זהירות אונס!

T O M​(שולט) • 9 במאי 2008

קראתי את הפוסט לפני שכתבתי.

אבל את צודקת.

הייתי צריך להבהיר שאני מתייחס רק לתוכן ההודעה הפרובוקטיבית (זהירות אונס!)
בשירשור הנוכחי ותוכנם של שירשורים אחרים העוסקים באותו נושא של המילה (להגיד שוב "אונס"?)

אז הנה אני מבהיר עכשיו.
תודה על ההערה.

בת הים המכושף • 9 במאי 2008

שרשור הדומים המסוכנים בכלל לא עסק באונס ולא בניסיון לאונס.

פותחת הפוסט הזכירה שיחה במסנג'ר עם דום ו"שליטה מנטלית" ודייט שהביא אותה למצוקה אחרי שיחות המסנג'ר. הקשר לאונס היה מרומז.

לא בטוח שהדום המעליב היה אנס ולא בטוח שהוא תכנן לאנוס. לא בטוח שהוא "שלט מנטלית" ולא בטוח שאצל אחרות השיחות שלו לא היו נתפסות כחיזור רגיל והוא היה נתפס כדום מתאים.
חלק מהנשים שעברו אונס כתבו שאפשר לזהות סכנות ואפשר להזהיר מראש אבל לא נכון שכל אישה שעברה אונס בעלת דעה דומה לאישה אחרת שעברה אותו.

1/3 מהנשים בישראל עברו אונס או ניסיון לאונס.
לא כולן חוו אותו באותה צורה כמו שלא כל גבר שעבר הלם קרב מגיב באותה צורה.

נשים שנאנסו לא אומרות לגברים שהיו בקרב וחוו תקיפה אלימה על גופם, בין שהחיילים נאלצו לירות ובין שמטענים התפוצצו על ידם, שהטראומה באונס יותר גדולה.
הן לא משוות בין טראומות. הן מדברות על עצמן.

זאלופון כתב בצדק שפלישה למרחב האישי המיני שלנו משפיעה נפשית בגלל התרבות שגדלנו בתוכה אבל אדישות לאונס אחרי התקיפה לא תעזור לנשים יותר מהבנה כאשר רוצים את ההבנה.
כל אחת חווה טראומות בצורה אחרת.
אי אפשר לומר לה איך לחוות טראומה.

בהשאלה מחיילים עם הלם קרב לפעמים הבנה של מישהו עם חוויה דומה עוזרת ולפעמים רוצים לשכוח.

כל אחד ואחת והההתמודדות שלו וכל אחד ואחת והדרך שלו. אם יש מישהי שעברה תקיפה מינית ומרגישה חזקה והדברים לא נגעו בה אני חושבת שנשים מברכות על החוזק.

נשים לא מספרות ולא מדברות כי כשיודעים שהן עברו אונס לא מתיחסים לדעות שלהן. מקטלגים אותן כ"קורבנות אונס" ומבטלים את דעתן.
אחת המנהלות המשפיעות במשק הישראלי שאני מכירה, ביצ'ית אמיתית, אישה שגברים מתחתיה פוחדים ממילה אחת מפיה, אמרה לי כשדיברנו על מישהי שנאנסה שהיא אחת מה3 אבל אסור לי לספר כי היא לא רוצה שיחשבו עליה כקרבן.

שרשור הדומים המסוכנים לא היה על אונס. החברה ככלל לא עוזרת לקורבנות אונס כי הן לא מספרות. הן יודעות שעדיף להן לשתוק.

נוריתE • 9 במאי 2008

את מטילה את כל האחריות על הקורבנות
משל "אנסו אותך,אשמתך, שכחי מזה ולכי לאכול גלידה".
זה לא עובד כה בחיים האמיתיים.

אונס זה עניין סובייקטיבי

אלעד(שולט) • 9 במאי 2008

לגבי שורה זו, האם חלקם הגדול של הסשנים הם לא - ואני מצטט בשינוי קל-
"סיטואציות המסכנות את נפשה ו/או גופה של הסאבית, בתמורה להנאתו של הדום והנאתה של הסאבית?
אבל שוב אולי זה רק אני ואופן ראיתי את הנושא...
(עכשיו אני אחזור למרתף בו קשורה סאבית הפוך מהתקרה אחרי סשן של מכות חשמל והצלפות אכזריות, כאשר היא מדממת קלות מהפטמות להן החדרתי מחטים ופניה מיוסרות ועינייה בוכיות, וארגיע אותה שלפחות היא לא בסיטואציה שמסכנת את נפשה או גופה... הרי היא פה מרצונה)



ראשית אומר כי לצערי ולשמחתי הכרתי מספר לא מועט של נפגעות תקיפה מינית בחיי.
לצערי כי אני מצר על החוויה הלא רצויה והקשה שהן עברו.
לשמחתי כי הכרתי נשים מקסימות ומיוחדות (כלומר אני שמח על ההכרת לא על הפגיעה כמובן).

הדבר הבולט שאני יכול לקחת מההכרות הזו זה את העובדה שכל אחת מהן התמודדה אחרת עם החוויה, יש כאלו שנכנסו למעגל אינסופי של כאב, אחרות החצינו התנהגות מינית, לחילופין יש שהפכו למכונסות ופרנואידיות, יש שהתנתקו, ויש כאלה שהשליכו מאחוריהן את החוויה ועברו הלאה כאילו דבר לא קרה...

להגיד למישהו לא להתקרבן או לא לכאוב אחרי חוויה כזו זו כמובן קשות לב וטיפשות.
מצד שני להגיד למישהי שמבחינתה זה משהו שלא נגע בה, שהיא מדחיקה וזקוקה לעזרה זו גם
יומרנות וצביעות (כי אין כל הוכחה שהיא לא באמת התגברה ועברה הלאה).


בעבר הלא רחוק אונס היה משהו יום יומי, הזכירו כן את נושא הלילה הראשון בימה"ב, נזכור למשל את העובדה שבכל מלחמה כמעט צבא שפלש לעיר על הדרך חייליו גם פלשו על נשות העיר.
באותם ימים נפיצות האונס היתה כה גבוהה שאולי יתכן שכמו תופעות אחרות נפוצות הוא נדחק לשוליים כמשהו שיש להתעלם ממנו. כחוויה לא נעימה כמו גניבה, או פציעה בקטטה. ואם שרדת ואת חייה עליך להמשיך הלאה.

ככל שהחברה התקדמה וחרויות הפרט הפכו לערך בעל משמעות, הפגיעה בהן גם החלה לקבל את היחס בהתאם.

אני לא חושב שיש תפיסה גורפת לגבי הפגיעה של האונס בנאנסת, אבל מוסכם כיום שבמרבית המקרים יש מחיר (כבד או קל זה אינדיבדואלי) שמשלם הנפגע על העובדה ששרד את החוויה.

יש משהו אחד בטענה שלך וזה לגבי זה שבתקופות שבהן האונס היה נפוץ יותר והתעלמו ממנו, הרי שלנפגעת לא היתה ברירה אלא לחיות את החיים הלאה. להיות "נורמטיבית".
אבל מצד שני לא ידוע לנו מה מידת הפגיעה שהיתה בפנים. יתכן מאוד למשל שברחובות עיר מסויימת התהלכו אלפי נשים שחוו אונס ולבשו לאחריו מסכה של הכל בסדר...
אבל זה לא אומר שזה נכון, שזו הדרך ,ושיש לחזור למנהגים אלו.

לגבי שאר האנלוגיות שלך הן היו ממש חסרות פרופורציה או מטופשות אפילו ומפאת רצינות הדיון לא אכנס לזה. רק אומר כי הלם קרב או נפגע שחווה למשל לינץ המוני זו פגיעה מסוג אחר.

בת הים המכושף • 9 במאי 2008

אני מסכימה עם אלעד. הקישור שנעשה פה בין דומים מסוכנים לאונס לע"ד אינו נכון.
לבדס"מ יש דברים שאופיינים לו.

האונס נמצא בעולם הונילי, הכללי, אבל אני לא מסכימה איתך שנשים "מתקרבנות" ולא מנסות להמשיך הלאה כי החברה הכללית עוטפת אותן בכסות הנוחה של הקורבן.

אני חושבת להיפך:
החברה הכללית דואגת לשתיקה של הנשים בלי להתכוון.
את לא יודעת כמה מתוך 1/3 מהנשים עברו את הטראומה, ממשיכות בחיים ושותקות. לנשים לא כדאי לספר שנאנסו.
אם כותבים פה בכלוב לא יכולים לדעת מי הנשים. אותן נשים שכותבות ממשיכות בחיים ואיש לא יודע שעברו ניסיון לאונס או נאנסו. אני שמחה שאלעד כתב שמההכרות שלו הן נשים כמו כל הנשים, הן לא שונות ואי אפשר לזהות אותן.

הן מזדהות מול אישה במצוקה או מול גבר במצוקה.
אני חושבת שחלק מאיתנו הפכו יותר רגישות גם לגברים שעברו טראומות.
דיברתי עם כמה חיילים שעברו הלם קרב וגם הם לא מספרים לכל אחד ורובם ממשיכים בחיים.
חלק לא דיווחו למשרד הביטחון על הלם הקרב. הם מספרים רק לחברים קרובים.

כל הדוגמאות בשפה שהבאת, שבהן "אונס" שווה ל"מכריחים אותו" כמו תשלום מיסים, עצירה באור אדום, הן רק מילים נרדפות בשפה. אין להן קשר למצבי טראומה.

יש בבדסמ וגם בעולם הונילי דבר שקשור ולא קשור לאונס והוא פנטזית האונס.

אני ואחרות מסוגלות לקרוא על פנטזית אונס, גם אונס ע"י זר מוחלט, ולהפריד בין פנטזית האונס לאונס אמיתי. אני לא מוצאת דמיון.

אני חושבת שהטינה בבדסמ לנשים שיודעים שהן נאנסו או עברו ניסיון אונס מגיעה מהמקום שטועים לחשוב שאין לגיטימציה לפנטזית אונס. ולישום שלה בבדסמ.
זה לא נכון. הם לא דומים.

עלומה​(אחרת) • 9 במאי 2008

ומהם החיים האמיתים?
תני לי לנחש.
הפוסט הזה.
שאר הפוסטים פה.
אני לא מבינה למה לטרוח לפתוח פה משהו אם אתם לבד יודעים את התגובות מראש.
חיים
קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות

אמת
נכונות, אמיתה, אמיתות; אקסיומה, משפט שאין צורך להוכיחו, הנחה מוסכמת, מושכל ראשון

בת ים

נוריתE • 9 במאי 2008

ה"טינה" הזאת כפי שניסחת ,לגבי קורבנות אונס בבידס"מ או אפילו להעלאת אפשרות של אונס אפשרי, והשלילה הכמעט גורפת והכנסת הנושא עמוק לארון בקהילה בכללה,עמוק מאוד מאוד אפילו עד כדי כך שהיגענו בנושא ההזהרה ל 30 עמודים ופה זה ממשיך :שלילה (או, גישת הבת יענה,לא רואים לא שומעים לא קיים) אל מול נסיונות הסבר בודדים ו כושלים.

באה מהגישה האנכרוניסטית ההזויה כמעה של "זה בידס"מ,למה ציפית" ?

כאילו הכל לגטימי רק כי אנחנו מסכימות ששיעשו בנו דברים?ואנחנו מזוכיסטיות?-ממש לא.

ה -"שפוי בטוח והסכמה", המיתולוגי על סף "פרה קדושה",מת מזמן,תגידו שלום למר מציאות . בייחוד אתן,בנות.

כמו שיש כאלו, שאומרים ומאמינים ,שמי שמתלבשת חשוף ומפלרטטת ושותה במועדונים, "מבקשת" להאנס ואם נאנסה זאת אשמה כי היא התלבשה "פרובוקטיבי" ופליטטטה או התגרתה.(שיטה אהובה מאוד על פרקליטי הגנה של אנסים)

זאת,גישה גברית טיפוסית שובינסטית פוריטנית צבועה ומיתחסדת. שמשום מה, גם ישנן נשים שנוטות לאמץ אותה בגלל מי יודע אילו סיבות.
בדיוק כמו הגישה של מעלת הפוסט שמדברת בשם רבים בקהילה ופה,,של ",נאנסת, בסדר נו,תתגברי,תמשיכי בחיים שלך ותפסיקי להתקרבן ולהתבכיין".

ואלעד, אני גאה בך, גבר אמיץ אחד אל מול רבים צבועים.

עלמה,קיראי תגובה שלי פה למעלה..

נוריתE • 9 במאי 2008

החיים האמיתים מותק
הם אלו של גברים כאן שמחפשים קורבנות נוחים וקלים ומישתמשים בבידס"מ ובתאר הלא להם,אדון ,כשדה צייד נוח .רק בגלל ש"זה בידסמ והכל מותר כי רוצות ומסכימות להכל כי הן מזה מיואשות ומחפשות אדון".(גישה שלהם!בשום אופן לא שלי!!!)

ולמה לטרוח?למרות התגובות כמו שלך, הידועות מראש,
כי זה שמגיבים כמוך פה, וכמו עוד רבים אחרים זה לא אומר שאני וכמוני צריכים לסתום את הפה כדי שלכם יהיה יותר נוח.
,כל אחד שמבין אותנו זאת ברכה לניפגעות ולתומכים/ות בהן
ומכה, לפוגעים ולשוללים.

למה באמת לטרוח כאן.

אחת כזו • 9 במאי 2008

ממילא כל אחד מבין רק מה שהוא רוצה,
מדבר רק במה שהוא רוצה,
ומוצא בשני את תמצית האופל, כאשר הוא האור הגדול.

Re: למה באמת לטרוח כאן.

בת הים המכושף • 9 במאי 2008

תראי, זה נכון ולא נכון. אני לא מאמינה שמישהו יכול לענות משהו שלא מתוך העולם הפנימי שלו.

את מבקשת דיון כללי ולכן לא עניתי לך ישירות אבל מהעולם שלי את לא תמצית האופל. מהעולם שלי לפי התשובה: כן. שענית לזיקית את שואלת אם אפשר להמשיך אחרי אונס ולהרגיש כאילו לא קרה דבר.
אני עונה שכן, אבל זה העולם הפנימי שלי שעונה לכל דיון כללי בצורה אישית.

לשאלה הכללית שלך על החברה עניתי שהחברה לא עוטפת קורבנות אונס ולענ"ד, אם אפשר, רצוי לא לספר, אבל זו שוב הדעה שלי.

עוגיעוגי בדעה שצריך לטפל ולספר. אני לא יודעת מי צודקת. אולי עוגי.
אני לא חושבת שאת שייכת לכוחות השחור. בעולם הפנימי שלי את שייכת אלינו.