עתידו של המגזין

זה בערך כמו שאני אגיד שאין לי בעיה לנצל עובדים זרים במשוכרת רעב, כי בהודו מעסיקים קטינים.

מנגינה,

המימרה ''אל יתהלל חוגר כמפתח'' פירושה - לא להתפאר לפני שהעבודה הושלמה. מקור הביטוי בתקופת התנ''ך והוא מתייחס לאפוד הקרב של אז, שכלל בעיקר את חגורת הנדן של החרב. המימרה מציעה למי שיוצא לקרב (חוגר האפוד) שלא להתפאר כאילו כבר ניצח את הקרב (''מפתח'' - כלומר פותח את האפוד ומסירו לאחר הקרב). אין קשר בין הביטוי, ודאי תביני, לבין עשייתו של העורך. למעשה הוא רק חגר את חרבו הספרותית ואמנם סיפוריו מופיעים בתדירות גבוהה, אבל הקרב (על רהיטות, סיפורים בעלי תוכן, מקוריות ועניין) עדיין בעיצומו. בינתיים רמת הסיפורים עלתה, הן לשונית והן תוכנית, אמת?

אם להידרש לביטויים, אז אתם מוזמנים להפסיק לפסול במומכם, ליטול קורה מבין עיניכם ולהתחיל לכתוב תכנים טובים, במקום להתלונן.

R

אין עוררין על כתיבתו המשובחת של העורך
מאז ומעולם נהנתי לקרא אותו ואף פירגנתי לו על כך.
ובכל זאת גם אני חשה אי נוחות מסוימת נוכח הקפדתו לשים את יצירותיו בקביעות בראש המגזין.
שנאמר:
" אל יתהלל חוגר כמפתח"

את זה אני מבקש למחוק מהפרוטוקול כעדות לא קשורה (או עדותה של נילי על ישבנו הצחור).

BENT שתוהה האם כול מעשה בתלונה סופו.

אני באופן אישי מעדיף את עדותו של ירוק אפור (או כל אחד אחר ... ) על ישבנה הצחור של נילי.

אבל כל אחד והעדפותיו הוא .... (וכמה מחבריי הטובים הם ... )