sleeper(נשלט) |
לפני 15 שנים •
14 במאי 2009
לפני 15 שנים •
14 במאי 2009
sleeper(נשלט) • 14 במאי 2009
תודה המלכה קרן
החלק הבא בדרך.... |
|
sleeper(נשלט) |
לפני 15 שנים •
17 במאי 2009
לפני 15 שנים •
17 במאי 2009
sleeper(נשלט) • 17 במאי 2009
פרק שביעי
"תגיד לי" אמרה, "למה אתה מסכים לספוג את כל מה שאני נותנת?" "לספוג?" שאלתי בחזרה, "איני בטוח שהמילה 'לספוג' מתאימה כאן כל כך. המילה לספוג מתארת עבורי קבלה של דבר רע מבלי להגיב אליו, או להתנגד לו בכל צורה שהיא". "באיזה מילה היית משתמש?" שאלה. "פשוט במילה מקבל. אני מסכים לקבל את הדברים שאת נותנת. איך שמילה משנה משמעות שלמה". שאלה, "ובקשר לחלק הראשון של השאלה. למה אתה מקבל את שאני נותנת? לא הקלתי עליך, בלשון המעטה,וזרקתי אותך מיד למים. אני מניחה שהרוב המוחלט של האנשים היה מבקש לברוח מהמקום אליו הגעת". עניתי. "נעזוב בצד את רוב האנשים, מאחר וכולנו שונים (וגם כולנו דומים, אבל זה סיפור לפעם אחרת). השאלה 'למה' מחולקת לכמה רבדים. הרובד הראשון התחיל עם פטיש שלי לכפות רגליים. לקח לי המון זמן למצוא את המילה שמתארת את המשיכה השלי, ועוד יותר זמן להשלים עימה". המשכתי, "במשך שנים ניסיתי להשתלט על הנטייה הזו שהסתגלה בי – להציץ על כפות רגליהן של נשים. אז הצלחתי להשתלט, פחות או יותר. עם כי בסופו של דבר כפות הרגליים חשובות לי מאוד. המשיכה הזו היא חלק ממני". נשמתי. "אתה מבין את הסיבה בעטיה ענדתי לך קולר משתיק?" אמרה, "כמה אתה מדבר?" צחקה. אני עיקמתי פרצוף מתריס ואמרתי "אני.מדבר". והמשכתי. היא צחקה. "האינטרנט נתן הזדמנות לחזות באותן כפות הרגליים בפרטיות, אך כמעט תמיד נקשרו בגבר כנוע וסוגר. בדמיוני התחברתי, אך מעולם לא העזתי. המחשבה על ירידה על הברכיים והצמדת הראש לאותן כפות רגליים מגרות לא עזבה אותי". לא עצרתי. "משם הנפילה היתה חופשית. הירידה לרצפה מול רגליה מובילה לדריכתה עלייך, להרגשת הקטנות הנלווית לה, וככל שאחד הופך לקטן יותר, אחד יכול לקבל על עצמו כניעה גדולה יותר והשפלה גדולה יותר". "ולא ניסית לחוות את השליטה על בשרך?" שאלה ברצינות. "אני צריך קשר מסוים עם אישה לפני שאני יכול להיכנס עימה למיטה" אמרתי. "אין ספק שהמיניות שביחסי השליטה היא חזקה, אך האצלי לא מהווה את החלק העיקרי. אני מחפש לתת את כולי ולקבל שמיכה עוטפת בדמותה". נשמתי קצרות. "הרצון להישלט יכול להגיע מעמה מקומות. אצלי הוא מגיעמצורך ורצון להרגיש קצת קטן לפעמים, לשחרר מעצמי את השליטה שאני מחבק קרוב קרוב לעצמי בחיי היומיום. בפשטות, כשאני איתה, אני רוצה אותה מעלי. אני רוצה להרגיש בנוח עם איבוד השליטה". "הבעיה היא", המשכתי, והיא צחקה ולחשה 'תנשום'. "שעל מנת להחזיק תחת הכניעה וההשפלות והפיכת הקערה על פיה, נחוצה לי נפש חזקה ואיתנה, אחת, וכניסה למערכת יחסים של כניעה ממקום נפשי טוב, שתיים. ניסיתי פעם אחת להגיע לסשן שליטה, אך הוא הגיע ממקום רע מאוד וכמעט והצליח לשבור נפש שהיתה, באותה תקופה, די חזקה". "ואיתי?" שאלה. הבטתי בה, "אותך הכרתי זמן מה לפני שעלית מעליי. כך שכשהתחלנו, כבר הכרתי אותך, ולא הגעתי אלייך ממקום רע בחיי. על אף הפיטורים. באשר לנפש, יש בה תקופות של גאות ויש תקופות של שפל. כשהתחלנו הייתי איפשהו באמצע. אני חייב לציין שדווקא מאז שקשרת אותי, ההשפלות שלך וההשפלות של רונה עבורך חיזקו את נפשי". "למה?" שאלה. "אני מניח שמאחר ואני הייתי במקום הנכון מבחינתי לקבל אותן כמה שהן" אמרתי. "וכי הן הגיעו מאהבה". * * * נשארנו שכובים ומדברים עוד זמן מה, ולבסוף כשהתעייפה אחלה לי חלומות נעימים וקמה ממקומה. כשהיא קמה, עברתי לברכיי והצמדתי ראשי לשטיח. היא הושיטה כף רגל מושכת, ואני שאבתי את ריחה. ריחה שעבר דרך אפי לכל נימי נשמתי. נשקתי לה בעדינות, והיא משכה אותה ממני. והלכה. |
|
Yerniel(שולטת) |
לפני 15 שנים •
23 במאי 2009
אהבתי .
לפני 15 שנים •
23 במאי 2009
Yerniel(שולטת) • 23 במאי 2009
אהבתי את הדגש ששמת על עומק הדמויות .
נקווה שתיתן השראה לעוד סיפורים מהסוג הזה באתר. |
|
כלבלב אנושי |
לפני 15 שנים •
23 במאי 2009
מ-ד-ה-י-ם
לפני 15 שנים •
23 במאי 2009
כלבלב אנושי • 23 במאי 2009
יופי של סיפור, של עלילה, יש התפתחות, של כמיהה..כאילו כתבת על תחושותיי שלי..
תודה !!! |
|
המלכה קרן(שולטת) |
לפני 15 שנים •
27 במאי 2009
לפני 15 שנים •
27 במאי 2009
המלכה קרן(שולטת) • 27 במאי 2009
אחלה סיפור , כתוב טוב מנקודת מבט של נשלט
|
|
sleeper(נשלט) |
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
sleeper(נשלט) • 3 ביוני 2009
פרק שמיני
"תסלחו לי לרגע" אמרתי, הרחקתי את הכסא משולחן הישיבות וקמתי. שמעתי את קולותיהם של הסובבים מלחשים אך אני כבר יצאתי מהחדר ושמתי פעמיי לשירותי הנשים. השתחררתי ושטפתי ידיי, לרגע הבטתי במראה, ובפנים שהשתקפו משם בחזרה. מספר קמטים מסביב לעיניים, קמטים שסירבתי להעלים, איפור מדויק ומתוכנן שהושם בזריזות ובניסיון של שנים. איך ששנים נעלמות, חשבתי לעצמי. נגעתי בפניי, רק כדי להרגיש... * * * "הכל בסדר?" שאלה האישה שעמדה לידי מול המראה בשירותים. המשכתי להסתכל במראה, בין חלום למציאות. "את מאד יפה, ואני בטוחה שעוד לא התחילו להופיע קמטים בפנייך. לא בגילך" אמרה בחיוך. הסרתי את ידי מפניי, מרחפת בלימבו שבין כאן לשם. "הכל בסדר?" שאלה שוב. "כן" עניתי, חצי מהוססת, נאנחתי ואמרתי שוב – "כן". היא הנהנה. "דייט רע?" שאלה. אני חייכתי, "רצף אינסופי של דייטים רעים". "אני לא יכולה להציע הרבה", אמרה, "רק לומר לך לא לוותר על מה שחשוב לך, או על מי שאת". הפסיקה, "אני יודע שבגילך את לא ממש חושבת על מה שיקרה מחר, בטח שלא על מה שיקרה אחרי שחלילה תעברי את גיל 30, אבל אם תעזבי את עצמך בשביל מערכת יחסים, תצטערי על כך". הנהנתי, והיא יצאה. לקחתי לעצמי עוד דקה ויצאתי גם אני. חזרתי לשולחן בו ישב וחלמתי על דברים אחרים בין מילותיו. * * * "ומה את חושבת על זה ענת?" גופי התמתח בכיסא ודם חם זרם ללחיי. לא ממש הקשבתי לו בהרצאתו זו, חלמתי עליו. המרצה בקורס השיווק שבחרתי. תמיר, סמכותי, ישיר ותקיף. היה בו משהו שרציתי לעצמי בגבר שלי. היה בו משהו שרציתי לשבור. ידידה מימיני רשמה תשובה קצרה על פתק קטן ודחפה אותו לעברי. הצצה חטופה הספיקה לי על מנת לענות בקצרה. הוא לא התעכב והמשיך בהרצאתו. "תודה" אמרתי לידידתי מימין. "בכיף" ענתה, "לפי המבט על עינייך נראה שרצית להפשיט אותו" אמרה, "את לא היחידה". "כן" עניתי וחזרתי לחדר שנבנה בתוך ראשי. החדר בו אליו הכנסתי אותו. החדר בו קרעתי ממנו את בגדיו. החדר בו גרמתי לו לרדת על ברכיו. בעטתי, קיללתי, ירקתי והשפלתי עד שראיתי אותו בוכה למרגלותיי. "ענת" קרא שוב המרצה, והוציא אותי מהחדר. * * * "הסניף בשטוקהולם מדווח על הכנסות נמוכות שעתידות רק לרדת לפי התחזית", חדר הישיבות היה מלא באנשים, על שני מסכים ריצדו תמונותיהם של שני מנהלים מסניפים באירופה ובארה"ב. מיד עניתי באנגלית רהוטה, "יש לנו תוכנית לסגירת הסניף והעברת המכירות לזכיין מקומי. יש לי כאן נתונים שהכנתי לפני כחודש על זכיינים מקומיים שיהיו מעוניינים לשווק אותנו". "אוקיי" אמר המנכ"ל שישב לידי, הנהן והביט במסמך שהופיע על צג המחשב שלו, "תודה" אמר וחייך לכיווני. בסיום הישיבה יצאתי מהחדר, המנכ"ל עבר לידי ואמר "יש לך עתיד מזהיר". חזרתי לחדר שלי. המנכ"ל לא נהג להחמיא, המשפט שאמר לי... האיש הזה, אחד האנשים הכי מרשימים שפגשתי בחיי. חיית עבודה, מסודר, מאורגן, רגוע, מנהיג. האדם לו רציתי להידמות כמנהלת. התרגשתי כילדה קטנה. אנרגיות עצומות בערו בי. חזרתי לחדרי ומיד שלחתי הודעה קצרה ומתומצתת לבחור. באותו הערב הגעתי לביתי, מאושרת מהיום שעבר ומהלילה שיגיע. איתי חיכה לי בכניסה לבניין. עברתי על פניו ונכנסתי לבניין, עליתי במדרגות ונכנסתי לדירתי. הוא, בצייתנות, הלך אחריי. בכניסה לדירה הפשיל בגדיו וירד על ברכיו. באותו ערב העולם, בדמותו של איתי, היה למרגלותיי, האפשרויות אינסופיות. דחפתי את נעליי לפיו בעוצמה ובלי התחשבות, נהניתי מקולות החנק שהוציא. מאפשרת לו ללקק את סוליותיהן, שידע את מקומו, העולם הזה. דרכתי על גופו הקטן ללא רחמים. בעטתי, הכיתי בידי הפתוחה על ישבנו. לקחתי שוט והשארתי את חותמי על כולו. הוא התנשף על הרצפה, העולם, קולר לצווארו ורצועה משתלשלת ממנו. אני לבשתי לעצמי סטרפאון, והתייצבתי מאחוריו. ירדתי על ברכיי ובכוח הרמתי אותו מבטנו, מביאה את ישבנו מולי. בלי לחכות חדרתי לתוכו, וברקע, כאילו נקראו מחשבותיי, החל להתנגן לו Ride of the Valkyries. בידי האחת אחזתי ברצועה, בשניעהבאגנו, גופי המיוזע חדר שוב ושוב לגופו, לאור נרות, לשמע הצלילים. לרגע ראיתי את השתקפותי בחלון הדירה. * * * "מלכת העולם" אמרתי לעצמי בקול, והסרתי ידי מפניי. נשמתי, נשפתי וחייכתי. "כבר לא מלכת העולם" אמרתי לעצמי, "רק מלכה שלו". נאנחתי ושקעתי במחשבה על גופו, צמוד לשלי. הלילה... |
|
sleeper(נשלט) |
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
sleeper(נשלט) • 3 ביוני 2009
תודה על התגובות, ומצטער על הזמן הארוך - קצת עסוק.
|
|
Dunbar{Supreme93} |
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
Dunbar{Supreme93} • 3 ביוני 2009
טוב מאוד
|
|
מוצ'ילר |
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
לפני 15 שנים •
3 ביוני 2009
מוצ'ילר • 3 ביוני 2009
מוטב מאוחר מאשר מעולם לא.
סולחים לך ומחכים לחלק תשיעי. |
|
sleeper(נשלט) |
לפני 15 שנים •
27 ביוני 2009
לפני 15 שנים •
27 ביוני 2009
sleeper(נשלט) • 27 ביוני 2009
פרק תשיעי
בערב אותו היום שכבתי במיטתה. עירום ומחכה. היא פסעה לעברי, עלתה על המיטה והתיישבה על פניי, מיד פתחתי את שפתיי ועטפתי את שפתיה. מנשק ומרטיב בעדינות. ידיה החליקו על בטני ואחזו בגופי, נשימתה הפכה עמוקה. היא קמה לרגע ואפשרה לי לנשום. מיד התיישבה בחזרה. הוצאתי לשוני והעברתי אותה לאורך שפתיה ובחזרה. מעט חודר לתוכה. היא נאנחת מעליי ומטה את גופה קדימה. משעינה את משקלה על בטני. לאט מתחילה לנוע לאורכי, מרטיבה את פני במיציה. ריחה משתלט על הוויתי, ראשי מתרוקן ממחשבה. נדמה כאילו כל הניורונים נעצרים, ורק הפה עסוק בעינוגה. היא קמה שוב, ואני שואף לתוכי במהירות את האויר שאני יכול. היא מיד מתיישבת, משאירה אויר כלוא בתוכי. אויר חם שיוצא לאט לתוך גופה. לשוני חודרת עמוק יותר ונשארת יציבה במקומה. היא מחליקה עצמה בתאווה. נאנחת, גונחת ומחככת עצמה עליי, ציפורניה ננעצות בתוכי והיא צועקת ומתנשפת. לרגע קמה ואני נאנק לחמצן. .היא יושבת שוב על פניי, רוכבת כבוקר על שור פראי. ראשי סחרחר, משווע. מרגיש את רטיבותה חובטת בפניי שוב ושוב. ושוב. ברעד אדיר היא נופלת קדימה, נשכבת על גופי שלי, ירכיה עוטפות את ראשי. אני לוקח נשימה עמוקה ומרים את ראשי, פוצח פה ועוטף את הדגדגן שלה. יונק ממנו באהבה. ירכיה מתהדקות ומחזיקות אותי. כף ידה הרכה נכרכת מסביב לאיברי הקשה ומלטפת אותו. מוצא עצמי משתנק ורועד ממגעה, תזוזת ידה טעמה וריחה שעוטפים את כולי. מעליי היא מתנשפת במהירות, גופה רועד, ידה מתהדקת סביב איברי, ושופכת עצמה לפי. המשכתי ללקק את מיציה. לאחר שהתעשתה התרוממה ומתיישבת שוב על פניי, מרימה רגל אחת ועברה לצידי. מהמגירה שלצידה שולפת סטרפ-און ומורה לי להלבישו עליה. אני לוקח את האיבר השחור הגדול מידיה, מתחלק על המיטה במורד גופה, מכניס רגליה לתוך הרצועות, מעלה אותן ומהדק. בלי מילים היא מעניקה לי ג'ל, אותו אני לוקח מידה. משפריץ ממנו על ידי ומחליק את ידי על השחור הגדול שלה. מעלה ומטה, משכך אותו לבאות. בוהה בו ותוהה על מגעו הלא אנושי. "על הגב". היא פוקדת ואני מציית. היא רוכמת מעלי, מסתכלת לעיניי. יד אחת נוגעת בחזי. * * * אני רוטט למגעה. מסתכל על עיניה הירוקות והיפות. כל כך רוצה להרגיש בנוח איתה, ולא מצליח. היא ממשיכה בשלה. מחבקת, מנשקת. לאט יורדת למטה, תופסת את הקטן ומכניסה לפיה. אני מתפתל באי-נעימות. לא ממש רוצה אותה שם, לא רוצה גם להעליב או לפגוע. מכריח את עצמי להתמכר למגעה, והוא גדל ועושה את שלו. לאחר שנרדמה אני מביט בה ישנה. יפה ועדינה. אני אוהב אותה. אני לא יכול להמשיך להיות איתה. * * * מעט מרימה את רגליי המפושקות ומלטפת את פי הטבעת עם איברה. לרגע עוברת בי מחשבה, ואולי הייתי אמור להיות אישה. קצה קצהו של איברה מתחיל לפלס דרכו לתוכי. מרחיב ומיידע את גופי. גופי מצידו נועל את השרירים. עיניי נעולות בשלה, ובטוח שרואה להבות מרצדות בעיניה היוקדות. היא נכנסת עמוק יותר, והשרירים מתנגדים. בעיניי מתערבבים הכאב והשליטה העצמית, הרגע והעתיד. האיבר כבר בחצי הדרך, כמה מהר נכנסים לחיי דברים שמשנים הכל. * * * "יופי", אמרתי לאף אחד מסוים כשהסתכלתי בפעם הראשונה במראה וראיתי שם ילד ממושקף. "איך אוכל להיות כלב עכשיו? לכלבים אין משקפיים". "אתה נראה חכם" אמרה אמי שעמדה מאחורי. מילים ריקות לילד שלא יכול יותר להיות כלב. "בוא, נלך הביתה". בדרך הביתה הבטתי בחיים שעברו מבעד לשמשת המכונית בבהירות יתרה. עכשיו כשאני שונה, חשבתי, החיים נראים אחרת, והכל באשמת המסגרת. עברו 20 שנים טרם הבנתי שהמסגרת לא משנה, היא רק מבהירה את מה ששם מלכתחילה. * * * איברה כבר נכנס לתוכי במלואו. היא רכנה עליי, גופה מוחץ את איברי הכואב. לאט החלה לבעול אותי, וכבר חלק ממוחי רץ לחפש משמעויות לפועל היפה הזה. החלק האחר היה עסוק באיברי שהשתפשף על גופה ובעצם, ובעצם הזר שכבש את תוכי. ובה. התפעלתי מכוחה, גופה המיוזע מתאמץ לטעת בתוכי גרעין של שייכות. נשימתי התעצמה, ולרגע השתחררתי, תפסתי את הרגע. גמרתי. |
|