התראה לכל הבנות באשר הן - נשלט מתחזה!

רצסיבי​(נשלט) • 26 בפבר׳ 2013

גמד אמיץ יקר,

יש כמה דברים שרציתי לומר לך.

א. לגבי אותו פס"ד שנזכר למעלה - כמה דיוקים, שחשובים להמשך:
- היה הסדר טיעון בו הוסכם שהיה אונס במרמה - אם לא היה הסדר כזה, ולא היה מוכח שום דבר מעבר למצג השווא, ספק רב בעיני אם היו מרשיעים באונס, אלא בבעילה אסורה, בדיוק מהטעמים שציינת למעלה.
- לא סתם היה הסדר טיעון שיצר "יצור כלאיים", וזה מכיוון שהוא טען שלא היה אונס, אלא רק מצג שווא, והפרקליטות טענה במקור שהיה אונס אמיתי, ללא הסכמה, והפשרה היתה כתב אישום מתוקן ומוזר.
- הערעור לעליון לא היה על ההרשעה, אלא רק על גזר הדין. משמע, שאלת האשם לא עלתה כלל בעליון, אלא רק שאלת העונש.
אחרת העליון היה אומר את דברו בעניין.

ב. המסקנה, שמפסק הדין הזה לא ניתן להקיש על הכלל. הוא ניתן בנסיבות מאוד מיוחדות (הודאה באונס), ולא נקבעה בו הלכה, הקובעת האם התחזות סתם יכולה להוות עילה לאונס, למרות שהיה סקס בהסכמה.

ג. אני מסכים עם מה שכתבת לגבי הדין הרצוי.
כלומר, לא נראה לי הגיוני שסקס בהסכמה יכול להפוך לאונס, רק בגלל התחזות של הגבר למשהו שהוא לא נכון.
עם זאת, אני לא מסכים איתך שזה גם הדין המצוי.

ד. הדוגמא שנתת לגבי סע' 346(ב) לחוק העונשין, היא דוגמא יפה, ובעולם מושלם העובדה שיש סעיף בחוק שמדבר על כך שלצורך בעילה אסורה, צריך לא סתם התחזות אלא התחזות לפנוי פלוס הבטחת נישואין, היתה צריכה ללמד שלצורך אונס, יהיה צריך התחזות חמורה יותר ומצומצמת יותר.
אבל לא ככה זה עובד.
למשל, בהחלט ייתכן שסעיף 346(ב) לחוק הוא סעיף היסטורי, שייצג נורמה מסוימת שהייתה רווחת לפני עשרות שני, ואילו סעיף 345(א)(2) לחוק (אונס שנעשה בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה) הוא סעיף מאוחר יותר, שמשקף נורמה עכשווית , אך כאשר המחוקק חוקק אותו, הוא לא טרח להתאים / למחוק את הסעיף הישן לגבי בעילה אסורה.

ה. מקריאת לשון הכתוב - "מרמה לגבי מיהות העושה", הלשון סובלת הגדרה רחבה מאוד, כולל תרמית סתם לגבי הזהות, ואין צורך שתהיה התחזות למישהו מוכר (הבעל).

ו. הנה מקרה שמביא את ההלכה בעניין - ע"פ 2411/06 - צבי סלימאן נ' מדינת ישראל . תק-על 2008(3), 3815 ,עמ' 3816.

מדובר באדם שהורשע במה מקרי אונס, כמה מהם אונס ללא הסכמה, ואחד מהם אונס בהסכמה, כשהאשם היחיד ביחס לאותו מקרה היה התחזות, והוא הורשע באונס בכל זאת, ולא רק בבעילה שלא בהסכמה.

התיאור הכללי של כלל האישומים היה כך:
"במועדים הרלבנטיים לכתב האישום נהג המערער לפנות לנשים ברחוב וליזום עמן שיחה, בתואנת היכרות קודמת. המערער נהג להציג עצמו בפניהן, בכזב, בשם ירון עוז, בעל תפקיד בכיר במשרד השיכון או בעמידר, וכן טען כי אשתו עובדת בתפקיד בכיר במוסד לביטוח לאומי. לאחר שדובב את הנשים, קיבל מידע בדבר מצבן המשפחתי והכלכלי והתרשם שהן מצויות במצוקת דיור, הבטיח להן כי במסגרת תפקידו הבכיר, ידאג להן לדיור בתמורה לכך שיקיימו עמו יחסי מין. לחלק מהנשים הבטיח גם עזרה כספית"

והתיאור לגבי האישום הרלוונטי היה כך:
"ביום 25.5.04 או בסמוך לכך, פנה המערער לר.ג. בעת שהיתה בשוק בנתניה. המערער טען בפניה כי היא מוכרת לו, כי הוא יו"ר ועדת משרד השיכון העליונה - והזדהה בשם ירון. המערער שאל את ר.ג. האם היא בעלת דירה או גרה בשכירות. ר.ג. השיבה שהיא גרה בשכירות 15 שנה, ומטפלת בשישה ילדים. המערער אמר שמגיעה לה דירת עמידר, והציע לראות עמה דירה. ר.ג. נסעה עם המערער לרמת פולג, שם הצביע המערער על קוטג' ואמר לה שזהו ביתה - אך כיון שאין בידו מפתחות הקוטג', הציע לה בינתיים לשתות קפה בדירה של חברו. המערער לקח את ר.ג. לחדרו, וכשנכנסו לחדר נעל אותו ואמר לה שתוך שלושה חודשים, הבית שהראה לה יהיה ביתה שלה...
בשלב מסוים החל המערער ללטף את צווארה וגבה של ר.ג., וכששאלה לפשר מעשיו אמר שהוא רוצה שתהיה אתו, שיהיה לה טוב ושהוא יסייע לה בעניין הבית. ר.ג. הורידה את ידו מעליה, חפצה לעזוב את הדירה וביקשה שיפתח את דלת החדר. בשלב זה אמר המערער שהיא תקבל את הקוטג' המובטח, ובשל כך הסכימה ר.ג. לקיים עמו יחסי מין. המערער החל לעסות את ר.ג., ובהמשך רצה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה - אך היא סירבה, ואז החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בהמשך, חזר המערער וביקש להכניס את איבר מינו לפי טבעתה, אך ר.ג. סירבה וביקשה ללכת. המערער אמר לה שהיא לא תצא מהחדר עד שיגיע לסיפוקו, ובמשך כ-3 שעות סירב לפתוח את דלת החדר על אף צעקותיה של ר.ג. כי היא ממהרת, עד שהגיע לסיפוקו על בטנה."

בביהמ"ש המחוזי, דעת המיעוט של השופט טימן היתה כי באותו מקרה לא ניתן להאשים באונס בשל התחזות:
"לגישתו של השופט טימן, עולה פרשנות זו בקנה אחד עם תכליתו של סעיף 345 לחוק. הסכמה שהושגה במרמה באשר למיהות העושה מתגבשת, לדידו, כאשר אשה מקיימת יחסי מין עם אדם, בהיותה משוכנעת שהוא אדם אחר, והחלטתה לקיים יחסי מין נעוצה בזהותו של האדם - למשל, מי שמתחזה לרופא גניקולוג; גבר שמתחזה לבעלה של אשה; או אשה שמתחזה לגבר. בענייננו, סבר השופט כי המרמה שהושגה לא היתה ביחס למיהות העושה, אלא ביחס למהות ההבטחות שהבטיח המערער. ר.ג. היתה מודעת למטרתם של יחסי המין, והיא רומתה רק באשר לסיבה שהניעה אותה לקיימם: הבטחת דירה. "

אך דעת הרוב במחוזי היתה שניתן להרשיע באונס בעקבות מירמה:
"לגישת השופטת שפירא, התרמית נוגעת למיהותו של המערער, והסכמת המתלוננת הושגה בעקבות זאת. די, לדידה, במרמה באשר לזהות הפרסונלית, ועל אחת כמה וכמה כאשר המערער הרכיב סיפור כיסוי שלם, עתיר פרטים. "תרמית כזו, למיטב הכרתי והבנתי, פוגעת בבסיס המודעות האמיתית של המתלוננת לנסיבות הקשר עם הנאשם ובהסכמתה החופשית לקיים עמו יחסי מין" (עמ' 71). "הסכמתה" של ר.ג. אינה חופשית, אלא באה אך ורק "על רקע התרמית הכוללת שהציג בפניה הנאשם באשר למיהותו, סמכויותיו ויכולותיו" (שם). לשיטתה, עולה האמור בקנה אחד עם התכלית העומדת ביסוד החקיקה בעבירות מין (הגנה על גופה, נפשה, וכבודה של אשה מיחסי קרבה אינטימיים שאינם לרצונה), אשר באה לידי ביטוי בהכרה במעמדו של נפגע עבירה ובזכויותיו. דרישת ההסכמה החופשית ממחישה את ההגנה על חירותה המינית של האשה; המגמה היא לעבר בדיקה מהותית של ההסכמה; אין זה פטרנליזם מיותר, אלא הגנה על ערך מוגן.
השופטת שפירא ציינה, כי בשל יחודיות הקשר המיני והמעשה המיני, קיימת חשיבות מיוחדת לגילוי זהותו האמיתית והמלאה של בן הזוג כהכרח לקיומה של הסכמה חופשית: "לא רק השם הפרטי הוא המקיים את הזהות. הרבה יותר מכך חשוב מכלול מיהותו של אותו אדם, יהא שמו אשר יהא" (עמ' 74). צוין, כי אשה היא בת-חורין לבחור את בן זוגה משיקולים "אינטרסנטיים", כלשונה, כגון היות האדם רגיש, בעל הופעה נאה, או בעל רכב; אולם:
"לא תמיד שיקולים אלה מוכיחים עצמם והציפיות מתממשות. במקרים כאלה - אין לאשה להלין אלא על עצמה. ואולם, משעה ששיקולים אלה (או האחרים) נגועים בתרמית מצד בן הזוג באשר ל'כלל התכונות הקובעות מי הוא'... הסכמת האשה לאו הסכמה היא" (עמ' 74).
המתלוננת, אשר רומתה בקשר לזהותו, יכולותיו והבטחותיו של המערער, הסכימה בשל כך להגיע לחדרו, ונכנעה לדרישותיו לקיום יחסי מין. היא נעלבה והושפלה בשל התרמית באשר למיהות העושה, שהביאה אותה להסכים למעשים שאילולא המרמה לא היתה מסכימה להם. "

בית המשפט העליון, במסגרת הערעור על פסק הדין, דן ארוכות בסוגיה הזו, תוך בחינת משפט משווה (הדין במדינות אחרות) ופירוט הלכות המשפט העברי בעניין. אני לא אצטט את זה, כי זה ארוך מאוד, אבל אביא כאן את השאלה ואת התשובה (באמצע היו גם בחינות של מקרי עבר מעניינים יותר ופחות).

בהתחלה הציב לעצמו ביהמ"ש את השאלה הזו, שהיא העיקר:
"בענייננו, נסב כאמור פסק דינו של בית המשפט המחוזי על פרשנות עבירת האינוס במרמה באשר למיהות העושה. השופט טימן והשופטת שפירא נחלקו באשר להגדרת העבירה, ואכן הדבר אינו פשוט, התויית הגבול אינה קלה, כפי שעשוי להצטייר ממבט ראשון למקרא ההגדרה שבחוק, וקיים חשש למדרון חלקלק: האם בכל פעם שגבר אינו אומר אמת לאשה באשר לפרט, אשר בעיניה הוא מהותי, ובין היתר בעטיו היא מסכימה לקיים עמו יחסי מין, מדובר באינוס? כך, למשל, טלו אשה החפצה לצאת עם גברים שגילם אינו עולה על 35, ופונה אליה, באמצעות אתר הכרויות אינטרנטי, גבר המציג עצמו כבן 32. לאחר שמקיימת עמו האשה יחסי מין, מגלה היא באקראי כי הוא בן 40; האם זהו אינוס? הרי לכאורה, מדובר בפרט מהותי ביחס לגבר, בודאי פרט מהותי בעיניה של האשה. ומה באשר לגבר שאינו אומר אמת באשר להשכלתו, ויש מי ש"ברשימת דרישותיה" מבקשת היא לצאת עם אקדמאי - או בעל מקצוע מסוים דווקא (רופא, מהנדס) - ואילו ידעה כי המדובר במי שאינו עונה על דרישות אלה, לא היתה מעלה על דעתה לקיים עמו יחסי מין? ניתן לחשוב על אינספור דוגמאות, אולם המציאות עולה על כל דמיון; בפרט בעולם דהאידנא, בו היכרויות רבות תחילתן באופן וירטואלי, אשר עשוי להיות כר פורה למסירת מידע שאינו מדויק, שלא לומר מופרך. בסופו של יום ניצבת בפנינו השאלה - היכן נמתח הגבול? מתי נחצה הקו מ"שקר לבן", כחלק מ"חיזור לגיטימי", לעבר "מרמה", השוללת הסכמה חופשית?"

בסופו של דבר אישר ביהמ"ש העליון פה אחד את דעת הרוב, בסכמו כך:

"מן הכלל אל הפרט: לדידי, המקרה שלפנינו בא בבירור בגדרם של מקרי האינוס במרמה. המערער הציג עצמו בפני נשים רבות כבעל תפקיד בכיר במערך השיכון הממלכתי, וכמי שיכול לסייע בקבלת דירה, מתוך מטרה להביאן לקיום יחסי מין; פעמים צלח הדבר בידו ופעמים לאו. הוא ניצל את מצוקתן; ר.ג. לא היתה נוטשת את כל עיסוקיה ומצטרפת בחפזה אל המערער אלמלא המצג שהציג בפניה; היא לא היתה מעלה על דעתה להתלוות אליו, כל שכן לקיים עמו יחסי מין ("אמרתי, מה, יש לי ברירה? אם זה יושב ראש וועדת השיכון למה לא אלך איתו?"; עמ' 33 לפרוטוקול הדיון) אלמלא הסיכוי להגשמת משאלתה - דירה משלה. על כן אין לדעתי להיעתר לערעור באשר לאישום השלישי."

בחייאת דינקום - מה נהיה?

DomMale4fem • 26 בפבר׳ 2013

פעם אמרו שכל חייל במחסום צריך עו"ד צמוד, ועכשיו מתברר שכל מתחזה זקוק לייעוץ משפטי לפני שייגש להוליך שולל איזו פותה.

(אגב, יש הסוברים ומזהירים שלעתים קרובות הכל מתחיל בשיחת טלפון תמימה כביכול ולכאורה!)

איזה עולם נהיה פה, אה? או אולי בכל זאת לא חל הרבה שינוי מאז ששייקספיר כתב ושם בפי הדמות הנשכחת Dick the Butcher (יכול להיות אחלה ניק, בימינו ...) את המלים שהפכו לאלמותיות:

"The first thing we do, let's kill all the lawyers" (במחזה "הנרי הש(י)שי").

(רק שלא תבוא איזו תגובה מתלהמת שתאשים אותי בקריאה לאלימות פיסית! זה הוא, ויליאם! LOL)

T O M​(שולט) • 26 בפבר׳ 2013

פייה,

לא אמרתי שהמעשה הוא בסדר. אני שוב אחזור שזה לא היה בסדר.
רק הבחנתי בין מעשה לא בסדר במסגרת החברתית כמו לדוגמא שקר בינו לבינה לבין עבירה
חמורה שדינה מאסר. אם את חושבת שאדם שאומר שהוא נשוי ומסתבר שהוא רווק דינו מאסר במקרה של קיום יחסי מין עם אישה אז הפתעת אותי לגמרי
בקיצוניות שלך ובחוצפה להרוס חיים של אדם בגלל שקר בתחילת יחסים שבקלות יכולת
לוודא שהוא אינו נכון ולא נדרש שום מאמץ או תחכום. השקר הוא לא בסדר אבל יש הבדל
בין שקר בין אדם לחברו לבין שקרים גדולים יותר שדינם מאסר.



אם את משאירה את הארנק או הטלפון ללא השגחה, המוצא אותו הוא לא גנב ולא פושע,
הוא אדם שבמקרה מצא אותו. עכשיו גם המוצא האקראי הופך לפושע והוא צריך להיענש
בגלל השיכחה שלך. אני מקווה שאף אחד לא ימצא דברים שתאבדי כי במקרה כזה הוא חי על זמן שאול להחזיר לך אותם.

למעשה, לפי ההשקפה שלך, ברגע שגבר מקיים יחסי מין עם מישהי,
מאותו רגע ואילך כל שקר שיגיד לה מסכן אותו במאסר. הזוי לגמרי.
כמובן ש"החוק" הדמיוני הזה, תקף גם רק לגבי הגבר. האישה מצידה יכולה לשקר עשרות פעמים
ולא תואשם בכלום. היא תוכל לשקר לגבי גילה, מקום עבודתה,סטטוס,ילדים,מצב כלכלי,לאום,מראה
וכו' ושום דבר שתגיד לא יעמיד אותה בפני מאסר. זה רק הגבר שמסתכן.
ונשים כנראה צדיקות כי אף פעם לא שיקרו בהיכרות ראשונית ובכלל ביחסים בינו לבינה.


את מסירה לגמרי כל אחריות או מינימום התנהלות של בדיקה מצד האישה
לוודאות של מי שעומד מולה ומציגה עולם של כל מי שמשקר לה והשיג ממנה אפילו
מסטיק תוך כדי - למאסר.


כשאני חושב על כך:
אם גבר ניגש לבחורה בבר ומבקש ממנה סיגריה, וזאת במטרה ליצור פתח לשיחה ולהתחיל איתה.
הוא מצא חן בעיניה ואחר כך הלכו לביתו ויקיימו יחסי מין. אם יתברר לה שהוא בכלל לא מעשן
והוא ביקש ממנה סיגרייה רק כדי שיהיה לו מה להתחיל איתה הוא גם מסתכן במאסר...
הוא עבד עליה! היא לא הייתה שוכבת איתו אלמלא פנה אליה בתואנה של סיגרייה. הקליק
לא היה נוצר ויחסים לא היו נוצרים. לכלא במיידי.

----------------

השיחה הזאת כבר עברה את גבול ההגיון הבסיסי מבחינתי. אני לא חושב שאני צריך להסביר
למה לא כל שקר לאישה שווה מאסר ושיש הבדלים בין עבירה מינית לדוגמאות שמוצגות פה
שהם פשוט סתם שקרים מעצבנים והמרחק ביניהם לעבירה מינית הוא שמיים וארץ.

Brave Dwarf • 26 בפבר׳ 2013

רצסיבי,


לא טענתי אחרת, רק ציינתי עובדה שהעליון התבסס על עובדות שנסגרו באותה עסקת טיעון כי לדעתי יש לכך חשיבות רבה. כן ציינתי את טענת הסנגוריה בנדון (ר' עוול שנגרם לנאשם) כי אכן בתקשורת טענה זו הושמעה.

תודה, רצסיבי, על נקודת מבט נוספת ובשמחה אתייחס אליה גם (ותודה על הנימה החברית שלך, אני מאוד מעריך את זה ואפילו מתרגש קצת):

סלימאן הורשע באישומים רבים באונס בכפייה, ולא לשווא, כפי שמצוין בהתרחשות שהבאת, ורק בעניינו של אישום אחד סברו רוב שופטי בית המשפט המחוזי שיש ספק סביר באשר להסכמת האישה, ולכן נזקק בית המשפט להרשעה באונס במרמה. הצירוף המנצח הזה אין דינו כדין אדם שלא אנס אף אחת ואך שיקר בקשר להיותו נשוי (או כל שקר אחר).

בעקבות הלכת סלימאן שאפשרה את הרשעתו של סבאר קאשור, אגב, ולכן אינה זרה לי, ניתן להבין שלפי בית המשפט, אם אדם אינו אומר אמת באשר למאפיינים קריטיים בעיניה של אישה סבירה, והיא, נוכח מצג שגוי זה, מקיימת עמו יחסי מין, יש להרשיעו באינוס. בעניין זה המבחן הוא אם בעיני אדם מן היישוב היה סיכוי, ולו דחוק, שהאישה הייתה מסכימה לקיים יחסי מין עם הגבר בלא ה"מיהות" שבדה.

ועכשיו למה מקרה של קאשור כ"כ זכור לי. המקרה שלו זכור לי כי הוא ערבי. בעצם הרשעתו של סבאר קאשור באינוס, בית המשפט נתן גושפנקה לגזענות. קאשור לא הורשע ב"מרמה" בגלל שלא ציין שהוא נשוי, המתלוננת כלל לא התכוונה לצעוד אתו לעבר החופה רבע שעה אחרי הכרות ולכן פרט זה לא שינה לה לא לכאן ולא לכאן, מה שטרד את מנוחתה הייתה עובדת היותו ערבי. היא גזענית ולכן הייתה שוכבת עם גבר בעל נתונים בהם ניחן קאשור, אך ורק בתנאי שאינו ערבי. השאלה שנשאלת היא האם באמת עובדת היותי פולני (ולא מרוקאי או היספני) כוללת אותי בקטגוריה של מאפיינים קריטיים בעיניה של אישה סבירה. האם לאישה סבירה אכן פרט עדתי מהווה שאלה של חיים ומוות? ונגיד וכן, אז האם למשל העובדה שלא סיפרתי לה שאני חולה סרטן אף היא נכנסת בקטגוריה הנ"ל? האם כל השקרים הללו, שאני פולני, שאני בריא, שאמא שלי בלונדינית, שיש לי אוטו יפה ושאני גמד אמיץ (להבדיל מענק פחדן), יש בהם להאשים אותי באינוס ולהכניס אותי פנימה ל 16 שנים?

בשום פנים ואופן לא, ולא לשווא המקרה של קאשור עורר רעש ציבורי גדול כל כך שאפילו המכון הישראלי לדמוקרטיה דן בנושא בהרחבה והעביר ביקורת חריפה על החלטתו של בית המשפט. המקרה של קאשור נבדל ממקרה של סלימאן כפי שאמרת, אך מסיבות שונות או נוספות, והמקרה של סלימאן, כיוון שהורשע באישומים רבים באונס בכפייה לעולם לא יהווה דוגמא למקרה בו גבר שוכב עם אשה מרצונה תוך שהוא מציג מצג שווא לגבי היותו נשוי או רווק.

Re: בחייאת דינקום - מה נהיה?

Brave Dwarf • 26 בפבר׳ 2013

DomMale4fem, אתה דבה וגם הוא, ויליאם, דבה.

Re: בחייאת דינקום - מה נהיה?

DomMale4fem • 26 בפבר׳ 2013

מה קאשור (חחח) דבה עכשיו? ואם כבר אז "דב" או "דבים". שנינו, ויליאם ואני, לא?

Re: בחייאת דינקום - מה נהיה?

Brave Dwarf • 26 בפבר׳ 2013

זאת התגובה המתלהמת שלי שמאשימה אותך בקריאה לאלימות פיזית. ואתה, לא רק שלא מתייחס אליה ברצינות, אלא אף מתקן לי את הדקדוק בה. יותר לעולם לא אכתוב לך תגובות מתלהמות, DomMale4fem. נעלבתי.

רצסיבי​(נשלט) • 26 בפבר׳ 2013

מסכים לגבי המקרה של קאשור, העובדה שחלק מהמירמה היתה לגבי הגזע שלו, ושזה היווה שיקול, מפריעה מאוד גם לי.

לגבי העניין עצמו, שים לב שבמקרה של סלימן, גם דעת הוב במחוזי וגם כל השופטים העליון אמרו שניתן להרשיע אותו לגבי אותו אישום ספציפי באונס גם לפי סע' 345(1), כלומר בעילה בכפיה, ללא הסכמה.
זה קצת מחליש את הטענה שלך, שבגלל מצבור האישומים, הדביקו לו גם את האישום הזה, כיוון שניתן היה להדביק לו גם את האישום הזה בלי אונס-המירמה, ולהשאיר את עניין המירמה בצריך עיון, כמו שנוהגים לעשות הרבה פעמים, אבל ביהמ"ש התעקש לדון בכך, ודן בכך בהרחבה, ולכן יש להתייחס להלכה הזו כאל הלכה כללית.

אגב, יש עוד פסיקה, לא רבה, אבל יש, ממנה ניתן ללמוד על הפרשנות הרחבה שנותנים למירמה לגבי זהותו של הרמאי.

שוב, אני מסכים איתך לגבי המהות. הדין הרצוי, לטעמי, הוא שתרמית לא תהווה עילה לאונס למעט מקרים מסוימים מאוד וגדורים, אבל הדין המצוי הוא כנראה אחר.

Re: בחייאת דינקום - מה נהיה?

DomMale4fem • 26 בפבר׳ 2013

Oh dear ... אם זו התלהמות אצלך יש לי כמה כותבות מוכשרות/מושחזות לשלוח אותך ללמוד אצלן/מהן.
NOT!
LOL

פייה{O} • 26 בפבר׳ 2013

טוב, נסחפנו כאן לגמרי וכנראה לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב.
כמה נקודות:
א. אני אישית לא הייתי קוראת לסקס במרמה דווקא ׳אונס׳, להפתעתי זו פשוט הייתה לשון החוק שציטטתי.
ב. אני לא מעוניינת ולא מסוגלת להכנס לויכוח משפטי כי זה ממש לא התחום שלי.
כפי שציינתי הסיבה היחידה שטרחתי להביא את החוק הינה שהטרידה אותי קלות הדעת בה התייחסו כאן לקונספט של שקרים גסים ומשמעותיים בשביל סקס.
ג. ושוב, למרות שאני מרגישה קצת סיזיפית - לשקר למישהי בפרצוף כדי שתעשה איתך סקס, כאשר ברור לך שהסיבה היחידה שהיא שוכבת איתך היא השקר שאמרת, זו נבלות ומי שעושה את זה הוא חלאה.
וזה לא משנה אם מדובר בנשוי שטוען שהוא רווק או וניל שטוען שהוא נשלט או אפילו מובטל תפרן שטוען שהוא מליונר.
אז אולי זה לא אונס ולא רצח, אבל זה בהחלט לכל הפחות משהו שלגיטימי למחות עליו בתוקף בפורום.