דרקן ראהל(נשלט){מית} |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
דרקן ראהל(נשלט){מית} • 14 בינו׳ 2020
אני מודה שאין לי כוח לדיון ארוך, היו לי יותר מדי.
ג'יימס צודק לגמרי לגבי הdsm. והעיקר הוא לא חשיבות, אלא תפקוד תקין ורווחה נפשית. אם אלה תקינים, אתה בסדר גמור בdsm. אני רק מציע לך לבדוק שוב מה באמת מוכח ומה לא. הייתי בודק טוב טוב אם הוכיחו את התת מודע הקולקטיבי של יונג, שם חיים ארכיטיפים כמו הצל. או את התת-מודע בכלל. הרצאות של פיטרסון לא מוכיחות כלום, מחקרים מוכיחים (בערך). אם הוא מצטט מחקרים טובים, סבבה. אם הוא אומר "מחקרים הראו"? פחות. בדיקה מהירה מראה שספרות עדכנית מסכימה שנשים מפגינות פחות אלימות פיזית. אם מוסיפים אלימות מילולית זה משתנה,לא ברור עד כמה. פשעים אלימים עדיין נראים כנשלטים ע"י גברים. יש מגוון הסברים לזה. בקיצור, אסכים שלא להסכים - אנחנו לא יודעים מספיק כדי לקבוע אם אכן יש הבדלים באגרסיביות. |
|
EmeraldPrince(נשלט) |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
EmeraldPrince(נשלט) • 14 בינו׳ 2020
כמובן שפיטרסון (שהוא פרופסור לפסיכולוגיה) לא מדבר באוויר מהראש שלו, אלא מצטט מתוך מחקרים. המחקרים שהוא מדבר עליהם הם מחקרים שנעשו על עבריינות של בני נוער.
וזה בדיוק מה שהוא אומר - שגברים יותר אלימים פיזית, אבל נשים יותר אלימות מילולית (reputation destruction), כך שסך הכל נשים וגברים אלימים באותה מידה. לגבי הצל, יש הבדל גדול בין זה לתת מודע הקולקטיבי. אלה 2 מושגים שונים! הצל הוא לא קולקטיבי אלא אישי והוא מורכב מסך הצדדים המודחקים באישיות שלנו. וקיום התת מודע הוכח בכמה מחקרים (אני אשמח לתת לך דוגמא) |
|
דרקן ראהל(נשלט){מית} |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
דרקן ראהל(נשלט){מית} • 14 בינו׳ 2020
בהחלט, תביא מחקרים על התת-מודע, ותוסיף את אלה שפיטרסון מצטט. ופיטרסון בהחלט מדבר לא פעם מהאוויר, כשהוא מגיע לפילוסופיה, למשל.
בינתיים, הנה כתבה בנושא מתוך psychology today. שוב, זה לא מחקר, אבל שווה קריאה: https://www.psychologytoday.com/us/blog/supersurvivors/201707/does-the-unconscious-really-exist לגבי מהו הצל, מתוך וויקיפדיה (אביא מקור אמין יותר אם זה קריטי): בפסיכולוגיה האנליטית, הצֵל הוא ארכיטיפ המתאר את החלקים באישיות האדם שאותם הוא מסרב לקבל ולכן מדחיקם. חלקים אלו נתפסים בעיניו כזרים לו וכ"אחרים", ולעיתים קרובות הוא מגיב אליהם בכעס או בשנאה ארכיטיפּ (מגרמנית: Archetyp - אַרְכֶטִיפּ, הצורה העברית הנוכחית מושפעת מההיגוי באנגלית; מקור המילה ביוונית - αρχέτυπον ארכֶטיפּון - "דגם קדום", עבר ללטינית כ- archetypum ארכֶטיפּוּם) הוא אב טיפוס של רעיון, אדם, אובייקט או מצב שהאנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר והוא נשמר כמשקע בזיכרון האנושי לא-מודע קולקטיבי (לעיתים תת-מודע קולקטיבי) הוא מונח שטבע הפסיכולוג קרל יונג לציון הרובד הלא-מודע המשותף, כביכול, לכל בני האדם. רעיונותיו של יונג בנושא משלבים יסודות מיסטיים ברורים. בשל כך יש חילוקי דעות, האם יש לראות בהם פסבדו-מדע, תורה מיסטית או רעיון מדעי.[1]... הלא-מודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים, שהם צורות או סמלים הקיימים אצל כל בני האדם בכל התרבויות. ארכיטיפים אלו הם אבני היסוד של הלא-מודע הקולקטיבי |
|
EmeraldPrince(נשלט) |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
EmeraldPrince(נשלט) • 14 בינו׳ 2020
דארקן ראהל,
תודה לך שהחכמת את קהל הקוראים במושגים מתוך הפסיכולוגיה היונגיואנית. הצל הוא ארכיטייפ קולקטיבי במובן שלכל אדם קיים צל, אבל הוא שונה מהארכיטייפ הקולקטיבי בכך שלכל אדם יש צל ייחודי משלו, ובכך הוא אינו קולקטיבי ולא עובר בין הדורות (שזה הרעיון של תת המודע הקולקטיבי). אני לא רוצה להתווכח על מה נכון ומה מוכח מדעית. גם ככה שום דבר בפסיכולוגיה לא מוכח מעל ומעבר לכל ספק. זאת לא מתמטיקה ונפש לא ניתנת לכימות. אני רק נתתי פה רעיון, הסבר שאני מאמין שעובד ונכון לגבי ולגבי אנשים רבים. ושכל אחד שיקרא יחשוב וישפוט אם זה מתאים לו ועוזר לו להבין את עצמו. ואם מצאתי פה קורא אחד כזה, אז עשיתי את העבודה שלי. הנקודה שלי הייתה שלכל אחד קיים פוטנציאל לרוע ואלימות שיכול להשתחרר בנסיבות מסויימות (תחשוב על עצמך בתור ניצול שואה במחנה עקורים - האם לא היית מסוגל לרצוח שבויים נאצים בנסיבות האלה?). והפוטנציאל הזה חבוי בתוכינו |
|
דרקן ראהל(נשלט){מית} |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
דרקן ראהל(נשלט){מית} • 14 בינו׳ 2020
מה שכתבת בפסקה השנייה? שזה רעיון אפשרי והוא מועיל לרבים, אז אתה מציע? כל הכבוד. אחלה ניסוח, ותודה שהבאת. ומסכים - ליונג יש רעיונות מדהימים ויפים.
אני למדתי תוא ראשון פסיכולוגיה ומתעסק עם מה שמכונה מיסטיקה מעל 20 שנה. אני ממש מתחבר אליו. אבל, אני לא יכול לרגע לטעון שיונג *צדק*. הוא נתן דרך להסתכל, שיכולה לעזור ללא מעט אנשים. וזה יותר ממספיק, לדעתי. תודה שתיקנת. וגם אני הרבה פעמים חושב על קוראים שקטים שלא מגיבים, ועל להוציא אינפורמציה בשבילם. אז לגמרי מזדהה עם המניע. אני לא רוצה לצאת צודק, במיוחד לא איפה שאין אפשרות לקבוע. אני רוצה שכולנו נגיע הכי קרוב שאפשר. בגלל זה הדיוק חשוב לי, לא כי אני פוץ |
|
-X- |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
-X- • 14 בינו׳ 2020
ווהו, דיון מ1459
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית} |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
דרקן ראהל(נשלט){מית} • 14 בינו׳ 2020
פליאו-בדסמו-לוגיה.
|
|
ברייה(שולטת){לא!!!מחפשת} |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
ברייה(שולטת){לא!!!מחפשת} • 14 בינו׳ 2020
דרקן. אין לי ספק שבאותה הבלוגיה תמצא מאמרים שמאששים את קיומו של התת מודע ומכילים משפטים כגון ״למרות שאי אפשר... החוקרים מסכימים שהתת מודע קיים...״ וכדומה. הויכוח הזה חסר טעם. מדובר באסכולה. אגב, אפרופו פרופסור פלדמן, הוא שכח להוסיף את הסיפא של פרויד: ולפעמים הסיגר הוא רק סיגר. כלומר, גם הוינאי המתנשא שהעניק לנו כיוון ובסיס לא ביסס את הכל על התת מודע. צריך לדעת לקחת אותו בפרופורציה, לא להכריז על פג התוקף שלו, אבל גם לא לכלול אותו במנין ההוכחות (שזה בערך מה שפרופסור פלדמן עשה. הוא לא ביטל, הוא עיצב בהתאם להשקפה והניסיון המקצועי).
בכל מקרה, הגישה שאני מאמינה בה, ילד ברקת, מטפלת בכאן ועכשיו. אי אפשר לדעת מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, וכל ניסיון לקבוע יהיה לא יותר מספקולציה. למעלה מכך, אתה בטח יודע שכל אדם מגיב לאותו מצב טראומתי בדרך שונה. לא כולם רצים ללקק נעליי נשים ולכרוע ברך בפני שוט (או לאחוז בו). ולכן אפשר לטפל בטראומה, אפשר לטפל במה שנראה כסימפטום ויוצר קושי ולא חייבים לקשר ביניהם. הפסיכולוגיה ערנית למכלול האנושי, למורכבותו, לדינמיות שלו ולעובדה שלא קיימת נוסחה נכונה לכולם. אך יש לזכור שוויתור או כניעה אינם מילות גנאי במרחב הטיפולי. לא כל מטופל שואף לכבוש את פסגת ההר, יש המבקשים לרדת ממנה, ולכן למרות שהאדם לא יאובחן כסובל מהפרעה נפשית, הטיפול יעזור לו למצוא את השילוב ואת האיזון, כדי ליצור תנועה נכונה במרחב הפנימי. אדם שסובל מבעיית אירגון הנתונים החושיים, מקושי פנימי ליישב את המורכבות של המנגנונים הפסיכולוגיים, אדם שחש מצוקה משתקת או מצוקה שפוגמת באופן ניכר בהתנהלותו היומיומית ובתפיסת המציאות שלו, קרוב לוודאי יוגדר על ידי הפסיכולוג כאדם הסובל מהפרעה נפשית גם אם הוא עוסק בבדסמ וגם אם לא. EmeraldBoy כתב/ה: מאחוריי כמעט כל קינקסטר או קינקסטרית שפגשתי יש סיפור שהוביל אותם לשם, בדרך כלל טראומה, בדרך כלל בילדות או בהתבגרות המוקדמת.
מאחורי אחוז גבוה של שוכני התבל קיים סיפור טראומטי כלשהו, אבל הם לא עוסקים בבדסמ ולא מעלים שרשורים בכלוב מלפני 11 שנים 🤗 |
|
slave for ever(נשלט) |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
slave for ever(נשלט) • 14 בינו׳ 2020
חאלס עם זה.
|
|
Grey / Green |
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
לפני 4 שנים •
14 בינו׳ 2020
Grey / Green • 14 בינו׳ 2020
גם רכוש הוא אלימות. גם קציר. גם סלילת כבישים. גם לאומיות. זה מה יש, אנחנו גזע אלים.
|
|