דיסלקציה

Halrloprillalar • 3 בנוב׳ 2008

מרוטישה,
דמייני לעצמך חתול. חתול חמוד כזה. לא גור, אבל חתול צעיר ומלא מרץ, שכל הזמן רוצה לשחק ודעתו מוסחת מכל תנוע וקול. היא מוסחת גם ללא שום תנוע וקול. עכשיו דמייני חתול כזה יושב על כיסא, מול שולחן, ועל השולחן יש ספרים ומחברות עם תרגילי בית. ואת מנסה לגרום לחתול לעשות שיעורי בית. אלו לא שיעורי בית של חתולים, אלא של בני אדם. החתול מסתכל עליהם ולא מבין מה רוצים ממנו. הוא כל רגע מנסה לרדת מהכיסא, וכל שנייה עובר לעסוק בנושא אחר, שלא קשור לשיעורים.

יש טעם לצעוק או להתרגז על החתול ? ממש לא. יש טעם להמשיך להחזיק אותו על הכיסא ? לא נראה לי. יש טעם לדבר אל ליבו, לתת מוטיבציה או להטיף לו מוסר ? תנסי את זה על חתול, נראה אם זה יצליח ...
אם ממש תקחי את המשימה הזאת בנחישות, תגרמי לחתול לרדת מהפסים לגמרה, במקרה הטוב.

אז ככה יראה ניסיון לעשות שיעורי בית עם ילד עם הפרעת קשב וריכוז וללא רטלין ...

Morticia • 3 בנוב׳ 2008

חתולים מגיבים הכי טוב לאהבה
ורטלין לא תמיד התשובה

זו דעתי
זכותי.

הבעיה אינה בילד, או בחתול

ליידי תמרה​(שולטת) • 3 בנוב׳ 2008

דולפין, הדוגמא שלך מבהירה בדיוק את הבעייתיות במערכת שמסתמכת על ריטלין. אני מדברת מנסיון, עם ילדים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז, הפרעות רגשיות והפרעות אחרות.

הדוגמא שלך נפלאה: הרי ברור שהבעיה אינה בחתול, אלא בצפייה הדבילית שהחתול יכין שיעורי בית. שהגור ישב בשקט. אם מנסים לחנך וללמד את הילד, אין כל טעם בדברים כאלו, שבנויים על סטנדרטיזציה. יש דרכים אחרות ללמוד וללמד, בהן הילד אינו "בעל הפרעה", אלא בעל שלל יכולות וכישורים, שמתאימים לדרכי לימוד מסויימות. ההפרעה נוצרת אך ורק כשמנסים לדחוף אותו לחדר סגור, ואז להטיל עליו מטלות נוספות בשעות הפנאי המועטות שלו. ובינינו, המטלות הללו משמימות. הן משמימות גם בעיני, ומעולם לא אובחנתי כבעלת "לקות".

אז כן, קשה להתמודד עם ילדים שאינם פאסיביים לחלוטין, במסגרת שהציפיה העיקרית שלה מא/נשים היא פאסיביות. הרבה פעמים המורים והמורות לוחצים לכיוון של ריטלין, מתוך הקושי הגדול והמאמלל הזה. אבל בבתי-ספר אחרים הילדים האלו פורחים, ופעמים רבות עדיף להם ללא בתי ספר כלל. הם לא ייצאו מזה פחות משכילים. מנסיון.

Re: דיסלקציה

Mercenary​(אחר) • 3 בנוב׳ 2008

זה לא דיסלקציה זה יידיש
אולי יש כאן חתך גדול של אשכנזים יוצאי ישיבות???????

Re: דיסלקציה

Morticia • 3 בנוב׳ 2008

תודה על הבדיחה הגרועה

בזכותך נשיג עוד שקל ממלכות בתשלום לטובת החינוך החילוני

בישיבות אוהבים סרגלים
...

ולא עושה לכם הנחות ביכולת לקרוא מסקנות.

Halrloprillalar • 4 בנוב׳ 2008

החתולים שלי זוכים לאהבה, ולא הפוך
אבל זאת לא תשובה לכל מצב
צריך גם השכלה וגם חינוך

Morticia • 4 בנוב׳ 2008

זוכים, מגיבים
לא הבנתי את ההפך

אני קראתי כאן בקול תרועה לשים את החינוך במקום הראשון

אני חושבת שחינוך צריך להקדים השכלה

או להשתלב במידה משמעותית לא פחות

וכדאי שנתחיל בערך ומוסר ודרך ארץ וכל אלה
אדם לאדם
ערך וספר ומסורת

טיולי שדה

לפני שיעורי בוטאניקה

חיברות וטבע

כי האדם............

Tame • 4 בנוב׳ 2008

הבעיה בריטלין היא כמו שכולם יודעים לא התרופה עצמה והשפעותיה אלא הקלות הבלתי נסבלת של האיבחון והמרשם, גם לילדים שלא באמת זקוקים לה.

במקרה של הזדקקות הצורך הוא אמיתי וההשפעה של התרופה היא בהחלט מיטיבה ונותנת תקווה לאנשים. לדוגמה סטודנט חבר באחד הקורסים נדרש להשיג ריטלין בדרכים לא דרכים (הוא לא רוצה לקבל איבחון כי הוא מפחד מהסטיגמה ומההשפעות השליליות שיש לה על אפשרויות תעסוקה במקומות ממשלתיים מסויימים - הסבר שלו לא שלי) אבל הוא מספר שבלעדי התרופה הוא לא מסוגל ללמוד ואין לו שום סיכוי להשיג תואר אקדמאי. הוא לא ילד אלא בן 27, אדם שבתפקוד הכללי שלו אינו נופל מאף אחד, אינו מופרע, אינו תזזיתי, רק כשזה מגיע ללימודים הוא לא מסוגל למקד את תשומת ליבו בחומר הנלמד (האיזור במוח האחראי על הקשב משתעמם ומתעייף ופועל בניגוד לרצונו של הבחור).
זהו המקרה הנדרש ולמזלנו אחוז האנשים שיש להם בעיה כזו הוא באמת נמוך.

המקרה האחר והנפוץ יותר הוא של ילד יחסית קטן, בעל המון אנרגיה, יש שיגידו אפילו "היפראקטיבי" (ולא במונח הרפואי של המילה) שאולי יכולותיו השכליות גבוהות אבל יש לו צרכים אחרים כילד, או בגלל מחסור בתשומת לב של ההורים הוא נזקק לתשומת לב אחרת, או אולי חוסר ביטחון עצמי וציפיות נמוכות אליו ממוריו שפועלים כנבואה המגשימה את עצמה (יש מחקרים המאששים זאת ע"ע אפקט פיגמיליון בכיתה) שגורמים לו להעדיף פעילויות אחרות על ניסיון להצליח בלימודים. יש עוד עשרות סיבות אפשריות שהפסיכולוגיה יכולה להציע, שאף אחת מהן לא כרוכה באי תפקוד אמיתי של איזור זה או אחר במוח אלא פשוט סדרי עדיפויות שונים שנוצרו מהתניות שונות ולמידה שונה שמובילים כמובן לתגובות והתנהגויות שונות. אם ניקח את אחד הילדים האלה ש"הבעיה בהם" לא רק שאינה פסיכולוגית ברוב המקרים (ועל אחת כמה וכמה אינה פסיכיאטרית) אלא גם שלפעמים היא אפילו לא טמונה בהם וכל מה שצריך להשתנות זה האוירה בבית או היחס מההורים או כל דבר אחר בסביבה - אז כמו שאמרנו אם ניקח ילד כזה וניתן לו ריטלין התרופה תשפיע על האיזור הפועל באופן תקין במוח ותגרום לו לפעול באופן לא תקין. ככה אנחנו מקבלים את הילדים הזומבים שפתאום נראים כאילו נשללה מהם רוח החיים (אם יפסיקו את התרופה היא תחזור אל דאגה) שכבר לא עושים בעיות אבל עדיין סובלים.
היום אנחנו נמצאים בעיצומו של ניסוי פסיכיאטרי מוזר וחסר תקדים שנעשה בהיקף של החברה כולה. בקרוב כל דור הריטלין יגדל ויצטרך למצוא את מקומו בחברה, או יותר נכון לרשת את החברה מקודמיו - עוד נותר לנו לגלות האם ההשפעה הייתה הרסנית והפרטים הללו יתפקדו בצורות שלא היינו מצפים להן או שמא הם יגדלו כבני אדם נורמאלים לחלוטין שסתם סבלו יותר ממה שהם היו צריכים בצעירותם.

Tame • 4 בנוב׳ 2008

אגב, להשוות ילדים עם הפרעת קשב וריכוז אמיתית לחתולים היא לא נכונה, הבעיה היא אינה יכולת שכלית או אפשרות להבין את החומר אלא בעיית קשב וריכוז. השוואה יותר נכונה הייתה להשוות אותם לילדים נורמאליים שנמצאים בכיתה אבל המורה בכיתה הזו מדברת במשך דקה אחת כל 7 דקות ובאופן לא רציף - משמע ה7 דקות שעברו מסמלות גם התקדמות בחומר.
כשהילדים האלה מגיעים הביתה ומנסים לקרוס ספר - הספר נעלם להם מהיד ל7 דקות ומופיע רק לדקה.

תחשבו עלעצמכם מנסים לא לקרוא ספר או להקשיב לשיעור שאלו פעולות מאומצות - אלא לצפות סתם בטלויזיה ככה בתוכנית קלילה למדי... מתסכל מאוד לא?
זה בדיוק מה שמרגישים אותם הילדים... תיסכול עצום.
עכשיו תחשבו שמישהו מנסה לא רק להכריח אתכם לראות טלויזיה ככה אלא גם לדעת מה היה בתוכנית...

זו בערך ההשואה.

Tame • 4 בנוב׳ 2008

ועוד דבר אחרון, למורטישיה ודולפין כחול...
מורטישיה - התנגדותך לריטלין יכולה להיראות לדולפין כחול כזילזול בדרך שבה הוא מגדל את הילד שלו שכאילו נאמר עליו "הוא סתם דוחף לילד שלו תרופות במקום לתת לו אהבה" אני יודע שלא לזה התכוונת אבל ככה זה יכול להישמע או להרגיש.
דולפין כחול - מורטישיה מדברת על אינספור ילדים זומביים שגם הם נדפקו נפשית מהריטלין לא בגלל אי שימוש אלא בגלל שימוש, יתכן שגם היא מדברת מניסיון חיים שבא ממישהו קרוב אליה רק שהניסיון שלה דווקא מהצד השני של המתרס - ואכן יש שני צדדים למתרס. ככה שלה יכול להיראות שאתה בעד לפגוע באנשים עם הריטלין.

אז כמו שאמרתי הבעיה היא לא בריטלין אלא באיבחון ומבאבחנים.
אם העולם היה מושלם כולם היו מקבלים אבחון נכון, אבל זה שהעולם לא מושלם לא אומר שאנחנו לא צריכים לשאוף לעשותו כזה, גם אם לא נצליח לעולם.
מה שכן אני יכול לומר שאני שמח שדווקא בנו של דולפין קיבל את הטיפול הנכון שעזר לו.