בטי בום(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
4 בינו׳ 2013
בכוח המוח כתב/ה: כשאני מדברת על דגש אחר, אני מדברת על סרטים מנקודת המבט הנשית. נתחיל בזה שהייתי רוצה לראות גברים יפים שם, חזקים, ששולטים בעצמם ומתמסרים מתוך חוזק. הייתי רוצה לראות את החיוך שלהם, את הערפול, המלחמה הפנימית. בכנות, לא מאוד מעניין אותי לראות את הדרך בה מצליפים בהם, או את חור התחת שלהם. בטח לא כדבר העיקרי ולא כנלווה לסיפור על שליטה של אישה בגבר, ולא מילוי הפנטזיה שלו. לא בא לי לראות סרטים שמה שאני יכולה לדמיין שם שככה נראה סשן של מלכה בתשלום עם עבד מזדמן שהיא לא נמשכת אליו או מעריכה אותו, אבל היא נותת שירות ומדמיינת שכך הוא רוצה אותה. אני רוצה סרטים על נשים שעל הזין שלהן מה הוא רוצה, כי מה שחשוב זה מה שהיא רוצה, ואיך שהיא רוצה לתת לו. שהדבר היחיד שגורם לה לענג אותו, זו התשוקה שלה אליו, וכחלק מהעונג היא מוסכת כאב להעצמה. זה הארוס שלי, ואני רוצה סרטים שיתקשרו איתו. על זה אני יכולה לאונן, מזה אני אתגרה ממש, אתה מבין? ויש עוד פן- הסרטונים האלה עושים עוול לשליטה נשית, לארוס הנשי, ולהצגת השדה האירוטי הזה. אם אני לא מזדהה עם הדמות בסרטים האלה, גם לא בצורה מינימלית, במקום גירוי עולה דחיה. לכל הנושא. למלאכותיות. זה הופך לפתאטי הרבה פעמים. יכול להיות שמה שאני צריכה ומבקשת זה מורכב יותר. אבל ככה זה נשים כנראה: מורכבות ומסבכות את העניינים במקום לשתף פעולה עם הדמות הרצויה לגבר (השליט, גם כשהוא נשלט), ולארוס שלו. ועל זה אמרתי ואני אומרת: דווקא בשליטה נשית זה מייצר דיסוננס ומגחיך קצת הכל. ן. כפרע עליך מוח, הצלחת לשים מילים מדויקות לתחושות שלי. מה שעולה לי מהשירשור הזה היא לצערי הפער בין מה שאנחנו רואות כפמדום לבין מה שנשלטים מפנטזים. האם הפער הזה קיים גם במיילדום? האם גם שם השולט מוצג כקריקטורה או שמרווח הפעולה יותר גדול? |
|
|
המלט
|
לפני 11 שנים •
4 בינו׳ 2013
טוב שכתבת את הדברים ככה, בכח. אולי לא באת ללמדנו משהו שלא ידענו, אך אין ספק שאת מזכירה לנו דברים שאולי הדחקנו. למקרא דברייך, מתחזקת התחושה ונעלם ספק שהרוב המוחלט של סרטי הפמדום המופקים בעולם מופקים על ידי גברים ולמען גברים, והכסף שמגלגלת התעשייה הזו, יוצא מכיסי גברים במקום אחד, ונכנס לכיסי גברים במקום אחר. גם אם נוח להדחיק זאת בלהט הריגוש הממכר המתלווה לצפייה בחלק מההיצע הקיים, תהא זו בבחינת רמאות עצמית לחשוב אחרת.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לנסות להבין את הסיבה לטיבו של ההיצע הקיים של סרטי פמדום על ידי התמקדות בסגנון אחד ספציפי שהפך להיות די נפוץ. מדובר בז'אנר אחד פופולארי המופק על ידי נשים בלבד ומנצל גברים עד תום. הכוונה היא לסגנון של humiliatrix.com ולהפקות פרטיות כמו של ceara lynch ואחרות. הרעיון כאן הוא לפנות אל הצופה במונולוג. למעט כמה מקרים בודדים, אין גברים בכלל בצילום הזה. הטקסטים נבחרים בקפידה וממוענים בדייקנות על מנת לייצר תחושות השפלה חריפות בצופה, בטכניקה אותה הבינו ושכללו נשים אלה היטב. ביותר ממובן אחד, יש כאן שליטה נשית מובהקת, המנצלת את כמיהתם של עשרות אלפי גברים ברחבי העולם לתשומת לב, שכמובן אינה אישית אף פעם אך בכל זאת מייצרת אשליה שכך הוא, ומצמיחה התמכרות אמיתית בצופה. הדגש הוא על ניצול מירבי של הגבר ממול – של כיעורו, בדידותו, חוסר יכולתו להיות בזוגיות, היותו לוזר גמור, עפר לרגליה של צעירה, חטובה ושנונה המשתמשת בו לצרכיה באופן שמלבה את היסוד המזוכיסטי שיש בגברים המהווים את קהל הלקוחות העצום. כמי שמאכסן מקצת מן הקשת הצבעונית של רגשות מזוכיסטיים כאלה ואחרים, אני יכול להעיד שקשה להישאר אדיש נוכח הסגנון הזה; הסיבה היא, בקצרה, שהוא *עובד*. אחת הדרכים בהן מתמודד מזוכיסט עם כשלון הינה על ידי מינופו לסיטואציה נחשקת. לאקאן בוודאי היה מכנה זאת: טרנספורמציה-אורתוגונלית-ממרחב-הסבל-הנפשי-למרחב-העונג-הגופני. מישהי דחתה אותך? תנקה לה את האסלה במברשת שיניים, כי ליותר מזה אתה לא ראוי. תעזור לה לבחור בגדים לדייט עם מישהו אחר, שיש לו זין יותר גדול משלך והוא גבר-גבר והוא יזיין אותה ויענג אותה אחרי שהם יבלו (על חשבונך), בעוד שאתה תישאר בבית ותסדר לה את החדר, תגהץ את בגדיה ותצחצח את כל עשרות נעליה, שאת רובן קנית לה בעצמך. אם תהיה ילד טוב היא תרשה לך ללקק אותה אחרי הזיון עם ה*אחר*. המתכון הזה, המאגד בתוכו פנטזיות קלסיות (קוקהולד, משרת-עבד, השפלה) עובד כמו שוקולד שוויצרי: מגיע במהירות למחזור הדם, מספק אורגזמה עוצמתית ומהירה ומפריש כימיקלים רוויים בנחמה – גם אם עלובה ורגעית – לתלאות הקיום הבלתי נסבלות. ברור לחלוטין שסרטי-הפמדום שאת כמהה אליהם רחוקים מאד מהז'אנר הזה. במקום שאת מבקשת שוויון מהותי בין מצבם הרגשי של הצדדים (זאת אומרת, שניהם מרגישים רגשות כנים של חיבה/אהבה זה כלפי זה), אנו מוצאים כאן זלזול קיצוני ומכוון מצד אחד, והערצה ממכרת מצד שני; במקום שאת מבקשת לראות גברים יפים וחזקים – שיש להם אופציות -- המתמסרים לאישה (יהא זה מוגזם לבקש שגם היא תהיה יפה וחזקה?) אנו מוצאים גברים חלשים, כעורים, בודדים, שמנים וחסרי אופציות לחלוטין, המוצאים במזוכיזם הזה מפלט אחרון, גם אם נגוע בדיסוננס קוגניטיבי בריכוז בלתי אפשרי, המותיר אותם מרוקנים וחלולים, משייטים לכמה רגעים אחדים בענני אושר רגעיים, רק כדי לשוב אל הקרקע הקרה והמוצקה שנקראת מציאות, זקוקים לעוד ועוד מאותו הדבר. על כל פנים, הסגנון הזה יחסית מוגבל בהיקפו, משום שהוא דורש בדרך כלל השקעה מסויימת בהבנת התהליך הנפשי המאפיין מזוכיסט השקוע ברחמים עצמיים ובחוויות של דחיה וחוסר הצלחה או יכולת לבנות לעצמו קשר משמעותי. דרושה אינטליגנציה מסויימת ויכולת ורבלית מרשימה, וצירוף כזה קשה למצוא אצל כפריות עניות בצ'כיה או נערות מחומצנות מערי שדה באנגליה. רוב החומר המשייט באגם הוירטואלי הענק לא דומה לזה בכלל, וכאן ביקורתך ראויה ונכונה לטעמי במלוא תוקפה. גם מוסדות פמדומיים ידועים כמו OWK או womanworhsip.co.uk מנוהלים על ידי גברים, ומשווקים עבור פנטזיות של גברים, ואין הם אלא סוג של בתי-בובות – כולן יפות ונחשקות עד אין קץ -- המסשנות גברים בעשרות אלפי קליפים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, והמודל העסקי כאן מבוסס על התמכרות במובנה הפיזיולוגי ביותר. אז למה בעצם אין סרטים מהסוג שאת רוצה? למה אין הרשת משובצת באלפי קליפים של פמדום בהם הארוס הנשי בא לידי ביטוי שופע; בהם השדה האירוטי בו אישה חופשייה ומשוחררת רועה את עבדיה אינו נגלה לעיני הצופים במלוא הדרו; בהם אינך חשה מלאכותיות המוליכה לפאתטיות; בהם מה שעובר מהמסך הוא התשוקה הנשית למסוך כאב להעצמה, ולא התשוקה למשוך כסף לעצמה? התשובה מצויה בקודים החברתיים. אני אפילו חושב שניתוח מדוקדק של מרכיבי הפנטזיה הפופולרית של האתרים של humiliatrix ו ceara lynch, למשל, שופך אור בהיר על עמדת החברה הכללית לגבי פמדום, ולכן – על פי עקרונות הכלכלה היסודיים ביותר – על ההיצע והביקוש המכתיבים את מה שאפשר למצוא. אני אשאיר את פרטי הניתוח הזה להזדמנות אחרת, אבל המסקנה ממנו היא שהשדה האירוטי אותו את מבקשת, הארוס הנשי שלך – אינו עולה בקנה אחד עם עקומת ההיצע והביקוש. אישה אוהבת המעצימה את עצמה ואת אהובה על ידי מזיגת כאב אל תוך הוויתו הפיזית – זה משהו שאין לו ביקוש רב. אין מי שישלם עבורו, ולכן אין מי שיפיק אותו שלא לצרכים אמנותיים – ולכן צרים מטבעם. לפיכך, ניתן למצוא לעיתים בקולנוע ביטויים יפים ואותנטיים של פמדום שלא-למטרות-סיפוק-גברים-בלבד, אבל בזרם העיקרי של הנהר הגדול, שם, למרבה הצער, לא תמצאי את שביקשה נפשך. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 11 שנים •
4 בינו׳ 2013
ציטוט: האם הפער הזה קיים גם במיילדום?
האם גם שם השולט מוצג כקריקטורה או שמרווח הפעולה יותר גדול? אני חושב שגם במיילדום יש פנטזיות שמתחברות יותר לאחד המינים, ומציגות את הדמות בת המין האחר כקריקטורה פנטסטית. לא במקרה זוהי הקליינטורה הנשית שהפכה את אי.אל. ג'יימס למולטי-מיליונרית. מצד שני, אני מאמין שנקודות ההשקה עולות על הפערים, ובגלל זה כיף בבדסמ הזה. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
4 בינו׳ 2013
fog כתב/ה: היי בכוח.
קראתי פעמיים את מה שכתבת, בשביל להיות בטוח. הבהרת את עצמך היטב, כהרגלך, גם עכשיו וגם בעבר. אנא, סמכי עליי ותהיי בטוחה שאני ממש מרגיש את דעתך, היא מובנת לי היטב, וכאמור, לא מהיום. מה שכתבת עכשיו לא שינה לי את התמונה שיש לי בראש עליהם. אנחנו לא מסכימים באופן קיצוני. 
הצורך שלי (וגם של חלק מהנשלטים אחרים, כפי שאני מדבר איתם) לשים את צרכיה המיניים של השולטת בראש הוא צורך חזק מאוד, גם מיני וגם כדרך חיים מועדפת. הדיכוטומיה שאת עושה בין צרכים מיניים של נשלטים לבין צרכים מיניים של נשים לא קיימת אצלי כלל. והיא אפילו קצת מרגיזה. אם כבר הזכרת את צעיף, דרך אגב. באבחנה זהירה, הייתי אומר שדעתך לגבי ה"גבריות הגורפת" של צעיף אדום שונה מאוד מדעתם של הרוב הגורף של הנוכחים כאן, גם אלו שרואים במעשה שלי פשע. גם לגבי האינטואציה *שלך* לגביה יש לי סייגים, (למרות שבהחלט הבחנת בכך שגבר כותב אותה) אבל זה לשיחה פרטית ביננו. היא הנותנת, פוג. אם אתה ואחרים רוצים לשים את צרכיה המיניים של האישה בראש מעייניכם כחלק מהיותכם פמדומיסטים, אז אולי הגיע הזמן להקשיב לאותן נשים ולצרכים שלהן, שאז אולי המערך של הגירויים שלכם ישיק לשלהן\? המלט הסביר כל כך יפה את האוקסימורון שמעמיד אוקסימורון נוסף על ראשו, ובכל זאת לא נפתר. אני אתייחס בנפרד לתגובה שלו, אבל נדמה לי שהוא עונה לך יפה מאוד שם. אני רק אוסיף לכך היבט נוסף: לא ברור מה בונה את מה ומי קודם למה. מדובר בשאלת הביצה והתרנגולת. האם הפמדום כפי שהוא מוצג מעצב אתכם כפמדומיסטים? כי אם התשובה היא כן, ואפילו בחלקה, אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד טראגית - זה לא פמדום. (: אני אדבר על עצמי, אבל אני מניחה שרבות כמוני יש: אני לא נמשכת לאפסים מזוכיסטים נרגנים שזקוקים להשפלה/זיון בתחת/הצלפות כדי לספק סם להתמכרות שלהם לתחושות של כאב והנאה. אני לא נמשכת לגברים שהם פמדומיסטים/נשלטים/עבדים/שפוטים/נהגים כי אין להם דרך אחרת לדעתם לזכות בתשומת לב נשית. בטח שאין להם דרך בעיניהם לזכות באהבה. אני לא מכירה אנשים שנמשכים לאפסים לוזרים, אתה מבין? והסצנה מלאה אינסוף סרטים על הלוזר הזה עם המלכה היפה שלא שמה עליו. זו פנטזיה גברית, מנקודת המבט הגברית, נשים לא חושבות ומתנהלות כך בדר"כ. מה מגרה אותי? מה אני מחפשת? אני מחפשת סרטונים על גברים יפים וטיזרים, שבטוחים בעצמם, במראם, בקסם שלהם. את אלה אני רוצה לראות איך מפשיטים מהבטחון הזה, ובמקביל הם מתמלאים בתשוקה לזו שמפשיטה אותם וממלאה אותם. (: אני רוצה לראות חוכמה שם, הרי מדובר בשליטה - ושליטה היא (לפחות בעיני) קונסטרוקציה שבונים בחוכמה ובהבנה של הנפש שממול, הייתי רוצה לראות טיזינג הדדי, אסטטיקה (שוב, הדדית) ומשיכה (הדדית ). אני רוצה לראות אותה נושכת שיניים כי החרמנות שלה מוציאה אותה מדעתה, והיא נלחמת להשאר בשליטה גם בפן הזה. אני רוצה לראות את התהליכים שהיא מעבירה עוברת: לא כקריקטורה של שולטת, אלא כאדם שיש לו את הצרכים האלה. אני רוצה להרגיש שם את ההיי המתוק הזה שצומח מהיכולת לקחת גבר כזה ולהפוך אותו לשפוט. אני רוצה לראות את המלחמה שלו, את ההפסד שלו, ואת הכניעה וההתמסרות שלו בכל פעם שהיא מביכה אותו כשהיא מציגה לו את עצמו במצב הזה, ומה הוא מוכן לעשות כדי לזכות בחלק בה. להתבונן באותם הרגעים שהתסכול הופך לכניעה והכניעה להתמסרות. את זה. ואז להתפוצץ פנימה לתוך הר הגעש הזה, כשהיא עצמה כבר לא עומדת במניעה העצמית שהיא כופה על עצמה כדי למתוח אותו כמו קפיץ.
מה שמצחיק זה שזה קסם שקורה במציאות, שזה שדה אירוטי בטירוף, שיש שם עוצמות וחיבורים מטורפים בין אנשים. שאפשר לשחק שם גם בתחושות אפסות ופתטיות שקיימות בכל אדם, ואז לעטוף אותו ולשקף לו את ערכו ודמותו. מה שמצחיק זה שאני מסכימה שאין לזה שוק, אני רק לא מבינה איך זה יתכן. (: |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
4 בינו׳ 2013
המלט כתב/ה: טוב שכתבת את הדברים ככה, בכח. אולי לא באת ללמדנו משהו שלא ידענו, אך אין ספק שאת מזכירה לנו דברים שאולי הדחקנו. למקרא דברייך, מתחזקת התחושה ונעלם ספק שהרוב המוחלט של סרטי הפמדום המופקים בעולם מופקים על ידי גברים ולמען גברים, והכסף שמגלגלת התעשייה הזו, יוצא מכיסי גברים במקום אחד, ונכנס לכיסי גברים במקום אחר. גם אם נוח להדחיק זאת בלהט הריגוש הממכר המתלווה לצפייה בחלק מההיצע הקיים, תהא זו בבחינת רמאות עצמית לחשוב אחרת.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לנסות להבין את הסיבה לטיבו של ההיצע הקיים של סרטי פמדום על ידי התמקדות בסגנון אחד ספציפי שהפך להיות די נפוץ. מדובר בז'אנר אחד פופולארי המופק על ידי נשים בלבד ומנצל גברים עד תום. הכוונה היא לסגנון של humiliatrix.com ולהפקות פרטיות כמו של ceara lynch ואחרות. הרעיון כאן הוא לפנות אל הצופה במונולוג. למעט כמה מקרים בודדים, אין גברים בכלל בצילום הזה. הטקסטים נבחרים בקפידה וממוענים בדייקנות על מנת לייצר תחושות השפלה חריפות בצופה, בטכניקה אותה הבינו ושכללו נשים אלה היטב. ביותר ממובן אחד, יש כאן שליטה נשית מובהקת, המנצלת את כמיהתם של עשרות אלפי גברים ברחבי העולם לתשומת לב, שכמובן אינה אישית אף פעם אך בכל זאת מייצרת אשליה שכך הוא, ומצמיחה התמכרות אמיתית בצופה. הדגש הוא על ניצול מירבי של הגבר ממול – של כיעורו, בדידותו, חוסר יכולתו להיות בזוגיות, היותו לוזר גמור, עפר לרגליה של צעירה, חטובה ושנונה המשתמשת בו לצרכיה באופן שמלבה את היסוד המזוכיסטי שיש בגברים המהווים את קהל הלקוחות העצום. כמי שמאכסן מקצת מן הקשת הצבעונית של רגשות מזוכיסטיים כאלה ואחרים, אני יכול להעיד שקשה להישאר אדיש נוכח הסגנון הזה; הסיבה היא, בקצרה, שהוא *עובד*. אחת הדרכים בהן מתמודד מזוכיסט עם כשלון הינה על ידי מינופו לסיטואציה נחשקת. לאקאן בוודאי היה מכנה זאת: טרנספורמציה-אורתוגונלית-ממרחב-הסבל-הנפשי-למרחב-העונג-הגופני. מישהי דחתה אותך? תנקה לה את האסלה במברשת שיניים, כי ליותר מזה אתה לא ראוי. תעזור לה לבחור בגדים לדייט עם מישהו אחר, שיש לו זין יותר גדול משלך והוא גבר-גבר והוא יזיין אותה ויענג אותה אחרי שהם יבלו (על חשבונך), בעוד שאתה תישאר בבית ותסדר לה את החדר, תגהץ את בגדיה ותצחצח את כל עשרות נעליה, שאת רובן קנית לה בעצמך. אם תהיה ילד טוב היא תרשה לך ללקק אותה אחרי הזיון עם ה*אחר*. המתכון הזה, המאגד בתוכו פנטזיות קלסיות (קוקהולד, משרת-עבד, השפלה) עובד כמו שוקולד שוויצרי: מגיע במהירות למחזור הדם, מספק אורגזמה עוצמתית ומהירה ומפריש כימיקלים רוויים בנחמה – גם אם עלובה ורגעית – לתלאות הקיום הבלתי נסבלות. ברור לחלוטין שסרטי-הפמדום שאת כמהה אליהם רחוקים מאד מהז'אנר הזה. במקום שאת מבקשת שוויון מהותי בין מצבם הרגשי של הצדדים (זאת אומרת, שניהם מרגישים רגשות כנים של חיבה/אהבה זה כלפי זה), אנו מוצאים כאן זלזול קיצוני ומכוון מצד אחד, והערצה ממכרת מצד שני; במקום שאת מבקשת לראות גברים יפים וחזקים – שיש להם אופציות -- המתמסרים לאישה (יהא זה מוגזם לבקש שגם היא תהיה יפה וחזקה?) אנו מוצאים גברים חלשים, כעורים, בודדים, שמנים וחסרי אופציות לחלוטין, המוצאים במזוכיזם הזה מפלט אחרון, גם אם נגוע בדיסוננס קוגניטיבי בריכוז בלתי אפשרי, המותיר אותם מרוקנים וחלולים, משייטים לכמה רגעים אחדים בענני אושר רגעיים, רק כדי לשוב אל הקרקע הקרה והמוצקה שנקראת מציאות, זקוקים לעוד ועוד מאותו הדבר. על כל פנים, הסגנון הזה יחסית מוגבל בהיקפו, משום שהוא דורש בדרך כלל השקעה מסויימת בהבנת התהליך הנפשי המאפיין מזוכיסט השקוע ברחמים עצמיים ובחוויות של דחיה וחוסר הצלחה או יכולת לבנות לעצמו קשר משמעותי. דרושה אינטליגנציה מסויימת ויכולת ורבלית מרשימה, וצירוף כזה קשה למצוא אצל כפריות עניות בצ'כיה או נערות מחומצנות מערי שדה באנגליה. רוב החומר המשייט באגם הוירטואלי הענק לא דומה לזה בכלל, וכאן ביקורתך ראויה ונכונה לטעמי במלוא תוקפה. גם מוסדות פמדומיים ידועים כמו OWK או womanworhsip.co.uk מנוהלים על ידי גברים, ומשווקים עבור פנטזיות של גברים, ואין הם אלא סוג של בתי-בובות – כולן יפות ונחשקות עד אין קץ -- המסשנות גברים בעשרות אלפי קליפים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, והמודל העסקי כאן מבוסס על התמכרות במובנה הפיזיולוגי ביותר. אז למה בעצם אין סרטים מהסוג שאת רוצה? למה אין הרשת משובצת באלפי קליפים של פמדום בהם הארוס הנשי בא לידי ביטוי שופע; בהם השדה האירוטי בו אישה חופשייה ומשוחררת רועה את עבדיה אינו נגלה לעיני הצופים במלוא הדרו; בהם אינך חשה מלאכותיות המוליכה לפאתטיות; בהם מה שעובר מהמסך הוא התשוקה הנשית למסוך כאב להעצמה, ולא התשוקה למשוך כסף לעצמה? התשובה מצויה בקודים החברתיים. אני אפילו חושב שניתוח מדוקדק של מרכיבי הפנטזיה הפופולרית של האתרים של humiliatrix ו ceara lynch, למשל, שופך אור בהיר על עמדת החברה הכללית לגבי פמדום, ולכן – על פי עקרונות הכלכלה היסודיים ביותר – על ההיצע והביקוש המכתיבים את מה שאפשר למצוא. אני אשאיר את פרטי הניתוח הזה להזדמנות אחרת, אבל המסקנה ממנו היא שהשדה האירוטי אותו את מבקשת, הארוס הנשי שלך – אינו עולה בקנה אחד עם עקומת ההיצע והביקוש. אישה אוהבת המעצימה את עצמה ואת אהובה על ידי מזיגת כאב אל תוך הוויתו הפיזית – זה משהו שאין לו ביקוש רב. אין מי שישלם עבורו, ולכן אין מי שיפיק אותו שלא לצרכים אמנותיים – ולכן צרים מטבעם. לפיכך, ניתן למצוא לעיתים בקולנוע ביטויים יפים ואותנטיים של פמדום שלא-למטרות-סיפוק-גברים-בלבד, אבל בזרם העיקרי של הנהר הגדול, שם, למרבה הצער, לא תמצאי את שביקשה נפשך. ראשית אני רוצה להודות לך על התגובה הזו, המלט. לצערי אני מסכימה לכל מילה בה. אני לחלוטין מבינה את התהליכים ואת השונויות בין הצרכים. אני משתמשת בשונות הזו בבועות הפנימיות, ורותמת אותה הרבה פעמים, אבל היא מסוכה בכל המתק של ה"מציאות" שמדביש ומגרה הכל. (יש מילה כזו בכלל? מדביש? התכוונתי ל"ממתיק") נקודה אחת אני רוצה להוסיף, בקשר לטענת ההיצע והביקוש שאני נוטה להסכים גם איתה: אולי מדובר בשוק שיש לפתח ושיש לו פוטנציאל. לא יכול להיות שהריגושים שלי כאלה יוצאי דופן עד שאין לזה שוק בעולם כולו. אולי זה גם טעם נרכש שיש להחשף אליו. כך או כך נשארנו כשמעט תאוותנו בידינו. (: |
|
|
שוסי
|
לפני 11 שנים •
4 בינו׳ 2013
בכוח המוח כתב/ה: fog כתב/ה: היי בכוח.
קראתי פעמיים את מה שכתבת, בשביל להיות בטוח. הבהרת את עצמך היטב, כהרגלך, גם עכשיו וגם בעבר. אנא, סמכי עליי ותהיי בטוחה שאני ממש מרגיש את דעתך, היא מובנת לי היטב, וכאמור, לא מהיום. מה שכתבת עכשיו לא שינה לי את התמונה שיש לי בראש עליהם. אנחנו לא מסכימים באופן קיצוני.
הצורך שלי (וגם של חלק מהנשלטים אחרים, כפי שאני מדבר איתם) לשים את צרכיה המיניים של השולטת בראש הוא צורך חזק מאוד, גם מיני וגם כדרך חיים מועדפת. הדיכוטומיה שאת עושה בין צרכים מיניים של נשלטים לבין צרכים מיניים של נשים לא קיימת אצלי כלל. והיא אפילו קצת מרגיזה. אם כבר הזכרת את צעיף, דרך אגב. באבחנה זהירה, הייתי אומר שדעתך לגבי ה"גבריות הגורפת" של צעיף אדום שונה מאוד מדעתם של הרוב הגורף של הנוכחים כאן, גם אלו שרואים במעשה שלי פשע. גם לגבי האינטואציה *שלך* לגביה יש לי סייגים, (למרות שבהחלט הבחנת בכך שגבר כותב אותה) אבל זה לשיחה פרטית ביננו. היא הנותנת, פוג. אם אתה ואחרים רוצים לשים את צרכיה המיניים של האישה בראש מעייניכם כחלק מהיותכם פמדומיסטים, אז אולי הגיע הזמן להקשיב לאותן נשים ולצרכים שלהן, שאז אולי המערך של הגירויים שלכם ישיק לשלהן\? המלט הסביר כל כך יפה את האוקסימורון שמעמיד אוקסימורון נוסף על ראשו, ובכל זאת לא נפתר. אני אתייחס בנפרד לתגובה שלו, אבל נדמה לי שהוא עונה לך יפה מאוד שם. אני רק אוסיף לכך היבט נוסף: לא ברור מה בונה את מה ומי קודם למה. מדובר בשאלת הביצה והתרנגולת. האם הפמדום כפי שהוא מוצג מעצב אתכם כפמדומיסטים? כי אם התשובה היא כן, ואפילו בחלקה, אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד טראגית - זה לא פמדום. (: אני אדבר על עצמי, אבל אני מניחה שרבות כמוני יש: אני לא נמשכת לאפסים מזוכיסטים נרגנים שזקוקים להשפלה/זיון בתחת/הצלפות כדי לספק סם להתמכרות שלהם לתחושות של כאב והנאה. אני לא נמשכת לגברים שהם פמדומיסטים/נשלטים/עבדים/שפוטים/נהגים כי אין להם דרך אחרת לדעתם לזכות בתשומת לב נשית. בטח שאין להם דרך בעיניהם לזכות באהבה. אני לא מכירה אנשים שנמשכים לאפסים לוזרים, אתה מבין? והסצנה מלאה אינסוף סרטים על הלוזר הזה עם המלכה היפה שלא שמה עליו. זו פנטזיה גברית, מנקודת המבט הגברית, נשים לא חושבות ומתנהלות כך בדר"כ. מה מגרה אותי? מה אני מחפשת? אני מחפשת סרטונים על גברים יפים וטיזרים, שבטוחים בעצמם, במראם, בקסם שלהם. את אלה אני רוצה לראות איך מפשיטים מהבטחון הזה, ובמקביל הם מתמלאים בתשוקה לזו שמפשיטה אותם וממלאה אותם. (: אני רוצה לראות חוכמה שם, הרי מדובר בשליטה - ושליטה היא (לפחות בעיני) קונסטרוקציה שבונים בחוכמה ובהבנה של הנפש שממול, הייתי רוצה לראות טיזינג הדדי, אסטטיקה (שוב, הדדית) ומשיכה (הדדית ). אני רוצה לראות אותה נושכת שיניים כי החרמנות שלה מוציאה אותה מדעתה, והיא נלחמת להשאר בשליטה גם בפן הזה. אני רוצה לראות את התהליכים שהיא מעבירה עוברת: לא כקריקטורה של שולטת, אלא כאדם שיש לו את הצרכים האלה. אני רוצה להרגיש שם את ההיי המתוק הזה שצומח מהיכולת לקחת גבר כזה ולהפוך אותו לשפוט. אני רוצה לראות את המלחמה שלו, את ההפסד שלו, ואת הכניעה וההתמסרות שלו בכל פעם שהיא מביכה אותו כשהיא מציגה לו את עצמו במצב הזה, ומה הוא מוכן לעשות כדי לזכות בחלק בה. להתבונן באותם הרגעים שהתסכול הופך לכניעה והכניעה להתמסרות. את זה. ואז להתפוצץ פנימה לתוך הר הגעש הזה, כשהיא עצמה כבר לא עומדת במניעה העצמית שהיא כופה על עצמה כדי למתוח אותו כמו קפיץ.
מה שמצחיק זה שזה קסם שקורה במציאות, שזה שדה אירוטי בטירוף, שיש שם עוצמות וחיבורים מטורפים בין אנשים. שאפשר לשחק שם גם בתחושות אפסות ופתטיות שקיימות בכל אדם, ואז לעטוף אותו ולשקף לו את ערכו ודמותו. מה שמצחיק זה שאני מסכימה שאין לזה שוק, אני רק לא מבינה איך זה יתכן. (: אוף איתך,מחרמנת למוות שכמותך. |
|
|
Miss Hide
|
לפני 11 שנים •
4 בינו׳ 2013
באמת חשבתי להציע לך בכוח המוח כתב/ה: המלט כתב/ה: טוב שכתבת את הדברים ככה, בכח. אולי לא באת ללמדנו משהו שלא ידענו, אך אין ספק שאת מזכירה לנו דברים שאולי הדחקנו. למקרא דברייך, מתחזקת התחושה ונעלם ספק שהרוב המוחלט של סרטי הפמדום המופקים בעולם מופקים על ידי גברים ולמען גברים, והכסף שמגלגלת התעשייה הזו, יוצא מכיסי גברים במקום אחד, ונכנס לכיסי גברים במקום אחר. גם אם נוח להדחיק זאת בלהט הריגוש הממכר המתלווה לצפייה בחלק מההיצע הקיים, תהא זו בבחינת רמאות עצמית לחשוב אחרת.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לנסות להבין את הסיבה לטיבו של ההיצע הקיים של סרטי פמדום על ידי התמקדות בסגנון אחד ספציפי שהפך להיות די נפוץ. מדובר בז'אנר אחד פופולארי המופק על ידי נשים בלבד ומנצל גברים עד תום. הכוונה היא לסגנון של humiliatrix.com ולהפקות פרטיות כמו של ceara lynch ואחרות. הרעיון כאן הוא לפנות אל הצופה במונולוג. למעט כמה מקרים בודדים, אין גברים בכלל בצילום הזה. הטקסטים נבחרים בקפידה וממוענים בדייקנות על מנת לייצר תחושות השפלה חריפות בצופה, בטכניקה אותה הבינו ושכללו נשים אלה היטב. ביותר ממובן אחד, יש כאן שליטה נשית מובהקת, המנצלת את כמיהתם של עשרות אלפי גברים ברחבי העולם לתשומת לב, שכמובן אינה אישית אף פעם אך בכל זאת מייצרת אשליה שכך הוא, ומצמיחה התמכרות אמיתית בצופה. הדגש הוא על ניצול מירבי של הגבר ממול – של כיעורו, בדידותו, חוסר יכולתו להיות בזוגיות, היותו לוזר גמור, עפר לרגליה של צעירה, חטובה ושנונה המשתמשת בו לצרכיה באופן שמלבה את היסוד המזוכיסטי שיש בגברים המהווים את קהל הלקוחות העצום. כמי שמאכסן מקצת מן הקשת הצבעונית של רגשות מזוכיסטיים כאלה ואחרים, אני יכול להעיד שקשה להישאר אדיש נוכח הסגנון הזה; הסיבה היא, בקצרה, שהוא *עובד*. אחת הדרכים בהן מתמודד מזוכיסט עם כשלון הינה על ידי מינופו לסיטואציה נחשקת. לאקאן בוודאי היה מכנה זאת: טרנספורמציה-אורתוגונלית-ממרחב-הסבל-הנפשי-למרחב-העונג-הגופני. מישהי דחתה אותך? תנקה לה את האסלה במברשת שיניים, כי ליותר מזה אתה לא ראוי. תעזור לה לבחור בגדים לדייט עם מישהו אחר, שיש לו זין יותר גדול משלך והוא גבר-גבר והוא יזיין אותה ויענג אותה אחרי שהם יבלו (על חשבונך), בעוד שאתה תישאר בבית ותסדר לה את החדר, תגהץ את בגדיה ותצחצח את כל עשרות נעליה, שאת רובן קנית לה בעצמך. אם תהיה ילד טוב היא תרשה לך ללקק אותה אחרי הזיון עם ה*אחר*. המתכון הזה, המאגד בתוכו פנטזיות קלסיות (קוקהולד, משרת-עבד, השפלה) עובד כמו שוקולד שוויצרי: מגיע במהירות למחזור הדם, מספק אורגזמה עוצמתית ומהירה ומפריש כימיקלים רוויים בנחמה – גם אם עלובה ורגעית – לתלאות הקיום הבלתי נסבלות. ברור לחלוטין שסרטי-הפמדום שאת כמהה אליהם רחוקים מאד מהז'אנר הזה. במקום שאת מבקשת שוויון מהותי בין מצבם הרגשי של הצדדים (זאת אומרת, שניהם מרגישים רגשות כנים של חיבה/אהבה זה כלפי זה), אנו מוצאים כאן זלזול קיצוני ומכוון מצד אחד, והערצה ממכרת מצד שני; במקום שאת מבקשת לראות גברים יפים וחזקים – שיש להם אופציות -- המתמסרים לאישה (יהא זה מוגזם לבקש שגם היא תהיה יפה וחזקה?) אנו מוצאים גברים חלשים, כעורים, בודדים, שמנים וחסרי אופציות לחלוטין, המוצאים במזוכיזם הזה מפלט אחרון, גם אם נגוע בדיסוננס קוגניטיבי בריכוז בלתי אפשרי, המותיר אותם מרוקנים וחלולים, משייטים לכמה רגעים אחדים בענני אושר רגעיים, רק כדי לשוב אל הקרקע הקרה והמוצקה שנקראת מציאות, זקוקים לעוד ועוד מאותו הדבר. על כל פנים, הסגנון הזה יחסית מוגבל בהיקפו, משום שהוא דורש בדרך כלל השקעה מסויימת בהבנת התהליך הנפשי המאפיין מזוכיסט השקוע ברחמים עצמיים ובחוויות של דחיה וחוסר הצלחה או יכולת לבנות לעצמו קשר משמעותי. דרושה אינטליגנציה מסויימת ויכולת ורבלית מרשימה, וצירוף כזה קשה למצוא אצל כפריות עניות בצ'כיה או נערות מחומצנות מערי שדה באנגליה. רוב החומר המשייט באגם הוירטואלי הענק לא דומה לזה בכלל, וכאן ביקורתך ראויה ונכונה לטעמי במלוא תוקפה. גם מוסדות פמדומיים ידועים כמו OWK או womanworhsip.co.uk מנוהלים על ידי גברים, ומשווקים עבור פנטזיות של גברים, ואין הם אלא סוג של בתי-בובות – כולן יפות ונחשקות עד אין קץ -- המסשנות גברים בעשרות אלפי קליפים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, והמודל העסקי כאן מבוסס על התמכרות במובנה הפיזיולוגי ביותר. אז למה בעצם אין סרטים מהסוג שאת רוצה? למה אין הרשת משובצת באלפי קליפים של פמדום בהם הארוס הנשי בא לידי ביטוי שופע; בהם השדה האירוטי בו אישה חופשייה ומשוחררת רועה את עבדיה אינו נגלה לעיני הצופים במלוא הדרו; בהם אינך חשה מלאכותיות המוליכה לפאתטיות; בהם מה שעובר מהמסך הוא התשוקה הנשית למסוך כאב להעצמה, ולא התשוקה למשוך כסף לעצמה? התשובה מצויה בקודים החברתיים. אני אפילו חושב שניתוח מדוקדק של מרכיבי הפנטזיה הפופולרית של האתרים של humiliatrix ו ceara lynch, למשל, שופך אור בהיר על עמדת החברה הכללית לגבי פמדום, ולכן – על פי עקרונות הכלכלה היסודיים ביותר – על ההיצע והביקוש המכתיבים את מה שאפשר למצוא. אני אשאיר את פרטי הניתוח הזה להזדמנות אחרת, אבל המסקנה ממנו היא שהשדה האירוטי אותו את מבקשת, הארוס הנשי שלך – אינו עולה בקנה אחד עם עקומת ההיצע והביקוש. אישה אוהבת המעצימה את עצמה ואת אהובה על ידי מזיגת כאב אל תוך הוויתו הפיזית – זה משהו שאין לו ביקוש רב. אין מי שישלם עבורו, ולכן אין מי שיפיק אותו שלא לצרכים אמנותיים – ולכן צרים מטבעם. לפיכך, ניתן למצוא לעיתים בקולנוע ביטויים יפים ואותנטיים של פמדום שלא-למטרות-סיפוק-גברים-בלבד, אבל בזרם העיקרי של הנהר הגדול, שם, למרבה הצער, לא תמצאי את שביקשה נפשך. ראשית אני רוצה להודות לך על התגובה הזו, המלט. לצערי אני מסכימה לכל מילה בה. אני לחלוטין מבינה את התהליכים ואת השונויות בין הצרכים. אני משתמשת בשונות הזו בבועות הפנימיות, ורותמת אותה הרבה פעמים, אבל היא מסוכה בכל המתק של ה"מציאות" שמדביש ומגרה הכל. (יש מילה כזו בכלל? מדביש? התכוונתי ל"ממתיק") נקודה אחת אני רוצה להוסיף, בקשר לטענת ההיצע והביקוש שאני נוטה להסכים גם איתה: אולי מדובר בשוק שיש לפתח ושיש לו פוטנציאל. לא יכול להיות שהריגושים שלי כאלה יוצאי דופן עד שאין לזה שוק בעולם כולו. אולי זה גם טעם נרכש שיש להחשף אליו. כך או כך נשארנו כשמעט תאוותנו בידינו. (: להפיק סרט כזה
מטעמים...מטעמים... אני מוכנה לכתוב את התסריט
|
|
|
רפאל
|
לפני 11 שנים •
5 בינו׳ 2013
בכוח המוח כתב/ה: היא הנותנת, פוג. אם אתה ואחרים רוצים לשים את צרכיה המיניים של האישה בראש מעייניכם כחלק מהיותכם פמדומיסטים, אז אולי הגיע הזמן להקשיב לאותן נשים ולצרכים שלהן, שאז אולי המערך של הגירויים שלכם ישיק לשלהן?
אני דווקא נוטה להסכים עם פוג בדיון הזה. אני חושב שהטיעון שלך, בדבר ההבדלים שבין גברים לבין נשים, הוא מופרז. כלומר, יש הבדלים, אבל לא עמוקים כל כך כפי שאת מציגה. יתכן שעבור גברים מסויימים האידאל הפמדומי הוא אישה מוחפצת, גברא מסמורטט ואינטראקציה מנוכרת. ואילו מנגד עבור נשים מסויימות האידאל הוא דווקא אישה עם עומק נפשי, גבר יפה חזק וחכם, ואינטראקציה רגשית. אבל גבר כזה ואישה כזו לא רק שלא יחלקו טעם משותף בפורנו, אלא גם לא יסתדרו זה עם זה במציאות. אם היית צודקת, והבדלים מן הסוג הזה (או דומים להם) היו מובנים בכל הגברים ובכל הנשים, אז שני המינים לא היו מסתדרים זה עם זה ופמדום לא היה קיים במציאות, אלא רק בשני מינים של פורנו (אחד של גברים ואחד של נשים). למרות שהסתייגת מהכללות גורפות ביחס לנשלטים, אני חושב שזה בדיוק מה שעשית לאורך השרשור הזה. הטיעון שלך כנגד פוג הוא גם דוגמטי. את מתחילה עם הטענה שהפנטזיה הגברית מתמקדת בצרכים של הגבר ומתעלמת מן הצרכים של האישה. וכשפוג אומר לך שאת טועה, ושאצלו ואצל אחרים ההתמקדות היא דווקא בצרכים של השולטת, את אומרת לו "היא הנותנת". מצחיק.
|
|
|
Mary Jane
|
לפני 11 שנים •
5 בינו׳ 2013
בכוח המוח כתב/ה: [
גם אני מתה על פורנו הומואי, הוא כל כך הרבה יותר.. אמיתי. בטח מסרטי שליטה נשית שבה השולטת היא מאוד קריקטורה. זה ברוב המקרים לא מגרה, בטח לא כמו הדבר האמיתי, כשהוא עמוס טיזינג ומתוק מהתמסרות. חשבתי (ואני עדיין מקווה שכך) שיש אי שם סרטי שליטה נשית חמים ומחרמנים כשהדגש הוא על הארוס של הנשים השולטות ולא של הגברים הנשלטים. מישהי מכירה? ובכוונה אני לא שואלת גברים, כי נדמה לי שהם לא באמת יכולים להבין את ההבדל בזוית הראיה הנשית לגברית. לא ברור לי במה פורנו הומוסקסואלי הוא "כל כך הרבה יותר אמיתי" מפורנו פמדומי. אולי הסיבה לכך נעוצה בכך שאת מעדיפה את שלטון הגברים, כל גבר, ובעומקייך פחות מתחברת לפמדום? (ממש לא נשאל כהתנגחות, אלא כרצון להבין. אני אשמח אם גם נשים אחרות שמעדיפות פורנו של גייז על פני פורנו פמדומי יוכלו לענות ולהבהיר את העניין התמוה הזה). ולמה שגברים שאוהבים פמדום לא יאהבו ויתחברו לזווית שאת מכנה כ"נשית"? אינטימיות, רגש וקרבה הם לא נחלת הנשים בלבד, כפי שניכור והחפצה הם לא נחלת הגברים בלבד (במילים אחרות, גם "ארוס של שולטת" יכול לענות על מה שלטעמך שמור רק לגברים אוהבי שליטה נשית, ולהיפך). |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
5 בינו׳ 2013
Mary Jane כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: [
גם אני מתה על פורנו הומואי, הוא כל כך הרבה יותר.. אמיתי. בטח מסרטי שליטה נשית שבה השולטת היא מאוד קריקטורה. זה ברוב המקרים לא מגרה, בטח לא כמו הדבר האמיתי, כשהוא עמוס טיזינג ומתוק מהתמסרות. חשבתי (ואני עדיין מקווה שכך) שיש אי שם סרטי שליטה נשית חמים ומחרמנים כשהדגש הוא על הארוס של הנשים השולטות ולא של הגברים הנשלטים. מישהי מכירה? ובכוונה אני לא שואלת גברים, כי נדמה לי שהם לא באמת יכולים להבין את ההבדל בזוית הראיה הנשית לגברית. לא ברור לי במה פורנו הומוסקסואלי הוא "כל כך הרבה יותר אמיתי" מפורנו פמדומי. אולי הסיבה לכך נעוצה בכך שאת מעדיפה את שלטון הגברים, כל גבר, ובעומקייך פחות מתחברת לפמדום? (ממש לא נשאל כהתנגחות, אלא כרצון להבין. אני אשמח אם גם נשים אחרות שמעדיפות פורנו של גייז על פני פורנו פמדומי יוכלו לענות ולהבהיר את העניין התמוה הזה). ולמה שגברים שאוהבים פמדום לא יאהבו ויתחברו לזווית שאת מכנה כ"נשית"? אינטימיות, רגש וקרבה הם לא נחלת הנשים בלבד, כפי שניכור והחפצה הם לא נחלת הגברים בלבד (במילים אחרות, גם "ארוס של שולטת" יכול לענות על מה שלטעמך שמור רק לגברים אוהבי שליטה נשית, ולהיפך). הטענה כאילו במהותי אני 'נשלטת' וככזו לא באמת 'שולטת', היא טענה שאת מעלה באלף וריאנטים מולי, ויודעת מה? ברוח הסופש והחופשה שאני יוצאת אליה כבר, אני מוכנה לנסות ולהסביר: בואי ואגלה לך את הסוד הכי שמור במערכת - אני לא מעדיפה את שלטון הגברים וגם לא את שלטון הנשים. אני לא באמת חושבת שג'נדר גוזר עליונות, אם כי אדם יכול להיות מפותח מאחר בלי קשר לג'נדר שלו. מהבחינה הזו ב"מציאות" מתקיימת מעין סקאלה ע"פ פרמטרים אישיים שלנו, ואנחנו מחליטים היכן אנחנו על הסקאלה, מי מפותח מאיתנו ומי פחות, מי 'טוב' מאיתנו ומי פחות, ולמי יש יכולת להניע אותנו, ואת מי אנחנו יכולים להניע ואיך. לנתונים האלה אין קשר ל"שליטה". אני לא מאמינה ב"שליטה". אני מאמינה באהבה ששליטה היא אחד הסקלפלים שלה, משני הכיוונים. אני כן נהנית משליטה. מאוד. אני נהנית לשלוט, ואני נהנית להשלט. אני עושה את שניהם מתוך צורך רגשי ולא מתוך צורך או שאלה של ערך עצמי, ומעבר לכך שמדובר בכלים שמייצרים לי עונג, הם מייצרים לי כאמור גם קרבה. קרבה ואינטימיות הן חשובות לי, והן מאיינות "הבדלי מעמדות" כי כשחוצים את הרוביקון מתאחדים שם לחוויה של 'אחד' בה מי השאלה למעלה ומי למטה היא חסרת חשיבות. שם נמצא בעיני האושר. לא בלמעלה או בלמטה, אלא באיחוד. אני יודעת שזה הסבר אמורפי למדי, אבל אני סומכת על בינתך בעניין. אני יכולה להבטיח לך שלא כאן נעוצה הבעיה. הבעיה נעוצה בכללה באופן בה מוצגת שליטה נשית בדר"כ, ואם תקראי את המלט בעיון, אני משוכנעת שתביני גם את את הנקודה הזו. בפורנו הומואי שני הצדדים גברים, ומשכך הדגש שם כנראה גם על הארוס הנשלט וגם השולט. ר"ל - הסרטים בנויים כך שגם קהל השולטים יתגרה מהסרטים. זה חלק מקבוצת ההתייחסות, בניגוד לסרטי פמדום שהנשים לא נחשבות שם כקבוצת התייחסות כלל. שבת שלום. (: |
|
|