דואר זבל, הודעות זבל ושרשורי זבל בכלוב

מי אתה עבודת מאסטר שתבוא להגיד מזה שרשור זבל או לא?
הרי אתה מנהל קהילה בדיוק כמוני ודוקא בהיותך כזה אתה אמור להבין מהו חופש ביטוי לכל כותב באשר הוא
אין מה לעשות
לא כולם ניחנים בכושר כתיבה או יכולת להתבטאות בצורה נאורה
האם רק בשל עובדה זו נמנע מהם את חופש הכתיבה?
אם מדובר בנושא סתמי למדי שאין מאחוריו שום מטרה וכל כולו גידופים והשמצות במקרה כזה אני מסכימה שמקומו לא איתנו
אבל מעבר לכך צריך לכבד כל כותב באשר הוא ולהבין שהוא מעלה על הכתב משהו שמציק לו או נושא שהיה מעוניין שאחרים יראו אותו והתייחסו אליו.
אני מאמינה שאם נתחיל לכבד פה אחד את השני ולא נתעסק בשחצנות ( כדוגמת מה שעשית פה) אולי זה מה שיביא את היופי האמיתי לקהילה הזו
כך אני נוהגת בקהילה שאני מנהלת
ומאמינה שגם אתה נוהג ככה
ולכל המבקרים והמקטלגים פוסטים, לראויים או לזבל, מי שמכם לעשות זאת?

נו יופי, האתר נתקע כשניסיתי לשלוח את ההודעה
בכל מקרה, לטעמי, הדברים שלך נשמעים מעט צדקניים.
מאוד נוח להסתתר מאחורי חוקים חברתיים מוגדרים כמו "חיה ותן לחיות". חוק חברתי שהפך למוטו של אנשים שיודעים שהתנהגותם מציקה לאחרים.
אם אתה מעדיף לשמור על זכות הביטוי של הטרול - בבקשה, זה לגיטימי לגמרי. לדעתי זה פשוט לא פרקטי.
שים לב שכמות המשתתפים בדיונים הצטמצמה בהתאם לירידת איכות התכנים.
אם תפשפש בשרשורים דוגמת אלו שהצגתי כשרשורי זבל תראה שכמעט בכולם, אם לא בכולם, המשתתפים יורדים לפסים אישיים מלאי אלימות מילולית, ולא תמצא מי שיראה בהם דוגמא לדיון נאות. לא תשכיל מהדיונים האלו, אלא סתם תהנה להתפלש בבוץ.
לדעתי, אם נשמור יותר מדי על שרשורי הזבל האלו ועל זכותו של כל מטרידן להפיץ הודעות זבל לתיבות המסרים, הכלוב יתרוקן תוך תקופה לא ארוכה.

אני איתך.
פורמט של עץ שמאפשר לראות כותרת או שורה ראשונה מקופלת של כל תגובה, בתוספת שם המגיב, יכול להיות חלק גדול מהפתרון.
זה יוצר סגנון גלישה אחר.
מאפשר לראות לאן דיון מתפתח,
אילו ענפי משנה צמחו לעץ,
מה הנושא המקורי,
מי המשתתפים בדיון.
זה מגדיר מיקום לרפש (כי זה תמיד יהיה מתחת להודעה ספציפית)
זה פורש את כל הדיון מול העיניים.
מאפשר לקטלג מישהו כטרול ולהמנע מלהגיב לו.
זה מעודד קריאה של הטקסטים, כי לא מחוייבים לעבור על כל ההודעות (ואז לספר לחבר'ה כמה זה היה קשה לקרוא 289 עמודים.)
וזה גם יחסוך השתלמות באמנות הציטוט הכל כך מייגעת שהפכה כאן למחוייבת המציאות.

טוב, יש כמובן את האופציה של מבחני אינטליגנציה בכניסה לאתר, ובהתאם להתרחשויות מהעבר הקרוב, כדאי להוסיף עליהם גם מבחנים לבדיקת אובססיביות ולזיהוי אינפנטיליות. תריסר הכותבים שישארו פה רק ירוויחו.

הבעיה היא שמציקים לכלובי מספיק בלאו הכי, כך שאולי כדאי למצוא פתרון שלא מצריך את התערבותו, שכן אנשים אובססיביים שישארו בחוץ עלולים לתבוע אותו (שוב ושוב) בעבור פגיעה בחופש הביטוי שלהם. וכאן, למעשה, נמצא שהעניין לא מסובך, גם לא מסתורי, ובהחלט ניתן לביצוע: צריך פשוט להרוג את התרנגולת.

הפוסטים בכלוב אינם ישות בפני עצמם, אלא כזו שמשקפת את הכותבים באותם פוסטים. המתמטיקה אמנם לא לינארית לגמרי, אבל העקרון נותר בעינו: ככל שיותר אנשים טובים, נחמדים ונבונים יכתבו יותר תגובות המשקפות את תכונותיהם החיוביות לעילא, פרופורציית הספאם תקטן. כשזה יקרה, האווירה תהיה כזו שתעודד עוד כותבים טובים, מקסימים וגאוני רוח להביע את עצמם, ויווצר מעגל שמזין את עצמו: מקום איכותי מושך כותבים איכותיים, וכותבים איכותיים יוצרים מקום איכותי.

אלא מאי? כאן קרה התהליך ההפוך: אנשים לא נחמדים ולא נבונים באו בהמוניהם, והאנשים הטובים בחרו ברובם שלא להשיב מלחמה, אלא פשוט לנטוש, למעט או לחדול לכתוב. כך, כותבים רעים יצרו אווירה רעה, שבתורה גרמה לעוד כותבים רעים להגיח, ולעוד כותבים טובים לנטוש, או לכל הפחות להפסיק להשקיע בתגובותיהם ולהפוך אותן ללוחמניות יותר בנסיון כלשהו להתמודד. הביצה והתרנגולת האלה ממשיכות עד עכשיו: המקום מתדרדר כי אנשים טובים לא כותבים בו, ומכיוון שהמקום מדורדר, אנשים טובים גם לא נמשכים לכתוב בו.

כותב מעולה שמגיב כאן פעם בחודש, תהא תגובתו מופלאה ככל שתהא, לא יכול להתלונן על ספאם, מפני שהאשמה רובצת לפתחו. רק הוא ושכמותו יכולים, אם ירצו, לשנות את המצב, להתחיל לכתוב למרות שכרגע אין כל כך למי, ולמשוך אחרים אחריהם, עד שפתאום יקרה נס ויהיה שוב שווה להשקיע בתגובה שלא על מנת לעשות סובלימציה לדחפים סדיסטיים בלבד. אם אנשים טובים יוסיפו להשאר בצל, השינוי לא יתרחש מעצמו.