ראובן
|
לפני 14 שנים •
30 באפר׳ 2010
שלמי תודה
תודה על המובאות - ד''ר סוס, דיראס, בלייק.
עוד אצטרך לערוך קריאה השוואתית של בלייק, כדי לדעת היכן שונה הטקסט : ) מחכה לעוד ציטטות נאות. בקצב הזה ניתן יהיה להרכיב אוגדן נחמד מאוד. בכיליון עיניים, אצפה לקטע מתוך ספר קלאסי, העוסק באקט נשי ברוטאלי - אולם הדבר תלוי באצבעות זריזות שאינן שלי. בינתיים, קצרצר נהדר של בלייק, להנאתכם: Ode to joy He who binds to himself a joy Does the winged life destroy But he who kisses joy as it flies Lives in eternity's sunrise R |
|
|
צארינה
|
לפני 14 שנים •
30 באפר׳ 2010
צרפתי אוונגארדי אחד
Alas, the gates of life never swing open except upon death, never open except upon the palaces and gardens of death. And the universe appears to me like an immense, inexorable torture-garden. Blood everywhere and, where there is most life, horrible tormentors who dig your flesh, saw your bones, and retract your skin with sinister, joyful faces.
The Torture Garden by Octave Mirbeau, 1899 |
|
|
להבה חשופה
|
לפני 14 שנים •
30 באפר׳ 2010
לדעתי קטע חובה לנער\ת קריאה.!@!
" חייבים להסתכן" הוא אמר, "אנחנו מביאים במלואו את נס החיים רק כאשר אנו מרשים לבלתי צפוי לקרות.
כל יום, אלוהים נותן לנו - יחד עם השמש - רגע שבו אפשר לשנות את כל מה שגורם לנו להיות בלתי- מאושרים. כל יום, אנו מנסים להעמיד פנים שלא תפסנו את אותו רגע, שהוא אינו קיים - היום זהה לאתמול ויהיה זהה למחר. ומי שבאמת שם לב לחיי היום - יום, מגלה את אותו רגע קסום. הדבר עשוי לקרות בזמן שאנו עושים דבר שיגרתי, כמו למשל כשאנו מכניסים את המפתח למנעול בשעות הבוקר, הוא עשוי להסתתר בשקט שאחרי סעודת הצהרים או באלף ואחד דברים שכולם ניראים לנו זהים. אך רגע זה קיים - רגע שבו כל עצמתם כל הכוכבים הופכת לחלק מאיתנו ומאפש/רת לנו לעשות ניסים". מתוך "על הנהר הפיאדרה שבו ישבתי גם בכיתי" - פאולו קואלו. לקטע הנ"ל התחברתי במיוחד בגין החוכמה והתובנות. שבת שלום. להבה חשופה!@! |
|
|
זאת(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
1 במאי 2010
הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת / ביאליק
הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת הָאֵלֶּה שֶׁכָּכָה תִּתְבַּעְנָה,
הַשְּׂפָתַיִם הַצְּמֵאוֹת הָאֵלֶּה הַשֹּׁאֲלוֹת: נַשְּׁקֵנוּ! הָעֳפָרִים הָעֹרְגִים הָאֵלֶּה הַקּוֹרְאִים: תָּפְשֵׂנוּ! חֲמוּדוֹתַיִךְ הַצְּפוּנוֹת שֶׁשָּׂבְעָה כִשְׁאוֹל לֹא-תֵדַעְנָה; כָּל-עֲתֶרֶת הַגְּוִיָּה הַזֹּאת, שִׁפְעַת חֶמְדָּה מְלֵאָה, כָּל-הַשְּׁאֵר הַלָּזֶה, כָּל-הַבְּשָׂרִים הָאֵלֶּה שֶׁכָּכָה הִלְעִיטוּנִי מִמְּקוֹר תַּעֲנוּגִים, מִמַּעְיַן הַבְּרָכָה – לוּ יָדַעתְּ, יָפָתִי, מַה-קָּצָה בָּם נַפְשִׁי הַשְּׂבֵעָה. זַךְ הָיִיתִי, לֹא-דָלַח הַסַּעַר רִגְשׁוֹתַי הַזַּכִּים עדַ שֶׁבָּאת, יְפֵה-פִיָּה, וּבְרוּחֵךְ נָשַׁפְתְּ וְנִדְלַחְתִּי. וַאֲנִי, נַעַר פֹּתֶה, לְרַגְלַיִךְ בְּלִי-חֶמְלָה הִשְׁלַכְתִּי תֹּם לְבָבִי, בֹּר רוּחִי, כָּל-פִּרְחֵי נְעוּרַי הָרַכִּים. רֶגַע קָטָן מְאֻשָּׁר הָיִיתִי בְּלִי-חֹק, וָאֲבָרֵךְ אֶת-הַיָּד הַחֹלֶקֶת לִי מַכְאוֹב הָעֹנֶג הֶעָרֵב; וּבְרֶגַע קָטָן שֶׁל-תַּעֲנוּג, שֶׁל-אֹשֶׁר וָגִיל, עָלַי חָרֵב עוֹלָם מָלֵא – מַה-גָּדוֹל הַמְּחִיר שֶׁנָּתַתִּי בִּבְשָׂרֵךְ! |
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
1 במאי 2010
סקס / צ'רלס בוקובסקי
אני נוסע לאורך וילטון אווניו ונערה בסביבות גיל חמש-עשרה לבושה ג'ינס כחול צמוד שולפת לה את הישבן כמו שתי ידיים יורדת לכביש לפני המכונית שלי אני עוצר לתת לה לחצות ובעוד אני מסתכל בחמוקים המתפתלים שלה היא מביטה בי ישר דרך השמשה הקדמית בעיניים סגולות ואז מנפחת מתוך הפה שלה את בלון המסטיק הוורוד הכי גדול שראיתי בחיים שלי בעוד אני מאזין לבטהובן ברדיו של המכונית . היא נכנסת לחנות מכולת קטנה ונעלמת ואני נשאר עם לודוויג. |
|
|
|
זאת(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
1 במאי 2010
הנמר, של בלייק
ההבדלים בקול, בדיקציה, בהגשה...
http://www.youtube.com/watch?v=K8YuLKBlIQA&feature=related או http://www.youtube.com/watch?v=pTMPJVDOoag או http://www.youtube.com/watch?v=5MWzd9AzqWg או http://www.youtube.com/watch?v=fBs1yXhUIaI&feature=related ויכולתי להמשיך עוד, אה, ותרגום לעברית http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1115375 מעבר לכך, קשה לי להתייחס לאיש האגדי הזה, מבלי להתייחס לפרשנות על עבדותו, הן המילולית והן הויזואלית. |
|
|
מלחכת פינך(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
1 במאי 2010
ג'וזפין מונצאנבאכר
של פליקס סלטן.
למרות המיידיות של הסקס. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
6 במאי 2010
הנער נופל בהמיית קרביים רכה דרך מבוך של מכונות מזל וסרטי זימה. גלל צואה חד מוטח מאחוריו, נפיחות מטלטלות את גופו העדין. רקטות מתפוצצות באשכולות ירוקים מעל נהר רחב ידיים. הוא שומע את הפיט-פוט הקלוש של מנוע סירה בדמדומי הג'ונגל... תחת כנפיהם החרישיות של יתושי האנופלס.
החמקמק שב ונעץ את הנער על איבר מינו. הנער מפרפר. משופד כדג על כידון. החמקמק נתלה על גבו של הנער ומתנדנד, גופו מתפתל בנוזליות גלית. דם ניגר על סנטרו של הבחור מפיו המתוק הפתוח למחצה, הקודר במותו. החמקמק נשמט ארצה בנפילה מימית שבעה, מפוטמת. כוך בלי חלונות שקירותיו כחולים. וילון ורוד ומלוכלך מסתיר את הדלת. פשפשים אדומים זוחלים על הקירות, מתגודדים בפינות. נער עירום באמצע החדר צובט... ארוחה ערומה / ווילאם ס. בורוז |
|
|
ginger
|
לפני 14 שנים •
6 במאי 2010
בפעם אחת בה הייתי קשורה לספה, הצטרכתי להקריא בקול, מכל עמוד שהוא, מסיפורה של O.
אבל הייתי מעדיפה תמיד את עגנון - כי מלשונו אפשר לגמור בנשמה. הציטוט הוא מקטע במגזין (Mr Leo הכין - כדאי לבקר בו אגב, לינק בהמשך): שירה\עגנון "נענע עלי ראשו ואמר, יושבת לה בחורה בודדה וגלמודה במדבר צחיח זה תחת שמש צחיחה זו ואינה נהנית מכל מה שנברא בשבילה. ביקשתי לומר לו לא אדוני, איני לא צעירה ולא גלמודה, אלא שהיה קולו מיישן את פי וישבתי ולא אמרתי כלום. [...] ובכן יושבת אני לי ושותקת ויושב הוא ומדבר. ובקירוב כך אמר, מפני שמעלימה הגברת עיניה ממבקשיה יושבת היא בודדה. כל אותה שעה שהיה מדבר אחז בידו חפץ, לא ציגרה, שהרי ציגרה אפילו עבה הרבה אותו חפץ עבה ממנה. כל אותה שעה היה אותו החפץ מתנענע. לא מאליו אלא זה שאוחז בחפץ נענעו. אמרתי לעצמי אביט ואראה מה זה בידו. הגבהתי עיני וראיתי שהוא שוט, שוט קטן, אבל אף שוט קטן שוט הוא. התחלתי מתייראה שמא יכה אותי בשוט. מנענע הוא את השוט בידו ואינו רואה שנפל עלי פחד. והפחד מתגבר והולך, שמא יכה אותי, לא כי אלא ודאי יכה אותי. אינו צריך אלא למתוח את זרועו ולהעבר עלי את השוט והרי מכה. כינסתי כל כחי בעיני והבטתי בשוט. וזה מוליך את השוט אחת לכאן ואחת לכאן, ואני – פחדי פחדים. לעמוד מכסאי איני יכולה שלא היה בי כח, לברוח על נפשי איני יכולה שלא היה בי כח, אם כן מה אעשה, אקרא לעזרה, אלא אפילו מצילים אותי מידו מידי לשון הרע לא יצילוני. אם רוצה להכות יכה, הן לא יהרגני. ואותו האדון, פניו משתנות והולכות ומבטי עיניו לא טובים, מביט בי בעינים לא טובות ורואה אני שהוא קורא את מחשבותי. יושבת אני לי ואיני זזה וכל איבר שבי מתכווץ. וזה, זה שאני מספרת לך עליו יושב כנגדי ומביט בי באותן העינים, עינים לא טובות, והן, כלומר אותן העינים משתנות והולכות, בוערות ודולקות. איני אומרת שעיניו נאות היו, אבל כח היה בהן. נחש בריח יכולים לשתק בעינים שכאלו. נמשכו עיני אחר עיניו ושכחתי את השוט ואת הפחד, רק זאת ידעתי שאברי שפים ממקומם. [...] חזרה שירה ואמרה, הפחד מתגבר והולך והפה מקיש בשינים שלו. שואלת אני את עצמי כל הפחד הזה למה. הרי אדם משכיל ובעל נימוסין הוא, אלא מה, שוט בידו, ואם שוט בידו צריכה אני להתיירא. וכדי להוכיח לעצמי שאיני מתייראית עמדתי מכסאי. כיוון שעמדתי שמעתי קול שוט וחשתי בבשרי כמין כוויה. אותו הגבר, [...] אותו המהנדס הניף את השוט וסטרני על זרועי, וזרועותי מגולות היו, שאותו לילה ליל חם היה ולבשתי חולצה בלא שרוולים. לאחר שעשה מה שעשה שאל להיכן גברת? וכששאל שאל בקול רך ואף עיניו פסקה רעותן מהן. אבל אני, שתי זרועותי כלפידים, ואף אחר כך על משכבי בלילה כשנסתכלתי בהן עדיין כל סימני השוט מתפתלים היו על עורי כנחשים כחלחלים ירקרקים. הגבהתי את קולי וגערתי בו. סבור אתה שנתבהל ונסתלק לו. לא נתבהל ולא נסתלק. אדרבא חזר וישב, ובשעת ישיבתו הביט בי מתוך קורת רוח. עומדת אני ואיני זזה, איני זזה ועומדת. בפתאום שוב קרקוש שוט ואחריו כוויה בברכי, שהלילה ליל חם היה ולבשתי מכנסיים קצרים שהשאירו ברכי מגולות. שתקתי מחמת תמיהה וחיככתי את בשרי פעם את זרועותי ופעם את ברכי, ומכאן ומכאן מין מתיקות מחלחלת ויוצאת ומתפשטת בכל גופי. הציץ עלי ושאלני, טוב? ממש בזה הלשון שאלני, כאדם שביקשו ממנו טובה ולאחר שעשאה הוא שואל אם עשאה יפה. [...] אחר כך זרק את השוט והביט בי בעינים שנסתלקה רעתן מהן. שאלתי אותו, למה עשית בי כך? הביט בי בתמיהה כאילו כפויית טובה אני. שיניתי את קולי וצעקתי, מי נתן לך רשות לעשות כן? השיב לי בלחישה, גברתי כלום דבר שלא בטובתך עשיתי? הגבהתי קולי וצעקתי בזעם לך וצא לך וצא. עמד מכסאו ואמר ברשותך גברתי הריני הולך, ליל מנוחה גברתי. הראיתי לו בידי על הכסא ואמרתי, שב. חזר וישב. אמרתי לו, מכל מקום הדבר צריך ביאור. השיב ואמר, דבר זה גברתי טוב הוא, ובוודאי הכירה הגברת מעצמה שהוא טוב ואינו צריך להסברות יתירות". http://www.thecage.co.il/magazine,591.html (וכן, לעגנון יש לא מעט קטעי שליטה ביצירותיו - מהסוג המשובח ביותר שנתקלתי בו) איך עוד לא ציטטו כאן מרחל וגולדברג איני יודעת. לפחות ביאליק כאן. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 14 שנים •
6 במאי 2010
קטע יפה
מאד, בדסמ בעגנונית מדוברת.
|
|
|