Winner(מתחלפת) |
לפני 13 שנים •
2 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
2 באפר׳ 2011
Winner(מתחלפת) • 2 באפר׳ 2011
Mary Jane כתב/ה: עליי להודות, לא העליתי על דעתי שיש הורים הישנים בקביעות עם ילדיהם שנים על גבי שנים. זה נשמע לי כמו הרגל מגונה מאוד, הנוטע בילד חוסר בטחון ודוחה את עצמאותו והרגשתו הנפרדת, האינדיוידואלית. זה, ועוד לא התחלנו לדבר על הצרכים הנפרדים של ההורה המותש, שכעת צריך להקדיש עצמו גם בלילה...מכל מקום, מסכימה עם חניבעל. ולסיום אציין- אין לי ילדים.
כל אדם רשאי לגדל ילדיו כראות עיניו, מן הסתם, אך יש לכך השלכות ; ) וגם- למה לא ציינת בן כמה הזאטוט? גם אני חשבתי בדיוק ככה!! לפני שנולדו לי הילדים... חשבתי שהחיים שלי כמעט ולא ישתנו חשבתי שנביא אותם הרבה לסבתות וביחוד לא חשבתי שיבכו כל הזמן (בחודשים הראשונים)בכל רגע שהם לא על הידיים. המצב הזה שהקטנים האלא שהבאתי ושאני רוצה את כל הטוב בשבילם בוכים ממצוקה כלשהיא (ולא מפינוק בגיל הזה) גרם לי כאמא לחפש את הטוב ביותר עבורם. תינוקות (וילדים)יודעים הכי טוב מה טוב בשבילם, אם הם נירגעו ממגע אז כמובן שזו הדרך הנכונה.חכי ותיראי |
|
חניבעל |
לפני 13 שנים •
2 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
2 באפר׳ 2011
חניבעל • 2 באפר׳ 2011
the winner takes it all כתב/ה: Mary Jane כתב/ה: עליי להודות, לא העליתי על דעתי שיש הורים הישנים בקביעות עם ילדיהם שנים על גבי שנים. זה נשמע לי כמו הרגל מגונה מאוד, הנוטע בילד חוסר בטחון ודוחה את עצמאותו והרגשתו הנפרדת, האינדיוידואלית. זה, ועוד לא התחלנו לדבר על הצרכים הנפרדים של ההורה המותש, שכעת צריך להקדיש עצמו גם בלילה...מכל מקום, מסכימה עם חניבעל. ולסיום אציין- אין לי ילדים.
כל אדם רשאי לגדל ילדיו כראות עיניו, מן הסתם, אך יש לכך השלכות ; ) וגם- למה לא ציינת בן כמה הזאטוט? גם אני חשבתי בדיוק ככה!! לפני שנולדו לי הילדים... חשבתי שהחיים שלי כמעט ולא ישתנו חשבתי שנביא אותם הרבה לסבתות וביחוד לא חשבתי שיבכו כל הזמן (בחודשים הראשונים)בכל רגע שהם לא על הידיים. המצב הזה שהקטנים האלא שהבאתי ושאני רוצה את כל הטוב בשבילם בוכים ממצוקה כלשהיא (ולא מפינוק בגיל הזה) גרם לי כאמא לחפש את הטוב ביותר עבורם. תינוקות (וילדים)יודעים הכי טוב מה טוב בשבילם, אם הם נירגעו ממגע אז כמובן שזו הדרך הנכונה.חכי ותיראי כמה דברים וחבל שאני זה שצריך להסביר לך אותם. חשבת על זה שכשהם קטנים צורת ההתקשרות היחידה שלהם היא בעצם בכי??? הם לא יודעים לדבר. הם לא יודעים להתלונן. הם בוודאי לא יודעים להגיד לך מה הם צריכים. אז הם בוכים. טעות מרה להחשיב כל בכי בקריאת מצוקה. טעות איומה. עם הזמן את לומדת להכיר את סוגי בכי. בכי מהבטן משדר רעב. בכי בהפסקות משדר שיעמום וכיו"ב... טעות שניה. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! אני חוזר. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! עוד לא ברור??? תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! תינוקות ובעיקר ילדים חושבים שממתקים זה אוכל. תינוקות וילדים לפעמים לא אוהבים להתרחץ. תינוקות וילדים חושבים שלרבוץ כל היום מול הטלוויזיה לא יעשה להם שום נזק. תינוקות וילדים לא חושבים שכביש זה מסוכן. חינוך זה ניסוי וטעיה. אבל זה בא גם מהמקום שלהם. הם לא מקבלים מה שהם רוצים? מה הם עושים?? בוכים. זה עובד? הם מקבלים בסוף? נהדר. השיטה עובדת. בוכים ועדיין לא מקבלים? ניסוי וטעיה. בוכים יותר חזק. מקבלים? נהדר. השיטה החדשה עובדת. לא עובדת? יחפשו דרך אחרת...ואז מגיע שלב ה"לא לא" ושלב ה"לא רוצה" ושלב ה"תלונות" והשלב של "אני לא אוהב אתכם יותר". איך אמרת? "חכי ותראי " |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
2 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
2 באפר׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 2 באפר׳ 2011
חניבעל - ששש, מה ת'צועק אני מסכימה אתך, וגם עם העוצמה והפסקנות, אבל שמע, הבחורה אומרת שיש לה מלא ילדים, אני בטוחה שהיא כבר הבינה לפחות חלק מכל זה.
אני בעד לקרוא את כל המחקרים ואת כל הגישות, ואז לעשות בדיוק את מה שאת רואה לנכון. יפה אמר חניבעל - ילדים לא יודעים מה טוב בשבילם. אבל מה, בלי שהם מבינים שום דבר, הם מצליחים בכל מיני סימנים לא מכוונים לשדר *מה הם צריכים*, שזה מאד שונה ממה שהם רוצים. כמעט כל מה שילד קטן רוצה לא טוב בשבילו אני לא מאמינה שאדם זר, מוכשר לזה ככל שיהיה, יכול להיכנס IN MEDIA STRES ולדעת את כל התשובות. אני כן מאמינה, ששווה להקשיב ולקחת לתשומת לב, לא כתורה - אלא כרעיון, כעצה, שלפעמים יכולים להיות מצויינים. אה ואגב, אולי זו רק אני, אבל מאיך שזה נראה כשמסתכלים סביב, היכולת של ילד להתפתח למבוגר עצמאי, בטוח בעצמו, רגוע וטוב לסובביו, תלויה הרבה יותר בשאלה אם בתחילת חייו הוא קיבל תחושה כוללת שאוהבים אותו, דואגים לו, ויחד עם זה סומכים עליו ומטפחים את הסקרנות שלו, מאשר בנקיטה בגישה חינוכית כזו או אחרת בכל אותם תחומים נתונים לויכוח. לא? |
|
Winner(מתחלפת) |
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
Winner(מתחלפת) • 3 באפר׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: חניבעל - ששש, מה ת'צועק אני מסכימה אתך, וגם עם העוצמה והפסקנות, אבל שמע, הבחורה אומרת שיש לה מלא ילדים, אני בטוחה שהיא כבר הבינה לפחות חלק מכל זה.
אני בעד לקרוא את כל המחקרים ואת כל הגישות, ואז לעשות בדיוק את מה שאת רואה לנכון. יפה אמר חניבעל - ילדים לא יודעים מה טוב בשבילם. אבל מה, בלי שהם מבינים שום דבר, הם מצליחים בכל מיני סימנים לא מכוונים לשדר *מה הם צריכים*, שזה מאד שונה ממה שהם רוצים. כמעט כל מה שילד קטן רוצה לא טוב בשבילו אני לא מאמינה שאדם זר, מוכשר לזה ככל שיהיה, יכול להיכנס IN MEDIA STRES ולדעת את כל התשובות. אני כן מאמינה, ששווה להקשיב ולקחת לתשומת לב, לא כתורה - אלא כרעיון, כעצה, שלפעמים יכולים להיות מצויינים. אה ואגב, אולי זו רק אני, אבל מאיך שזה נראה כשמסתכלים סביב, היכולת של ילד להתפתח למבוגר עצמאי, בטוח בעצמו, רגוע וטוב לסובביו, תלויה הרבה יותר בשאלה אם בתחילת חייו הוא קיבל תחושה כוללת שאוהבים אותו, דואגים לו, ויחד עם זה סומכים עליו ומטפחים את הסקרנות שלו, מאשר בנקיטה בגישה חינוכית כזו או אחרת בכל אותם תחומים נתונים לויכוח. לא? וואו מעולה! |
|
Winner(מתחלפת) |
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
Winner(מתחלפת) • 3 באפר׳ 2011
חניבעל כתב/ה: the winner takes it all כתב/ה: Mary Jane כתב/ה: עליי להודות, לא העליתי על דעתי שיש הורים הישנים בקביעות עם ילדיהם שנים על גבי שנים. זה נשמע לי כמו הרגל מגונה מאוד, הנוטע בילד חוסר בטחון ודוחה את עצמאותו והרגשתו הנפרדת, האינדיוידואלית. זה, ועוד לא התחלנו לדבר על הצרכים הנפרדים של ההורה המותש, שכעת צריך להקדיש עצמו גם בלילה...מכל מקום, מסכימה עם חניבעל. ולסיום אציין- אין לי ילדים.
כל אדם רשאי לגדל ילדיו כראות עיניו, מן הסתם, אך יש לכך השלכות ; ) וגם- למה לא ציינת בן כמה הזאטוט? גם אני חשבתי בדיוק ככה!! לפני שנולדו לי הילדים... חשבתי שהחיים שלי כמעט ולא ישתנו חשבתי שנביא אותם הרבה לסבתות וביחוד לא חשבתי שיבכו כל הזמן (בחודשים הראשונים)בכל רגע שהם לא על הידיים. המצב הזה שהקטנים האלא שהבאתי ושאני רוצה את כל הטוב בשבילם בוכים ממצוקה כלשהיא (ולא מפינוק בגיל הזה) גרם לי כאמא לחפש את הטוב ביותר עבורם. תינוקות (וילדים)יודעים הכי טוב מה טוב בשבילם, אם הם נירגעו ממגע אז כמובן שזו הדרך הנכונה.חכי ותיראי כמה דברים וחבל שאני זה שצריך להסביר לך אותם. חשבת על זה שכשהם קטנים צורת ההתקשרות היחידה שלהם היא בעצם בכי??? הם לא יודעים לדבר. הם לא יודעים להתלונן. הם בוודאי לא יודעים להגיד לך מה הם צריכים. אז הם בוכים. טעות מרה להחשיב כל בכי בקריאת מצוקה. טעות איומה. עם הזמן את לומדת להכיר את סוגי בכי. בכי מהבטן משדר רעב. בכי בהפסקות משדר שיעמום וכיו"ב... טעות שניה. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! אני חוזר. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! עוד לא ברור??? תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! תינוקות ובעיקר ילדים חושבים שממתקים זה אוכל. תינוקות וילדים לפעמים לא אוהבים להתרחץ. תינוקות וילדים חושבים שלרבוץ כל היום מול הטלוויזיה לא יעשה להם שום נזק. תינוקות וילדים לא חושבים שכביש זה מסוכן. חינוך זה ניסוי וטעיה. אבל זה בא גם מהמקום שלהם. הם לא מקבלים מה שהם רוצים? מה הם עושים?? בוכים. זה עובד? הם מקבלים בסוף? נהדר. השיטה עובדת. בוכים ועדיין לא מקבלים? ניסוי וטעיה. בוכים יותר חזק. מקבלים? נהדר. השיטה החדשה עובדת. לא עובדת? יחפשו דרך אחרת...ואז מגיע שלב ה"לא לא" ושלב ה"לא רוצה" ושלב ה"תלונות" והשלב של "אני לא אוהב אתכם יותר". איך אמרת? "חכי ותראי " אני חושבת שבגישה שלך יש זילזול עמוק ואפילו מסוכן בילדים ותינוקות. לדבריך "תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!!" קודם כל תינוק וילד הוא אדם , אמנם אדם קטן אבל בהחלט אדם,ולכן כמו שזה לא יהיה הוגן להגיד שאתה לא יודע מה טוב בשבילך ככה לא נכון להגיד את המשפט שאמרת. זה בגדול אם להכנס לעומק הנושא אז אני בהחלט מבדילה בין בכי של תינוק בחצי שנה עד שנה הראשונה, לבין בכי בילדות. בשנה הראשונה יש למלא את צרכיו הבסיסים של התינוק (הזנה , ניקיון מגע וזהו) שבגינם הוא בוכה, כדי שילמד שהוא גדל לעולם טוב, חיובי, שיש לו ולצרכיו מקום שהוא אהוב.טיפול טוב בגיל הזה הוא בסיס חזק להמשך.וכמו שאמרתי אכן התינוק יודע הכי טוב מתי הוא רעב זקוק למגע וכו ו"מודיע" לנו על כך. בילדות המוקדמת כל הורה יכול (וצריך) להפעיל שיקול דעת מאחר והוא מכיר הכי טוב את הילד שלו ויודע מתי מדובר בפינוק ומתי בצורך אמיתי ובסיסי שיש למלא. אין זה סותר שיש להציב גבולות וסדר יום קבוע שנוח לכולם. דוגמא קטנה להמחשה-כשנולדה הגדולה שלי הורו לי בבית חולים להניק כל שלוש שעות גג שעתים וחצי ובשום אופן לא לפני! מה לעשות שהגדולה שלי הייתה קטנה (כמוני ) וגם הקיבה שלה קטנה והיא הייתה רעבה כל שעה וחצי? באינסטנקט חזק (ברוך השם) זרקתי את השעון וכשהיא בכתה אחרי שבדקתי שזה לא צורך אחר אז האכלתי אותה. לנו לא קורה שאנחנו רעבים שעה וחצי אחרי האוכל? למה לזלזל כך בילדים? גם כשגדלה היא וגם אחיהה שהצטרפו תמיד אני מקשיבה להם כשהם רעבים (או לחלופין שבעים ואף פעם לא מכריחה לאכול) כמובן שאני מכוונת (הנה גבול) קודם לאכול אוכל בריא ואחכ לא מגבילה בממתקים (כבר לא נישאר להם מקום ).מה שיוצא שאני לא זוכרת מתי היו חולים טפו טפו 5 הם בריאים ואתלטים (תמיד מכוונת אותם גם לקחת חוג ספורט אחד לא חשוב איזה תחום). טוב לדעתי זו הייתה דוגמא טובה בתחום התזונה איך צריך להקשיב!! להם וגם לכוון. כמובן שיש עוד דוגמאות מתחומים אחרים. ולסיום צר לי אבל אני מרחמת על ילדים שהגישה של ההורה שלהם היא שהם לא יודעים מה טוב בשבילם. |
|
חניבעל |
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
חניבעל • 3 באפר׳ 2011
the winner takes it all כתב/ה: חניבעל כתב/ה: the winner takes it all כתב/ה: Mary Jane כתב/ה: עליי להודות, לא העליתי על דעתי שיש הורים הישנים בקביעות עם ילדיהם שנים על גבי שנים. זה נשמע לי כמו הרגל מגונה מאוד, הנוטע בילד חוסר בטחון ודוחה את עצמאותו והרגשתו הנפרדת, האינדיוידואלית. זה, ועוד לא התחלנו לדבר על הצרכים הנפרדים של ההורה המותש, שכעת צריך להקדיש עצמו גם בלילה...מכל מקום, מסכימה עם חניבעל. ולסיום אציין- אין לי ילדים.
כל אדם רשאי לגדל ילדיו כראות עיניו, מן הסתם, אך יש לכך השלכות ; ) וגם- למה לא ציינת בן כמה הזאטוט? גם אני חשבתי בדיוק ככה!! לפני שנולדו לי הילדים... חשבתי שהחיים שלי כמעט ולא ישתנו חשבתי שנביא אותם הרבה לסבתות וביחוד לא חשבתי שיבכו כל הזמן (בחודשים הראשונים)בכל רגע שהם לא על הידיים. המצב הזה שהקטנים האלא שהבאתי ושאני רוצה את כל הטוב בשבילם בוכים ממצוקה כלשהיא (ולא מפינוק בגיל הזה) גרם לי כאמא לחפש את הטוב ביותר עבורם. תינוקות (וילדים)יודעים הכי טוב מה טוב בשבילם, אם הם נירגעו ממגע אז כמובן שזו הדרך הנכונה.חכי ותיראי כמה דברים וחבל שאני זה שצריך להסביר לך אותם. חשבת על זה שכשהם קטנים צורת ההתקשרות היחידה שלהם היא בעצם בכי??? הם לא יודעים לדבר. הם לא יודעים להתלונן. הם בוודאי לא יודעים להגיד לך מה הם צריכים. אז הם בוכים. טעות מרה להחשיב כל בכי בקריאת מצוקה. טעות איומה. עם הזמן את לומדת להכיר את סוגי בכי. בכי מהבטן משדר רעב. בכי בהפסקות משדר שיעמום וכיו"ב... טעות שניה. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! אני חוזר. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! עוד לא ברור??? תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! תינוקות ובעיקר ילדים חושבים שממתקים זה אוכל. תינוקות וילדים לפעמים לא אוהבים להתרחץ. תינוקות וילדים חושבים שלרבוץ כל היום מול הטלוויזיה לא יעשה להם שום נזק. תינוקות וילדים לא חושבים שכביש זה מסוכן. חינוך זה ניסוי וטעיה. אבל זה בא גם מהמקום שלהם. הם לא מקבלים מה שהם רוצים? מה הם עושים?? בוכים. זה עובד? הם מקבלים בסוף? נהדר. השיטה עובדת. בוכים ועדיין לא מקבלים? ניסוי וטעיה. בוכים יותר חזק. מקבלים? נהדר. השיטה החדשה עובדת. לא עובדת? יחפשו דרך אחרת...ואז מגיע שלב ה"לא לא" ושלב ה"לא רוצה" ושלב ה"תלונות" והשלב של "אני לא אוהב אתכם יותר". איך אמרת? "חכי ותראי " אני חושבת שבגישה שלך יש זילזול עמוק ואפילו מסוכן בילדים ותינוקות. לדבריך "תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!!" קודם כל תינוק וילד הוא אדם , אמנם אדם קטן אבל בהחלט אדם,ולכן כמו שזה לא יהיה הוגן להגיד שאתה לא יודע מה טוב בשבילך ככה לא נכון להגיד את המשפט שאמרת. זה בגדול אם להכנס לעומק הנושא אז אני בהחלט מבדילה בין בכי של תינוק בחצי שנה עד שנה הראשונה, לבין בכי בילדות. בשנה הראשונה יש למלא את צרכיו הבסיסים של התינוק (הזנה , ניקיון מגע וזהו) שבגינם הוא בוכה, כדי שילמד שהוא גדל לעולם טוב, חיובי, שיש לו ולצרכיו מקום שהוא אהוב.טיפול טוב בגיל הזה הוא בסיס חזק להמשך.וכמו שאמרתי אכן התינוק יודע הכי טוב מתי הוא רעב זקוק למגע וכו ו"מודיע" לנו על כך. בילדות המוקדמת כל הורה יכול (וצריך) להפעיל שיקול דעת מאחר והוא מכיר הכי טוב את הילד שלו ויודע מתי מדובר בפינוק ומתי בצורך אמיתי ובסיסי שיש למלא. אין זה סותר שיש להציב גבולות וסדר יום קבוע שנוח לכולם. דוגמא קטנה להמחשה-כשנולדה הגדולה שלי הורו לי בבית חולים להניק כל שלוש שעות גג שעתים וחצי ובשום אופן לא לפני! מה לעשות שהגדולה שלי הייתה קטנה (כמוני ) וגם הקיבה שלה קטנה והיא הייתה רעבה כל שעה וחצי? באינסטנקט חזק (ברוך השם) זרקתי את השעון וכשהיא בכתה אחרי שבדקתי שזה לא צורך אחר אז האכלתי אותה. לנו לא קורה שאנחנו רעבים שעה וחצי אחרי האוכל? למה לזלזל כך בילדים? גם כשגדלה היא וגם אחיהה שהצטרפו תמיד אני מקשיבה להם כשהם רעבים (או לחלופין שבעים ואף פעם לא מכריחה לאכול) כמובן שאני מכוונת (הנה גבול) קודם לאכול אוכל בריא ואחכ לא מגבילה בממתקים (כבר לא נישאר להם מקום ).מה שיוצא שאני לא זוכרת מתי היו חולים טפו טפו 5 הם בריאים ואתלטים (תמיד מכוונת אותם גם לקחת חוג ספורט אחד לא חשוב איזה תחום). טוב לדעתי זו הייתה דוגמא טובה בתחום התזונה איך צריך להקשיב!! להם וגם לכוון. כמובן שיש עוד דוגמאות מתחומים אחרים. ולסיום צר לי אבל אני מרחמת על ילדים שהגישה של ההורה שלהם היא שהם לא יודעים מה טוב בשבילם. ראשית מתנצל על הגישה הלוחמנית. כולו דיון בהורות. עדיין עומד איתן בדעתי שילדים אינם יודעים מה טוב בשבילם. נחזור לפרטים שציינתי. אם תשאלי ילדים וגם אם יכולת לשאול תינוקות מה טוב בשבילם מה היו עונים? טוב בשבילי להשאר על הידיים כל הזמן. טוב בשבילי רק לינוק. טוב בשבילי רק מטרנה,סימילאק-לא טוב לי אוכל מוצק! אני לא אוהב את זה. זה לא טוב לי. טוב לי שמשחקים איתי. אני לא רוצה לדעת להעסיק את עצמי לבד. טוב לי שמשרתים אותי.באופן כללי. והכי טוב לי... לקבל תוך רגע אחד בלבד את מה שאני רוצה מבלי שאצטרך לבכות.יש מצב? |
|
Winner(מתחלפת) |
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
Winner(מתחלפת) • 3 באפר׳ 2011
חניבעל כתב/ה: the winner takes it all כתב/ה: חניבעל כתב/ה: the winner takes it all כתב/ה: Mary Jane כתב/ה: עליי להודות, לא העליתי על דעתי שיש הורים הישנים בקביעות עם ילדיהם שנים על גבי שנים. זה נשמע לי כמו הרגל מגונה מאוד, הנוטע בילד חוסר בטחון ודוחה את עצמאותו והרגשתו הנפרדת, האינדיוידואלית. זה, ועוד לא התחלנו לדבר על הצרכים הנפרדים של ההורה המותש, שכעת צריך להקדיש עצמו גם בלילה...מכל מקום, מסכימה עם חניבעל. ולסיום אציין- אין לי ילדים.
כל אדם רשאי לגדל ילדיו כראות עיניו, מן הסתם, אך יש לכך השלכות ; ) וגם- למה לא ציינת בן כמה הזאטוט? גם אני חשבתי בדיוק ככה!! לפני שנולדו לי הילדים... חשבתי שהחיים שלי כמעט ולא ישתנו חשבתי שנביא אותם הרבה לסבתות וביחוד לא חשבתי שיבכו כל הזמן (בחודשים הראשונים)בכל רגע שהם לא על הידיים. המצב הזה שהקטנים האלא שהבאתי ושאני רוצה את כל הטוב בשבילם בוכים ממצוקה כלשהיא (ולא מפינוק בגיל הזה) גרם לי כאמא לחפש את הטוב ביותר עבורם. תינוקות (וילדים)יודעים הכי טוב מה טוב בשבילם, אם הם נירגעו ממגע אז כמובן שזו הדרך הנכונה.חכי ותיראי כמה דברים וחבל שאני זה שצריך להסביר לך אותם. חשבת על זה שכשהם קטנים צורת ההתקשרות היחידה שלהם היא בעצם בכי??? הם לא יודעים לדבר. הם לא יודעים להתלונן. הם בוודאי לא יודעים להגיד לך מה הם צריכים. אז הם בוכים. טעות מרה להחשיב כל בכי בקריאת מצוקה. טעות איומה. עם הזמן את לומדת להכיר את סוגי בכי. בכי מהבטן משדר רעב. בכי בהפסקות משדר שיעמום וכיו"ב... טעות שניה. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! אני חוזר. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! עוד לא ברור??? תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! תינוקות ובעיקר ילדים חושבים שממתקים זה אוכל. תינוקות וילדים לפעמים לא אוהבים להתרחץ. תינוקות וילדים חושבים שלרבוץ כל היום מול הטלוויזיה לא יעשה להם שום נזק. תינוקות וילדים לא חושבים שכביש זה מסוכן. חינוך זה ניסוי וטעיה. אבל זה בא גם מהמקום שלהם. הם לא מקבלים מה שהם רוצים? מה הם עושים?? בוכים. זה עובד? הם מקבלים בסוף? נהדר. השיטה עובדת. בוכים ועדיין לא מקבלים? ניסוי וטעיה. בוכים יותר חזק. מקבלים? נהדר. השיטה החדשה עובדת. לא עובדת? יחפשו דרך אחרת...ואז מגיע שלב ה"לא לא" ושלב ה"לא רוצה" ושלב ה"תלונות" והשלב של "אני לא אוהב אתכם יותר". איך אמרת? "חכי ותראי " אני חושבת שבגישה שלך יש זילזול עמוק ואפילו מסוכן בילדים ותינוקות. לדבריך "תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!!" קודם כל תינוק וילד הוא אדם , אמנם אדם קטן אבל בהחלט אדם,ולכן כמו שזה לא יהיה הוגן להגיד שאתה לא יודע מה טוב בשבילך ככה לא נכון להגיד את המשפט שאמרת. זה בגדול אם להכנס לעומק הנושא אז אני בהחלט מבדילה בין בכי של תינוק בחצי שנה עד שנה הראשונה, לבין בכי בילדות. בשנה הראשונה יש למלא את צרכיו הבסיסים של התינוק (הזנה , ניקיון מגע וזהו) שבגינם הוא בוכה, כדי שילמד שהוא גדל לעולם טוב, חיובי, שיש לו ולצרכיו מקום שהוא אהוב.טיפול טוב בגיל הזה הוא בסיס חזק להמשך.וכמו שאמרתי אכן התינוק יודע הכי טוב מתי הוא רעב זקוק למגע וכו ו"מודיע" לנו על כך. בילדות המוקדמת כל הורה יכול (וצריך) להפעיל שיקול דעת מאחר והוא מכיר הכי טוב את הילד שלו ויודע מתי מדובר בפינוק ומתי בצורך אמיתי ובסיסי שיש למלא. אין זה סותר שיש להציב גבולות וסדר יום קבוע שנוח לכולם. דוגמא קטנה להמחשה-כשנולדה הגדולה שלי הורו לי בבית חולים להניק כל שלוש שעות גג שעתים וחצי ובשום אופן לא לפני! מה לעשות שהגדולה שלי הייתה קטנה (כמוני ) וגם הקיבה שלה קטנה והיא הייתה רעבה כל שעה וחצי? באינסטנקט חזק (ברוך השם) זרקתי את השעון וכשהיא בכתה אחרי שבדקתי שזה לא צורך אחר אז האכלתי אותה. לנו לא קורה שאנחנו רעבים שעה וחצי אחרי האוכל? למה לזלזל כך בילדים? גם כשגדלה היא וגם אחיהה שהצטרפו תמיד אני מקשיבה להם כשהם רעבים (או לחלופין שבעים ואף פעם לא מכריחה לאכול) כמובן שאני מכוונת (הנה גבול) קודם לאכול אוכל בריא ואחכ לא מגבילה בממתקים (כבר לא נישאר להם מקום ).מה שיוצא שאני לא זוכרת מתי היו חולים טפו טפו 5 הם בריאים ואתלטים (תמיד מכוונת אותם גם לקחת חוג ספורט אחד לא חשוב איזה תחום). טוב לדעתי זו הייתה דוגמא טובה בתחום התזונה איך צריך להקשיב!! להם וגם לכוון. כמובן שיש עוד דוגמאות מתחומים אחרים. ולסיום צר לי אבל אני מרחמת על ילדים שהגישה של ההורה שלהם היא שהם לא יודעים מה טוב בשבילם. ראשית מתנצל על הגישה הלוחמנית. כולו דיון בהורות. עדיין עומד איתן בדעתי שילדים אינם יודעים מה טוב בשבילם. נחזור לפרטים שציינתי. אם תשאלי ילדים וגם אם יכולת לשאול תינוקות מה טוב בשבילם מה היו עונים? טוב בשבילי להשאר על הידיים כל הזמן. טוב בשבילי רק לינוק. טוב בשבילי רק מטרנה,סימילאק-לא טוב לי אוכל מוצק! אני לא אוהב את זה. זה לא טוב לי. טוב לי שמשחקים איתי. אני לא רוצה לדעת להעסיק את עצמי לבד. טוב לי שמשרתים אותי.באופן כללי. והכי טוב לי... לקבל תוך רגע אחד בלבד את מה שאני רוצה מבלי שאצטרך לבכות.יש מצב? דבר ראשון גם אני לא בעד גישה לוחמית בכלל ובפרט ששמעתי עליך דברים טובים. דבר שני . באמת. אבל באמת. שאתה ממש טועה. שוב כמה דוגמאות להמחשה- נניח תינוק שלומד לזחול, אחרי ששבע ונירגע ורואה משו שמסקרן אותו לא ינסה להגיע לכיוון שלו? מניסיון הוא יעזוב את ידי האמא וילך לכיוון שמעניין אותו. בהתחלה לקצת זמן ויחזור למקום הבטוח ליד האם ואחכ ליותר זמן (וזה בתיקווה שנאפשר לו זאת כי מן הסתם אם נכריח אותו להיות לפרקי זמן גדולים ללא האם בהחלט יש מצב שכשהיא תגיע הוא "ידבק" אליה ולא ירצה לעזוב). עוד דוגמא וגם זה מניסיון חזק. תינקות החל מגיל 4,5 חודשים מאוד!!!! אוהבים לטעום,לגעת,להריח,להימרח באוכל מסוגים שונים. ואגב גם כשהם נימרחים וכו יש לזה סיבה ויש להקשיב לבם!! (שוב אפשר להציב גבול כמו תשחק עם האוכל רק בצלחת שלך, לפי הגיל כמובן) כשהם עייפים או במצוקה יחזרו להנקה (או בקבוק)אולם בהחלט הם אוהבים ורוצים לאכול עם המשפחה בהתחלה מעט ואחכ יותר ויותר.וזו דרך הגמילה הנכונה. בהתאם ליכולתו של הילד.הנקתי כל ילד 3 שנים הם עזבו אותי מרצונם (עם קצת הכוונה ועידוד כשראיתי שהם שם) והרגשתי ועדיין מרגישה הכי טוב בעולם.כי אני יודעת שזהגמילה הגיעה מבשלות שלהם. אותו הדבר בדיוק בלינה \נשיאה בהתחלה התינוק רוצה (וזקוק)להרבה מגע עם הזמן הדרישה הזאת פחותת ועוברת בעיקר ללילה ,עד שגם שם הילד מעדיף מיטה משלו .אצלי זה קרה לבד!! עם הגדולים. וזה מדהים!! מעצמם !! ואני הרגשתי ועדיו מרגישה הכי טוב בעולם כשעזבו .כי זה בא מהם והם בשלים. |
|
*מנגינה*{התווים שלו} |
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
תובנות כלליות ואישיות:
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
*מנגינה*{התווים שלו} • 3 באפר׳ 2011
א. כשמקשיבים בתשומת לב ל"סופר נני", מבינים שהיא לא שוללת לגמרי את השינה עם ההורים.
אני חוזרת היא לא שוללת את צורת השינה הזו ולהפך, מבהירה שיש מקומות בעולם וישנם שבטים מסוימים שזו צורת הגידול המקובלת אצלם ואין בזה פסול. היא מייעצת להמנע מהרגל זה כי הגמילה ממנו קשה ומתישה עד כדי כך שזה מצריך מההורים אפילו לקחת כמה ימי חופש כדי לצלוח את הלילות ללא שינה שיעברו בשל " הכוחניות" שילדם יפגין כשיקחו ממנו את הנוהג הנעים הזה. ב. לאחר טיפולי פוריות כואבים ומתישים שנמשכו 4 שנים, הבאתי לעולם את ילדי הראשון. כל ילד הוא שמחה ואושר להוריו, קל וחומר ילד המגיע לאחר מאמצים כישלונות ותקוות מרובות. תשומת הלב החרדות לשלומו והרעפת האהבה אליו מרובים בכל קנה מידה. הרבה לפני ימי " מיכל דליות" ( סופר נני), מעולם לא חשבתי שהאוצר היקר והצרחני צריך לישון במיטתינו. מה גם שזה היה גורם לנו לשינה פחות עמוקה רק מהחשש שנמחץ את הגוזל הקטן שנהנה מחום גופינו. גם האפשרות שאחד מאיתנו ילך לישון במיטה אחרת " כדי לפנות לנסיך מקום" נראתה לא הגיונית כי התינוק אמור להוסיף אושר לחיינו ולא לגרום לנסיגה בזוגיות. המתוק שלי לא היה יוצא דופן משאר התינוקות וזיכה אותנו בלילות של בכי וחוסר שינה. כשהיה עדיין בעריסה, מיקמתי אותה ליד מיטתי כדי שאוכל להניקו בקלות. בהמשך כשגדל ועבר למיטת תינוק, אינסטקטיבית , לקחתי שמיכה עבה, פרסתי על הריצפה ליד מיטתו ושכבתי שם עד שנרדם. אחרי הסיפור וטקס השינה, לא החזקתי לו יד לא שרתי שירים, פשוט הודעתי לו שאני עייפה ושיהיה בשקט כי אני רוצה לישון. בהתחלה היה מציץ מידי פעם לראות שאמא לא נעלמה חלילה. בלילות הראשונים נשארתי לישון בחדרו חלק נכבד מהלילה, נכון לא היה הכי נוח על הריצפה אבל זה השתלם והביא לנו הרבה לילות של שינה שקטה ורגועה. כל הורה יודע מה הכי טוב לילדו ורוצה לגדלו כראות עיניו. " סופר נני" לא באה לכפות דרכי גידול ואין שום מחוייבות לקבל באופן גורף את דרכה. יש הורים שיאמצו בחום את דבריה, אחרים ירגישו שהם לא תמיד מתחברים אליה ואין בזה שום פסול, אבל מכאן ועד להגיד שהיא מרגיזה או לא צודקת נשמע קצת מופרח. אין חוקים בגידול ילדים אבל הרבה הורים מרגישים יותר נוח ובטוח כשיש תמיכה שלה או של גורמים אחרים ( ספרים, בתי ספר להורים ושאר מקומות סיוע) ברקע. |
|
Winner(מתחלפת) |
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
Re: תובנות כלליות ואישיות:
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
Winner(מתחלפת) • 3 באפר׳ 2011
*מנגינה* כתב/ה: א. כשמקשיבים בתשומת לב ל"סופר נני", מבינים שהיא לא שוללת לגמרי את השינה עם ההורים.
אני חוזרת היא לא שוללת את צורת השינה הזו ולהפך, מבהירה שיש מקומות בעולם וישנם שבטים מסוימים שזו צורת הגידול המקובלת אצלם ואין בזה פסול. היא מייעצת להמנע מהרגל זה כי הגמילה ממנו קשה ומתישה עד כדי כך שזה מצריך מההורים אפילו לקחת כמה ימי חופש כדי לצלוח את הלילות ללא שינה שיעברו בשל " הכוחניות" שילדם יפגין כשיקחו ממנו את הנוהג הנעים הזה. ב. לאחר טיפולי פוריות כואבים ומתישים שנמשכו 4 שנים, הבאתי לעולם את ילדי הראשון. כל ילד הוא שמחה ואושר להוריו, קל וחומר ילד המגיע לאחר מאמצים כישלונות ותקוות מרובות. תשומת הלב החרדות לשלומו והרעפת האהבה אליו מרובים בכל קנה מידה. הרבה לפני ימי " מיכל דליות" ( סופר נני), מעולם לא חשבתי שהאוצר היקר והצרחני צריך לישון במיטתינו. מה גם שזה היה גורם לנו לשינה פחות עמוקה רק מהחשש שנמחץ את הגוזל הקטן שנהנה מחום גופינו. גם האפשרות שאחד מאיתנו ילך לישון במיטה אחרת " כדי לפנות לנסיך מקום" נראתה לא הגיונית כי התינוק אמור להוסיף אושר לחיינו ולא לגרום לנסיגה בזוגיות. המתוק שלי לא היה יוצא דופן משאר התינוקות וזיכה אותנו בלילות של בכי וחוסר שינה. כשהיה עדיין בעריסה, מיקמתי אותה ליד מיטתי כדי שאוכל להניקו בקלות. בהמשך כשגדל ועבר למיטת תינוק, אינסטקטיבית , לקחתי שמיכה עבה, פרסתי על הריצפה ליד מיטתו ושכבתי שם עד שנרדם. אחרי הסיפור וטקס השינה, לא החזקתי לו יד לא שרתי שירים, פשוט הודעתי לו שאני עייפה ושיהיה בשקט כי אני רוצה לישון. בהתחלה היה מציץ מידי פעם לראות שאמא לא נעלמה חלילה. בלילות הראשונים נשארתי לישון בחדרו חלק נכבד מהלילה, נכון לא היה הכי נוח על הריצפה אבל זה השתלם והביא לנו הרבה לילות של שינה שקטה ורגועה. כל הורה יודע מה הכי טוב לילדו ורוצה לגדלו כראות עיניו. " סופר נני" לא באה לכפות דרכי גידול ואין שום מחוייבות לקבל באופן גורף את דרכה. יש הורים שיאמצו בחום את דבריה, אחרים ירגישו שהם לא תמיד מתחברים אליה ואין בזה שום פסול, אבל מכאן ועד להגיד שהיא מרגיזה או לא צודקת נשמע קצת מופרח. אין חוקים בגידול ילדים אבל הרבה הורים מרגישים יותר נוח ובטוח כשיש תמיכה שלה או של גורמים אחרים ( ספרים, בתי ספר להורים ושאר מקומות סיוע) ברקע. אם מצאת "סידור" שנוח לך ולילדך אין טוב מיזה. אני ישנתי(יחד עם הילדים) כמו דוב בחורף.מיומם הראשון בדכות ההנקה בשכיבה והלינה המשופת.ולא מוכנה אפילו לילה אחד לישון על הרצפה. כל אחד מה שמתאים לו והכל בסדר. מה שהפריע לי בתוכנית האחרונה של מיכל (במיקרה ראיתי ,בקושי רואה טיוי) זה ההתעקשות שלה בנושא הלינה.מבלי שיהיה רע בסידור הלינה הקודם שלהם ביחד.למה כי זה לא הכי נורמטיבי? אגב, זה יותר נורמטיבי מימה שחושבים.למשל ,אם זה היה מפריע לאמא הייתי מבינה את הצורך בשינוי. צורת הגמילה הכוחנית שראיתי שם בהחלט צרמה לי ואני יודעת שאפשר גם אחרת. |
|
חניבעל |
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
לפני 13 שנים •
3 באפר׳ 2011
חניבעל • 3 באפר׳ 2011
the winner takes it all כתב/ה: חניבעל כתב/ה: the winner takes it all כתב/ה: חניבעל כתב/ה: the winner takes it all כתב/ה: Mary Jane כתב/ה: עליי להודות, לא העליתי על דעתי שיש הורים הישנים בקביעות עם ילדיהם שנים על גבי שנים. זה נשמע לי כמו הרגל מגונה מאוד, הנוטע בילד חוסר בטחון ודוחה את עצמאותו והרגשתו הנפרדת, האינדיוידואלית. זה, ועוד לא התחלנו לדבר על הצרכים הנפרדים של ההורה המותש, שכעת צריך להקדיש עצמו גם בלילה...מכל מקום, מסכימה עם חניבעל. ולסיום אציין- אין לי ילדים.
כל אדם רשאי לגדל ילדיו כראות עיניו, מן הסתם, אך יש לכך השלכות ; ) וגם- למה לא ציינת בן כמה הזאטוט? גם אני חשבתי בדיוק ככה!! לפני שנולדו לי הילדים... חשבתי שהחיים שלי כמעט ולא ישתנו חשבתי שנביא אותם הרבה לסבתות וביחוד לא חשבתי שיבכו כל הזמן (בחודשים הראשונים)בכל רגע שהם לא על הידיים. המצב הזה שהקטנים האלא שהבאתי ושאני רוצה את כל הטוב בשבילם בוכים ממצוקה כלשהיא (ולא מפינוק בגיל הזה) גרם לי כאמא לחפש את הטוב ביותר עבורם. תינוקות (וילדים)יודעים הכי טוב מה טוב בשבילם, אם הם נירגעו ממגע אז כמובן שזו הדרך הנכונה.חכי ותיראי כמה דברים וחבל שאני זה שצריך להסביר לך אותם. חשבת על זה שכשהם קטנים צורת ההתקשרות היחידה שלהם היא בעצם בכי??? הם לא יודעים לדבר. הם לא יודעים להתלונן. הם בוודאי לא יודעים להגיד לך מה הם צריכים. אז הם בוכים. טעות מרה להחשיב כל בכי בקריאת מצוקה. טעות איומה. עם הזמן את לומדת להכיר את סוגי בכי. בכי מהבטן משדר רעב. בכי בהפסקות משדר שיעמום וכיו"ב... טעות שניה. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! אני חוזר. תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! עוד לא ברור??? תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!! תינוקות ובעיקר ילדים חושבים שממתקים זה אוכל. תינוקות וילדים לפעמים לא אוהבים להתרחץ. תינוקות וילדים חושבים שלרבוץ כל היום מול הטלוויזיה לא יעשה להם שום נזק. תינוקות וילדים לא חושבים שכביש זה מסוכן. חינוך זה ניסוי וטעיה. אבל זה בא גם מהמקום שלהם. הם לא מקבלים מה שהם רוצים? מה הם עושים?? בוכים. זה עובד? הם מקבלים בסוף? נהדר. השיטה עובדת. בוכים ועדיין לא מקבלים? ניסוי וטעיה. בוכים יותר חזק. מקבלים? נהדר. השיטה החדשה עובדת. לא עובדת? יחפשו דרך אחרת...ואז מגיע שלב ה"לא לא" ושלב ה"לא רוצה" ושלב ה"תלונות" והשלב של "אני לא אוהב אתכם יותר". איך אמרת? "חכי ותראי " אני חושבת שבגישה שלך יש זילזול עמוק ואפילו מסוכן בילדים ותינוקות. לדבריך "תינוקות וילדים לא יודעים מה טוב בשבילם!!!" קודם כל תינוק וילד הוא אדם , אמנם אדם קטן אבל בהחלט אדם,ולכן כמו שזה לא יהיה הוגן להגיד שאתה לא יודע מה טוב בשבילך ככה לא נכון להגיד את המשפט שאמרת. זה בגדול אם להכנס לעומק הנושא אז אני בהחלט מבדילה בין בכי של תינוק בחצי שנה עד שנה הראשונה, לבין בכי בילדות. בשנה הראשונה יש למלא את צרכיו הבסיסים של התינוק (הזנה , ניקיון מגע וזהו) שבגינם הוא בוכה, כדי שילמד שהוא גדל לעולם טוב, חיובי, שיש לו ולצרכיו מקום שהוא אהוב.טיפול טוב בגיל הזה הוא בסיס חזק להמשך.וכמו שאמרתי אכן התינוק יודע הכי טוב מתי הוא רעב זקוק למגע וכו ו"מודיע" לנו על כך. בילדות המוקדמת כל הורה יכול (וצריך) להפעיל שיקול דעת מאחר והוא מכיר הכי טוב את הילד שלו ויודע מתי מדובר בפינוק ומתי בצורך אמיתי ובסיסי שיש למלא. אין זה סותר שיש להציב גבולות וסדר יום קבוע שנוח לכולם. דוגמא קטנה להמחשה-כשנולדה הגדולה שלי הורו לי בבית חולים להניק כל שלוש שעות גג שעתים וחצי ובשום אופן לא לפני! מה לעשות שהגדולה שלי הייתה קטנה (כמוני ) וגם הקיבה שלה קטנה והיא הייתה רעבה כל שעה וחצי? באינסטנקט חזק (ברוך השם) זרקתי את השעון וכשהיא בכתה אחרי שבדקתי שזה לא צורך אחר אז האכלתי אותה. לנו לא קורה שאנחנו רעבים שעה וחצי אחרי האוכל? למה לזלזל כך בילדים? גם כשגדלה היא וגם אחיהה שהצטרפו תמיד אני מקשיבה להם כשהם רעבים (או לחלופין שבעים ואף פעם לא מכריחה לאכול) כמובן שאני מכוונת (הנה גבול) קודם לאכול אוכל בריא ואחכ לא מגבילה בממתקים (כבר לא נישאר להם מקום ).מה שיוצא שאני לא זוכרת מתי היו חולים טפו טפו 5 הם בריאים ואתלטים (תמיד מכוונת אותם גם לקחת חוג ספורט אחד לא חשוב איזה תחום). טוב לדעתי זו הייתה דוגמא טובה בתחום התזונה איך צריך להקשיב!! להם וגם לכוון. כמובן שיש עוד דוגמאות מתחומים אחרים. ולסיום צר לי אבל אני מרחמת על ילדים שהגישה של ההורה שלהם היא שהם לא יודעים מה טוב בשבילם. ראשית מתנצל על הגישה הלוחמנית. כולו דיון בהורות. עדיין עומד איתן בדעתי שילדים אינם יודעים מה טוב בשבילם. נחזור לפרטים שציינתי. אם תשאלי ילדים וגם אם יכולת לשאול תינוקות מה טוב בשבילם מה היו עונים? טוב בשבילי להשאר על הידיים כל הזמן. טוב בשבילי רק לינוק. טוב בשבילי רק מטרנה,סימילאק-לא טוב לי אוכל מוצק! אני לא אוהב את זה. זה לא טוב לי. טוב לי שמשחקים איתי. אני לא רוצה לדעת להעסיק את עצמי לבד. טוב לי שמשרתים אותי.באופן כללי. והכי טוב לי... לקבל תוך רגע אחד בלבד את מה שאני רוצה מבלי שאצטרך לבכות.יש מצב? דבר ראשון גם אני לא בעד גישה לוחמית בכלל ובפרט ששמעתי עליך דברים טובים. דבר שני . באמת. אבל באמת. שאתה ממש טועה. שוב כמה דוגמאות להמחשה- נניח תינוק שלומד לזחול, אחרי ששבע ונירגע ורואה משו שמסקרן אותו לא ינסה להגיע לכיוון שלו? מניסיון הוא יעזוב את ידי האמא וילך לכיוון שמעניין אותו. בהתחלה לקצת זמן ויחזור למקום הבטוח ליד האם ואחכ ליותר זמן (וזה בתיקווה שנאפשר לו זאת כי מן הסתם אם נכריח אותו להיות לפרקי זמן גדולים ללא האם בהחלט יש מצב שכשהיא תגיע הוא "ידבק" אליה ולא ירצה לעזוב). עוד דוגמא וגם זה מניסיון חזק. תינקות החל מגיל 4,5 חודשים מאוד!!!! אוהבים לטעום,לגעת,להריח,להימרח באוכל מסוגים שונים. ואגב גם כשהם נימרחים וכו יש לזה סיבה ויש להקשיב לבם!! (שוב אפשר להציב גבול כמו תשחק עם האוכל רק בצלחת שלך, לפי הגיל כמובן) כשהם עייפים או במצוקה יחזרו להנקה (או בקבוק)אולם בהחלט הם אוהבים ורוצים לאכול עם המשפחה בהתחלה מעט ואחכ יותר ויותר.וזו דרך הגמילה הנכונה. בהתאם ליכולתו של הילד.הנקתי כל ילד 3 שנים הם עזבו אותי מרצונם (עם קצת הכוונה ועידוד כשראיתי שהם שם) והרגשתי ועדיין מרגישה הכי טוב בעולם.כי אני יודעת שזהגמילה הגיעה מבשלות שלהם. אותו הדבר בדיוק בלינה \נשיאה בהתחלה התינוק רוצה (וזקוק)להרבה מגע עם הזמן הדרישה הזאת פחותת ועוברת בעיקר ללילה ,עד שגם שם הילד מעדיף מיטה משלו .אצלי זה קרה לבד!! עם הגדולים. וזה מדהים!! מעצמם !! ואני הרגשתי ועדיו מרגישה הכי טוב בעולם כשעזבו .כי זה בא מהם והם בשלים. באיזשהוא מקום אנחנו מדברים על אותו דבר רק בשני אופנים שונים. הרי שבחיים שום דבר קיצוני זה לא בריא.שום דבר. לא מזון.לא דת.לא כושר גופני.לא תחביבים. שום דבר שהוא קיצוני הוא לא בריא. מן המשתמע מדבריי כאילו אני לא לוקח אותם יותר על הידיים או לא נותן להם לפעמים לעלות למיטה של ההורים.הרי ברור שאין כך הדבר. מן המשתמע מדבריי כאילו כל הנחיית חינוך שלי היא גזירה משמיים.ולא כך הדבר. אמרת דבר נכון לגביהם וזה שקודם כל הם בני אדם. ומה שכולנו יודעים על בני אדם זה שהם אוהבים שמנהלים אותם. הם יודעים שיש מישהו שמנהיג אותם, מראה להם את הדרך. מזהיר אותם ממכשולים. מעניש כשצריך. מחמיא וחצי כשצריך. כאלה גם תינוקות וזאטוטים. הפעוטות הכי שובבים והילדים הכי מופרעים הם אלה שחסרים להם את הגבולות שהם כה רוצים. ואין מי שנותן להם את זה. ההתפרעויות שלהם זוהי קריאת מצוקה לא מודעת לגבולות. נכון אני קשוח ואני לקחתי את תפקיד השוטר הרע בבית. אבל אני דוחף קדימה.ונותן ריג'קטים חיוביים על כל התקדמות שלהם. אתן לך דוגמא איך גמלתי את הגדול שלי. קניתי 3 ספרים על גמילה ודיוידי של חני נחמיאס על גמילה ולא אמרתי כלום. נתתי לתת מודע לעבוד לבד.לאט לאט לשדר לגוף ולחלחל פנימה. אני מתחיל בתקופה מסויימת שמוקדשת לגמילה (אני מחלק את זה לעונות) אבל נותן לילד לקבוע את התאריך לבד. אני לא אומר משהו בסגנון "יש לך עד ה1 באוגוסט וזהו". זה לא עובד ככה. אני מתווה את הדרך ואת התהליך. ה-fine tuning זה שלו.חודש יותר חודש פחות לא משנה. הרי זאת לא חוכמה ביום אחד למשל להעלים את כל המוצצים להגיד לו 'תתמודד'. זה לא עובד ככה. עוד דוגמא. אם למשל הוא לא רוצה לגרוב את הגרביים אבל הוא כבר בגיל שהוא בעל היכולות המוטוריות לעשות זאת אני מציע לו שרגל אחת הוא יעשה ואני אגרוב לו את השניה ואראה לו איך אבל לא מוותר לו על החלק שלו.אני יודע לבחור את המלחמות שלי. אם הוא מתעקש, לא נורא נעשה מחר. מחרתיים. שבוע הבא. שוב. התחלתי להתוות דרך ותהליך.ה-fine tuning זה שלו. כך שכמו שהתחלתי להגיד בהתחלת הפוסט אנחנו מדברים באיזשהוא מקום על אותו דבר רק באופנים שונים. כן, אני לא נותן להם להחליט בעצמם אלא דוחף אותם לשם בהרבה מוטיבציה ופידבקים חיוביים וכן, בעקשנות. ועם עוד דבר אחד קטן, עם הרבה אהבה. |
|