חשיבות השמירה על דיסקרטיות

L איה • 15 בדצמ׳ 2010

פייה, אכן רובן של העבודות היצוגיות מחייבות ערימות של שיט פוליטי ועל כן אני יוצרת ועצמאית רוב ימי ולא בחרתי להימצא בעבודות המחייבות אותי ל'אני מזוייף'.
ובאשר לבנותיי הן עדיין קטנטנות , וגם כאשר יבגרו אין לי סיבה לשתף אותן.
אני מוצאת שרוב העולם לא מנסה להתעלל ולצער ילדים ועוד לא נמצא מי שיעלה על דעתו להציק לי או להן בעיניין. ונניח שמישהו יקלל אותי, או יספר להן שאמא שלהן היא סאדו-מזוכיסטית במה זה שונה מכל סכסוך שכנים ברברי עם שכנה שמקללים אותה ומשמיצים אותה? ילד שאימו א-מינית ועובדת בטיפול בקשישים, ששכן ברברי יקרא לה פסיכית סאדו מזוכיסטית או זונה במסגרת סכסוך שכנים, יפגע פחות מאותן הצעקות?
נורית E- למה אני זקוקה ללגיטמציה? כי הידיעה שאני נאהבת על ידי היקרים לי בזכות מי שאני, ומה שאני בוחרת לעשות חביבה עלי על פני אהבתם זו "המחוייבים" לה בקשרי דם או חברות ארוכת שנים. לגיטימציה היא יכולת הכלה ,בבסיס הרגש של המין האנושי נמצאת הכמיהה לאהבה, הכלה, הבנה , ראי ערך התפתחות השפה ודרכי התקשורת בין בני אדם כל המין האנושי זקוק ללגיטמציה ואהבה ועל כן גם את סלקטיבית בבחירת חבריייך, האם את נוטה לבחור חברים שאינם מפרגנים ושפטים אותך על כל מעשייך? ואגב הזדקקות ללגיטימציה, מדוע את כאן?
מר xy- "רגלייך שהזימה פורצת מבניהן"??? - לך להכין פשטידה ליום ההורים הממשמש ובא, בחר חולצה מתאימה לגרביים , אשתך מצדה תספר כמה שאתה 'עוזר לה בבית.' תחייכו יפה. בבית תריבו על מה יעשה בכסף מקופת הגמל שתפתח בעזרת ה' בעוד שמונה חודשים. אחרי צפייה בסרט הפורנו החביב עליך, תלך לישון רפוי וכמעט מרוצה. מי נשלטוש של אימל'ה? מי?
ומסתבר שגם כאן אני נשפטת בחומרה גדולה בעשרות מונים מאשר בסביבה הוונילית.
שנזכה לתענוגות
ליבנת

נוריתE • 15 בדצמ׳ 2010

ליבנת
אני לא קושרת את הזהות המינית שלי לקשרים משפחתיים וחברתיים
אני,לא צריכה שהם ידעו מה אני עושה בין ארבע קירות פרטיים בכדי שהם יכירו ויעריכו
אותי כ-מכלול וכאדם,הבת שלי אוהבת אותי כי אני אמא שלה ואני גם אוזן קשבת ויד מלטפת
ועוד המון דברים אחרים שאני נותנת לה כאמא אוהבת וממש לא משנה לה מה אני עושה במיטה
אמא שלי מכירה את הבת שלה ואין לי צורך לידע אותה על הנטיה המינית שלי בשביל מה שזה לא יהיה
ובטח שאין לי צורך לשתף דודות דודים ובני דודים בכדי להיות מוערכת כ"מכלול"
ובעבודה עמיתים מעריכים ומחבבים אותי ,בגלל היותי אני ואין לי צורך בחיזוקי יתר על רקע היותי שפחה.
בדיוק כמו בני משפחתי שמכירים את נורית וממש אין להם צורך לדעת מה היא עושה במיטה .

אני לא מבינה את הדחף הזה לשתף אנשים בחיי המין שלי ,חריגים חברתית ככל שיהיו,
הם חיי המין ,שלי .ואני אשתף ואגלה רק למי שאני ארגיש צורך.
כמו שלאחי ואישתו אין שום דחף או צורך לספר במשפחה ובעבודה על מה שהם עושים בחדר המיטות בכדי שיאהבו ויערכו אותם כ-מכלול ולא מתוך "מחוייבות "דם או קשרי חברות/עבודה
את חושבת שאם אמא שלי היתה משתפת אותי במה שהיא עשתה עם אבא שלי,במיטה אז האהבה והערכה שלי אליה היו גוברות מעבר לקשר דם "הכרחי מחייב" כהגדרתך?או שאני אוהבת אותה פחות?או מתוך צורך דם מחייב,בלבד,בגלל שהי א לא הכניסה אותי למיטה ביחד עם אבא שלי?ולא שיתפה או משתפת אותי בזה? מה ניסגר???

ואל תאמרי לי,בבקשה,שדווקא בגלל היותי שפחה מאזוכיסטית, אני מחוייבת לשתף את כולם בזה בניגוד לאמי אחי או דודותי הוינילות ,ממש לא.

אמא שלך?או דודות או אחים או חברות ..גם חשים כורח וצורך להכניס אותם לחדר המיטות בשביל שבאמת תאהבי ותעריכים אותם מעבר למחוייבות דם וחברות?
אם את חיה במשפחה וחברה כזאת אז אני מבינה את הצורך שלך לשתף הכל גם
אבל אם לא ואני כמעט בטוחה שלא,אז למה את חשה צורך? לא ברור לי.

אני אף פעם לא הרגשתי מזוייפת או מעמידה פנים או לא שלמה עם עצמי או אחרים בגלל הנטיה הזאת שלי.ולא ברחתי מעבודות שמונה עד ארבע,הכרחיות לפרנסה שלי ושל הבת שלי,בגלל זה
וגם לא מארועים משפחתיים בגלל זה.ובטח שאני לא מסתובבת ברחוב עם הרגשה של "סוטה מהלכת" רמאית כי לא שמה לעצמי שלט על הגב "שפחה בשטח".כדי שכולם ידעו מה אני עושה במיטה.

אני לא זקוקה ללגטימציה מיוחדת וגם לא לאפליה מתקנת,תעל רקע היותי מי שאני בחיי המין שלי או בכל דבר אחר ולא לרשות מאף אחד, או אישור,לחיות את חיי כמו שאני בוחרת בהם.

אין לי צורך לצאת לרחובות להפגין ולנפנף בנטיה המינית ה"מיוחדת שלי"בכדי לדרוש הכרה רישמית או אישור או,"לגטימציה או זכויות פרט וחברתיות,כי יש לי אותן ובטח לא בשביל לדרוש זכוית ייתר והקלות מיוחדות על רקע היותי שפחה.תכף גם תירצו קצבת סאדו מיוחדת מביטוח לאומי או חוק המאזוכיסט/סאדיסט בכנסת,כזה שיכריח אנשים לאהוב ולקבל ולחבק אתכם אף על פי ולמרות ובגלל ובזכות, הנטיה המינית ה"חריגה והמיוחדת"שלכם.

לרובנו המבוגרים והבוגרים והמנוסים ,אין צורך בזה. רק כי כמה תורכים צעירים רוצים לעלות על בריקדות ולצעוק אני "סוטה" תנו לי תנו לי כי מגיע לי,אני מופלה ולא מוכר קשה לי
ואם לא תתנו לי אני אנשוך אתכם בתחת ואבעט בכם גם,
זה לא אומר שכולם צריכים להצטרף ולתמוך בהם ולעשות כמותם . ואז ,הם באים בטענות ומענות ובקריאות בוגדים במטרה למי שלא מסכימים איתם.

אותי לא מפלים ולא מפטרים מהעבודה כי אני שפחה למה כי אני לא רואה צורך ללכת למנהלת ועמיתים ולספר להם ולבחון אותם ואז לרוץ לבית דין לעבודה ולצעוק חמס אם יפטרו אותי ואז לנסות להוכיח שדווקא בגלל זה.
אותי לא מנדים במשפחה וגם אם אספר,לא ינדו ,אבל כתבתי כבר למעלה בנוגע לזה
ואני אם אי פעם ארצה להתחתן,לא אספר ברבנות על הנטיות המיניות שלי בכדי שבטוח יסלקו אותי משם ואז אוכל לצעוק חמס,גם על זה
לחתן המיועד,כן אספר,זה מקרה של צורך מחייב.

נוריתE • 15 בדצמ׳ 2010

ולמה.לבנת,אני כאן?
כי פה ישנם אנשים כמוני.אין לי כאן זכויות יתר וגם לא "לגיטמיציה מיוחדת" בגלל שאני שפחה.
אני כאן,כמו כולם.שווה בין שווים. שאני אלך לחדרי חרדים בהייד פרק אתפרץ להם שמה ואדרוש לגטמיצה אהבה חום וחיבוקים על רקע היותי שפחה?
צלם חובב או מקצועי יהיה בפורום שעוסק בצילום.
חובב קנסטה ילך לפורום חובבי קנסטה,זה בדיוק,אותו דבר.
את פה?בשביל לגטימיציה ואישור? למה את,פה? אם בגלל הלגיטמיציה גרידא,חבל,חבל מאוד.

את מעוותת בדברייך את כל הקונספט של להיות אנושי ונאהב ומוכר וכל מה שכתבת לי למעלה ,רק כי את מקובעת בדעה שאם לא ידעו ויכירו ויאשרו את הנטיה המינית המיוחדת מה שלך ,אז הכל לא אמיתי ומזוייף
את,טועה ומטעה. את לא תבקשי להיכנס לחדר המיטות של משפחה וחברים כי את יודעת שהם לא יראו צורך ולא ירצו להכניס אותך ואפילו אם תגידי להם שבלי זה לא תוכלי באמת לאהוב ולהעריך אותם,והכל זיוף בלי לדעת מה התנוחה האהובה שלהם במיטה, אבל את דורשת מהם בכוח,להיכנס לזה שלך.
ברגע שתיהיי באמת שלמה עם עצמך בנוגע למה שאת עושה במיטה ,זה יעבור לך.

אמרתי כבר קודם,רק מי שלא שלם עם עצמו צריך לגטמציות ואישורים מיוחדים למה שהוא עושה,בכל תחום ולא רק,במיטה.

Brave Dwarf • 15 בדצמ׳ 2010

לא חושב ששפטו אותך, ליבנת. בכל מקרה לא יותר ממה שיולי שפטה את אלו שמעדיפים לשמור את התנוחות ואת הויברטורים קשורים לסדינים. התעניינו. זה באמת מעניין. למשל השיחה הזאת עוררה בי שאלות דומות לאלו ששאלה אותך פיה. עד כה היה לי נהיר שגם אני, בדומה לחבריי, לא הייתי מושיב את ילדיי בני השלוש מולי ומסביר להם מהו סאדו מאזוכיזם ולמה התכוון השכן כאשר צעק לקראתם שאני מצליף באמם בלילות ושהיא כמו כלבה מלקקת את כפות רגליי. בעקבות השיחה הזאת, מן הסתם, עלתה לי השאלה אז באיזה גיל כן, והאם בכלל. האם טרם השכן צועק, וזאת כדי להקדים תרופה למכה, או שבמקרה של חוסר ברירה בלבד וכד'...

אין זו שיפוטיות. חבל שאת רואה את הדברים באופן כה שלילי. אגב, לגבי הלגיטימציה, אהבתם של הוריי אלי או של אנשים הסובבים אותי, אינה תלויה בהאם הם מקבלים את התנוחות בהן אני מזיין או לאו. בגדול, אם נצא מנקודת הנחה שהם ונילים, גם אני לא מתלהב מהתנוחות שלהם, ועדיין אין זה אומר שאיני אוהב אותם.

לפני הרבה מאוד שנים, אני מניח שבע או שמונה, בפורום אחר, בעל הפורום (ר.א.) העלה את עניין ה- אקזיביציוניזם. כי איכשהו יחד עם התהוות הקהילה גדלה גם תופעת ה"סשנים" הפומביים, סיפורי ה"הוא הכניס לי, הצליף לי, הראה לי, צעק לי, כלבה, שפחה זונה.... וכוווווווווווווולם ראו O!" השאלה שהוא העלה אז הייתה: מה בין אקזיביציוניזם לבין BDsM ומדוע ונילים מזדיינים במיטה, אך ה- BDsMים חייבים לעשות את זה במרכז כיכר הומה אנשים? האם באמת אקזיביציוניזם הוא חלק בלתי נפרד מה- BDsM או שאלו שתי סטיות שונות שמשום מה (ולי יש ניחוש מה משום) נתחברו להן וחיות בצוותא. אישית, כבר אז חשבתי שברגע ש- BDsM יפסיק להיות כזה טררם, גם הצורך באקזיביציוניזם BDsMי יצטמצם למסגרת בה כיום נמצאים מועדוני חשפניות לבעלי נטיות מיניות וניליות וכד'. דעתי מאז לא השתנתה.

בלוסום​(לא בעסק) • 16 בדצמ׳ 2010

אשמח לדעתך וניחושך ל"מה משום"..

המלט • 16 בדצמ׳ 2010

אף אחד הרי לא מצפה מאנשים לזהות את עצמם על פי נטיותיהם המיניות הכלליות, ("היי, אני נאור
ואני אוהב לזיין מאחור") ובכל זאת, כאשר מדובר בנטיות בדסמיות יש מעין ציפייה שכזו, כמו זו
העולה מן השאלות (הנאיביות במקצת) הנ"ל. עצם העובדה ששאלות כאלה נשאלות לגבי בדס"מ, ולא, נגיד, לגבי ההיסטוריה הרפואית, או העדפות מיניות בכלל, מקורה באשליה שבדסמ הינו יותר חברתי מאשר פרטי. האשליה קשורה לעיסוק (האובססיבי) ברשתות חברתיות, ובמיוחד בפייסבוק, שיצר למעשה מערכת קואורדינטות חדשה למרחב הפרטי-אישי. במקום "האישי הוא הפוליטי", שטבעו פמיניסטיות אמיצות במאבקים צודקים, יש לנו עכשיו "האישי הוא החברתי", כסיסמת-על של מארק צוקרברג. התוצאה העיקרית והמהותית ביותר של הפעילות הזו היא הגדרה מחדש של מהו פרטי באמת. לעניות דעתי המרודה, יקח בערך חמש עד עשר שנים להבין עד כמה רחוק מגיע ומשפיע עניין החשיפה. אני בדרך כלל לא פרנואיד ולא נפתה אחר תיאוריות-קשר, אך קל לי לדמיין סיטואציה שבה עצם החברות של פלונית בקבוצה מסויימת, עלולה למנוע ממנה להתקבל למקומות מסויימים בעתיד. נשמע מופרך? I don't think so.

רוצה דוגמה קונקרטית? מאז הטיול בחו"ל, אבא'לה חבר של בנצ'יק (כיתה ד' ) בפייסבוק. יום אחד אבא'לה מצטרף לספייס, או לאיזשהו פרופיל בשוט ומגפיים. שבוע אחרי זה בנצ'יק כותב לו בקיר: וואו! איזה שוטים מגניבים!!! כל החברים של בנצ'יק רואים את התגובה שלו. כל הכיתה של בנצ'יק יודעת שאבא'לה מתעסק בשוטים מגניבים (!!!). מה כבר קרה? מה כבר נהרס? הפרטיות. הפרטיות נהרסה. אם אבא'לה, בנצ'יק, אמא'לה וטינייג'רית חיים בכפר קטן, קשה לאבא'לה להראות את הפרצוף שלו ברחוב; חייה של אמא'לה הופכים בלתי נסבלים, והטינייג'רית הופכת להיות אנורקסית מרוב stress. למה? כי בדסמ איננו חברתי. הוא אישי ופרטי. הבחירה של לשמור אותו כזה, יולי, אינה טעונה כל נימוק.

Brave Dwarf • 16 בדצמ׳ 2010

(-:

טוב, אז יש את הטררם! וזה נורא כיף להיות חלק מטררם, לא? ועוד להכריז על כך!
אהה... היחודיות! אתה מנשק כשאתה אוהב? ואני לא! ננה בננה אני מרביץ! הזדעזעת? יופי! עכשיו שב טוב ואני אספר לך שאני גם מצליף, מחדיר, קורע, דורך ומקלל.
אח... האגו. לא סתם היא קוראת לי מאסטר, אלא גם כשכולם שומעים וזה עושה אותי מה זה חשוב (בעיני כולם כמובן, אני הרי ממילא מחר בבוקר אתעורר אני, אבל מה לא עושים בשביל רגע של תהילה. מה עוד שאם אעשה את זה מספיק פעמים אני אולי אפילו אצליח לשכנע לא רק את עצמי אלא אפילו את הבבואה שבראי).

כרטיס כניסה לקהילה מיוחדת שעושה טררם, הוכחה שאני אמיתי וכולם רואים (הדומים האחרים עשויים משאריות של פלסטיק במפעל לגו), ובכלל מי מאתנו לא חבש קסדה כשהיה קטן ולא הפחיד את סבתא פחד מוות (היא אמנם עשתה את עצמה מתה, אבל למי אכפת) ולא חלם להיות סופרמן או ספיידרמן או איזה מאסטרמן אחר? עכשיו יש לי שוט ביד אותו כווווווווולם רואים.

לגבי נשלטות זה פחות או יותר אותו הדבר + שנים של איפוק אצל חלק מהן ופתאום הפתח שנפתח דרכו כל המאגר או החסך מתפרץ כמו נחשול, לפעמים בקיצוניות טעונה שברור שלא מחזיקה מים לאורך זמן (מערכת היחסים).

למען הסר ספק, אני לא לועג ולא מתנשא. אני ממתין בשקט בצד לרגע בו הגל הזה יעבור ואם לא יעבור או לא יעבור בזמן שלי, גם לא נורא. אני כן מאמין שיגיע הזמן כאשר BDsM ישוב להיות פעילות שמקומה בין הסדינים, ולא כלי מאפיין אישיות או פילטר דרכו נסנן אל אלו שבעדנו לעומת אלו שלא, כפי שהוא היה גם טרם נוסדה הקהילה שהמציאה את הדגל ואת האותיות.

וכל מה שהמלט אמר שהפעם החליט להיות לא רק חכם אלא גם... סתאאאאאאאאאאאם (-:

Brave Dwarf • 16 בדצמ׳ 2010

דבר מה נוסף, חתולונת כי לפני כן לא יצא לי להתעמק בתגובותיה שלי נורית (הלילות שלי לפעמים נראים קרעים קרעים בדומה לימיו של פרדי-קרוגר-מן)




לפעמים המשפט הזה, במחוזות אלו, עשוי להשמע כמנטרה נטולת משמעות ולכן לרוב, הייתי ממהר לסווג אותו כ"מתנשא", אך לא במקרה של נורית. כי נורית לוקחת חלק בקהילת BDsM מאז הרבה לפני שהייתה קהילה.

וזאת הסיבה שאין אדם עליו אסמוך יותר ממנה כאשר טוענת שמדובר בבגרות. זה קצת דומה לנער שרץ לספר לחבריו אחרי זיון מלהיב ולגבר (למשל אני חה!) שהיה קם מהשולחן בו השיחה נסובה סביב מי הכניס לאהובתו אמש מה ולאן, ולא חוזר. אני, אישית, שומר על הפרטיות שלי בכבוד.

כאדם, כגבר, כאוהב וכאהוב, אני מאמין בכל מה שכתבתי כאן יתר על המידה, בכל לבי.

אצרף את תגובתו של המלט כי בעיניי היא חשובה יותר:

Re: חשיבות השמירה על דיסקרטיות

Lakshmi​(נשלטת) • 16 בדצמ׳ 2010

זה לא עניין של חשיבות
כל אחד קנאי לפרטיות שלו במידה אחרת,

אני לא רואה סיבה שאנשים ידעו על החיבות שלי בחדר המיטות
מה גם, יש עדיין מס' לא מבוטל של אנשים פרמיטיבים או שסתם פשוט לא ממש מבינים..נכון, אני לא עושה דין וחשבון
אבל אין שום סיבה מוצדקת שאדם יישפט עפ"י הנטיות המיניות שלו, בעיני..במיוחד כשאפשר למנוע את זה.

L איה • 16 בדצמ׳ 2010

נורית, כאשר את מתארת את הסיבות להימצאותך כאן , זוהי ההגדרה המדוייקת לבקשת לגיטימציה.
בלי שום "לגיטימציה מיוחדת" אלא קבלה.
אינני מסתובבת עם שלט המפרט את נטיותיי, ולא מענין אותי מה אחרים עושים במיטתם.
אני מבקשת לא להישפט לחומרה ע"י יקירי- אם לה הצלחת לעמוד על ההבדל בין זה לבין אישור חברתי זה רק מישום שאת פוחדת לבקש לגיטימציה בסיסית אפילו כאן.
אם יכולתי לבקש הכרה(לבקש הכרה -ז"א לא להישפט על נטיותיי) מאוהביי, ומאוהביי בלבד, הופכת אותי ל'לא שלמה' הרי שאנו מגדירות שלימות באופן כה שונה...
שלמות היא היכולת להיות מי שאני ולעמוד על זכויותיי לקבל יחס הוגן ולצמצם נוכחות של מי שאיננו מסוגל להכיל אותי. במקרה שלחברים שסט היכולות הריגשיות שלהם לא עומד בכך -הרי שדרכנו ייפרדו. במקרה של משפחה אני עומדת על כמיהתי להיות נאהבת ומאחלת לך להיות במקום שבו את מכירה בכך שמותר לבקש אהבה והכרה ממשפחתך(בכל תחום שהוא ולא רק בעיניננו אנו...)
ולהבין שבקשת לגיטימציה הינה הזכות להכיר בצרכים שלך ולדרוש ולהשביע אותם.
כך הופכים לאדם שלם. בעניי.
כל גישת ה- "אני לא זקוקה לקבלה/אהבה/לגיטימציה מאף אחד" היא קולה של הבדידות , זו שהרגילה עצמה לא לדרוש כדי לא לחוש את ההזדקקות והחסך.
יש לתופעה הכל כך נפוצה הזו הסבר מפורט וחשוב, אם תרצי תוכלי ללמוד על כך מן הספר 'התינוק יודע' מאת ד"ר אלטה סולטר. -מומלץ בחום.
ליבנת