לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני כבר לא יכולה יותר

בכוח המוח​(שולטת)
לפני 14 שנים • 10 באפר׳ 2010
בכוח המוח​(שולטת) • 10 באפר׳ 2010
נוצות ומסמרים כתב/ה:
"האמא של הרדוקציות נעשתה כאן. אני רוצה לזרוק עוד הפשטה באוויר: הרוב המוחלט של האנשים טומן בתוכו גרעין של חוסר בטחון. גדול או קטן, מוקף חומות או קרוב לפני השטח, בתחום המיני או בתחום אחר.. אלה רק חלק מההבדלים בינינו בני האדם. להסביר משהו כמו התנהגות מינית סוטה באמצעות חוסר בטחון, זה לא להגיד כלום בעצם.

מה עם ההסברים היותר מעניינים לגבי מה ספציפית הביא מישהו להרגיש טוב באמצעות שליטה, ומישהו אחר מהמר, ומישהו אחר פשוט שאפתן נורא בעבודה כי אחרת הוא "לא שווה"?"


התלבטתי אם להרחיב בתגובה הראשונית לכמהפעמים ובסופו של דבר בחרתי שלא. כן, הנמקת התנהגות מינית חריגה בחוסר בטחון יש בה כדי לרדד את הנושא, אבל האם מה שהתבקשתי לעשות? לבחון את התזה שהעלתה כמהפעמים ולאשש או לפסול אותה? נתקלתי במגיב או שניים שקראו את ההודעה כתזה והתייחסו אליה ככזו- זו קריאה לגיטימית ואני יכולה לראות אילו חלקים בטקסט מאששים אותה, אבל הקריאה שלי בהודעה הייתה שונה. כשקראתי את הודעתה של פותחת השרשור ראיתי התלבטות אישית, ניסיון לחלוק, לשתף ולהעזר, ולא תזה המבקשת אישוש.

לצורך העניין: כן, אני יכולה לראות למה מתייחסת כמהפעמים כשהיא אומרת שהרבה פעמים, רצון להשלט או לשלוט מגיעים ממקום של חוסר בטחון. וכן, זו רדוקציה מהותית של הסיטואציה, כי יש כאן התעלמות מהגורמים שהביאו לחוסר הבטחון הזה, והגורמים שהביאו את השולט או הנשלט לבחור דווקא בBDSM כפתרון לחוסר הבטחון. זה על רגל אחת.

ובגלל שעל רגל אחת, חשוב לי להוסיף ולומר שאני לא חושבת שBDSM – גם אם הוא בא "לסתום חורים"/ לתת מענה לבעיה במקום לשמש כתבלין – הוא בחירה גרועה. הוא בחירה לגיטימית ככל בחירה אחרת. כמו שאמרת בעצמך- אחד מהמר, אחד וורקוהוליק, אחד קופץ באנג'י.

מי שעוסק בפעילות אקסטרימית, חייב להיות מודע לאמצעי הבטיחות. פיזיים, וגם נפשיים.

במקרים שבהם BSDM ממלא חסרים מסוימים (ואני חושבת שלכולנו ברור שיש מקרים כאלה), חשוב להבין שזו המטרה לשמה אנחנו משתמשים בו. התעלמות מהאפשרות הזו היא מה שמביאה הרבה אנשים למצבים טריגריים, ובעקבות זאת: לטראומה.

לרגע לא התכוונתי לרמוז שBDSM משמש -רק- ע"מ למלא חסרים (ע"ע "הערכה עצמית נמוכה? צורך בסימביוזה? דחף להרס עצמי? BDSM הוא הפתרון הרציונאלי"). אלא שנראה לי שבמקרים שבהם זה השימוש שנעשה בו, קיימת ציפייה שהשליטה תפעל כפתרון-אינסטנט, מבלי להבין שגם כאן קיימים טריגרים.

מקווה שהבהרתי את עצמי icon_smile.gif



אז הסבירי נא לי את -

מה בעצם היא רצתה לומר?
במה היא רצתה לשתף?
בזה שבדס"ם זה איכסה ומי שנמשך אליו זה אנשים חסרי הערכה עצמית?
שנלך להגמל?
שזה עצוב שאנחנו כאן?

יכול להיות שלא הבנתי, או שמדובר ביריקה לבאר ממנה אנחנו כולנו שותים?

והנטיה הזו להסכים עם זה, ועל הדרך להוציא עצמנו מהכלל, הוא פתטי.

ישנן סיבות רבות להיותנו כאן.
אף אחד מאיתנו אינו מושלם, לא כאן ולא בכל אתר ונילי.
מערכות יחסים בין אנשים שאינם מושלמים, התנהגות לא נאותה בין אנשים יכולה להיות גם במערכות וניליות, ויכולה להיות ראויה ונאותה במערכות בדסמיות.

האם היא המטיף בשער כנגד צרכינו ואמונותינו?
רק אני מרגישה שמשהו כאן לא בסדר עם זה?

מערכות וניליות אינן מעניינות אותי יותר. אני כבר לא יכולה לראות את עצמי במערכת כזו, מכל מיני סיבות, אחת מהן היא שוניליות היא הרבה פעמים חוסר מודעות לצרכים מסוימים, ומשום הווליום הנמוך במערכת כזו.

אם טוב לי עם זה, מדוע אני צריכה להתחיל לחשוב מה לא בסדר אצלי, או אצל הפרטנרים שלי?
למה אני צריכה להתנצל על מה ועל מי שאני, ועוד באתר הזה?
מי כל הנמושות שרצות להסכים עם הכתוב, כשהם מצביעים על האחר אבל לא על עצמם?

כל אחד עושה ויעשה את הטוב בעיניו,
ומי שמרגיש שהוא נחנק מזה, ילך לצד וינסה לבדוק את עצמו,
במקום להקיא לנו כאן במרכז.
נוצות ומסמרים
לפני 14 שנים • 10 באפר׳ 2010
נוצות ומסמרים • 10 באפר׳ 2010
מ טורפת כתב/ה:
נוצות ומסמרים כתב/ה:
"האמא של הרדוקציות נעשתה כאן. אני רוצה לזרוק עוד הפשטה באוויר: הרוב המוחלט של האנשים טומן בתוכו גרעין של חוסר בטחון. גדול או קטן, מוקף חומות או קרוב לפני השטח, בתחום המיני או בתחום אחר.. אלה רק חלק מההבדלים בינינו בני האדם. להסביר משהו כמו התנהגות מינית סוטה באמצעות חוסר בטחון, זה לא להגיד כלום בעצם.

מה עם ההסברים היותר מעניינים לגבי מה ספציפית הביא מישהו להרגיש טוב באמצעות שליטה, ומישהו אחר מהמר, ומישהו אחר פשוט שאפתן נורא בעבודה כי אחרת הוא "לא שווה"?"


התלבטתי אם להרחיב בתגובה הראשונית לכמהפעמים ובסופו של דבר בחרתי שלא. כן, הנמקת התנהגות מינית חריגה בחוסר בטחון יש בה כדי לרדד את הנושא, אבל האם מה שהתבקשתי לעשות? לבחון את התזה שהעלתה כמהפעמים ולאשש או לפסול אותה? נתקלתי במגיב או שניים שקראו את ההודעה כתזה והתייחסו אליה ככזו- זו קריאה לגיטימית ואני יכולה לראות אילו חלקים בטקסט מאששים אותה, אבל הקריאה שלי בהודעה הייתה שונה. כשקראתי את הודעתה של פותחת השרשור ראיתי התלבטות אישית, ניסיון לחלוק, לשתף ולהעזר, ולא תזה המבקשת אישוש.

לצורך העניין: כן, אני יכולה לראות למה מתייחסת כמהפעמים כשהיא אומרת שהרבה פעמים, רצון להשלט או לשלוט מגיעים ממקום של חוסר בטחון. וכן, זו רדוקציה מהותית של הסיטואציה, כי יש כאן התעלמות מהגורמים שהביאו לחוסר הבטחון הזה, והגורמים שהביאו את השולט או הנשלט לבחור דווקא בBDSM כפתרון לחוסר הבטחון. זה על רגל אחת.

ובגלל שעל רגל אחת, חשוב לי להוסיף ולומר שאני לא חושבת שBDSM – גם אם הוא בא "לסתום חורים"/ לתת מענה לבעיה במקום לשמש כתבלין – הוא בחירה גרועה. הוא בחירה לגיטימית ככל בחירה אחרת. כמו שאמרת בעצמך- אחד מהמר, אחד וורקוהוליק, אחד קופץ באנג'י.

מי שעוסק בפעילות אקסטרימית, חייב להיות מודע לאמצעי הבטיחות. פיזיים, וגם נפשיים.

במקרים שבהם BSDM ממלא חסרים מסוימים (ואני חושבת שלכולנו ברור שיש מקרים כאלה), חשוב להבין שזו המטרה לשמה אנחנו משתמשים בו. התעלמות מהאפשרות הזו היא מה שמביאה הרבה אנשים למצבים טריגריים, ובעקבות זאת: לטראומה.

לרגע לא התכוונתי לרמוז שBDSM משמש -רק- ע"מ למלא חסרים (ע"ע "הערכה עצמית נמוכה? צורך בסימביוזה? דחף להרס עצמי? BDSM הוא הפתרון הרציונאלי"). אלא שנראה לי שבמקרים שבהם זה השימוש שנעשה בו, קיימת ציפייה שהשליטה תפעל כפתרון-אינסטנט, מבלי להבין שגם כאן קיימים טריגרים.

מקווה שהבהרתי את עצמי :-)



אז הסבירי נא לי את -

מה בעצם היא רצתה לומר?
במה היא רצתה לשתף?
בזה שבדס"ם זה איכסה ומי שנמשך אליו זה אנשים חסרי הערכה עצמית?
שנלך להגמל?
שזה עצוב שאנחנו כאן?

יכול להיות שלא הבנתי, או שמדובר ביריקה לבאר ממנה אנחנו כולנו שותים?

והנטיה הזו להסכים עם זה, ועל הדרך להוציא עצמנו מהכלל, הוא פתטי.

ישנן סיבות רבות להיותנו כאן.
אף אחד מאיתנו אינו מושלם, לא כאן ולא בכל אתר ונילי.
מערכות יחסים בין אנשים שאינם מושלמים, התנהגות לא נאותה בין אנשים יכולה להיות גם במערכות וניליות, ויכולה להיות ראויה ונאותה במערכות בדסמיות.

האם היא המטיף בשער כנגד צרכינו ואמונותינו?
רק אני מרגישה שמשהו כאן לא בסדר עם זה?

מערכות וניליות אינן מעניינות אותי יותר. אני כבר לא יכולה לראות את עצמי במערכת כזו, מכל מיני סיבות, אחת מהן היא שוניליות היא הרבה פעמים חוסר מודעות לצרכים מסוימים, ומשום הווליום הנמוך במערכת כזו.

אם טוב לי עם זה, מדוע אני צריכה להתחיל לחשוב מה לא בסדר אצלי, או אצל הפרטנרים שלי?
למה אני צריכה להתנצל על מה ועל מי שאני, ועוד באתר הזה?
מי כל הנמושות שרצות להסכים עם הכתוב, כשהם מצביעים על האחר אבל לא על עצמם?

כל אחד עושה ויעשה את הטוב בעיניו,
ומי שמרגיש שהוא נחנק מזה, ילך לצד וינסה לבדוק את עצמו,
במקום להקיא לנו כאן במרכז.


מה רצתה פותחת השרשור לומר? בעיני היא רצתה לומר שקשה לה. שהיא לא יכולה להמשיך יותר באותה מתכונת. ההתנהלות שלה בעולם הBDSM עד כה גרמה לה להרגיש רע עם עצמה, אבל היא לא יודעת איך להפסיק/לצאת מזה/לבסס דפוס אחר, שיגרום לה להרגיש טוב.

זה המסר הכי בסיסי שקראתי בטקסט.

בנדבך הבא של הטקסט היא מנסה להסביר למה – לדעתה – רע לה. זהו החלק התאורטי. BDSM, כותבת כמהפעמים, מבוסס על הנמכה של צד אחד לצורך העצמה של צד אחר. הנמכה (ואני מחדדת) = השפלתו, רמיסתו וביטולו של הצד הנשלט.

מדוע אני, את, או כל אדם אחר חשים עצמנו חזקים יותר כאשר אנחנו מנמיכים צד שלישי? עולה השאלה. כי אנחנו חסרי-בטחון. כי היכולת להוריד אדם על הברכיים היא חוויה מעצימה עבורנו, בה אנחנו מוציאים את רצוננו לפועל ומחילים אותו באופן ישיר על הצד השני.

עכשיו (ואני יוצאת רגע מתוך הטקסט)- זה מודל אחד שבאמצעותו אפשר להסביר יחסי שליטה. אפשר להציע מודל אלטרנטיבי, שבו העצמה מוקנית לשולט מכוח הבחירה הסובייקטיבית בו (בחירה הנתונה כולה בידיו של הנשלט), והמודל שהציע צ'ארנוחה, שמדבר על האסתטיקה של הפמדום, כהיפוך פנטזמטי של המודל הפאלוצנטרי. כל אחד מהמודלים האלה מניח סט מסוים של רעיונות, מניעים ו(גם) שריטות.

בקיצור, אני לא חושבת שמחברת הפוסט שמה את עצמה כמטיפה בשער. כואב לה, היא מנסה לברר למה, ונעזרת לצורך העניין בכלל הקהילה. ומשמח אותי לראות שהקהילה פתוחה מספיק ושלמה עם עצמה מספיק על מנת לאפשר גם לפוסט כזה להתפרסם.

"הנטיה הזו להסכים עם זה, ועל הדרך להוציא עצמנו מהכלל, הוא פתטי." – ובכן, יש סיבה מאוד מוגדרת שאני כאן כדי לפטפט ולא כדי למצוא פרטנר/ית. אני לא חושבת שBDSM עושה לי טוב או מגיע אצלי ממקומות טובים.

זאת ועוד- אלה אמיתות אישיות, שלפעמים, אנשים מעדיפים לשמור לעצמם. אני מסכימה שלא לעניין להגיד: כן, אני מסכים, אבל אני לא כזה, אבל עצם הדיבור חשוב בעיני. (דיבור שלא צריך להיות בו כדי להעיב על ההנאה שלך ושל אחרים ממה שאתם עושים).
the rain song
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010
the rain song • 11 באפר׳ 2010
לכל הנזעקים "מה לא בסדר" - הכל בסדר והכל טוב ובאמת באמת שכל אחד יעשה מה שטוב לו.
העניין הוא, עבורי לפחות, כשאדם מגדיר עצמו שולט והוא בעצם חסר בטחון והערכה עצמית שלא יבוא אלי ויגיד לי מילים כמו: "אני אעצים אותך, אני ארומם אותך, אני אביא אותך לגבהים שלא ידעת מעודך"
אם הוא רוצה להצליף ומישהו אחר רוצה להיות מוצלף ושניהם מרגישים נפלא הכל סבבה. אבל שמתחילים לדבר על נושאים שאינם פיזיים נטו...
ובכן, שקודם יטפלו בעצמם ואחר כך יתיימרו להכריז שהם "ישלטו בגופי ובנפשי"
לא חסרות כאן יריקות אבל לא נראה לי שהן מכוונות לבאר ממנה כולנו שותים icon_smile.gif
בוקר טוב ושבוע מצויין
זאת​(שולטת)
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010

Kamapeamim היקרה,

זאת​(שולטת) • 11 באפר׳ 2010
קראתי את דברי הפתיחה של השרשור הזה איזה 200 פעמים.
אני כנראה בלונדינית מדי בשביל אפילו לנסות ולהתחיל להבין מה בין "אני כבר לא יכולה" בשילוב עם פחד של איזה גבר ממעסיקה אישה, (ואולי יש פה איזה רמיזה לפחד מפמדום?) ואיך כל זה מתקשר לעובדה שאני אשמה (נו, שויין, אני פולניה) בזה שיש לי רגשי נחיתות, רגשי אשמה ורגשות בכלל...
(בהערת אגב, הרשי לי להזכיר שהעולם אינו צבוע רק שחור לבן, ושאיזה טמבל הוסיף אפילו וורוד לפלטת הצבעים).
שלגי
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010

Re: Kamapeamim היקרה,

שלגי • 11 באפר׳ 2010
בוטן כתב/ה:
קראתי את דברי הפתיחה של השרשור הזה איזה 200 פעמים.
אני כנראה בלונדינית מדי בשביל אפילו לנסות ולהתחיל להבין מה בין "אני כבר לא יכולה" בשילוב עם פחד של איזה גבר ממעסיקה אישה, (ואולי יש פה איזה רמיזה לפחד מפמדום?) ואיך כל זה מתקשר לעובדה שאני אשמה (נו, שויין, אני פולניה) בזה שיש לי רגשי נחיתות, רגשי אשמה ורגשות בכלל...
(בהערת אגב, הרשי לי להזכיר שהעולם אינו צבוע רק שחור לבן, ושאיזה טמבל הוסיף אפילו וורוד לפלטת הצבעים).


תודה בוטן,

סוף סוף הבנתי מה אני - בלונדינית.
Kamapeamim
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010
Kamapeamim • 11 באפר׳ 2010
קודם כל,
I came for peace.
לא באתי לכאן כדי לתקוף אנשים, או כדי להעליב, או כדי להאשים. אני לא חושבת שאתם טיפשים, אני לא חושבת שאני מתחנחנת שיותר טובה מכם ושאתם מסכנים- או ההפך- גם על זה אני בדיוק מנסה לדבר- אני פונה אליכם כאל שווים, אני משתפת דעה.
כן. קודם באתי מהכרה על עצמי. באתי מהכרה על עצמי פעם בניסיון "לצאת" מזה, בהתחלה מתוך רגשות אשם. מצאתי בזה היגיון ברור- הרי למה אחרת מישהו יהנה ממע' שליטה? מה זה נותן לו? מה הוא מקבל מזה? הכביכול "תיאוריה" שיש לי באמת לא מבוססת על המון. לא, לא ראיתי הודעות של אנשים ואמרתי "זה בטח מראה שיש להם הערכה עצמית נמוכה". הזדהיתי עם רגשות שאנשים הביעו. כשדיברו על דיכאון אחרי סשנים, לדוגמא. כששיתפו פנטזיות ומצאתי את עצמי נהנית מהן בדיוק כמו אחרים.ואז הבנתי למה אני מרגישה ככה. עשיתי אחד ועוד אחד. לא הגיוני.
כתבתי את הפוסט הזה אגב משתי סיבות מרכזיות, אחת אישית, והאמת שגם השניה- אבל היא בקצרה הרצון לשתף. כתבתי שאני לא יכולה כי זה נכון. זה קשור לסיבה אישית. זה לא משקף את מה שניסיתי להגיד פה.

אבל בכללי:
א. לא מזיק שאנשים ייחשפו לרעיונות נוספים. גם אם זה נכון רק לגבי כמה. אין טעם להשמיץ אנשים ולשלול אותם. ושוב. כולה, אבל באמת כולה, אמרתי לשאול את עצמכם למה אתם ככה. זה לא מזיק, וזה יכול רק לעזור לכם, בתור בני אדם, חבריא, לחיים שלכם- לעשות נזק זה לא עושה.
ב. אני לא מאמינה שיש בזה בעיה אם באמת, זה לא מהווה בעיניכם בעיה. אם אתם סבבה עם זה- באמת שאין טעם לשנות את זה. אבל, אם יש מישהו שהזדהה עם מה שכתוב מעלה- סימן שלא טוב לו לגמרי.
אני אישית מרגישה מדי פעם את הבדס"מ בתור הנאה מסוימת- מין דקירות כאלה נעימות בבטן, שממש, אבל ממש עושות טוב. ואחרי כמה זמן- אני מרגישה חלל בבטן. חולשה. ואני כועסת על עצמי שנכנסתי לזה בכלל. ואז אני מרגיעה את עצמי- אני לא צריכה לכעוס על עצמי, אני לא צריכה להוסיף לזה. אבל לא משנה עד כמה אני מנסה אחר כך לחשוב חיובי- להמשיך בחיים כרגיל, החלל הזה נשאר שם ופוגע בי להרבה זמן, עד שזה עובר. ואז בפעם הבאה אני פשוט שוכחת מהחלל, אומרת שהפעם אני אהנה ובלי שטויות בסוף, אני אבחר להיות שמחה וסבבה וזה לא יקרה שוב.
אבל זה קורה. אני חושבת שההרגשה הזאת כבר נמצאת בזמן שאני בתוך זה. וכשאני מנסה להבין מה כבר קרה, למה אני מקבלת את זה בסופו של דבר קשה, אני מבינה שזה פשוט לא טבעי, ואם אתם רוצים שאני אהיה אישית אז בסדר- אני מבינה שזה לא טבעי לי, לא להכאיב לאנשים, לא להשפיל אותם, לא להראות את השליטה הזאת- בכלל- מה כל הקטע של הניסיון להראות שליטה? למה, מישהו חייב בכלל לשלוט? מה הוא מנסה להוכיח? יש מולך בנאדם. אז עכשיו נעמיד פנים שאתה משהו שאתה לא באמת וכנ"ל גם האדם הזה. זה גם ברגעים כאלה מרגיש לי מזויף, מלא "פוזות", ילדותי, מבאס. אני לא רוצה להיות פחות שווה או יותר שווה ממישהו, ואני גם לא רוצה להתנהג כאילו שזה ככה- כי אם זה לא ככה באמת- אז למה אני עושה את זה? אני מעדיפה להיות אמיתית.
ובתקופה שבה אני "יצאתי" מזה- תוך כדי מחשבות עם עצמי למה אני ככה- כלומר, לא התייחסתי לזה בתור בעיה, ניסיתי להרגיש יותר טוב נקודה, אמרתי לעצמי שאני יותר טובה מזה, אני לא צריכה מע' בד"סמית כדי ליהנות ככה- אז בתקופה הזאת- הרגשתי טוב. הרגשתי מין שמחה כזאת ממש שונה מבדרך כלל, מין כוח כזה.
הגעתי למסקנה שאני לא אוכל להרגיש באמת חזקה, ובאמת שמחה- כשזה בתמונה. זה כיף, נורא- נורא- נורא, אבל זה בדיעבד מחליש אותי. זה מנציח את הרעיון שלא טוב לי באמת.
הלוואי, הלוואי, אני רוצה, שהדקירות הנעימות האלו יבואו ללא החלל המגעיל הזה שבסוף. לא הייתי כותבת כאן כלום, או לפחות, לא את זה אם לא היה החלל. אני מרגישה שההנאה קיימת מצד אחד, ומצד שני יש לי אחריות כלפי עצמי וכלפי הנשמה שלי, ואני אישית חושבת מדי פעם שהחלל הזה בסוף לא שווה את זה. ובימים שאני חושבת ככה ונוהגת לפי זה אני שמחה יותר.

ג. נתתם לי פה גם נקודת מחשבה מאוד מעניינת. יכול להיות שאנחנו נהנים מאותם דברים, אבל מקבלים את זה שונה לחלוטין, את כל החוויה, כלומר שאחרים לא נהנים באותו אופן שאני הייתי נהנית.( משמע אתם לא נהנים להכאיב, למשל כי זה מראה שאתם בשליטה? גם אם היא מוסכמת מראש? או שאתם רוצים להיות בשליטה מסיבה מסוימת) אבל זה נראה לי מוזר. מאוד. איך אני בדיוק יכולה לקבל את זה שונה מכם? אם אתם רוצים לענות על זה, הדרך הכי טובה תהיה באמת לנסות להסביר [B]מה זה נותן לכם, ואז להסביר למה אתם צריכים את זה.[/B] באמת שמעניין אותי לדעת, במיוחד אם אתם לא מסכימים איתי- טבעי שהנושא יעניין אותי אם כבר כל כך הרבה זמן זה מתפקד כחלק מחיי...

ד. ובקשר לתגובה שמישהו כתב, ואני מצטערת נורא שאני לא זוכרת כרגע מי- גם אני חשבתי שבדס"מ הוא עם הרבה יותר עניין מהמין ה"רגיל", ומכל הקטע של הוניליות. אבל תאמינו או לא, בדס"מ יכול להשמע בעצמו בתור משהו מאוד משעמם.
קוראים לוניליות וניליות ע"ש גלידת וניל או מסיבה אחרת? אם כן- אז בדס"מ זה סה"כ טעם של גלידה אחרת. הייתי אומרת ענבים כי זה סגול כהה ומזכיר לי שחור, שהוא צבע מתאים. גם זה יכול להיראות נורא מאוס בסופו של דבר. שוב פעם "על הברכיים" "כלב" מכות בשוט, זה בטח נורא לא נמאס אחרי הפעם השניה, וברור שיש לזה פואנטה- מתי הפואנטה?
אני שוב מציינת בנקודה זאת שאני לא מתכוונת להאשים. אני מדי פעם בעצמי מרגישה שיש לי פיצול אישיות, כי כבר אמרתי שאני נהנית בעצמי ממה שגם אתם- אחרת מה אני עושה כאן...
אני מנסה להראות לכם זווית אחרת ולייצג. קרוב לוודאי גם שאם ונילי היה תוקף אותי בטענות בנוגע לעולם הבדס"מ, הייתי מראה לו גם נקודות מבט שונות שהוא אולי לא היה אוהב לשמוע. אבל זה גם לא כל כך קשור לעניין.

ה. אני ממליצה לחלקכם, באהבה רבה, לקרוא:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%9D

אני יודעת שאני חוזרת על עצמי לאורך כל ההודעה הזאת ואני מצטערת. אם מתחשק לכם לענות ברצינות, לגרום לי להבין אחרת- כמובן שאם זה כתוב ואם זה מול העיניים שלכם לא אומר שאתם חייבים- תתייחסו לשאלה המודגשת בג'. תשובה בה אתם אומרים שאני פשוט טועה, לא עוזרת לי לראות אחרת. אני פשוט נשארת בתהייה, בלי תשובה, "איך זה יכול להיות נכון לגבי אנשים, אבל אחרת?" ולא מזיק לחשוב... גם אם זה עושה רק טוב, זה פשוט לא מזיק.
cai
cai
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010
cai • 11 באפר׳ 2010
אני עוקבת אחרי השרשור הזה, ואני לא מצליחה להבין את הקשר לבדס"מ דווקא.

זאת אומרת, מצבים שונים מביאים אותנו לחפש נחמות כאלה ואחרות. אפשר לעשן משהו, אפשר לרדת על חצי בקבוק ויסקי, אפשר ללכת להזדיין, אפשר להשתין על מישהו.

לא הבדסמ עצמו, כתחום מיני להתעסק בו, נראה לי הבעייתי במה שאת מתארת. לא ההשפלות, המכות, הסימנים, הריחוק המעושה. זה מה באים לחפש.

אני לא רואה בעייתיות באקטים עצמם, או לכל הפחות אני לא רואה באקטים הבדסמים בעייתיות שעולה על הבעייתיות שיש בדברים אחרים שאני עושה.
underfoot
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010
underfoot • 11 באפר׳ 2010
בשבילי בדס"מ טוב הוא אחד כזה שמשאיר אותך עם חללים בבטן. ברור שאפשר לשחק את משחקי השליטה בכאילו, זה אפילו כיף וחושני מאוד, אבל אם רוצים טו-היט-דה-ספוט, לפגוע בנקודה המדגדגת באמת אז אי אפשר לעשות את זה בטוב, זה חייב להיות רע, זה חייב לעשות לי רע על הלב ועל הנשמה.

יש קבוצה לא קטנה של אנשים שבשבילם הבדס"מ הוא מחלת נפש, או לפחות אחד הביטויים לחולשה רגשית מסויימת, וחברים מאותה קבוצה מעוניינים לפעמים לחקור את הצדדים הלא נעימים בכלל של הבדס"מ בכדי לנסות ולייצר קשר אפשרי בין הנטיה המינית להפרעה הנפשית.
נטיה מינית כשלעצמה היא שום כלום, זה בדיוק כמו שאוכל הוא לא דבר מזיק כשלעצמו, נהפוך הוא, הוא דבר טעים מעניין ומגניב, שדה לניסויים ועינוגים רבים. אבל מה לגבי מי שסובל מהפרעות אכילה קשות שמסכנות את חייו? ומה לגבי מי שהמזוכיזם שלו והנסיון שלו עם סדיסטים השאיר אותו מצולק נפשית והוא תוהה האם מלכתחילה הוא הכניס את עצמו למלכודת.

צריך להיות מאוד חזק ויציב בכדי לעמוד בטלטלות של יחסי סאדו-מאזו ולהשאר אדם יציב ומאוזן, האירוניה היא שרוב המזוכיסטים שאני מכיר הגיעו למקצוע בגלל שהם לא חזקים וגם לא יציבים, ואם לומר את האמת גם הסדיסטים שהכרתי הם לא בדיוק אנשים הכי מאוזנים שאני מכיר. איזון נפשי הוא הדבר הכי חשוב בעולם מבחינתי, הוא מאפשר להתמודד עם מצבים קשים שהחיים מציבים לפניך (והם תמיד מציבים קשיים וכאבים, ממותו של הורה אהוב ועד מותנו אנו).

אני מבין לנפשה של כמה-פעמים ולנפשו של כל אחד שקצה נפשו בנטיה המזוכיסטית אבל הוא לא מצליח לצאת מהמטריקס, הוא כלוא בתוך עצמו. זה די עצוב אם לומר את האמת.
מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו}
לפני 14 שנים • 11 באפר׳ 2010

לאנדר

אנדר יקירי,
קראתי את דבריך. הם נראו לי מוכרים אך לא זכרתי מנין. אימצתי את מוחי היטב - ולפתע זה הכה בי!
דבריך נשמעים בדיוק, אבל בדיוק, כמו וידויים של הרבה הומוסקסואלים: "לא הבנתי מה לא בסדר בי", "לא הבנתי למה אני כזה", "הייתי שוכב בלילה ופשוט שונא את עצמי", "הלוואי והייתי נמשך לבחורות, כמו כולם". וכמובן, אותה תקווה קלושה: "אולי אם אלך לטיפול זה יעבור?" "אולי אצליח להכריח את עצמי להימשך לבחורות?" למרבה הצער, לא חסרים הומואים שהתחתנו עם אישה וחיו איתה חיים אומללים. למרבה השמחה, לא חסרים הומואים שלמדו לקבל את עצמם, ויתר על כן - לאהוב את עצמם, כפי שהם.

אני מניחה שהשורה התחתונה ברורה, אבל ברשותכם אדגיש אותה בכל זאת: כל נטיה מינית, תחת מגבלות ה"הסכמה בין שני מבוגרים", היא בסדר גמור. בסדר, במובן שאנו נולדים איתה ולא יכולים לשנות אותה. בסדר, במובן של: כאלה אנחנו, זה מה שאנחנו אוהבים. מוטב שנלמד לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו. אנחנו יכולים לשנוא את עצמנו בגללה, ואנחנו יכולים לאהוב את עצמנו בזכותה. אנחנו מי שאנחנו, אין בכך שום פסול.

נתון מעניין אחרון לסיום: אני פעילה בקבוצה הלהט"בית הטכניונית. דיברתי עם הרבה הומואים, וכמעט כולם אמרו לי את אותו הדבר: "כשהייתי צעיר יותר, שנאתי את עצמי והייתי נותן הכל בשביל להיות סטרייט. היום, לא אשנה את הנטייה שלי בעד כל הון שבעולם. אני מי שאני גם בזכותה."