האור הגנוז - ''סוף זונה במחשבה תחילה''

Re: חלילה וחס

Brave Dwarf • 26 במרץ 2011

לא מסכים אתך. למרות שבימים אלו לא להסכים אתך, אשה מבריקה וישירה לדוגמא, מרגיש לי כמו מכה בברכיים. לפני ימים ספורים הייתה כאן מישהי שירדה לחיי ולו היית שואלת אותה מדוע, הייתה משיבה לך:

"הסרי דאגה מליבך. איש איננו רוצה לירות או להכחיד איש, 'שתגעת?

אחרי הכל, כל קהילה זקוקה לליצן חצר"


בואו נרגע לרגע. ולא כי מישהו לא צודק. כולם צוקדים, מי כמוני יודע שכולם צודקים. אבל בכל זאת, בואו נרגע קצת. אנחנו לא באמת מכירים אלו את אלו כאן. לכל משפט קיימת נימת קול, לכל הרגשה עבר (לא בהכרח זה שראובן נוטה להנכיח) אבל בהחלט גם הוא קיים. כולנו רגישים ל"שלנו".


הרשי לי ליפול לקלישאה, ולומר שהעניין הוא הכבוד, והקודם כל העצמי.


אני מתנצל אם הרגזתי אותך בכך שלא הסכמתי אתך הפעם. ולא רק כי אני לא רוצה להפנות אלי את מבריקותך (ואכן אני לא רוצה, די לי בהברקות להן זכיתי מכבר) אלא כי אני באמת ובתמים מכבד אותך ולכן צר לי, כואב פיזית כמעט לא להסכים אתך.
סלחי לי.

Brave Dwarf • 26 במרץ 2011

ו- אוף.
Perplexed
יצא כך משל אני מדבר אליך. התכוונתי למכלול של התגובות בשרשור. אנא, לא את שלך דליתי ובחרתי להתנפל או איך שהתגובה שלי עשויה להתפרש.


כלובי? מה עם כפתור: "מתנצל"? נדמה לי שאני אהיה הלוחץ הראשי.
או לחילופין זה עליו יהיה רשום "נורא עייף"?
או שאולי כפתור עליו יהיה רשום: "בבקשה, תפסיקו עם זה".

אוישט נו, מדוע להטרידני בזוטות בשבת בבוקר?

Perplexed • 26 במרץ 2011

גמד יקר.

ראשית, מתפלאה שאתה חש צורך להתנצל על כך שאתה חולק עלי. זה צריך להכעיס אותי באיזה-שהו אופן? לו כולם היו מסכימים עם מה שאני אומרת, לא היתי מוצאת טעם לרשום כאן. אדרבא, כשאני מעלה את מחשבותי לאתר, אני לוקחת בחשבון שרבים לא יקבלו את דעתי, ואני אף מסתכנת וברצון בכך, שאם אתבטא באופן פרובוקטיבי, אחטוף, ואחטוף גם מתחת לחגורה. ומה בכך, אני עשויה מסוכר?

ועל אותו משקל, הראובן הוא ילד גדול. אם נצא מנקודת הנחה, שהוא כותב את דבריו מתוך "בחירה" מלאה ולא בשל מעגלי שחזורים דטרמיניסטים אשר לפי משנתו ותורתו מדיחים אותו שוב ושוב להיות קורבן חסר אונים (אנחנו הרי לא פטרונים ובוחני כליות ולב כמותו) או שעיר לעזאזל עיקש, הרי שהוא מודע לחלוטין לטיב התגובות אשר הוא מעורר. מן הסתם הוא לוקח אחריות על חוסנו הנפשי. אין לי שום דבר נגד הראובן, הוא לא עשה לי כל רע, וגם לא מרתיח אותי ולא מכעיס אותי שהוא מזנה תחומים שלמים לרבות מדעי ההתנהגות, משפטים, ביולוגיה ואנא עארף, זבש"ו. אלא שכתבים יומרניים של אינדוודואלים מגלומנים חסרי רגישות לאחרים, משלחים את הסאדיזם שלי כציפור דרור לחלל הקיברנטי. או בלשונו, כתיבתו היא "הנע רגשי" נפלא לפרוק כל עול מעצמי כולל עולו של הכבוד עצמי, אשר ממילא וויתרתי עליו משבחרתי להיות נשלטת (או שמא אמא ואבא שלי וויתרו עליו כשבחרו למעני את נתיב הנשלטות עם הטרואמות שהם עוללו לי?).

האם הוא יכול להלין על כך? דומני כי התשובה שלילית. הוא רשאי וצריך להביע את עצמו. אבל הוא רשאי גם לספוג את תוצאות כתיבתו, מה גם שהוא מודע היטב למה הן תהיינה. ועל זה כבר חזר הראובן במילים כאלו או אחרות: "הבדיחה הקוסמית היא על חשבוננו...". שעל זה אני אומרת: מי שרוצה לעשות צחוק מעצמו, שלא יתפלא אם מתפקעים מצחוק.

ובשושו, ביני לבינך, גמד, הראובן יושב כעת מבסוט ומגרגר באושר; ההשתלחויות מכפילות לו את הרייטינג. והרייטינג ממלא את לו את הערך והריקנות, כמו גם, ואולי בעיקר, את מלאי הנשלטות. ועל זה כבר אמר הרב' ראובן: "אין פרסום שלילי". ושעל זה אני אומרת: "זה נהנה וזה לא חסר". אפילו יצאתי פטורה מוסרית.

ואם הראובן נעלב, עמו הסליחה. באמת לא התכוונתי. אבל גמד יקר, אין חשש כזה להערכתי, הפסיכוזה הנרקסיסטית שהוא חווה בימים אלו, מגינה עליו מכל משמר. ואולי בעצם לא? מת'אומר, בוא נשאל אותו?

פייה{O} • 26 במרץ 2011

הערת אגב:
נוכחתי דווקא (ואני מנכיחה) שאם לוחצים שוב על לייק זה פשוט מוסר. אפילו תגובות שעשיתי להן לייק אתמול הוסרו כשלחצתי שוב. כך שאין כאן ממש אלמנט ברנדינג אחרי הכל.

ולעניינינו:
אסתפק בלינק רלוונטי (ותודה לניק הכפול שלי זאלופון):
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=343793#343793

Re: אוישט נו, מדוע להטרידני בזוטות בשבת בבוקר?

Brave Dwarf • 26 במרץ 2011

אגנוב מספר דקות מהזמן שהוקצב לי כדי להשיב לך ואולי מעט להצטדק או לפחות להסביר את נקודת ההשקפה שלי. קודם כל, אני לא מתווכח, ומאוד חשוב לי שיידעו/תדעי שאני מנסה להבין. ההתנצלות שלי נבעה מכך שאין לי שליטה על האופן בו נקראים דבריי ואם היה משהו שלא רציתי לעשות, זה להיות ההוא שצורח "שקט!" ובעצם גורם לעוד יותר בלגן.

קראתי את הטקסט שלך ממנו נהניתי כמו תמיד כי הוא שנון ושורף ויש בו רבדים עמוקים יותר מאלו שרואים במבט זריז ובלתי מזויין. כמו בכל הטקסטים שלך, בעצם... אני באמת (לא אשתמש במילה "אוהב" כי היא תפוסה) מסמפת אותך נורא. אבל הוא זר לי. והוא זר לי לא כי איני מסכים אלא כי אני מראש לא נותן לשיפוט הוירטואלי שלי את המשקל שאנשים כאן (זאת אינה ביקורת, אני בהחלט יכול להשלים עם העובדה שאני מטומטם או נטול יכולת) נותנים לשיפוט הוירטואלי שלהם.

מחייך פה. מישהו אמר לי לפני רגע "אל תתעסק בבחור הזה כל כך" ונדמה לי שעלה בדיוק על הנקודה. אני לא חושב שאי פעם יצא לי להגן או להכנס בראובן. איכשהו, הוא ואני, הצלחנו לחלוק את המרחב הכלובי מבלי להתנגש לעיתים קרובות מדי. ואחת הסיבות לכך היא שאני לא מתחבר לטקסטים שלו ולכן פרט מהערה, כגון זו שהערתי גם בשרשור זה, אי שם בעמודים הקודמים, לא מוצא לנכון "להתעסק" בו יתר על המידה. פי כמה וכמה להתנפל עליו באגרופים קפוצים במשך אינספור עמודים. הנוכחות שלו אינה מאיימת עלי (אמרתי את זה גם על אב"ב בזמנו וקיבלתי את מנת הטילים שלי כבר אז) ולכן אני יכול בקלות לדלות מדבריו גם חלקים שימושיים ולא רק את אלו שמעוררים התנגדות או כעס. כי בסופו של יום מה יש לנו כאן? שרשור פעיל אחד בפורום הבנים על הבנות וכולו ספוג בציניות ושנאה. והכל על רקע אישי למדי. מה עוד שכפי שהוכיחה את זה פיה, אפילו אין צורך בכך כי בסגנון הזה כבר הכל נאמר ממילא.



פיה, אני אלך לנסות את השיטה, מאותגר פייסבוקי שכמותי. תודה לך על העצה.
וחייכו.

(נראה אם אני יכול עדיין לערוך את ההודעה ואני יכול. זה עבד!)

טוב, פסדררר

Perplexed • 26 במרץ 2011

בגלל שאתה מבקש כל כך יפה, גמד, אאות ואבלום (או מן הטעם האמיתי שפשוט מיציתי ). וזאת כמובן עד הפעם הבאה. וכמו שהסביר כבר הראובן, זו לא שנאה. זו אהבה גדולה.

שבוע טוב והמשך ערב נעים.

Re: המרכיב הרגשי בתהליך קבלת החלטות

סבא זמן • 28 במרץ 2011

צר לי אך הדוגמאות הרשומות, לא תרמו לדיון ורק צרמו לאוזני.

אני שמח שאתה מסייג כאן (לראשונה?) כי אתה סבור כי קשה לבצע החלטה אל מול מה שאתה קורא לו המוח העתיק, אז אם יורשה לי שוב למקד את הדיון למה שמעניין אותי.

לטעמי יש בהכללה שני סוגי החלטות, הרציונליות והאימופולסיביות.

ההסברים שלך עלולים לתת לתגובה אימפולסיבית הסבר, גם אם לדעתי חלש, אך אם נקח את הדוגמא האחרונה שלך, אני מאמין כי בתגובתו של אדם מכובד לפרובקציה יש משקל יותר חשוב לאירועים כמו, מאיזו ישיבה הוא כרגע יצא, מתי הוא אכל לאחרונה, האם יש לו צרות כלכליות, אישיות והאם אשתו מצצה לו השבוע, ולאן הוא ממהר שגרם לו לחתוך אותך מלכתחילה מאשר מפת המוח שנצרבה בו בילדותו.

לתגובה רציונלית ככלל אני לא רואה כיצד משקל הילדות יכול להשפיע, בחזרה לנושא המקור, ההחלטה לשכב עם איש תמורת אתנן, אינה החלטה אימפולסיבית לרוב, ודורשת תכנון וביצוע, אז גם היצאנית לא ישבה וערכה לעצמה טבלת PROS AND CONS, או ביצעה תהליך מושכל, ההחלטה לא נלקחה בקלות.

כך ששוב, איך המרכיב הרגשי משפיע יהיה לטעמי בצורה מאוד רציונאלית, "אני אעשה את זה כי אני צריכה להאכיל את ילדי", "אני אעשה את זה כי נמאס לי לעמוד ברשות אחרים כלכלית", "אני אעשה את זה כי זו הרפתקאה", כול רציונל יהיה לו רבדים שרק מעט מהם מגיעים עד ילדותינו.

אמא, אבא- הכל באשמתכם! (מתוך: בונדג' משפחתי)

מUחדת • 28 במרץ 2011

.....
"עלינו להכיר שהצרכים שלנו עצומים ולעולם לא יסופקו במלואם על ידי אף אחד.

לא לתת ל"אין" להשתלט על ה"יש". לפעמים נרגיש לא טוב, שלא רואים אותנו. זה נכון, אפשר לכאוב קצת את מה שאין, אבל חשוב לעצור, להכיר ולהוקיר את מה שיש: את כל הטוב שסביבנו.

לא ללכת לטיפולים שמאשרים את מסכנותנו תוך האשמת ההורים. טיפולים אלה מוכרים אשליה שאכן יש אמא מושלמת (הפסיכולוגית) אשר לגמרי מבינה וקשובה (בסכום סמלי של מאות שקלים). הרגרסיה לא קידמה אף אחד, ועוד פחות רצוי לשלוח את הילדים שלנו לטיפולים כאלה.


להפסיק לנסות לקבל מההורים את מה שאין להם. על זה אומרת הפסיכולוגית זיוית אברמסון שמאז משה רבנו לא נרשמו הצלחות נוספות בהוצאת מים מהסלע.

לקבל בהבנה שההורים שלנו היו מה שהם יכלו להיות. ממקום של קבלה אפשר להשלים עם מה שהיה, ומשם לעזור להורים בסוף דרכם ולהיפרד מתוך קרבה..."

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4048271,00.html

Re: אמא, אבא- הכל באשמתכם! (מתוך: בונדג' משפחתי)

Mary Jane • 28 במרץ 2011

כתבה מעולה, תודה לך. מסכימה עם הנאמר, על האדם הבוגר מוטלת האחריות המלאה לעצב את חייו ולהיפרד מהוריו. נבירה אובססיבית בכאבי העבר מחלישה אותנו, ואין בה מוצא אמיתי.

ועוד על עניין שאוזכר בכתבה, האופן בו המיתוסים ואגדות המערב מעצבים את הכרתנו ותפישתנו העצמית:

התפוח המורעל/רנן יעל
http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=31-4443

Re: אמא, אבא- הכל באשמתכם! (מתוך: בונדג' משפחתי)

בכוח המוח​(שולטת) • 28 במרץ 2011

נכון לגמרי בעיני.
בכלל, קורבנות זה פאסה.