בואו נדבר על גבולות

אני קורא ומשתתף בפורומים BDSMיים מאז 2002 אני חושב (או שלוש. מי שיזכיר לי מתי התחיל הפורום הלבן של אונן רלון לא יקבל חיר אבל אני אודה לו על ההנחתה). וההרגשה העיקרית שלי מכל החוויה הוירטואלית והללא ספק שופעת יתרונות הזאת, היא שBDSM איננו נטייה מינית אלא פגם שכלי. להבדיל מזוג ונילי שבונה מערכת יחסים שתהיה מושתתת על כל אותם רצונות משותפים, התחייבויות הדדיות, ומטרות שכולנו מכירים, הזוג ה BDSMי למעשה מורכב משני אויבים במקרה הרע ומשני דפוקים במקרה הטוב. היא מפוחדת ומבוהלת וחסרת אונים והוא חתיכת בן זונה שמתכוון לנצל את מצבה. ולכן למשל בזמן שהונילית לא תעלה על דעתה להסביר לשותפה לחיים שאין לזיין אותה לעיני ילדיה, במערכת יחסים BDSMית זה גבול שיש לקבוע מראש, בפירוש ואף לרשום מאה פעמים על הדף פן יישכח. כמו גם שלא יזרוק אותה מכלבו שלום כי אינה פרפר או תחת משאית דוהרת, יביא לה כוס מים אחרי שהיא שוכבת קשורה במשך שעתיים באותו מקום או יסיר את מחסום עיניה, פיה ומה לא כדי לבדוק לשלומה. אהה וכן, איך שכחתי את מילת הבטחון. אחרי הכל "ביצה סרוחה" משכנע הרבה יותר מ"אני לא יכולה עוד, מאסטר/אהוב/אדון". אחרת אוי מה יקרה, אלוהים שישמור!

וניליים לא נוסעים לחורשות חשוכות בחברתם של זרים, אינם קושרים את עצמם לעצים ומתפללים לטוב אלא פועלים מתוך שיקול דעת והכרה בכל הסיכונים הטמונים במעשה בלתי אחראי זה. אבל BDSMיים מוגבלים ולכן אצלם עובד אחרת המנגנון.

לו הייתי רושם את כל החוקים שלמדתי מאז, אני חושב שהיה נגמר לי לא רק המסך אלא גם הדיו של המחשב והייתי נאלץ להסתובב עם גליל נייר כזה כבד וכזה גדול וכזה ארוך שיכלול בו את כל התעשה והאל תעשה להם אני מחויב לציית כחוק. הרי למה שאני או היא נסמוך על העובדה ששנינו בונים מערכת יחסים, בית, משפחה וחיים משותפים ולכן מראש כל מה שנעשה זה לזו ולהפך קודם כל ולפני הכל יעשה במטרה לענג את הצד השני ולגרום לו אושר וכמובן רצון להמשיך. ובכלל לעובדה שאנחנו מאוהבים, להבדיל מכל שאר מערכות יחסים בעולם, במסגרת BDSM אין להעיד על כי אנחנו בוטחים זה בזו (ולהפך) בעיניים עצומות או מכבדים לפחות.

טוב, אז אם פגם שכלי, מי קובע את אחוזי הנכות?

אני קורא ומשתתף בפורומים BDSMיים מאז 2002 אני חושב (או שלוש. מי שיזכיר לי מתי התחיל הפורום הלבן של אונן רלון לא יקבל חיר אבל אני אודה לו על ההנחתה). וההרגשה העיקרית שלי מכל החוויה הוירטואלית והללא ספק שופעת יתרונות הזאת, היא שBDSM איננו נטייה מינית אלא פגם שכלי. להבדיל מזוג ונילי שבונה מערכת יחסים שתהיה מושתתת על כל אותם רצונות משותפים, התחייבויות הדדיות, ומטרות שכולנו מכירים, הזוג ה BDSMי למעשה מורכב משני אויבים במקרה הרע ומשני דפוקים במקרה הטוב. היא מפוחדת ומבוהלת וחסרת אונים והוא חתיכת בן זונה שמתכוון לנצל את מצבה. ולכן למשל בזמן שהונילית לא תעלה על דעתה להסביר לשותפה לחיים שאין לזיין אותה לעיני ילדיה, במערכת יחסים BDSMית זה גבול שיש לקבוע מראש, בפירוש ואף לרשום מאה פעמים על הדף פן יישכח. כמו גם שלא יזרוק אותה מכלבו שלום כי אינה פרפר או תחת משאית דוהרת, יביא לה כוס מים אחרי שהיא שוכבת קשורה במשך שעתיים באותו מקום או יסיר את מחסום עיניה, פיה ומה לא כדי לבדוק לשלומה. אהה וכן, איך שכחתי את מילת הבטחון. אחרי הכל "ביצה סרוחה" משכנע הרבה יותר מ"אני לא יכולה עוד, מאסטר/אהוב/אדון". אחרת אוי מה יקרה, אלוהים שישמור!

וניליים לא נוסעים לחורשות חשוכות בחברתם של זרים, אינם קושרים את עצמם לעצים ומתפללים לטוב אלא פועלים מתוך שיקול דעת והכרה בכל הסיכונים הטמונים במעשה בלתי אחראי זה. אבל BDSMיים מוגבלים ולכן אצלם עובד אחרת המנגנון.

לו הייתי רושם את כל החוקים שלמדתי מאז, אני חושב שהיה נגמר לי לא רק המסך אלא גם הדיו של המחשב והייתי נאלץ להסתובב עם גליל נייר כזה כבד וכזה גדול וכזה ארוך שיכלול בו את כל התעשה והאל תעשה להם אני מחויב לציית כחוק. הרי למה שאני או היא נסמוך על העובדה ששנינו בונים מערכת יחסים, בית, משפחה וחיים משותפים ולכן מראש כל מה שנעשה זה לזו ולהפך קודם כל ולפני הכל יעשה במטרה לענג את הצד השני ולגרום לו אושר וכמובן רצון להמשיך. ובכלל לעובדה שאנחנו מאוהבים, להבדיל מכל שאר מערכות יחסים בעולם, במסגרת BDSM אין להעיד על כי אנחנו בוטחים זה בזו (ולהפך) בעיניים עצומות או מכבדים לפחות.

טוב, אז אם פגם שכלי, מי קובע את אחוזי הנכות?

לכל חוויה בדסמית יש פעם ראשונה, כך שגבולות אולי נועדו להפרץ אבל לפעמים גבולות עלולים להיווצר דווקא במהלך הקשר. אי אפשר להגדיר מראש מערכת יחסים ארוכת טווח - החיים תוססים ודברים ורצונות וכל השאר משתנים מידי פעם.
בהנחה שמדובר על אנשים הוגנים אפשר לשוחח על כך.
לפעמים יש פשרות ולפעמים מערכת היחסים באה על סיומה.
בדיוק כמו בווניליות שאחד רוצה לגור בכפר והשני דווקא מתעקש על העיר הגדולה
אחד רוצה ככה והשני רוצה אחרת
לפעמים מתפשרים ולפעמים אומרים יפה שלום.
מי ששובר גבול ללא הסכמה, ובכן אפשר לצרוח עליו, לריב איתו, לקלל את האמאמא שלו ולסיים את הסערה בסקס סוער אף יותר או שאפשר לקחת את הדברים וללכת.
ובסך הכל בדרך כלל אין סכנת חיים או משהו. יש טראומות (מי כמוני יודעת), יש צלקות (גם מי כמוני יודעת) אבל בסך הכל לא מתים כל כך מהר.
וכמובן תמיד יש מילת בטחון. וגם זאת בהנחה שנמצאים מול אדם שמכבד אותה.
ואני תמיד אעדיף מולי אדם שיודע את כל המילים בשפה העברית ולא רק מילת בטחון.

(איזה סימפוזיון על אחד הדברים הכי פשוטים וברורים בבדסמ)
אה כן, אהבתי את הפרק מהנסיך הקטן - מעורר תמיהה משהו על השולטים - הלא כך?

ואולי,
זה נושא השווה דיון בפני עצמו :
הגבולות שלנו כבני אדם אינדווידואלים.לא רק כשולטים,נשלטים.
השאלה היא האם וכיצד יוצרים הפרדה ? והאם בכלל יש צורך ליצור הפרדה?

אליפל מותק!

לאחר, שקראתי תגובתך זו {פעם ועוד פעמיים}. לא, הפסקתי ללצחוק, החתול שלנו התעורר משנתו בשל צחוקי המתגלגל. {מזל שהדומית לא בבית}.

אחוזי נכות פגם שכלי?

תגיד מותק, אתה חושב שאתה נמצא בועדה רפואית כלשהי?

הלו, אתה כאן בכלוב של כלובי.

"הפגם", העיקרי שלך {אם יורשה לי מנק' מבטי} הוא עצם היותך "המעאנטש".
לא כל אחד\ת מבין משמעות המילה, וודאי לא להיות כזה.

אם ,לך, יש לתת "אחוזי נכות". אזי 100% של יושרה , כנות , אומץ לב ועוד ועוד. {קצרה היריעה}..

פה, בכלוב מזמן שכחו מה זה להיות ה"מעאנטש".

להבה חשופה.!@!