אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שליטה נשית וזוגיות

צלילה
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
צלילה • 4 ביוני 2012
תודה לכל מי שמשתתף בדיון
כיף להזכר מדי פעם בדיונים תרבותיים
הגיוני שיקחו בהם חלק שולטות ונשלטים
צוחקת צוחקת ...כולם יכולים לנהל דיון תרבותי ואפילו שולטים.

אז השורה התחתונה היא שזאת תשתית תרבותית שאינה מקבלת את עליונות האישה בקשר זוגי
ועל כן הסיכוי לזוגיות באופן כזה נמוך ....
כך אני מסיקה מהדיון בשלב הזה .
D I N​(אחרת)
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012

פמדום שלישי וכד'

D I N​(אחרת) • 4 ביוני 2012
כמאמר אותו פתגם עממי ותיק - בעל המאה הוא בעל הדעה.
כך זה עובד. לרוב.
עמוק
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
עמוק • 4 ביוני 2012
fog כתב/ה:

אני אישית חושב שזוגיות כזאת היא הנכונה לי, והיא הדבר היחידי שאני יכול לשרוד בו. בשום פנים לא הייתי מוותר על ערכים כאלו כמשהו לשאוף אליו בזוגיות.ולאלה בחברה ששואלים למה אני מציית לה, התשובה חייבת להיות אחת: "ככה זה אצלנו".


יפה icon_smile.gif

Brave Dwarf כתב/ה:

במציאות של היום, בה הנשים עובדות פחות שעות מגברים או אותן שעות כמו גברים (ואז נעזרות בהמבורגרים ומטפלות), גם טכנית השליטה המלאה הופכת לכמעט בלתי אפשרית כי היא דורשת איזון והתחשבות.


חברים החיים הם לא סרט בדס"מי. למה איזון והתחשבות סותרים במשהו זוגיות של שליטה? ומה זה שליטה מלאה?
זוגיות של שליטה, כמו כל זוגיות, כפופה לתכתיבי החיים, שכופים על כולנו פשרה ושינויי תוכניות והתאמה.
שולטת ונשלט, הפתעה מרעישה, הם בני אדם, אינטליגנטיים לרוב, שיודעים להתאים את ציפיותיהם, תוכניותיהם והתנהגותם למציאות החיים. אין בכך לשנות כהוא זה את מהות הקשר שלהם.
זאת​(שולטת)
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
זאת​(שולטת) • 4 ביוני 2012
לל''ג כתב/ה:
תודה לכל מי שמשתתף בדיון
כיף להזכר מדי פעם בדיונים תרבותיים
הגיוני שיקחו בהם חלק שולטות ונשלטים
צוחקת צוחקת ...כולם יכולים לנהל דיון תרבותי ואפילו שולטים.

אז השורה התחתונה היא שזאת תשתית תרבותית שאינה מקבלת את עליונות האישה בקשר זוגי
ועל כן הסיכוי לזוגיות באופן כזה נמוך ....
כך אני מסיקה מהדיון בשלב הזה .



בעינייים שלי, ושלי בלבד, יש פספוס קל בהגדרה שלך.
ואסביר...
נכון שהתשתית התבותית אינה מקבלת את עליונות האישה (וזה בהודעה הקודמת שלי היה החלק שלא רציתי להרחיב עליו ותודה לאלה על אנשים כמו המלט והאמפרי שהיטיבו ממני לעשות זאת) אבל גם נכון, שהמונח עצמו "זוגיות" עושה בימיים אלו, איך להתבטא בעדינות? חרקירי. ראית את אחוזי הגירושין בארץ? ראית כמה א-נשים מעדיפים/ות להביא ילד לעולם בהסדר או איך שלא תקראי לזה רק לא זוכיות?
כנות, לל"ג, היא הבעיה של העידן הנוכחי. אנחנו לא באמת כנים עם עצמנו (כל אחד מסיבותיו) ולכן קשה לנו להיות כנים עם אחרים. בזוגיות? זה כמו לשים מקל בגלגלים. בזוגיות בדס"מית? זה בערך כמו פיגוע.
קשקשתי מספיק, או קצת יותר מדי
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
בכוח המוח​(שולטת) • 4 ביוני 2012
עמוק כתב/ה:
לל''ג כתב/ה:
אני לא מבינה למה קשר צריך להיות מאוזן בכלל ?


השאלה היא למה את מתכוונת ב'מאוזן'.
אני אומר לך איך אני מפרש איזון. ראשית, מאוזן ושוויוני אינם זהים. כלומר, איני מחפש שוויוניות.
מאוזן להבנתי הוא מצב שבו שני בני הזוג מרגישים מסופקים, אהובים ומוגנים בקשר. כל אחד בדרכו. וזה, כמעט מיותר לומר, הכרחי.


המלט כתב/ה:

 
אני מאמין שאי אפשר לדון בזוגיות פמדומית במנותק מהמציאות החברתית השלטת סביב. הרבה אנשים חושבים שהעדפותיהם המיניות והזוגיות מתרחשות במרחב הפרטי שלהם ועל כן אין להחיל עליהן אמות מידה חברתיות, כל שכן פוליטיות. לדעתי זו גישה נאיבית שמתעלמת מכוחו העצום של הסדר החברתי השולט בחיי כולנו.

זה לא רק שהחברה הונילית היא מצו'איסטית, כפי שכתבו כאן לפני. מישהו חושב שהדינמיקה החברתית בכלוב או בקהילה הבדסמית בכללותה היא אחרת, רעננה, מחדשת משהו? לא ממש. הקודים החברתיים כאן הם העתק מדויק שלהם בחברה הכללית; נשים שלא יודעות כל כך מה לעשות עם הצעות השליטה המונחות לרגליהן ומזהות כניעה גברית עם הסמלים החברתיים הרדודים ביותר. (מכאן אוצר המילים המופלא: "סנג'ר, 'כספומט', 'מחפשת פראייר', וכיו"ב). גברים שמתביישים להיות נשלטים, ולכן פותחים ניק של שולט אבל הפנטזיות שלהם רובן ככולן ממוקדות בפמדום. אני מסתובב כאן כבר כמה שנים ושמעתי כבר כמה פעמים סיפורים על "שולטים" שכאלה. תחשבו על זה רגע: אם להיות נשלט זו נטיה מינית אישית ופרטית, אז מנין נובעת הבושה? בושה היא תוצר חברתי. מטרתה ליישר את היחיד ולהניאו מצורת התנהגות מסוימת על מנת שיתאים עצמו להתנהגות ה"מקובלת". המסקנה היא שהרבה פחות מסור למרחב האישי מכפי שאנו מוכנים להודות. זוהי התשובה לשאלתך לל"ג: העובדה שיש הרבה יותר שולטים בזוגיות עם נשלטות מאשר שולטות בזוגיות עם נשלטים נובעת מכך שזוגיות של מיילדום מתאימה לקודים החברתיים הקיימים, בעוד שזוגיות פמדומית ממש לא.

כשבכוח כותבת "גבר-גבר" היא משתמשת בקוד חברתי ידוע ומוכר ולכן כל אחד מבין בדיוק למה היא מתכוונת. כל אחד יודע בדיוק למה הכוונה ב"גבר-גבר", והיופי שבעניין הוא – או הבעייתיות החריפה שבו – תלוי מאיזה צד מסתכלים – הוא שאין צורך בהגדרות מדויקות, ועל אף שהביטוי "גבר-גבר" נקלט בתודעה באופן כמעט אינטואיטיבי, להבדיל ממשהו טכני ומדויק – על אף זאת כולם מבינים היטב למה הכוונה. באופן סימטרי, תיאורה של האישה כ"חלשה, נזקקת, נתמכת" וכו – אף הוא פורט על מיתרי ספר-החוקים החברתי הרגיל שלנו. אני חושב שעמוק טועה כאשר הוא מציג את "המציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם" כמציאות פרטית שאין בה סתירה לבין "ה'מרחב' של האישה להרגיש חלשה ונתמכת ושל הגבר לחוש 'גבר'". לדעתי הסתירה הזו היא בדיוק עצם העניין בתמצית: "גבר-גבר" מצד אחד, "אישה חלשה ונזקקת" מצד שני. זהו הסדר החברתי.


אני מסכים עם רוב הדברים שכתבת.
הויכוח שלנו הוא לגבי מידת הטוטאליטריות של הסדר החברתי בשדה היחסים האינטימיים.
ברור שלא ניתן להתעלם מהקודים החברתיים ומה'צייטגייסט', רוח הזמן. יחד עם זאת אני חושב שבכל תקופה ובכל מקום יש אנשים שהם עמידים יותר להשפעות ולתכתיבים האלה. לא עמידות מוחלטת, (אם יש כאלה הם נדירים) אבל כזו שמאפשרת להם, לנהל חיים שונים בהיבטים מסויימים, מאלה שמקיים הרוב.

כתבתי כבר בתגובתי הראשונה שמדובר במעטים. אני חושב שבמציאות האנושית בכלל והישראלית בפרט, אשה צריכה להיות חזקה במיוחד ושלמה עם עצמה כדי לא להדחיק או לרסן את היותה שולטת. וזה נכון באותה מידה לגבי גבר נשלט. רק גבר חזק ושלם עם עצמו יסכים להשלט על ידי אשה, בת זוגו. ושוב, להישלט כדרך חיים ולא כחוויה מוגבלת בזמן ומקום.

כאן המקום להתייחס ל"גבר גבר". ה"גבר גבר" לעולם לא יהיה נשלט. זה בדיוק האדם הלכוד תודעתית בתוך הסדר הקיים. לכן השתמשתי ב'גבר', להבדיל מ"גבר גבר", כשכתבתי שאין סתירה בין חיים בתוך זוגיות כזאת, לבין היכולת לחוש 'גבר'. הג'בר' הוא מי שבטוח בגבריות שלו ושלם איתה, גם כשהוא נכנע אל מול אשה שולטת ומקבל באהבה את מרותה.


לא הבנתי.
למה נשלט לא יכול להיות "גבר-גבר"?
למה "גבר-גבר" לא יכול להיות בעל צרכים נשלטים?

ובכלל, אם מישהו אוהב לרגעים לחוש השפלה זה אומר שאין לו צורך בכבוד?
אם מישהו לזמן מסויים נהנה מתחושת חוסר האונים, ההובלה, וכו' זה אומר שהוא לא נהנה להיות אסרטיבי, מוביל ובשליטה? שליטה בחייו, אבל גם במיטה?

אני חושבת שזה לא משנה אם זה פעפוע "חברתי" או צורך אנושי, אנשים נהנים לתפוש את עצמם כמובילים, אסרטיבים, בעלי שליטה בחייהם, כאשר במקביל ישנם כאלה שנהנים הנאה מזוכיסטית מהתחושות ההפוכות.

כדי לכונן קשר פמדומי צריך להבין שנשלט נלחם בדר"כ בחיצוי הפנימי הזה, ושהוא זקוק כמו כולם לעוגן פנימי וליכולת הבסיסית לשלוט בחייו במקביל לצורך להשלט.

כמו שאמרתי, דווקא התמסדות הבדס"ם עושה עוול מהבחינה הזו שהכל הופך מוקצן, ושני הצדדים מוצאים עצמם מחוייבים להחזיק בתפקיד קבוע, אחרת היא לא תהיה שולטת 'אבסולוטית' ובכך תסכן את מעמדה, והוא לא יהיה הנשלט האולטימטיבי ובכך יגרום לה לחרטה, כעס או עוגמת נפש.

יש כאן גם בלבול גדול בין גברים מתמסרים ובין גברים בעלי פנטזיות סאבמיסיביות.
עם הראשונים ניתן לכונן קשר פמדומי באופן חלק יותר, אבל מדובר בשיעור קטן יחסית לקבוצה השניה שבדר"כ מבקשת לה אטמוספירה נוחה לאוננות על התמסרות ואובדן שליטה כשבפועל כלום מזה לא בא לידי ביטוי ב"מציאות".

ועד עכשיו דיברנו רק על נשלטים. מה עם שולטות?
נניח שמצאנו את המתמסר האולטימטיבי, האם גבר שאין בו חלקים אחרים, הפוכים, יכול לספק אותה באמת? האם אישה יכולה לבוא על סיפוקה כשהיא תמיד דומיננטית והוא סאבמיסיבי? היא לא צריכה סקס בו הוא לוקח שליטה? היא לא צריכה לדעת שיש מקרים בהם הוא מחליט ומאפשר לה להרגע מלהיות בשליטה אינסופית? היא לא צריכה לדעת שגם הוא מעמיד גבולות והיא לא יכולה לעשות בו מה שתרצה? באמת?

לפעמים נדמה לי שבגלל שיש טייטלים ותפקידים, אנשים מחשקים את עצמם, ודווקא החישוק הזה יכול להרוס קשר זוגי שצריך גמישות רבה בשביל לאפשר איזונים.

בגדול, צריך לבחור אם רוצים לחיות במציאות, או לחיות בסרט. החיים חייבים איזון, פנטזיה פחות.
עמוק
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
עמוק • 4 ביוני 2012
בכוח המוח כתב/ה:

לא הבנתי.
למה נשלט לא יכול להיות "גבר-גבר"?
למה "גבר-גבר" לא יכול להיות בעל צרכים נשלטים?


אולי כדאי לעשות 'כיול' מושגים כדי שנבין על מה אנחנו מדברים.
"גבר גבר" הוא גבר שמתנהל על פי הקודים החברתיים של איך גבר צריך להיות ולהראות. קודים של חברה מייל-שוביניסטית. מי שהדימוי ה'גברי' מאוד חשוב לו.
גבר שכזה יתקשה מאוד, אפילו בינו לבין עצמו, לראות את עצמו כנשלט ע"י אשה. כל שכן לתת לזה ביטוי במציאות. עצם המחשבה על כך, אם בכלל, תהיה קשה מנשוא עבורו.
רק גבר שמוכן למרוד ולבעוט בקודים החברתיים הקיימים, שהגבריות שלו אינה תלויה במידת התאמתה לתפיסה המקובלת של מהו גבר, רק הוא לדעתי יוכל לגלות ולטפח את הנשלט שבו.

בכוח המוח כתב/ה:

כמו שאמרתי, דווקא התמסדות הבדס"ם עושה עוול מהבחינה הזו שהכל הופך מוקצן, ושני הצדדים מוצאים עצמם מחוייבים להחזיק בתפקיד קבוע, אחרת היא לא תהיה שולטת 'אבסולוטית' ובכך תסכן את מעמדה, והוא לא יהיה הנשלט האולטימטיבי ובכך יגרום לה לחרטה, כעס או עוגמת נפש.


זה באמת בלתי אפשרי, למי ששואב את השראתו ומושגיו מעולם הפנטזיה והפורנו, להתקיים בזוגיות שכזו.
אבל מי שחי במודעות ובנאמנות למי שהוא, לעולם לא יגלם תפקיד ולא יצפה מהפרטנר שלו לעטות על עצמו מסיכה.
השאלה היא אם אנחנו רוצים להיות דמויות בסרטים או לחיות חיים של אותנטיות. ואז כל הדיבורים על 'מעמד' ו'תפקיד' מיותרים לגמרי.

בכוח המוח כתב/ה:
יש כאן גם בלבול גדול בין גברים מתמסרים ובין גברים בעלי פנטזיות סאבמיסיביות.
עם הראשונים ניתן לכונן קשר פמדומי באופן חלק יותר, אבל מדובר בשיעור קטן יחסית לקבוצה השניה שבדר"כ מבקשת לה אטמוספירה נוחה לאוננות על התמסרות ואובדן שליטה כשבפועל כלום מזה לא בא לידי ביטוי ב"מציאות".


הבלבול הוא בעיני המתבלבל icon_smile.gif
זה שכל גבר בכלוב שחולם שאשה תשתין או תירק עליו מכנה את עצמו נשלט, זה לא צריך לבלבל אותנו. נשלט הוא לא מי שמחפש פורקן רגעי לפנטזיות שלו.

בכוח המוח כתב/ה:
ועד עכשיו דיברנו רק על נשלטים. מה עם שולטות?
נניח שמצאנו את המתמסר האולטימטיבי, האם גבר שאין בו חלקים אחרים, הפוכים, יכול לספק אותה באמת? האם אישה יכולה לבוא על סיפוקה כשהיא תמיד דומיננטית והוא סאבמיסיבי? היא לא צריכה סקס בו הוא לוקח שליטה? היא לא צריכה לדעת שיש מקרים בהם הוא מחליט ומאפשר לה להרגע מלהיות בשליטה אינסופית? היא לא צריכה לדעת שגם הוא מעמיד גבולות והיא לא יכולה לעשות בו מה שתרצה? באמת?


יש כאן קצת סטראוטיפים.
נשלט הוא לא סמרטוט. נשלט הוא מי שבוחר כל רגע למסור את השליטה לאשה שאיתו. לפיכך לא מדובר בדרך כלל באדם פאסיבי שנשכב על גבו ומחכה שיפעילו אותו.
שולטת לא באמת מוותרת על שליטה. אני מגדיר את זה "מאצילה סמכויות" icon_smile.gif כן, היא יכולה להיות פאסיבית ולצפות מבן זוגה לגלות אקטיביות במיטה.
והיא גם לא צריכה "להרגע משליטה אינסופית" אלא אם מדובר בקונטרול פריקית, שמופעלת ע"י חרדות ולא מתוך עוצמה פנימית. ואז אני בספק אם אפשר להתייחס אליה כאל שולטת.
שולטת אמיתית, לתפיסתי לפחות, באה ממקום יציב ובוטח. אין לה צורך להרגע ממי שהיא.

בכוח המוח כתב/ה:
לפעמים נדמה לי שבגלל שיש טייטלים ותפקידים, אנשים מחשקים את עצמם, ודווקא החישוק הזה יכול להרוס קשר זוגי שצריך גמישות רבה בשביל לאפשר איזונים.

בגדול, צריך לבחור אם רוצים לחיות במציאות, או לחיות בסרט. החיים חייבים איזון, פנטזיה פחות.


בדיוק. מסכים לכל מילה. לא יכולתי לסכם את זה טוב יותר.
מלכתא
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
מלכתא • 4 ביוני 2012
לל''ג כתב/ה:


אז השורה התחתונה היא שזאת תשתית תרבותית שאינה מקבלת את עליונות האישה בקשר זוגי
ועל כן הסיכוי לזוגיות באופן כזה נמוך ....
כך אני מסיקה מהדיון בשלב הזה .


אני לא מסכימה עם זה.
גם "בעולם הונילי" אפשר להתקל בהמון (מספיק בשביל שזה לא יהיה מיעוט) של זוגות בהן האישה היא המובילה, היא החזקה, היא "ראש המשפחה".
לדעתי, כל הורה לבן אדם זכר רוצה שלבןשלו יהיה טוב, אז אם האישה "השולטת" תעשה לו טוב, למה שלא יסתכלו על זה בחיוב?

מבלי להכליל או להיות גזענית, ישנן עדות מסויימות בהן ברור מאוד מי "השולט" בבית. וזה לא גורם לאף אחד להרים גבה.

הסיכוי לזוגיות כזו לא נמוך, אבל גם לא גבוה, וזה מסיבה אחרת והברורה ביותר... שמספיק קשה למצוא התאמה לזוגיות רגילה, וקשה לא פחות למצוא התאמה בתחום השליטה, וזה הופך את זה לקושי כפול.
מידאס'
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
מידאס' • 4 ביוני 2012
לל''ג כתב/ה:
מידאס' כתב/ה:
האמפרי כתב/ה:
ברשותכן/ם אני אצטט מהפרופיל של האמפרי, אדם שהשפיע רבות עלדרך הוויתי בעולם הזה (ואישיות דגולה ואינפטילית לכשעצמה):מערכת יחסים בדס"מית טובה היא דבר חמקמק. הגדרתה
והערכתה ככזאת משתנה מאדם לאדם. מערכת כזאת עבורי
היא קודם כל ונילית לחלוטין כשהמעבר ממנה לאינטימיות
בדס"מית מוכרח להיות חלק וללא הצהרות או הכנה מראש.
מעבר שהוא אגבי ונקי מדרמות אבל לשני הצדדים ברור
שהתרחש המעבר הזה. סוג של ריקוד מנטלי המתקיים בין
שני בני הזוג - או שהם יודעים לרקוד אותו ביחד - או שלא.

האמפרי, אמרתי לך כבר באופן פרטי ואגיד זאת שוב. כל מילה שיוצאת מפיך ענוגה היא.
לדעתי, זה מתאר בדיוק מה שכל אדם אינטלגנטי בידיאסאמי חש, ואני מודה לך על כך שהבעת זאת בכתב. כנראה טוב יותר מכפי שאני אוכל, בדלות שנות צעירותי.
ואם לצטט משהו מאותה התכתבות:
ציטוט: אל תשנה את זה.למעשה, לך והפץ !


האמפרי המרגש תמיד ועכשיו במודל צעיר ....

אם יש משהו שאני זוכרת ממערכת היחסים הבדסמית שהיתה לי
זה את חילופי המבטים ביני ובינו
הרבה מילים לא עברו שם
רק מבט קטן אחד וברור
הוא הבין בחצי מבט מה אני רוצה ומה לא
ואם יש משהו שמתמצת עבורי מערכת יחסים בדסמית
כמו שאני רוצה אותה
זה אותו מבט קטן וברור שלא מצריך מילים
הבטחון להעניק ולא למען תשוקותיך ולמענן בלבד את רצונותיך
והכל בתוך זרימת קשר שהוא לכאורה רגיל
ורק אתם חולקים את איתו סוד קטן ומרגש  



אני לא חושב שהאמפרי כה נמהר להעביר את הכתר, עוד יש לו הברקה או שתיים באמתחתו אולם רוב תודות על המחמאה icon_smile.gif

ככל שאני חושב על כך לל"ג כך אני מבין שאכן זאת כל המהות של העניין.
זה לא בסשנים ולא במיניות, ולא באיברים ולא בתלבושות.

זה בחיי, במעשים הקטנים, ביום יום, זה בלכרוע ברך לפניה כשהיא חוזרת הביתה, זה בלנשק את ידה כשהיא יוצאת לעניניי היום יום, זה בלהיות פרח ההייטק של התעשיה ועדיין לדעת שאתה לעומתה סרח עודף, זה בלהיות האיש החזק ביותר במדינה ועדיין להיות אפר רגלייה. זה באהבה העיוורת, בהערצה האין סופית לאישה שהיא בשבילך עולם ומלואו. זאת האהבה הרומנטית, השייקספירית הבידיאסאמית והונילית ביותר שיכולה להיות, זאת אידיליה של שליטה ושל טוהר, של יופי ושל אין סוף מרחבים הנעולים מאחורי סורג הזוגיות, זאת משאת נפשו של כל גבר שהנפש עוד פועמת בו. זאת האינטימיות הנע במימד אחר ממימד הזמן, זאת אהבה שלא תמות לעולם. שלו ושלה וזאת אהבה טהורה.
צלילה
לפני 12 שנים • 5 ביוני 2012
צלילה • 5 ביוני 2012
מידאס איזה כתיבה מרגשת


צר לי לאנשי הדיון כי הדיון הועבר לכאן
אנשים קטנים אבל ממש קטנים בכו כהרגלם לכלובי
נו שויין
פמדום זה בכל זאת ארוע מאיים מסתבר ....

אז בהשפעת הבכיינים לא נותר לי אלא לאחל לנו
פמדום מוצלח בשישי הקרוב .
הדורבנים​(נשלט)
לפני 12 שנים • 5 ביוני 2012
הדורבנים​(נשלט) • 5 ביוני 2012
Brave Dwarf כתב/ה:
fog כתב/ה:
ולאלה בחברה ששואלים למה אני מציית לה, התשובה חייבת להיות אחת: "ככה זה אצלנו".


ואני הייתי שואל לא "למה" אלא "איך אתה מצליח לציית לה".
זאת שאתי "מדיחה כלים", או יותר נכון: מגדלת את הילדים, מנקה את הבית ומבשלת ודואגת לרווחתי המלאה. אבל כדי שתצליח לעשות את כל אלה פטרתי אותה לחלוטין מדאגות כלכליות. אינה עובדת, אינה מחוייבת לדבר פרט לרווחתי הפיזית והנפשית (וכיוון שילדים מהווים התחייבות דורשנית, יש לנו אומנת). אני מרשה לעצמי לדרוש ממנה לציית רק כי אני יודע שהענקתי לה את כל התנאים לכך. ולכן, כך נדמה לי, לא אחת אנו פוגשים נשים עשירות המחזיקות "כלבלב".

אני יודע ששיחקת עם הרעיון שסב סביב אישה הנוטלת את המשכורת של בעלה ובכך שולטת בו, אלא שנטילת משכורתו אינה מפנה את זמנו ואינה עושה אותו פחות עייף אחרי יום עבודה. במציאות של היום, בה הנשים עובדות פחות שעות מגברים או אותן שעות כמו גברים (ואז נעזרות בהמבורגרים ומטפלות), גם טכנית השליטה המלאה הופכת לכמעט בלתי אפשרית כי היא דורשת איזון והתחשבות.


היי,
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה שלך. הרי יש המון זוגות שבהם שני בני הזוג גם עובדים וגם מגדלים את הילדים ביחד. איך כל אחד מהם מצליח? אבל אני אנסה לענות בכל זאת, ואם סטיתי, תקן אותי.
כשאני חושב על זה לעומק, אני חושב שזה קשור בעבודה שלי: אני נורא נהנה בה. אני רואה בה מתנה וזמן להרגעות, למרות שאני מקבל עליה משכורת. אז כשאני בא הבייתה, קל לי לקחת מאישתי את הילדים, לשחק איתם, לעשות להם ארוחת ערב, לסדר ולנקות ולשרת אותה בכל אחרי שהם נרדמים (שזה בכלל צ'ופר!) וכו'. כנ"ל בשבתות. ובאמת, כשיש יש לי תקופה יותר קשה בעבודה, העסק פחות דופק.
כשיש בעיות, הן בכלל לא בשאלה מה החברה חושבת. יותר בקטעים של אי הבנות ותמונה שלה בראש על הסיטואציה ששונה מתמונה שלי בראש. העלבויות שלי שלא כצורך (כי אני אוטומטית רוצה להיות מושפל) וכאלה. דברים יותר אישיים.
לדעתי נותנים לערכי החברה בשרשור הזה מעמד מטורף. במובן זה, המסקנה של לל"ג הייתה נורא עצובה לי - לאו דווקא בקשר לפמדום, אלא לזוגיות בכלל. אם היינו נכנעים לצו החברה, לא היו זוגות גאים, לא היו זוגות של יהודי עם ערבייה ולהיפך.. וכו'. הרי כאן חשבתי שאנחנו קצת מקדשים את השונה, לא? כי אם כבר אתה רוצה את זה, אז ברור שפחות אכפת לך מה הוא הערך החברתי המקובל, ומייד הוא נעשה פחות חשוב.
יותר מזה וחשוב מכך, אני מרגיש שהדיבור על ערכי החברה מול ערכי זוגיות פמדומית הוא ריק מתוכן, עד שממלאים אותו בדוגמאות קונקרטיות. מה *בעצם* הבעיה?