underfoot |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
underfoot • 6 בפבר׳ 2010
אינטנלקטואלים, שמאלנים, פרידמנים - כמובן, הם אשמים בהכל, העיקר שיש קבוצה שאשמה בכל התחלואים.
אז אתה אלימלך לא אוהב "חפירות" ולא אוהב להיות "כבד", נו אז מה זה אומר לנו על מצב המין האנושי? אני לא מבין איך נהייתה פה קואליציה כל כך בלתי אפשרית בין קייסי מורטישה אלימלך ופוג, זה מעניין מאוד. וזה שישנם ניתוחים פסיכולוגיים מאוד שטחיים ורדודים לא אומר שבכל פעם שמדברים קצת על הטבע האנושי ומשמעותו אז זה מיד פסיכולוגיה בגרוש. נו מה זה משנה? - אמר פוג פעמיים. אמין אמין, צא מזה - טען אלימלך. ממש מרגיש לי כאילו הרגע אמרו לי סמוך-על-סמוך יא חביבי, עזוב שטויות ותזרום. מן קטע ישראלי כזה חברמני שכזה. משהו בטעם פלאפל. משפט פשוט שמישהו פה הגיב למישהו אחר, מה הסרט שלך באמאשלך? רפאל לא מלבה כלום חוץ מאשר דיון ענייני מכובד ומסקרן. אפילו שלכולם נורא מגרד שם למטה בתוך המכנסיים זה לא אומר שאנחנו לא אנשים תרבותיים. |
|
הדורבנים(נשלט) |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
הדורבנים(נשלט) • 6 בפבר׳ 2010
רפאל כתב/ה: fog,
אני לא יודע אם יש אסכולת קייסי ואסכולת אנדר, אבל עד כמה שזה נוגע לדברים שהעלנו כאן אני מוצא את אנדר הרבה יותר מעניין. אנדר מרבה לכתוב על פנטזיות ועל אוננות. אבל אני לא חושב שהוא שר כאן הלל לפנטזיה ולאוננות. להפך, נדמה לי שהוא תופס (ובצדק) את אלו כדברים בעייתיים, תוקעים ולפעמים הרסניים. והכתיבה שלו כאן אינה אוננות פומבית, אלא דיאלוגית . הוא מעלה לדיון את הנושאים האלו, חופר ומנתח, ומבקש איזו אמת מטהרת שבאמצעותה יהיה אפשר לחצות את פנטזיה ואת האוננות, ולהגיע למקום שיש בו עוד אנשים. זה אולי לא מחרמן, אבל יש כאן אמת. ודווקא כאן אני מוצא את הפוטנציאל לחיבור עמוק ומשמעותי. (אני גם מזדהה מאוד עם ההשקפה שסאדים ומאזוכיזם אינם בלונים ולבבות וורודים, ושהאפשרות לקיים קשר זוגי בריא ויציב ומפרה לאורך זמן, כשמקוננים בך יצרים סאדומזוכיסטיים חסרי תקנה, אינה פשוטה). ומה קייסי אומרת? היא אומרת "עם כל הכבוד הראוי לחלומות שלכם, הם רלוונטים רק כשאג'נדות שלנו מצטלבות, אם הן מצטלבות. אם אתם חולמים להיות במקום שמתחשק לי שתהיו - בי מיי פאקינג גסט." זה נכון שהיא לא מאוננת על המקלדת, כי היא אומרת "בי מיי פאקינג גסט". אבל היא האמ'אמא של הפנטזיונריות. אין כאן שום חיפוש של דבר שהוא מעבר לפנטיזה. יש כאן שני אנשים, שלא מעניינים זה את זה, אבל הפנטזיות שלהם הצטלבו, והם יכולים לאונן בשניים. המילים של קייסי פנות לפנטזיה ומלבות אותה. אין בהן אמת שבאמצעותה אפשר להגיע אל יותר מאשר רגע של חסד שבו שתי פנטזיות מייצרות איזו מראית-עין של יחד. [רק להבהרה: איני מדבר על האמינות או על אי-האמינות של קייסי, נושא שהוא מעניין מאוד בפני עצמו, רק על ההשקפה שהיא הציגה.] רגע אלימלך, רפאל לא מלבה כלום בינתיים, ודווקא מה שהוא אומר באמת מעניין אותי, בעיקר בגלל שאני לא מסכים. נניח לשנייה אחת (בצער רב!) לקייסי. שלדעתי היא הרבה יותר מעניינת. אבל אני אזרום איתך שנייה. אני לא מבין מה שאמרת על אנדרפוט. כתבת שהכתיבה שלו דיאלוגית. איפה אתה רואה את זה? אנדרפוט, היית מגדיר את הכתיבה שלך כדיאלוגית? מה דיאלוגי בה? עם מה או עם מי הוא מתכתב? עוד כתבת, שזה שהוא חופר ומנתח את הפנטזייה המזוכיסטית, למרות שזה לא מחרמן כלל, יכול להביא לעומק. אני לא מצליח להבין בכלל את זה. מהמקום שלי, נראה לי (ואנדרפוט, תקן אותי אם אני טועה) שאם כבר, אז להיפך, הוא מנסה בכוח להביא לבנליזציה של הפנטזיה, ושל הפמדום בכלל. הוא מנסה להרדיד את הפמדום כמה שיותר. בכוח, ובלי התחשבות בשום גורם חיצוני. מבחינתו היא אובססיה מטורפת והפרעת אישיות לא רצויה, שיש להלחם בה, וזו פשוט הדרך להלחם. אני יכול להבין אותו כמובן. גם בעיני זו סוג של הפרעת אישיות. עם כי אני לא אסכים איתו בקשר ל"לא רצויה". כמובן שקל יותר לחיות בלעדיה, אבל היא מתווה לי סוג של דרך חיים אקסיומטית, כך שאני לא יכול לתפוס אותה כ "לא רצויה". כיון שכך, דבריו של אנדרפוט בעיניי היא מעין משנה סגורה בפני עצמה, שאין לה שום קשר למציאות הסובבת אותנו כפי שאני תופס אותה, ובכוונה תחילה. אז זה מעניין לקרוא, אבל זה לא *מעניין* באמת. בשבילי זה כמו...תיאוריה מתימטית יפה שאין לה קשר למציאות. עכשיו נחזור לקייסי, כפרה עליה. היא אומרת "עם כל הכבוד הראוי לחלומות שלכם, הם רלוונטים רק כשאג'נדות שלנו מצטלבות, אם הן מצטלבות. אם אתם חולמים להיות במקום שמתחשק לי שתהיו - בי מיי פאקינג גסט." ככה צריך לחשוב! מבחינתי (ואני מנחש שגם אלימלך שותף), זה "העולם האמיתי". אישה, שרוצה משהו, ויש גברים שיכולים לספק לה את מה שהיא רוצה. המשפט הזה, זה כמו להפוך דף ראשון מספר עבה ומעניין. |
|
Morticia |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
Morticia • 6 בפבר׳ 2010
סלחו לי, אבל יש משהו בלתי נסבל קצת בעיניי במוסר הכפול שאתם מנסים למכור כאן.
שולטת היא אישה המחפשת לנצל אדם אחר לרעה? הקטנתו היא דרכה לשאוב את כוחה? אז זהו שלא זו תפישת עולם מזוכיסטית וסלח לי פוג גם אתה, אבל לא אצל כולכם זה בגדר הפרעה עובדה שאתה מנהל מערכת יחסים לכל דבר, הכוללת אהבה הדדית עם אשתך (והיציאה של אנדר לגבי זה היתה לדעתי ממש לא במקומה!) היותי דומינטריקס במיטה לא הופך אותי לדבר הרדוד הזה שהפנטזיות שלכם מבקשות להוריד אותי אליו אני מרימה אל המקום שלי - זהו כוחי ואם יש מי שאין בכוחו להצטרף שיבדוק עם עצמו עד כמה הוא תלוי במישהי שתשרת את הצורך שלו...! חוצמזה, מרגיש לי הצורך להזכיר לכם שלפעמים הפנטזיות שלי ושלכם חופפות עדיין נעים לי יותר כשהן זורמות ממני בטבעי ולא תחת כפייה בטח ובטח לא רואה במימוש פנטזיות הצדקה להיות חרא של בנאדם עם הסביבה מי שלא יהיה חבר שלי ואהוב על לבי, לא יהיה הסאב שלי ומי שלא מסוגל לתת את עצמו לאישה שאוהבת אותו, צריך להתמודד עם סוגיות קצת יותר עמוקות מכסת"ח ה"שלום, אני מזוכיסט We love you" שבת שלום (נ.ב. רפאל, זה פורום פאמדום ולי אישית מעניין מאוד מה לקייסי יש לומר. אנדר, כל מי שלא מסכים אתך הוא בגדר בעייה? לחיי הדיאלוג...) |
|
הדורבנים(נשלט) |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
הדורבנים(נשלט) • 6 בפבר׳ 2010
מורטי, לא שאני שולל את מה שכתבת (כי כן, יש לי פנטזיות מזוכיסטיות), אבל כדי שאקח לתשומת ליבי: איפה כתבתי ששולטת היא אישה שמנצלת אנשים אחרים *לרעה*?
|
|
הדורבנים(נשלט) |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
הדורבנים(נשלט) • 6 בפבר׳ 2010
ורק להבהיר לאנדר, שמשום מה מתעקש וחושב ברצינות שאני רב איתו:
מה שרפאל כתב זה בסדר גמור, רק שאני לא מסכים איתו. ומה שאתה כותב על עצמך ועל הפנטזיות המזוכיסטיות שלך ושל אחרים זה מצוין בעיניי. רק שאני לא בטוח שזו הדרך הנכונה. |
|
היילני |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
היילני • 6 בפבר׳ 2010
הדיון האינטלקטואלי של אנדר מאוד מעניין. הוא ביקורתי מספיק כדי להבחין באגואיזם שבמזוכיזם, כאשר הדגש בפמדום שכזה הוא על הפטישים של הנשלט. אז, ועכשיו אני אשתמש במילה האהובה על כולם/ן כאן בפורום, השולטת עוברת החפצה והיא מעין בובה אכזרית שכל יישום שלה גורע ממנה, אבל העיקר שהפטיש הזה והזה של המזוכיסט הזה והזה המתבוסס בחשקים שלו בא על סיפוקו. קייסי, למיטב הבנתי, מכירה בכך. אני מזדהה עם אלמנט ההכנעה שהיא מדגישה, שכן בשליטה יש להכניע סובייקט ורק אחר כך להפוך אותו לאובייקט, ובהחלט יש להכיר ברצונותיו. אבל רצונות וחשקים הם גמישים, במיוחד כשהאדם העומד מולך הוא סובייקט שאתה, המזוכיסט, בחרת גם כן. כאשר בני אדם (ולא בובות) מעורבים, כאשר יש, רחמנא ליצלן, חיבור רגשי, מידת ההשפעה של האישה הדומיננטית על הגבר הרצסיבי היא עמוקה יותר. הפטישיסט מן הסוג שאנדר מתאר (ואנדר מטיב לתת את קווי המתאר של רבים מן הנשלטים שלא מסוגלים או לא רוצים לצייר את עצמם ככאלה) "כנוע" מלכתחילה כמעט לכל בובה, ואף עשוי לכפות את רצונותיו עליה. דוגמה מוכרת: נשלט הנגש לכל אישה שנועלת מגף במסיבה ומציע ללקק את נעלה. ללא ספק, מדובר בפטישיסט חרמן שמחפש להגשים את רצונו, לא משנה מי נועלת את המגף. זה נפלא, רק שבמקרה הזה, ודאי תסכימו איתי, אין שום הכנעה, שום בחירה בסובייקט, ושום שליטה.
לחיי משתה רווי אינטלקט, שירה ומין משובח! |
|
הדורבנים(נשלט) |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
הדורבנים(נשלט) • 6 בפבר׳ 2010
רגע, היילני. האם אפשר להבין שלדעתך יש רק שני סוגים של מזוכיסטים, כאלו שמחפיצים (אין כמו הטיות לשוניות) נשים לצרכי הפטיש שלהם, וכאלו שיש להכניע את רצונם למרותה של הסובייקטית? מה עם האמצע? כאלו שרוצים להיות מוכנעים, אבל לעולם לא ירצו להחפיץ את האשה?
יו, כמה אני מדבר... חבלז. |
|
Dunbar{Supreme93} |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
Dunbar{Supreme93} • 6 בפבר׳ 2010
דיון מעניין.
מספר סנטים משלי: אני מאוד אוהב את הכתיבה של אנדר, כבר הצהרתי על כך מספר רב של פעמים. הכתיבה שלו מכילה שני יסודות שבעיני הם מרכזיים ליצירת עניין: קונפליקט ופיוט. אני נזכר בקטע קצר שכתב על הודית בתחנת אוטובוס, תוך מספר משפטים גם גרם לי לראות בעיני רוחי את אותה הודית (ואת התחנה והשמיים הבריטיים), גם להשתוקק לזחול לכפות רגליה וגם לחוש את האירוניה שבכל הסיטואציה. בלי הקונפליקט אנחנו נשארים עם סיפורי ה"הוצלפתי, הוחדר לי דילדו, שירתתי וגמרתי" או לחלופין עם פוסטים כמו ההצהרות הבוטות והבטוחות בעצמן (בצורה מגוחכת, שרק מדגישה את כרעי התרנגולת) של קארין ארד. אנחנו נשארים רק עם השמאלץ. אז כשאנדר טוב, והוא טוב הרבה פעמים, הכתיבה שלו מאוד מחרמנת (בכוונה אני בוחר בביטוי הישראלי הזה). לגבי המשפט של קייסי על זה שפחות מעניינים אותה המניעים של הפרטנר, יותר מעניין אותה מה שהיא מפיקה ממנו, בעיני אין שום דבר לא אמין במשפט הזה, מדובר במשפט מודע שאני בטוח שהיא מעבירה אותו בראשה לפני ובזמן סיטואציות, זאת בחירת חיים קוגניטיבית. אם, כמו שרפאל אמר, היא הייתה רק פועלת כך בצורה לא מודעת, ולא מצהירה על כך, זה היה הופך אותה לסוג של פסיכופטית קטנה, וזה בדיוק ההבדל, קייסי בוחרת לפעול בדרך הזאת (מדוע - זאת השאלה האמיתית). לגבי הפער בין מה שאנחנו בוחרים לבין איך אנחנו פועלים בסיומו של יום, זה לסיפור אחר. אחרי ששמתי את זה בצד - המשפט הזה בכלל לא מחרמן או עושה לי טרן אוף. המשפט שבאמת מצאתי אותו מחרמן הוא הריגוש שלה מלהסתכל על עצמה בגרביונים מול המראה, והוא מחרמן גם בגלל התמונה המנטלית שנוצרת לי, אבל גם בגלל משהו שמסקרן אותי ועדיין קצת קשה לי להגדיר אותו עד הסוף, משהו לגבי הסקרנות של האישה לגבי גופה. אני מתגעגע לכתיבה כזאת של נשים בפורום, רוויה בפיוט וקונפליקטים. מהזמן האחרון אני נזכר בעיקר בפוסט ששוטרת פתחה, משהו שהיא הודתה בו כמעט בביישנות מהולה בתעוזה, ולכן הוא מאוד אמין בעיני, על איך יש לה פנטזיה עמוקה וכמוסה לגרום לפרטנר שלה כאב נפשי כה עמוק במהלך הזיון, כזה שיגרום לו לשנוא אותה, אולם באותו הזמן יהיה כה מגורה ממנה וכה "שפוט שלה" (ביטוי ישראלי) שיהיה מחוייב להישאר באקסטזה עד הגמירה. באופן לא מפתיע בפורום הבנים על הבנות יש הרבה כתיבה כזאת, הנשלטת היא חיה הרבה הרבה יותר נפוצה. |
|
קייסי |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
בוקר טוב בנות!
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
קייסי • 6 בפבר׳ 2010
נהניתי מאוד לקרוא את הדיון שהתפתח כאן. עיקצצתם את חלציי!
יש מצב שכשהלשון המענגת הבאה תהיה תקועה עמוק בתחת שלי, אפנטז עליו ואטפס באמצעותו לפסגות. מדבר אחד בלבד אולי הייתי משתדלת להעלים עין, כשהייתי משחזרת אותו בראשי, כדי לא לפגום ברצף הטיפוס לגבהי המולטי-אורגזמה שלי. הקטע שבו אנדרפוט מלביש עלי קואליציה של אנשים. זה טרן אוף מטורף, כי אינני זקוקה לגיבוי של איש כדי להביע את עמדותיי, גם אם הן מולידות לעג או סרקזם בתגובה. נחמד לי שפוג ואלימלך המתוקים תומכים בדבריי, אך הייתי מסתדרת מצוין גם לבד לבדי. דיברתם פה על ענין. הענין שלי מתעורר כשאני מגורה למחשבה או נתקלת בפיסת כתיבה משובחת. אי לכך, אני לא מוצאת את עצמי מעניינת במיוחד, ולא מחמת הביטול העצמי. את דעותיי אני מכירה כבר, גיבשתי אותן בשנים של התנסויות, חוויות וטעימות שטעמתי מהחיים. לרוב אינני מחדשת לעצמי. אני מבטאת את דעותיי כי זה כיף להשתתף בדיאלוג מעורר שמייצר תגובות שכן מעניינות אותי פה ושם, וכי לפעמים זה מאתגר את תפיסת העולם שלי. נדיר יותר, אך לא בלתי אפשרי. חלק גדול מהכותבים בפורום הזה אני מוצאת מעניינים מאוד, איש איש בדרכו. אנדרפוט הוא מהכותבים החביבים עלי ביותר. במובנים מסוימים (לא אחד לאחד, מן הסתם) הוא הכי מזכיר לי את עצמי. מרוכז בעצמו ובתשוקותיו. במקרה שלו, זה מלווה בייסורי נפש ואולי קורטוב של שנאה עצמית, או יותר מקורטוב. אם במקרה שלי זה מוליד מין מספק ואורגזמות בשפע (ואני לא פוסלת הרבה יותר מזה בעתיד גם מבחינה רגשית, כשאמצא את תאום הפנטזיות שמשלים אותי גם במיטה וגם במקומות שחורגים מחדר המיטות). אצל אנדר זה מוליד...ובכן...גם אתם קוראים בפורום הזה. מעניין אם אני היחידה שמפרשת את זה כסירוס עצמי (והרי לכם עוד פנטזיה מעניינת). צ'רנוחה יותר משעשע ממעניין, לטעמי, אם כי גם לו יש הברקות פה ושם. אני אישית מעדיפה אנשים שמתחככים עם הטעמים והריחות של עולם הדמיון שלהם. פוג מייצג צורת חיים נהדרת, בעיני, ומתיקות בסיסית שאני מוצאת סקסית מאוד בגברים ותכונה מבורכת אצל נשלטים. רפאל היה אחד מהכותבים המוערכים והאהובים עלי ביותר עד שכתיבתו הפכה מעט מגוייסת ופרובוקטיבית בנוגע אלי, לטעמי (בלי קשר, מה קרה שהבלוג נמחק וחזר?). מבחינתי זה צובע גם את יתר הכתיבה שלו, שייחסתי לה בעבר מקוריות ויושרה קיצוניות. אחד הדברים שאני מוקירה בכותבים זו חדות מחשבה, אומץ לבטא את תחושותיך ולומר את דעתך, כשהיא איננה מוטה או מגוייסת לעניין כזה או אחר וכשהיא איננה פוסלת על הסף אוטומטית צורת מחשבה אחרת. לא רק שאינני כועסת, כשולטת, על פנטזיות אוננות כאלה ואחרות, אלא שכיף לי לקרוא אותן, כחומר קריאה משעשע. כשהן מצטלבות עם דברים שעושים לי את זה, כמו הנוכחית של צ'רנוחה, הן בהחלט יכולות לעורר אותי מינית. לגבי חוסר הענין שאני מגלה בפנטזיות שאינן רלוונטיות לתשוקותיי - אולי אחדד כאן. אני קוראת אותן, משמע שאני מגלה בהן ענין במובן מסוים. ההתעניינות יכולה להיות אינטלקטואלית בלבד או לשעשע אותי כשהיא מנוסחת היטב. פנטזיה "יעילה", מבחינתי, תהיה גם מעוררת מבחינה מינית ותיגע בעולם הפנטזיות שלי. יכולה, באורח נס, גם לצוף כאן פנטזיה שמעולם לא עברה במוחי ולכן לא היתה בעבר חלק מעולם הדמיון שלי, אך מעוררת בי ריגוש מסעיר ומפתיע. במקרה כזה היא בהחלט עלולה להרחיב את אופקיי המיניים ולשדרג את חיי, ועל כך תודתי, מראש. אם שכחתי מישהו (אני אמנזית), אני שולחת מכאן חיבוק. כולנו ריקמה אנושית אחת, כמאמר השיר, גם אם הריקמה של צ'רנוחה זקוקה בדחיפות למקלחת. |
|
Dunbar{Supreme93} |
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
לפני 14 שנים •
6 בפבר׳ 2010
Dunbar{Supreme93} • 6 בפבר׳ 2010
ציטוט: כי צ'ארנוחה הוא אותו בן כלאיים מוזר כמוני, בעצם. הוא יוצא מהפנטזיות שלו שדומות לשל אנדרפוט. אבל לא יכול לחיות שלם בלי שלפחות אחת מהן תתגשם על ידי מישהי שבאמת רוצה בזה....כדי שהפנטזיה תפסיק להיות רק פנטזיה ותתחיל להיות האמת *שלה*.
פוג, כאן אתה בעצם נוגע בדיוק רב במהות של הפנטזיה. ובגלל זה הנושא הזה כל כך מטריד אותך (אני מנחש), פה קבור הכלב של הפנטזיה. כמובן שאחרי זה אתה ישר מסייג את עצמך וכותב איך אם היא רוצה מסיבותיה שלה, אז זה "גם" בסדר . |
|