו! הו! בעצם, אני אכתוב את זה בצורה שתבין: הו... בלה... בלה.. טרילילי... לה... לה... הו... שלוש נקודות... שלוש נקודות?... שלוש נקודות!... הו... |
|
|
lOli
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
פרלין היקרה,
למה החיפוש אחר גורמים וסיבות? האם מקור הנטיה באמת יעזור לך להבין אותה? האם חפירה פסיכולוגיסטית (או אחרת) שבעקבותיה תגלי שאמא שלך עשתה או לא עשתה לך משהו בילדות תקדם אותך לאנשהו? הבנת הגורם בדרך כלל לא פותרת את הבעיה, שכן את העבר (מה שאמא שלך עשתה או לא) לא תוכלי לשנות, בין אם הוא קשור בביולוגיה ובין אם לאו (ואני, אגב, לא מאמינה גדולה במושג ה"נטיות המולדות". בטח לא כשמדובר בארגונים נפשיים מורכבים כל כך).
אבל את הרצון להבין את עצמך או לנסות להבין את הדרך לחיות בשלום עם עצמך אני מבינה. לשם כך, מצטרפת לקריאה של קודמי בתור, יש לדעת מה מפריע לך כל כך. סליחה שאני עוברת לדבר על עצמי, אבל מכיוון שחסר לי המידע עליך וכיוון שכולנו תקועים בתוך התחת של עצמנו בשורה התחתונה, ארשה לעצמי: כמוך, גם אני לא לגמרי מצליחה לחיות בשלום עם העניין הזה: הוא לא מתאים לי לגרדרובה ולפריזורה, לא הולך טוב עם התיק שלי מהשוק, עם הערכים שאני מאמינה בהם, עם תפיסות פמיניסטיות ועם העבודה שאני עושה בחיי. הפתרון הטוב ביותר שהצלחתי למצוא בינתיים היא ההבנה שיש דילמות בעולם הרוח אותן לא ניתן להביא לידי פתירה, דילמות שיש לשמר בסתירתן וללמוד לחיות איתן (כזוהי למשל הסתירה בין שוויון וחירות. שני ערכים נעלים, אבל שוויון מוחלט מגביל את חירותנו; חירות מוחלטת תפגע בשוויון וכן הלאה). צריך ללמוד לאזן, ללמוד לשמור את הבעייתיות במודעות, ללמוד להיות עירנית וקשובה, פקוחת עיניים ורגישה (מהיכרות שטחית מאד - נראה שאת כבר כזאת). בעיקר, צריך ללמוד להניח לביקורת העצמית בצד, להפסיק להלקות את עצמך על אי ההתאמה. זו לא אשמתך וזה לא בשליטתך. האידאות שאת מאמינה בהן הן נכונות וחשובות, אבל העולם שגדלת בו איננו אידאי. וגם את, תרצי בכך או לא, חלק מן העולם. לכן הוא נוגע בך, מטמא אותך בתרבות שלו. את תוצר של העולם הלא-מושלם הזה. אז, הפרדי בין חזיתות המאבק. המשיכי להאמין בדברים שאת מאמינה בהם והלחמי למענם, אבל בחזית האחרת - הרשי לעצמך להיות את, את הלא-מושלמת, הנגועה בעולם. והרשי לעצמך להנות מזה, בל כל העומק והרגישות בהם בורכת יהפכו לשוט להלקאה עצמית (בינינו, סשן עצמי זה לא משהו). ואולי עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד. (את השנינות, יפי-הכתיבה והאירוניה הצינית הדקה אני מותירה לפי שעה לאחרים. לשם שינוי אני רצינית כאבן מלובנת. הייתי שולחת את זה כהודעה פרטית לו רק הייתי יכולה. עם כולכם הסליחה) ל. |
|
|
עוגיעוגי(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
לא נטייה מינית.
הדיון הזה מזכיר לי ויכוח סוער בקמדן מרקט, יום לפני השריפה – נרמז לי אחר כך שהזעם שלי כנראה השאיר שם גיצים.
טיילתי עם חבר ועצרנו ליד חנות עם כיסויי עיניים, הוא אמר שהוא רוצה לקנות מתנה לחברה שלו ואני התלהבתי שהוא מגלה צדדים קינקיים. מסתבר שטעיתי והיא פשוט מתלוננת שהבית שלו מואר מדי והיא לא מצליחה להרדם, ואז הוא אמר את המשפט שהוציא אותי מהכלים והחזיר את "הפלצת" שכולם הכירו פעם – I DO THE REAL THING! כמובן שמאותו הרגע הדיון הפך לצרחות זועמות, אני הרגשתי שחבר של שנים שתמיד טען שהוא מקבל אותי כפי שאני בעצם שיקר לי ולמעשה שפט אותי כל הזמן הזה. מה שהרג אותי זה שהטיעון שלי שאנשים מפנטזים על דברים כאלה מגילאי ארבע-חמש הפך לדיון מלוכלך ומכוער, כי בעיניו ילד אמור להיות דבר טהור ונקי וכל פנטזיה היא תוצאה של התעללות או מחסור באהבה כלשהי, זה היה עצוב בעיני. אני חושבת שרוב האנשים לא מסוגלים לקבל את העובדה שאנחנו נולדים מיניים, בייחוד אם הם אוטוטו מתכוונים להביא ילד לעולם או שכבר יש להם צאצא או שניים ולכן הם "מייפים" את התוצאה ומוחקים את המיניות שלהם ושל הסביבה שלהם. בדס"מ בעיני הוא לא נטייה מינית אלא פתיחות מינית, חוסר פחד מהמיניות שלך, זה לא סתם שכל כך הרבה אנשים מזדעזעים, הם ישר משליכים את כל החרדות שלהם ומפחדים לראות את היופי. פרויד דיבר על זה, פוקו ירד לפרטי הסטיות, זה כבר שם מזמן ואי אפשר להתכחש לזה. הסיבות שלנו להגדיר את עצמנו כקהילה נובעות מצורך בסיסי להרגיש שייכים למקום שבו יקבלו אותנו כפי שאנחנו ללא שיפוט, אבל אם העולם היה מקום מושלם, לשום ילד לא היו אומרים שאסור לגעת בפיפי ושסקס זה דבר מלוכלך, או שצריך ל"עשות אהבה" ויכול להיות שילד שיגדל ללא טאבואים שכאלה, לא יהיה לו צורך לעשות את מה ש"אסור" או לפחות ללכת למקומות מאד קיצוניים ואולי בכלל ההפך הגמור, אין לדעת. הרי אנחנו יצורים שמונעים מפחדים ומחרדות, מוגבלים ע"י טאבואים של כמה שנים, דווקא לא הרבה. הרי אם תסתכלו על יוון העתיקה, הומסקסואליות היתה עניין של מה בכך, אם תלכו לרומא העתיקה, אורגיות היו עניין של מה בכך – אבל מן הסתם גם רצח ואונס היו שכאלה ואנחנו קורבנות של חברה תרבותית, (כביכול, בעיני בכל אופן), ושל חברה שרוצה לשלוט באינדיבידואל. הרי מוסד הנישואים הוא מוסד עסקי בייסודו, כזה שנועד לאפשר למלוכה ולאחר מכן לממשלה לשלוט בכספים של נתיניה ובעיקר לוודא שהם לא יעשו יותר מדי בלגן ובדס"מ נותן פתח לבלגן, בעיניהם בכל אופן. זאלופון כתב באחד הפורומים על הנטייה של אנשים "להתוונל", אני חולקת על זה, אין לי צורך להגדיר את עצמי כונילית או בדס"מית כי אני לא רואה בזה נטייה מינית, אני רואה את עצמי כאדם מיני וזהו, לא צריכה מדבקות ולפיכך גם אין לי צורך יותר גם בלהגדיר את עצמי כנשלטת או שולטת, כי זה משהו שיגביל אותי מבחינתי. האדם שיעמוד מולי באותו הרגע יעורר בי תחושות וצרכים וניליים או שולטים או נשלטים, אני רואה את עצמי כקשת רחבה של כל הצבעים וכל דבר אחר יגביל אותי. אין אדם שלא עבר דברים שהשפיעו על האישיות שלו ועל המיניות שלו מגיל אפס, זה בכלל לא צריך להיות קשור להתעללות, יש כאלה שמסוגלים לחיות עם המיניות שלהם ויש כאלה שלא מסוגלים. אין דבר כזה "הדבר האמיתי" – באהבה וסקס אין נכון ולא נכון, ואין שום סיבה לתייג כל דבר כנטייה מינית כדי להרגיש לגיטימציה לעשות אותו. זו לא הומוסקסואליות, הדמיון היחיד בין האנשים שנמצאים כאן לבין הומואים ולסביות הוא הקונפליקט התמידי מול החברה ששופטת ומרשה לעצמה לעבור גבולות ולהכאיב. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולהיות בעצמנו פחות שיפוטיים כלפי אחרים. |
|
|
זיקית
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
Re: לא נטייה מינית. עוגיעוגי כתב/ה: הדיון הזה מזכיר לי ויכוח סוער בקמדן מרקט, יום לפני השריפה – נרמז לי אחר כך שהזעם שלי כנראה השאיר שם גיצים.
טיילתי עם חבר ועצרנו ליד חנות עם כיסויי עיניים, הוא אמר שהוא רוצה לקנות מתנה לחברה שלו ואני התלהבתי שהוא מגלה צדדים קינקיים. מסתבר שטעיתי והיא פשוט מתלוננת שהבית שלו מואר מדי והיא לא מצליחה להרדם, ואז הוא אמר את המשפט שהוציא אותי מהכלים והחזיר את "הפלצת" שכולם הכירו פעם – I DO THE REAL THING! כמובן שמאותו הרגע הדיון הפך לצרחות זועמות, אני הרגשתי שחבר של שנים שתמיד טען שהוא מקבל אותי כפי שאני בעצם שיקר לי ולמעשה שפט אותי כל הזמן הזה. מה שהרג אותי זה שהטיעון שלי שאנשים מפנטזים על דברים כאלה מגילאי ארבע-חמש הפך לדיון מלוכלך ומכוער, כי בעיניו ילד אמור להיות דבר טהור ונקי וכל פנטזיה היא תוצאה של התעללות או מחסור באהבה כלשהי, זה היה עצוב בעיני. אני חושבת שרוב האנשים לא מסוגלים לקבל את העובדה שאנחנו נולדים מיניים, בייחוד אם הם אוטוטו מתכוונים להביא ילד לעולם או שכבר יש להם צאצא או שניים ולכן הם "מייפים" את התוצאה ומוחקים את המיניות שלהם ושל הסביבה שלהם. בדס"מ בעיני הוא לא נטייה מינית אלא פתיחות מינית, חוסר פחד מהמיניות שלך, זה לא סתם שכל כך הרבה אנשים מזדעזעים, הם ישר משליכים את כל החרדות שלהם ומפחדים לראות את היופי. פרויד דיבר על זה, פוקו ירד לפרטי הסטיות, זה כבר שם מזמן ואי אפשר להתכחש לזה. הסיבות שלנו להגדיר את עצמנו כקהילה נובעות מצורך בסיסי להרגיש שייכים למקום שבו יקבלו אותנו כפי שאנחנו ללא שיפוט, אבל אם העולם היה מקום מושלם, לשום ילד לא היו אומרים שאסור לגעת בפיפי ושסקס זה דבר מלוכלך, או שצריך ל"עשות אהבה" ויכול להיות שילד שיגדל ללא טאבואים שכאלה, לא יהיה לו צורך לעשות את מה ש"אסור" או לפחות ללכת למקומות מאד קיצוניים ואולי בכלל ההפך הגמור, אין לדעת. הרי אנחנו יצורים שמונעים מפחדים ומחרדות, מוגבלים ע"י טאבואים של כמה שנים, דווקא לא הרבה. הרי אם תסתכלו על יוון העתיקה, הומסקסואליות היתה עניין של מה בכך, אם תלכו לרומא העתיקה, אורגיות היו עניין של מה בכך – אבל מן הסתם גם רצח ואונס היו שכאלה ואנחנו קורבנות של חברה תרבותית, (כביכול, בעיני בכל אופן), ושל חברה שרוצה לשלוט באינדיבידואל. הרי מוסד הנישואים הוא מוסד עסקי בייסודו, כזה שנועד לאפשר למלוכה ולאחר מכן לממשלה לשלוט בכספים של נתיניה ובעיקר לוודא שהם לא יעשו יותר מדי בלגן ובדס"מ נותן פתח לבלגן, בעיניהם בכל אופן. זאלופון כתב באחד הפורומים על הנטייה של אנשים "להתוונל", אני חולקת על זה, אין לי צורך להגדיר את עצמי כונילית או בדס"מית כי אני לא רואה בזה נטייה מינית, אני רואה את עצמי כאדם מיני וזהו, לא צריכה מדבקות ולפיכך גם אין לי צורך יותר גם בלהגדיר את עצמי כנשלטת או שולטת, כי זה משהו שיגביל אותי מבחינתי. האדם שיעמוד מולי באותו הרגע יעורר בי תחושות וצרכים וניליים או שולטים או נשלטים, אני רואה את עצמי כקשת רחבה של כל הצבעים וכל דבר אחר יגביל אותי. אין אדם שלא עבר דברים שהשפיעו על האישיות שלו ועל המיניות שלו מגיל אפס, זה בכלל לא צריך להיות קשור להתעללות, יש כאלה שמסוגלים לחיות עם המיניות שלהם ויש כאלה שלא מסוגלים. אין דבר כזה "הדבר האמיתי" – באהבה וסקס אין נכון ולא נכון, ואין שום סיבה לתייג כל דבר כנטייה מינית כדי להרגיש לגיטימציה לעשות אותו. זו לא הומוסקסואליות, הדמיון היחיד בין האנשים שנמצאים כאן לבין הומואים ולסביות הוא הקונפליקט התמידי מול החברה ששופטת ומרשה לעצמה לעבור גבולות ולהכאיב. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולהיות בעצמנו פחות שיפוטיים כלפי אחרים. מה שהיא אמרה 
|
|
|
SIVAN(אחרת)
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
Re: לא נטייה מינית. זיקית כתב/ה: עוגיעוגי כתב/ה: הדיון הזה מזכיר לי ויכוח סוער בקמדן מרקט, יום לפני השריפה – נרמז לי אחר כך שהזעם שלי כנראה השאיר שם גיצים.
טיילתי עם חבר ועצרנו ליד חנות עם כיסויי עיניים, הוא אמר שהוא רוצה לקנות מתנה לחברה שלו ואני התלהבתי שהוא מגלה צדדים קינקיים. מסתבר שטעיתי והיא פשוט מתלוננת שהבית שלו מואר מדי והיא לא מצליחה להרדם, ואז הוא אמר את המשפט שהוציא אותי מהכלים והחזיר את "הפלצת" שכולם הכירו פעם – I DO THE REAL THING! כמובן שמאותו הרגע הדיון הפך לצרחות זועמות, אני הרגשתי שחבר של שנים שתמיד טען שהוא מקבל אותי כפי שאני בעצם שיקר לי ולמעשה שפט אותי כל הזמן הזה. מה שהרג אותי זה שהטיעון שלי שאנשים מפנטזים על דברים כאלה מגילאי ארבע-חמש הפך לדיון מלוכלך ומכוער, כי בעיניו ילד אמור להיות דבר טהור ונקי וכל פנטזיה היא תוצאה של התעללות או מחסור באהבה כלשהי, זה היה עצוב בעיני. אני חושבת שרוב האנשים לא מסוגלים לקבל את העובדה שאנחנו נולדים מיניים, בייחוד אם הם אוטוטו מתכוונים להביא ילד לעולם או שכבר יש להם צאצא או שניים ולכן הם "מייפים" את התוצאה ומוחקים את המיניות שלהם ושל הסביבה שלהם. בדס"מ בעיני הוא לא נטייה מינית אלא פתיחות מינית, חוסר פחד מהמיניות שלך, זה לא סתם שכל כך הרבה אנשים מזדעזעים, הם ישר משליכים את כל החרדות שלהם ומפחדים לראות את היופי. פרויד דיבר על זה, פוקו ירד לפרטי הסטיות, זה כבר שם מזמן ואי אפשר להתכחש לזה. הסיבות שלנו להגדיר את עצמנו כקהילה נובעות מצורך בסיסי להרגיש שייכים למקום שבו יקבלו אותנו כפי שאנחנו ללא שיפוט, אבל אם העולם היה מקום מושלם, לשום ילד לא היו אומרים שאסור לגעת בפיפי ושסקס זה דבר מלוכלך, או שצריך ל"עשות אהבה" ויכול להיות שילד שיגדל ללא טאבואים שכאלה, לא יהיה לו צורך לעשות את מה ש"אסור" או לפחות ללכת למקומות מאד קיצוניים ואולי בכלל ההפך הגמור, אין לדעת. הרי אנחנו יצורים שמונעים מפחדים ומחרדות, מוגבלים ע"י טאבואים של כמה שנים, דווקא לא הרבה. הרי אם תסתכלו על יוון העתיקה, הומסקסואליות היתה עניין של מה בכך, אם תלכו לרומא העתיקה, אורגיות היו עניין של מה בכך – אבל מן הסתם גם רצח ואונס היו שכאלה ואנחנו קורבנות של חברה תרבותית, (כביכול, בעיני בכל אופן), ושל חברה שרוצה לשלוט באינדיבידואל. הרי מוסד הנישואים הוא מוסד עסקי בייסודו, כזה שנועד לאפשר למלוכה ולאחר מכן לממשלה לשלוט בכספים של נתיניה ובעיקר לוודא שהם לא יעשו יותר מדי בלגן ובדס"מ נותן פתח לבלגן, בעיניהם בכל אופן. זאלופון כתב באחד הפורומים על הנטייה של אנשים "להתוונל", אני חולקת על זה, אין לי צורך להגדיר את עצמי כונילית או בדס"מית כי אני לא רואה בזה נטייה מינית, אני רואה את עצמי כאדם מיני וזהו, לא צריכה מדבקות ולפיכך גם אין לי צורך יותר גם בלהגדיר את עצמי כנשלטת או שולטת, כי זה משהו שיגביל אותי מבחינתי. האדם שיעמוד מולי באותו הרגע יעורר בי תחושות וצרכים וניליים או שולטים או נשלטים, אני רואה את עצמי כקשת רחבה של כל הצבעים וכל דבר אחר יגביל אותי. אין אדם שלא עבר דברים שהשפיעו על האישיות שלו ועל המיניות שלו מגיל אפס, זה בכלל לא צריך להיות קשור להתעללות, יש כאלה שמסוגלים לחיות עם המיניות שלהם ויש כאלה שלא מסוגלים. אין דבר כזה "הדבר האמיתי" – באהבה וסקס אין נכון ולא נכון, ואין שום סיבה לתייג כל דבר כנטייה מינית כדי להרגיש לגיטימציה לעשות אותו. זו לא הומוסקסואליות, הדמיון היחיד בין האנשים שנמצאים כאן לבין הומואים ולסביות הוא הקונפליקט התמידי מול החברה ששופטת ומרשה לעצמה לעבור גבולות ולהכאיב. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולהיות בעצמנו פחות שיפוטיים כלפי אחרים. מה שהיא אמרה לא יכולתי לכתוב זאת טוב יותר ---- מה שהן אמרו !!! |
|
|
Dom_Quixote
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
עם זאת
אני חושב שראוי לציין שלמרות שהדברים של עוגי נבונים, נכונים וראוי שיילקחו לתשומת הלב, הרי שלפחות למראית עין לא מצאתי בהם סתירה כלשהי לטענה שבדסמ הוא נטייה מינית. זה שמדובר בפתיחות זה נכון, וזה שמדובר במיניות זה נכון, וזה שאין כל הכרח שזה נגרם מהתעללות או כל סיבה חיצונית אחרת זה נכון מאוד, ובעיקר נכונה העובדה שבסקס אין "אמת" ואין גם מקום לשיפוט וביקורת. עם זאת, כל אלו לא סותרים את הטענה שמדובר בנטייה מינית, ולא עונים על השאלה המקורית של פרלין. שהרי מהי נטייה מינית בהגדרתה? (ושוב, אנחנו חוזרים להגדרה) - העדפה, לא יותר מכך. אם ניקח את זה לניתוח סמנטי עמוק יותר, הרי שכיום נהוג להתייחס אל הבחירה "החשובה ביותר" - מין הפרטנר - כ"נטייה", ואל גורמים "שוליים" יותר (תנוחות, פור-פליי, תוספות מדליקות וכו') כאל "העדפות". ניתן להכניס את הבדסמ (כלומר, העדפת מין אלים המערב שליטה של פרטנר אחד בשני) לשתי הקטגוריות הנ"ל. אפשר לטעון שמדובר בהעדפה השקולה בעוצמתה ובחשיבותה למין הפרטנר, ולכן זו "נטייה", או העדפה ככל העדפה אחרת - כמו לעלי ורדים על הסדין או דיבור מלולכך. כך או כך, זו רק סמנטיקה. מה שפרלין שאלה זה האם מדובר ברצונות שיסודם מיניים (ומכאן "נטייה מינית") או שמא בהפרעה נפשית או אישיותית. *כך שהדברים של עוגי חשובים בעיניי לצורך החושבים שעל פרלין לעשות בעקבות השאלה שלה*, אך ראוי להבהיר שאין הם משיבים ישירות על השאלה עצמה.
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 16 שנים •
23 במרץ 2008
אני חושב שהדיון הזה נהיה סמנטי במקצת. מבחינתי הגדרות הן פשוט דרך לתאר מציאות, לא ליצור או לתחום אותה, ואין להן קיום בזכות עצמן. אני לא עושה בדסמ בגלל שאני מגדיר את עצמי כבדסמי, אלא מגדיר את עצמי כבדסמי מכיוון שאני עושה בדסמ. זה לא מחייב אותי לכלום ולא אומר שום דבר על מה שאני עושה מלבד בדסמ. בתקופות שאני עושה פחות בדסמ, אני אקרא לזה בקיצור "מתוונל", מבלי שזה יחייב אותי לא לעשות בכלל בדסמ. כך שכשתוהים אם בדסמ הוא "נטייה" או לא, מה שחשוב הוא המשמעות של "נטייה" עבור התוהה. אם היא שונה מהמשמעות של "נטייה" עבור המגיבים, זה מתכון בטוח לשיח חירשים.
אם המשמעות של "נטייה" לצורך העניין היא סיבה זו אחרת לכך שאנשים מסוימים אוהבים בדסמ ואחרים לא, והתהייה היא מדוע זה כך - התשובה נראית לי פשוטה: לא רק שאין לנו מושג, אלא שגם אין לנו יכולת להעלות השערה שיש לה בסיס כלשהו. מחקרים גנטיים אנחנו לא יודעים לעשות ואחרים לא עשו בשבילנו (ככל הידוע לי). על פי המקבץ המגוון מאד של טיפוסים פה, אני לא חושב שניתן להצביע על נטיות אישיותיות או פרטים ביוגרפיים שמאחדים את כל הנפשות הפועלות ומבדילים אותם ממי שאינו עושה בדסמ. אפילו לא קרוב. בעצם, אפילו המילה הרחבה הזו, בדסמ, לא מאחדת בצורה טובה מספיק את כל הסוטים פה, כי לכל אחד יש את הבדסמ שלו ואת מה שכן או לא עושה לו את זה. האמת היא שזה לא שונה מכל העדפה אחרת כמעט. בדרך כלל אין לנו מושג למה אנחנו אוהבים דברים מסוימים ולא אוהבים אחרים. זה פשוט ככה, ולפעמים אנחנו מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים כדי להצדיק את זה. כאלה אנחנו, חרטטנים, אפילו כלפי עצמנו. |
|
|
נוריתE
|
לפני 16 שנים •
24 במרץ 2008
אנחנו כל כך עסוקים בהגדרות עצמיות וכלליות
עד שאנחנו שוכחים את העיקר לעשות מה שרוצים מתי שרוצים כל עוד זה לא מזיק או פוגע באחרים ובנו ואני מבינה אותך, היתה לי גם תקופה ש"חרשתי"את עצמי וניסיתי להבין מאיפה זה בא לי אבל כל אחד ואחת באים לפה ממקום אחר ואין בתכלס הרבה מקומות "לבוא מהם" לפה וישנם גם כאלו שחיים בהכחשה ולא רוצים לדעת וישנם עוד רבים אחרים שתופסים טרמפ אפשר לבוא ממקום רע אפשר לבוא ממקום טוב אבל בתכלס אם בנאדם מרגיש הוא הגיע לכאן מאיזו מקום רע וישנם כאלו או מהסיבות הלא נכונות וישנן גם כאלו,מהכי פשוטות כמו החלטה לא נכונה ועוד להכי גרועות של הענשה עצמית וכאלו אז התשובה הכי גרועה,שהוא יכול לתת לעצמו היא "מה לעשות בטח נולדתי ככה" אבל למעשה זאת עשויה להיות גם התשובה הכי פשוטה "נולדתי ככה" ומי שלא מתאים לו יכול לשנות שום דבר לא כתוב ולא מוחלט מראש. אבל עד שלא יעשו פה מחקר רציני,ישארו כל אחד וכל אחת כאן מהסיבות שלהם/ן ובידיסמ הוא נטיה(אוריינטציה )מינית שעשויה להיות מולדת נרכשת או מתפתחת ולא משנה מה הסיבות ולא חשוב למה כל כך כמו ש חשוב הוא מה נעשה עם זה ואיך נחיה עם זה ועוד יותר חשוב הוא שאם אנחנו לא מסוגלים לחיות עם זה מסיבה כל שהיא אז נמשיך הלאה ולא נהיה תקועים במקום, רק כי היאוש הזה יותר נוח מאחרים. |
|
|
אנימה
|
לפני 16 שנים •
24 במרץ 2008
Buttercup כתב/ה: אם בנאדם מרגיש הוא הגיע לכאן מאיזו מקום רע וישנם כאלו או מהסיבות הלא נכונות וישנן גם כאלו,מהכי פשוטות כמו החלטה לא נכונה ועוד להכי גרועות של הענשה עצמית וכאלו אז נמשיך הלאה ולא נהיה תקועים במקום, רק כי היאוש הזה יותר נוח מאחרים. אז איך עושים את האבחנה? ולמה יאוש? |
|
|