סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יש נשים שאוהבות לאנוס?

בכוח המוח​(שולטת)
לפני 10 שנים • 25 בדצמ׳ 2013
בכוח המוח​(שולטת) • 25 בדצמ׳ 2013
פור גוד כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
כפוף כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
אני חושבת שהשאלה היא אחרת:
האם יש נשים שיתגרו וימשכו אליך בכזה טירוף עד שהן לא תעמודנה בזה ותרצינה לקחת בכוח, גם כי לחוש מה זה עושה לך?
יכול להיות שאין אחת כזו, ובכל זאת זה לא יסתור את העובדה שישנם נשים שנמשכות לגברים מסויימים, עד שהן רוצות בזה באמת.

אני חושבת שכאן טמונה טעות גדולה ש גברים: בדר"כ נשים לא מעוניינות באקטים ומתגרות מעצם האקט. הן מתגרות מגבר מסויים שמוציא מהן רצון מסויים, שבא לידי ביטוי באקטים מסויימים.
אני חושבת שמי שיפנים את ההבדל הבסיסי הזה, יבכה פחות ויטען פחות כנגד מתחזות/בתשלום/ווטאבר. זו אינטראקציה, והיא תלויה גם בך - בדרך בה אתה מייצר עניין, משיכה, הומור, מיניות.
באמת שקשה לי להאמין שיש נניח אישה שהחלום שלה לבן זוג, במקום לאביר על הסוס הלבן, הוא: נשלט אסלה זונה/ אפס/ סמרטוט רצפה/כל מה שבסגנון וחי בפנטזיה הגברית. אני מניחה שנשים בדסמיות מחפשות את הגבר שמשגע להן את המוח והגוף, עד שבא להן לדרוך אותו למטה ולבעול כל פינה בו כדי לשייך אותו אליהן.

מצד שני פמדום זו המצאה של גברים והפרקטיקה שלה מוגדרת היטב מאז ימי זאכר מאזוך. למרבה הצער כפי שאת מציינת נשים לא כל כך מתלהבות מהתפקיד שהפנטזיה הזו מקצה להן ובוודאי שאין להן עניין בקשר זוגי עם אחד כזה אלא כפי שאמרת במקרה הטוב מוכנות לשתף פעולה אם מישהו שהן נקשרו אליו מסיבות אחרות. באמת מרבית הבלוגים (המעטים) שנכתבו ע"י שולטות (בעיקר בארה"ב) ומתארים זוגיות כזו הם של זוגות וניליים שהגבר הצליח לשכנע את בת זוגו לנסות ורק בדיעבד היא מצאה בכך עניין ועשתה "הסבה" לשולטת.
אז אם זה כך פחות או יותר נשאלת השאלה מה מביא נשים לכאן כאשר ידוע להן מה מחפשים גברים מהסוג הזה? (ואם לא ידוע, הצצה בכמה תמונות, סרטים וקריאה של כמה סיפורים תבהיר להן מה מצופה מהן)
האביר לא נמצא כאן, העסקה המוצעת לא לרוחן, אז מה כן? מה באמת הנשים כאן רוצות?
ואם אין לך בעיה לענות מה היו הצפיות שלך בזמנו כאשר הגדרת את עצמך כשולטת?



אני לא מסכימה שפמדום הוא אך המצאה של גברים, ולו מן הסיבה שההגדרה הזו יורה בלב ליבו של רעיון הפמדום. הפמדום הוא שדה רחב של רעיונות ומחוות, שנוגע לשליטה נשית. אפשר לומר כמובן שלגברים מסויימים יש פנטזיה בקשר לביטויים פמדומיים, לצרכים של אישה שולטת ולרצונותיה של אישה שולטת. עם זה אני אסכים, אבל אתעקש שוב ושוב על כך שבין זה ובין פמדום הקשר הוא מקרי לחלוטין.

אני גם לא מסכימה עם זה שהפרקטיקה הפמדומית מוגדרת היטב מאז מאזוך. אני כן אסכים שמתקיים מבנה גברי מזוכיסטי מהסוג שעולה ומוגדר ע"י מאזוך. אלה דברים שונים ואין לבלבל בניהם.

אני מתעקשת שיש פמדום, וישנן נשים שזקוקות לשליטה נשית. אני מתעקשת שיש נשים שללא המבנה הבדסמי הפמדומי, התקשורת שלהן והאהבה שלהן היא חלקית וחסרה. אני מתעקשת על כך שכל אישה ואישה כזו, או כל קבוצת נשים כאלה, תגדרנה את הפמדום ותפיח בו חיים בהתאם לצרכיהן ותאוותיהן. אני מתעקשת ששליטה נשית היא שליה שנתונה בידה של האישה השולטת.

ואני מבינה שההגדרה שלי כל כך חדשנית לקהל רחב של גברים כאן. לצערי הרב.

אתה מבין, אם נקבל את ההגדרה שלך, נצטרך 'לסגור את הבסטה' וללכת הביתה. מה שאתה אומר זה שישנן נשים ש"מסכימות לעשות דברים" בשביל הגבר שהן אוהבות. שזה בסדר גמור, אבל מה בין זה ובין פמדום? אני לא יכולה אפילו להסביר עד כמה זה מתסכל להסביר שוב ושוב את המובן מאליו: שליטה נשית היא שליטה של אישה על גבר או אישה מכוח רצונה, צרכיה ותאוותיה. אי אפשר להגדיר שליטה נשית ע"י הפנטזיות הגבריות, זה אוקסימורון פשוט. והגרוע מכל - דווקא אלה האחרונות הן "מלכות אמיתיות"..

אני חושבת שנשים "לא מתלהבות מהתפקיד", כי לשלוט זה לא "תפקיד", אלא תחושת חופש מדהימה. כזו שמאפשרת לבנות בועה בה אותה אישה היא כל יכולה, ואילו הנשלט נמצא שם להעצים את תחושת החופש שלה, הגירוי שלה (לפעמים הגירוי שלה מעצמה דרך העיניים שלו שמוטרפות מגירוי), היכולת שלה להשפיע עליו, לגרום לו לעשות דברים על מנת להראות לה עד כמה הוא מסור לה/אוהב אותה/מעריץ אותה/ מחוק בגללה.

וכן, גם להשתמש בו, במשאבים שלו, במראה שלו, בגוף שלו ואפילו בהומור, בידע ובנימוסים שלו. זה אפילו לא נעצר כאן, כי הוא יכול להרגיע בתוכה חרדות נטישה שונות, צורך להוציא אגרסיות, ואפילו צורך בהזדהות. זה יכול גם לספק לה צורך לטפל בו, ללמד אותו, לענג אותו, לשייך אותו אליה באלף דרכים. זה יכול גם להגיע למקומות מאוד אינטימיים, להבטחות בהתנהגות, לחשיפה הדדית או חד כיוונית, כפי ששליטה מאפשרת ועוד.

זה עולם מלא, קסום ופנטסטי. אני יודעת שזה עולם שמתקיים. מנסיון אמיתי ולא קקיוני. היא לא צריכה להיות "מלכה", אלא יכולה להיות אדם מרובד, מורכב ואהוב שמוסרים לו שליטה. שמתמסרים לו באמת, שמראים לו עד כמה הוא חשוב, ועד לאן מוכנים ללכת למענו ובשבילו. עד כמה הוא רב השפעה, גם מנטאלית, גם פיזית/מינית/ווטאבר.

לדעתי זה מה שמביא נשים לכאן. לא "מה שמצופה מהן". באמת מרגש שנשלטים מהסוג הזה מוכנים לתת טייטל בומבסטי, והבטחות בומבסטיות לא פחות, רק כי זה מגרה להם את הזין.
במקרים כאלה פשוט צריך לאונן אותם פעמיים שלוש, ואז לבחון את האמירות הבומבסטיות האלה.
לא יאמן עד כמה זה עוזר. (:

נשים כאן מגיעות למחילת הארנב של עליסה, לארץ הפלאות, בה הן כל יכולות, ואז הן מבינות וכועסות, ולדעתי קצת בצדק. מציעים להן מלכות ואיצטלה של כל יכולות, אבל בפועל מתבקשות כאן שפחות-פנטזיה. יש שקר מכוער או לפחות חוסר מודעות מובנה במי שמציע את הדיל המעאפן הזה: "תעשי בי מה שאני רוצה, ובתמורה אני אסגוד לך, כי זה עושה לי ריגוש מיני."

וזה באמת על קצה המזלג, כי העומק הנפשי והמיני שפמדום יכול לייצר, הוא אולי אינסופי. יש בו מכשירים מקלפים, מכשירים מעצימים, מכשירים שמייצרים התניות, מכשירים שקושרים ומכשירים שמאפשרים ללמוד לבטוח. ויש עוד אלף מכשירים, אלף תאוות, אלף ריגושים שלא התחלתי לגעת בהם. אולי צריך לחשוב קצת לטווח ארוך ולאפשר לפמדום אמיתי להיבנות מבלי לצייר את המתווים המגבילים של הפנטזיה הגברית, ולהריץ בתוך אותו מתווה "מלכות אמיתיות". (:

מקווה שזה ענה לך. (:


בכוח, אפילו שאני מסכים אם חלק גדול מהדברים שכתבת פה, אני מוכרח לומר לך כך :
המציאות היא, מה לעשות, שהפאמדום מתחיל בפנטזיה. ואת יכולה לצווח פה כמה שאת רוצה נגד הפנטזיה, אבל גם המיילדום מתחיל בפנטזיה ( ואז מתממש במציאות בצורה יותר, או פחות, מחרמנת ). פנטזיה היא לא מציאות. לא המיילדום, ולא הפאמדום. שניהם פנטזיה, שהקשר בינה לבין המציאות מתווך על ידי... מה ? - על ידי משחק.
משחק של MAKE BELIEVE
ובקיצור, לסוג הפאמדום שאת מדברת עליו יש מעט מאד סקס-אפיל, אם בכלל, וכוח-מכירה אפסי, אם בכלל.
הפנטזיה הבסיסית שלך היא של מיילדום, ובזה מתמצה כל העניין לדעתי. כשאת מאוננת-מפנטזת, זה על מייל דום, וזה ברור ושקוף מתוך כל מילה שאת כותבת. אני לא יודע כמה את מודעת לזה...
כמו שהמלט כמדומני כתב כבר מספר פעמים - לשולטת-שהיא-נשלטת-של-גבר יש כוח משיכה אפסי בתוך המדיום של הפנטזיה הגברית ( למעט אצל הקוקהולדים שאותם את מכירה, כפי שהבנתי, די טוב ). תתמודדי..
כך לדוגמא, אם הייתי מחפש לעצמי שולטת, את היית בערך האחרונה בתור שהייתי חושב עליה. ולמה ? מפני שאין לי שום עניין מיני באיון, לא חשוב כמה יפה את חושבת שהוא. פשוט אין לי שום עניין מיני באיון ( ולא חשוב לי כמה תמונות של פורנוגרפיה הומוארוטית תעלי לבלוג שלך ). למעשה, הוא מזהם לי את פנטזיות הפאמדום שכבר יש לי בזיהום סימבולי שהוא ממש מחפיר...(:


באמת שלא הבנתי נגד מה יצאת כאן. (:
נגד איון? נגד זה שאני נשלטת? נגד זה שאני לא מתאימה לפנטזיות שלך?
אני אחיה גם עם זה וגם עם זה. אני אפילו אחיה טוב עם זה.
הבעיה האחרונה שלי היא בעיה של ביקוש. אני ממילא לא מציעה את עצמי כשולטת לאף אחד, וזה אפילו קצת מוזר לי שלקחת את הדיון למקום הזה.

אני כן מסבירה את הדרך בה אני רואה את הדברים, ומשתפת מנסיוני.
אני חושבת שאם דברי מייצרים בך התנגדות, זה לא משהו שקשור למיהות הכותבת, אלא למהות הכתוב, וזה שלך לבחון מדוע.

אני גם לא מבינה איפה טענתי שלא מדובר בבועה, או ממה גזרת את זה. למעשה כתבתי ההיפך. כתבתי שמדובר באדם מרובד שיש לו גם צרכים של שליטה. שהם באים לידי ביטוי עם הכלים שבדס"ם מאפשר. הדרך בה אני מגדירה בדס"ם כמתח בין מציאות בועתית ומציאות מחוץ לבועה אינו זר למי שקורא אותי פה ושם.

ואחרון חביב והכי חשוב - השאלה האמיתית בעיני, ואותה הנחתי לבחינה מחדש היא: האם פמדום הוא שליטה גברית במסווה של שליטה נשית, או שיש באמת נשים שיש להן צורך בשליטה כזו, וגברים שרוצים דווקא את זה.

אני חושבת שכן, שיש נשים עם צרכים כאלה. זכותך לחשוב שלא, אין לי עניין או צורך לשכנע, אלא להציג את תפישתי.

כל טוב. (:
פור גוד
לפני 10 שנים • 25 בדצמ׳ 2013
פור גוד • 25 בדצמ׳ 2013
בטח "כל טוב", בכוח, את יודעת שאני בעדך, אני מאוד מעריך אותך, לא יצאתי נגדך.
האמת, שלא יצאתי נגד כלום.
"יצאתי"... בעד הפנטזיה... (:
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 10 שנים • 25 בדצמ׳ 2013
בכוח המוח​(שולטת) • 25 בדצמ׳ 2013
פור גוד כתב/ה:
בטח "כל טוב", בכוח, את יודעת שאני בעדך, אני מאוד מעריך אותך, לא יצאתי נגדך.
האמת, שלא יצאתי נגד כלום.
"יצאתי"... בעד הפנטזיה... (:


אני יודעת שאתה בעדי, מעריך אותי ואפילו מחבב אותי.
זה לא משנה את העובדה שהתגובה שלך התמקדה בעיקר בי ולא במה שכתבתי.

אני לא חושבת שאתה באמת חולק על מה שכתבתי. אתה אולי חולק על הזכות שלי, בטייטל שלי כנשלטת, להבין משהו גם בצד השני, ואפילו להתרגש ממנו ולהיות זקוקה לו.

אני יכולה להבין שאני לא מתאימה לפנטזיות שלך, וזה בהחלט בסדר גמור, אבל - תרצה או לא - אני בהחלט יודעת על מה שאני מדברת, כשאני מדברת על צרכים פמדומיים אצל אישה.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 10 שנים • 25 בדצמ׳ 2013
הדורבנים​(נשלט) • 25 בדצמ׳ 2013
שוב ושוב קשה לי להבין את הוויכוח הזה. אני לא מבין בכלל את הצד ה"גברי" בו, זה שגורס ש"פמדום זו המצאה גברית עם נשים שמשרתות את הפנטזיה של הגבר"
אני לא אחזור על הדברים והטיעונים של בכוח, שכפי שהיא עצמה אמרה - הם ממש טריוויליים, ומטופש בכלל לחזור עליהם שוב ושוב.

אבל אני מנסה להבין את הויכוח מצד אחר: מדוע בכלל להגיד דבר שכזה? הרי לכאורה, זה גם מטופש ולא נכון (ויש כלכך הרבה נשים פה שמעידות, שוב ושוב ושוב), גם יורה לעצמנו בשתי הרגליים, וגם מן דבר אטום כזה כלפי הנשים השולטות.

הייתי מנחש שזה נובע מההרגשה שלנו הגברים המזוכיסטים כאילו הפמדום ה"נשי" אינו מותיר מקום וחופש ראוי לפנטזיה הגברים המזוכיסטית. כאילו יש איזה מלחמה - אם יש פמדום נשי, אז אין מקום לפנטזיה הגברית, ולכן אין מקום חברתי או דרך פורקן למזוכיזם הגברי, כמשהו לגיטימי. אבל גם זו סיבה שנראית לי די חלשה.

דרך אגב, בעיניי להיפך - מזוכיזם גברי יכול למצוא את פורקנו עכשיו בעוד ערוץ, חוץ מאוננות מבורכת או סשנים עם מלכות בתשלום. גברים נשלטים יכולים ממש להשלט על ידי נשים שולטות! בעיניי זה לא גורע מהכיף שבמלכה בתשלום, רק מוסיף. אבל אולי אחרים חושבים אחרת.
המלט
לפני 10 שנים • 26 בדצמ׳ 2013
המלט • 26 בדצמ׳ 2013
בכוח המוח כתב/ה:
כפוף כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
אני חושבת שהשאלה היא אחרת:
האם יש נשים שיתגרו וימשכו אליך בכזה טירוף עד שהן לא תעמודנה בזה ותרצינה לקחת בכוח, גם כי לחוש מה זה עושה לך?
יכול להיות שאין אחת כזו, ובכל זאת זה לא יסתור את העובדה שישנם נשים שנמשכות לגברים מסויימים, עד שהן רוצות בזה באמת.

אני חושבת שכאן טמונה טעות גדולה ש גברים: בדר"כ נשים לא מעוניינות באקטים ומתגרות מעצם האקט. הן מתגרות מגבר מסויים שמוציא מהן רצון מסויים, שבא לידי ביטוי באקטים מסויימים.
אני חושבת שמי שיפנים את ההבדל הבסיסי הזה, יבכה פחות ויטען פחות כנגד מתחזות/בתשלום/ווטאבר. זו אינטראקציה, והיא תלויה גם בך - בדרך בה אתה מייצר עניין, משיכה, הומור, מיניות.
באמת שקשה לי להאמין שיש נניח אישה שהחלום שלה לבן זוג, במקום לאביר על הסוס הלבן, הוא: נשלט אסלה זונה/ אפס/ סמרטוט רצפה/כל מה שבסגנון וחי בפנטזיה הגברית. אני מניחה שנשים בדסמיות מחפשות את הגבר שמשגע להן את המוח והגוף, עד שבא להן לדרוך אותו למטה ולבעול כל פינה בו כדי לשייך אותו אליהן.

מצד שני פמדום זו המצאה של גברים והפרקטיקה שלה מוגדרת היטב מאז ימי זאכר מאזוך. למרבה הצער כפי שאת מציינת נשים לא כל כך מתלהבות מהתפקיד שהפנטזיה הזו מקצה להן ובוודאי שאין להן עניין בקשר זוגי עם אחד כזה אלא כפי שאמרת במקרה הטוב מוכנות לשתף פעולה אם מישהו שהן נקשרו אליו מסיבות אחרות. באמת מרבית הבלוגים (המעטים) שנכתבו ע"י שולטות (בעיקר בארה"ב) ומתארים זוגיות כזו הם של זוגות וניליים שהגבר הצליח לשכנע את בת זוגו לנסות ורק בדיעבד היא מצאה בכך עניין ועשתה "הסבה" לשולטת.
אז אם זה כך פחות או יותר נשאלת השאלה מה מביא נשים לכאן כאשר ידוע להן מה מחפשים גברים מהסוג הזה? (ואם לא ידוע, הצצה בכמה תמונות, סרטים וקריאה של כמה סיפורים תבהיר להן מה מצופה מהן)
האביר לא נמצא כאן, העסקה המוצעת לא לרוחן, אז מה כן? מה באמת הנשים כאן רוצות?
ואם אין לך בעיה לענות מה היו הצפיות שלך בזמנו כאשר הגדרת את עצמך כשולטת?



אני לא מסכימה שפמדום הוא אך המצאה של גברים, ולו מן הסיבה שההגדרה הזו יורה בלב ליבו של רעיון הפמדום. הפמדום הוא שדה רחב של רעיונות ומחוות, שנוגע לשליטה נשית. אפשר לומר כמובן שלגברים מסויימים יש פנטזיה בקשר לביטויים פמדומיים, לצרכים של אישה שולטת ולרצונותיה של אישה שולטת. עם זה אני אסכים, אבל אתעקש שוב ושוב על כך שבין זה ובין פמדום הקשר הוא מקרי לחלוטין.

אני גם לא מסכימה עם זה שהפרקטיקה הפמדומית מוגדרת היטב מאז מאזוך. אני כן אסכים שמתקיים מבנה גברי מזוכיסטי מהסוג שעולה ומוגדר ע"י מאזוך. אלה דברים שונים ואין לבלבל בניהם.

אני מתעקשת שיש פמדום, וישנן נשים שזקוקות לשליטה נשית. אני מתעקשת שיש נשים שללא המבנה הבדסמי הפמדומי, התקשורת שלהן והאהבה שלהן היא חלקית וחסרה. אני מתעקשת על כך שכל אישה ואישה כזו, או כל קבוצת נשים כאלה, תגדרנה את הפמדום ותפיח בו חיים בהתאם לצרכיהן ותאוותיהן. אני מתעקשת ששליטה נשית היא שליה שנתונה בידה של האישה השולטת.

ואני מבינה שההגדרה שלי כל כך חדשנית לקהל רחב של גברים כאן. לצערי הרב.

אתה מבין, אם נקבל את ההגדרה שלך, נצטרך 'לסגור את הבסטה' וללכת הביתה. מה שאתה אומר זה שישנן נשים ש"מסכימות לעשות דברים" בשביל הגבר שהן אוהבות. שזה בסדר גמור, אבל מה בין זה ובין פמדום? אני לא יכולה אפילו להסביר עד כמה זה מתסכל להסביר שוב ושוב את המובן מאליו: שליטה נשית היא שליטה של אישה על גבר או אישה מכוח רצונה, צרכיה ותאוותיה. אי אפשר להגדיר שליטה נשית ע"י הפנטזיות הגבריות, זה אוקסימורון פשוט. והגרוע מכל - דווקא אלה האחרונות הן "מלכות אמיתיות"..

אני חושבת שנשים "לא מתלהבות מהתפקיד", כי לשלוט זה לא "תפקיד", אלא תחושת חופש מדהימה. כזו שמאפשרת לבנות בועה בה אותה אישה היא כל יכולה, ואילו הנשלט נמצא שם להעצים את תחושת החופש שלה, הגירוי שלה (לפעמים הגירוי שלה מעצמה דרך העיניים שלו שמוטרפות מגירוי), היכולת שלה להשפיע עליו, לגרום לו לעשות דברים על מנת להראות לה עד כמה הוא מסור לה/אוהב אותה/מעריץ אותה/ מחוק בגללה.

וכן, גם להשתמש בו, במשאבים שלו, במראה שלו, בגוף שלו ואפילו בהומור, בידע ובנימוסים שלו. זה אפילו לא נעצר כאן, כי הוא יכול להרגיע בתוכה חרדות נטישה שונות, צורך להוציא אגרסיות, ואפילו צורך בהזדהות. זה יכול גם לספק לה צורך לטפל בו, ללמד אותו, לענג אותו, לשייך אותו אליה באלף דרכים. זה יכול גם להגיע למקומות מאוד אינטימיים, להבטחות בהתנהגות, לחשיפה הדדית או חד כיוונית, כפי ששליטה מאפשרת ועוד.

זה עולם מלא, קסום ופנטסטי. אני יודעת שזה עולם שמתקיים. מנסיון אמיתי ולא קקיוני. היא לא צריכה להיות "מלכה", אלא יכולה להיות אדם מרובד, מורכב ואהוב שמוסרים לו שליטה. שמתמסרים לו באמת, שמראים לו עד כמה הוא חשוב, ועד לאן מוכנים ללכת למענו ובשבילו. עד כמה הוא רב השפעה, גם מנטאלית, גם פיזית/מינית/ווטאבר.

לדעתי זה מה שמביא נשים לכאן. לא "מה שמצופה מהן". באמת מרגש שנשלטים מהסוג הזה מוכנים לתת טייטל בומבסטי, והבטחות בומבסטיות לא פחות, רק כי זה מגרה להם את הזין.
במקרים כאלה פשוט צריך לאונן אותם פעמיים שלוש, ואז לבחון את האמירות הבומבסטיות האלה.
לא יאמן עד כמה זה עוזר. (:

נשים כאן מגיעות למחילת הארנב של עליסה, לארץ הפלאות, בה הן כל יכולות, ואז הן מבינות וכועסות, ולדעתי קצת בצדק. מציעים להן מלכות ואיצטלה של כל יכולות, אבל בפועל מתבקשות כאן שפחות-פנטזיה. יש שקר מכוער או לפחות חוסר מודעות מובנה במי שמציע את הדיל המעאפן הזה: "תעשי בי מה שאני רוצה, ובתמורה אני אסגוד לך, כי זה עושה לי ריגוש מיני."

וזה באמת על קצה המזלג, כי העומק הנפשי והמיני שפמדום יכול לייצר, הוא אולי אינסופי. יש בו מכשירים מקלפים, מכשירים מעצימים, מכשירים שמייצרים התניות, מכשירים שקושרים ומכשירים שמאפשרים ללמוד לבטוח. ויש עוד אלף מכשירים, אלף תאוות, אלף ריגושים שלא התחלתי לגעת בהם. אולי צריך לחשוב קצת לטווח ארוך ולאפשר לפמדום אמיתי להיבנות מבלי לצייר את המתווים המגבילים של הפנטזיה הגברית, ולהריץ בתוך אותו מתווה "מלכות אמיתיות". (:

מקווה שזה ענה לך. (:


פרשת כאן תיאורייה מעניינת. לי רק נראה שהמציאות קצת אחרת. לו המציאות היתה במקצת דומה למה שאת מתארת, לא היית מוצאת כאן נחיל נשים בשנות העשרים שלהן המכנות עצמן ׳שולטות׳ והמחפשות סמרטוטים שהפרוטה מצויה בכיסם על מנת שיממנו את גחמותיהן שאינן ידועות אף להן עצמן, אלא מגוון של קשרים מעניינים בין גברים לנשים מסוג שתיארת, שהשליטה הנשית הינה חלק מהותי מחייהם. איפה כל האנשים האלה? ובמיוחד, איפה כל הנשים האלה? למה אינן קיימות? איך זה שהדגם שנוצק כאן, ולא רק כאן -- של פמדום, הוא כל כך שונה מאיך שאת רוצה לראות אותו?

את כואבת על כך שהביטוי הנפוץ ביותר של פמדום הוא פנטזיה גברית המבקשת לעצב לעצמה בובת-מלכה, איזו מן נימפה קסומה ומתנשאת נעולה במגפיים ואוחזת בשוט. לעובדה הזו, שאת סיבותיה יש לחקור במסגרת הסוציולוגיה של הבדסמ, יש חשיבות מכרעת. נסי לחשוב רגע מדוע זה כך ולא אחרת. מדוע באמת לא רואים יותר התהוויות של קשרים מהסוג הנאצל שתיארת, בו שני הצדדים באים מתוך כנות, מתוך עניין משותף ותשוקה הדדית למצות מערכת יחסים בה הגבר נשלט על ידי האשה.
הסיבה היא לדעתי, שמהר מאד הצד הנשלט מבין שבשום שלב של ההתקשרות הקסומה הוא לא היה באמת מועמד רציני להיות האיש העיקרי בחייה של השולטת עמה בא בקשר. כיון שאנו משתדלים לעסוק כאן רק באנשים רציניים, כנים והוגנים, המחפשים בכל ליבם קרקע פוריה להנביט את זרעי תשוקתם הקסומה, עלינו להניח כמובן מאליו שאנשים אלה מבקשים לתת משמעות אמיתית לחייהם - לא עוד סשן פה, סשן שם, ובטח לא מימון מסעות קניות וכד׳, אלא מבקשים הם קשר עמוק, רגשי, שיביא קץ לחיפוש המתיש אחר אותה נפש אחת בעולם שמבינה אותם לגמרי לגמרי, שבחיקה אפשר להניח את הראש ולעצום את העיניים ולהרגיש בטוחים. *זה* העניין, לא כל קרקושי השוטים והמגפיים והמסיבות והדיבורי סאדו בצ׳ט. אבל מה שקורה בפועל הוא שחלק נכבד מהנשים האלה שמעוניינות בפמדום, כבר בחרו את האיש העיקרי בחייהן, אבל האיש בו הן בחרו בכלל לא מעוניין בפמדום, וזו בעייה. זו בעייה כי הפמדום הוא חלק מהן והן זקוקות למימושו. זו בעייה, כי בדסמ קשור למיניות. זו בעייה, כי אנחנו עדיין חיים בחברה בה הזוגיות מקודשת ומהווה ערך כמעט עליון, שלא רק מכתיב לנו מונוגמיות כמצוות - עשה ממדרגה ראשונה, אלא גם מעצב את תחושותינו ומכונן את הבחירות שלנו שלכאורה אנו עושים כי אנו חופשיים לעשות כן, אבל למעשה החופש הזה אינו כה שלם כפי שחלקנו חושבים. וכל העניין הזה מכניס המון דיסוננס למערכת כאשר השולטת מצפה מהנשלט לקבל את קיומו של ה״אחד והיחיד״, ולהיכנס לתוך מקום משני עוד לפני שבכלל היתה לו הזדמנות להוכיח את עצמו.

מעניין שכבר ב״ונוס בפרווה״, מיד בעמודים הראשונים, מכריזה וונדה שהגבר היחידי שהיא יכולה להיות איתו זה הגבר שיוריד אותה על ברכיה, ובמקומות אחדים לאורך הסיפור, מקפיד מאזוך להזכיר לנו - דרך מלים שוונדה אומרת -- שסוורין לעולם לא יוכל להיות הגבר של וונדה. אז מי כן? היווני היפה, זה שמחזיק בשוט, רק הוא ושכמותו יכול להיות הגבר של וונדה. (מזכיר קצת את הנשלטת הנרצעת שעובדת בתור מלכה בתשלום) . זאת אומרת, כבר מאזוך מסביר לנו באופן מאד ברור שאפילו כאשר שני הצדדים מצהירים על אהבתם, והתשוקה היא הדדית, ויש עניין להיות ביחד - אפילו אז אין שום תוחלת לקשר הזה.

אני חושב שברקע של הכל, מאחורי הדברים, מצויה ההכרה הזו שמקשר פמדומי שום דבר טוב לא ייצא. זאת אומרת, אי אפשר לבנות על זה יותר מדי, ובוודאי שהגבר לא יכול לצפות לבלעדיות. הוא לא היה יכול לצפות לכך ב״ונוס״ של מאזוך, והוא לא יכול לצפות לכך היום. ההכרה הזו משותפת הן לנשים והן לגברים. הנשים מבטאות אותה על ידי כך שמראש מתייחסות לגבר כאל איזשהו תוסף תזונה לנפש המינית שלהן, המשלים את מערכת היחסים ה״רצינית״ שלהן, שאו שיש להן כבר או שהן שואפות אליה במקום אחר. הגברים,מרגע שהפנימו את אפס-אפשרותו של העבד להיות גבר ובן-זוג, מבטאים את אותה ההכרה על כך שהם שבים להיות אוחזי השוט, מכתיבי התנאים, מעצבי התפאורה.

זה לא שהם באו ככה לכתחילה, בכוח יקרה.
'Panda'{Beauty}
לפני 10 שנים • 26 בדצמ׳ 2013

חפרתם

'Panda'{Beauty} • 26 בדצמ׳ 2013
אתם נותנים במה מיותרת.
פור גוד
לפני 10 שנים • 26 בדצמ׳ 2013
פור גוד • 26 בדצמ׳ 2013
" תוסף תזונה מיני "... - המלט, זה טובב ! (:
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 10 שנים • 26 בדצמ׳ 2013
בכוח המוח​(שולטת) • 26 בדצמ׳ 2013
המלט כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
כפוף כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
אני חושבת שהשאלה היא אחרת:
האם יש נשים שיתגרו וימשכו אליך בכזה טירוף עד שהן לא תעמודנה בזה ותרצינה לקחת בכוח, גם כי לחוש מה זה עושה לך?
יכול להיות שאין אחת כזו, ובכל זאת זה לא יסתור את העובדה שישנם נשים שנמשכות לגברים מסויימים, עד שהן רוצות בזה באמת.

אני חושבת שכאן טמונה טעות גדולה ש גברים: בדר"כ נשים לא מעוניינות באקטים ומתגרות מעצם האקט. הן מתגרות מגבר מסויים שמוציא מהן רצון מסויים, שבא לידי ביטוי באקטים מסויימים.
אני חושבת שמי שיפנים את ההבדל הבסיסי הזה, יבכה פחות ויטען פחות כנגד מתחזות/בתשלום/ווטאבר. זו אינטראקציה, והיא תלויה גם בך - בדרך בה אתה מייצר עניין, משיכה, הומור, מיניות.
באמת שקשה לי להאמין שיש נניח אישה שהחלום שלה לבן זוג, במקום לאביר על הסוס הלבן, הוא: נשלט אסלה זונה/ אפס/ סמרטוט רצפה/כל מה שבסגנון וחי בפנטזיה הגברית. אני מניחה שנשים בדסמיות מחפשות את הגבר שמשגע להן את המוח והגוף, עד שבא להן לדרוך אותו למטה ולבעול כל פינה בו כדי לשייך אותו אליהן.

מצד שני פמדום זו המצאה של גברים והפרקטיקה שלה מוגדרת היטב מאז ימי זאכר מאזוך. למרבה הצער כפי שאת מציינת נשים לא כל כך מתלהבות מהתפקיד שהפנטזיה הזו מקצה להן ובוודאי שאין להן עניין בקשר זוגי עם אחד כזה אלא כפי שאמרת במקרה הטוב מוכנות לשתף פעולה אם מישהו שהן נקשרו אליו מסיבות אחרות. באמת מרבית הבלוגים (המעטים) שנכתבו ע"י שולטות (בעיקר בארה"ב) ומתארים זוגיות כזו הם של זוגות וניליים שהגבר הצליח לשכנע את בת זוגו לנסות ורק בדיעבד היא מצאה בכך עניין ועשתה "הסבה" לשולטת.
אז אם זה כך פחות או יותר נשאלת השאלה מה מביא נשים לכאן כאשר ידוע להן מה מחפשים גברים מהסוג הזה? (ואם לא ידוע, הצצה בכמה תמונות, סרטים וקריאה של כמה סיפורים תבהיר להן מה מצופה מהן)
האביר לא נמצא כאן, העסקה המוצעת לא לרוחן, אז מה כן? מה באמת הנשים כאן רוצות?
ואם אין לך בעיה לענות מה היו הצפיות שלך בזמנו כאשר הגדרת את עצמך כשולטת?



אני לא מסכימה שפמדום הוא אך המצאה של גברים, ולו מן הסיבה שההגדרה הזו יורה בלב ליבו של רעיון הפמדום. הפמדום הוא שדה רחב של רעיונות ומחוות, שנוגע לשליטה נשית. אפשר לומר כמובן שלגברים מסויימים יש פנטזיה בקשר לביטויים פמדומיים, לצרכים של אישה שולטת ולרצונותיה של אישה שולטת. עם זה אני אסכים, אבל אתעקש שוב ושוב על כך שבין זה ובין פמדום הקשר הוא מקרי לחלוטין.

אני גם לא מסכימה עם זה שהפרקטיקה הפמדומית מוגדרת היטב מאז מאזוך. אני כן אסכים שמתקיים מבנה גברי מזוכיסטי מהסוג שעולה ומוגדר ע"י מאזוך. אלה דברים שונים ואין לבלבל בניהם.

אני מתעקשת שיש פמדום, וישנן נשים שזקוקות לשליטה נשית. אני מתעקשת שיש נשים שללא המבנה הבדסמי הפמדומי, התקשורת שלהן והאהבה שלהן היא חלקית וחסרה. אני מתעקשת על כך שכל אישה ואישה כזו, או כל קבוצת נשים כאלה, תגדרנה את הפמדום ותפיח בו חיים בהתאם לצרכיהן ותאוותיהן. אני מתעקשת ששליטה נשית היא שליה שנתונה בידה של האישה השולטת.

ואני מבינה שההגדרה שלי כל כך חדשנית לקהל רחב של גברים כאן. לצערי הרב.

אתה מבין, אם נקבל את ההגדרה שלך, נצטרך 'לסגור את הבסטה' וללכת הביתה. מה שאתה אומר זה שישנן נשים ש"מסכימות לעשות דברים" בשביל הגבר שהן אוהבות. שזה בסדר גמור, אבל מה בין זה ובין פמדום? אני לא יכולה אפילו להסביר עד כמה זה מתסכל להסביר שוב ושוב את המובן מאליו: שליטה נשית היא שליטה של אישה על גבר או אישה מכוח רצונה, צרכיה ותאוותיה. אי אפשר להגדיר שליטה נשית ע"י הפנטזיות הגבריות, זה אוקסימורון פשוט. והגרוע מכל - דווקא אלה האחרונות הן "מלכות אמיתיות"..

אני חושבת שנשים "לא מתלהבות מהתפקיד", כי לשלוט זה לא "תפקיד", אלא תחושת חופש מדהימה. כזו שמאפשרת לבנות בועה בה אותה אישה היא כל יכולה, ואילו הנשלט נמצא שם להעצים את תחושת החופש שלה, הגירוי שלה (לפעמים הגירוי שלה מעצמה דרך העיניים שלו שמוטרפות מגירוי), היכולת שלה להשפיע עליו, לגרום לו לעשות דברים על מנת להראות לה עד כמה הוא מסור לה/אוהב אותה/מעריץ אותה/ מחוק בגללה.

וכן, גם להשתמש בו, במשאבים שלו, במראה שלו, בגוף שלו ואפילו בהומור, בידע ובנימוסים שלו. זה אפילו לא נעצר כאן, כי הוא יכול להרגיע בתוכה חרדות נטישה שונות, צורך להוציא אגרסיות, ואפילו צורך בהזדהות. זה יכול גם לספק לה צורך לטפל בו, ללמד אותו, לענג אותו, לשייך אותו אליה באלף דרכים. זה יכול גם להגיע למקומות מאוד אינטימיים, להבטחות בהתנהגות, לחשיפה הדדית או חד כיוונית, כפי ששליטה מאפשרת ועוד.

זה עולם מלא, קסום ופנטסטי. אני יודעת שזה עולם שמתקיים. מנסיון אמיתי ולא קקיוני. היא לא צריכה להיות "מלכה", אלא יכולה להיות אדם מרובד, מורכב ואהוב שמוסרים לו שליטה. שמתמסרים לו באמת, שמראים לו עד כמה הוא חשוב, ועד לאן מוכנים ללכת למענו ובשבילו. עד כמה הוא רב השפעה, גם מנטאלית, גם פיזית/מינית/ווטאבר.

לדעתי זה מה שמביא נשים לכאן. לא "מה שמצופה מהן". באמת מרגש שנשלטים מהסוג הזה מוכנים לתת טייטל בומבסטי, והבטחות בומבסטיות לא פחות, רק כי זה מגרה להם את הזין.
במקרים כאלה פשוט צריך לאונן אותם פעמיים שלוש, ואז לבחון את האמירות הבומבסטיות האלה.
לא יאמן עד כמה זה עוזר. (:

נשים כאן מגיעות למחילת הארנב של עליסה, לארץ הפלאות, בה הן כל יכולות, ואז הן מבינות וכועסות, ולדעתי קצת בצדק. מציעים להן מלכות ואיצטלה של כל יכולות, אבל בפועל מתבקשות כאן שפחות-פנטזיה. יש שקר מכוער או לפחות חוסר מודעות מובנה במי שמציע את הדיל המעאפן הזה: "תעשי בי מה שאני רוצה, ובתמורה אני אסגוד לך, כי זה עושה לי ריגוש מיני."

וזה באמת על קצה המזלג, כי העומק הנפשי והמיני שפמדום יכול לייצר, הוא אולי אינסופי. יש בו מכשירים מקלפים, מכשירים מעצימים, מכשירים שמייצרים התניות, מכשירים שקושרים ומכשירים שמאפשרים ללמוד לבטוח. ויש עוד אלף מכשירים, אלף תאוות, אלף ריגושים שלא התחלתי לגעת בהם. אולי צריך לחשוב קצת לטווח ארוך ולאפשר לפמדום אמיתי להיבנות מבלי לצייר את המתווים המגבילים של הפנטזיה הגברית, ולהריץ בתוך אותו מתווה "מלכות אמיתיות". (:

מקווה שזה ענה לך. (:


פרשת כאן תיאורייה מעניינת. לי רק נראה שהמציאות קצת אחרת. לו המציאות היתה במקצת דומה למה שאת מתארת, לא היית מוצאת כאן נחיל נשים בשנות העשרים שלהן המכנות עצמן ׳שולטות׳ והמחפשות סמרטוטים שהפרוטה מצויה בכיסם על מנת שיממנו את גחמותיהן שאינן ידועות אף להן עצמן, אלא מגוון של קשרים מעניינים בין גברים לנשים מסוג שתיארת, שהשליטה הנשית הינה חלק מהותי מחייהם. איפה כל האנשים האלה? ובמיוחד, איפה כל הנשים האלה? למה אינן קיימות? איך זה שהדגם שנוצק כאן, ולא רק כאן -- של פמדום, הוא כל כך שונה מאיך שאת רוצה לראות אותו?

את כואבת על כך שהביטוי הנפוץ ביותר של פמדום הוא פנטזיה גברית המבקשת לעצב לעצמה בובת-מלכה, איזו מן נימפה קסומה ומתנשאת נעולה במגפיים ואוחזת בשוט. לעובדה הזו, שאת סיבותיה יש לחקור במסגרת הסוציולוגיה של הבדסמ, יש חשיבות מכרעת. נסי לחשוב רגע מדוע זה כך ולא אחרת. מדוע באמת לא רואים יותר התהוויות של קשרים מהסוג הנאצל שתיארת, בו שני הצדדים באים מתוך כנות, מתוך עניין משותף ותשוקה הדדית למצות מערכת יחסים בה הגבר נשלט על ידי האשה.
הסיבה היא לדעתי, שמהר מאד הצד הנשלט מבין שבשום שלב של ההתקשרות הקסומה הוא לא היה באמת מועמד רציני להיות האיש העיקרי בחייה של השולטת עמה בא בקשר. כיון שאנו משתדלים לעסוק כאן רק באנשים רציניים, כנים והוגנים, המחפשים בכל ליבם קרקע פוריה להנביט את זרעי תשוקתם הקסומה, עלינו להניח כמובן מאליו שאנשים אלה מבקשים לתת משמעות אמיתית לחייהם - לא עוד סשן פה, סשן שם, ובטח לא מימון מסעות קניות וכד׳, אלא מבקשים הם קשר עמוק, רגשי, שיביא קץ לחיפוש המתיש אחר אותה נפש אחת בעולם שמבינה אותם לגמרי לגמרי, שבחיקה אפשר להניח את הראש ולעצום את העיניים ולהרגיש בטוחים. *זה* העניין, לא כל קרקושי השוטים והמגפיים והמסיבות והדיבורי סאדו בצ׳ט. אבל מה שקורה בפועל הוא שחלק נכבד מהנשים האלה שמעוניינות בפמדום, כבר בחרו את האיש העיקרי בחייהן, אבל האיש בו הן בחרו בכלל לא מעוניין בפמדום, וזו בעייה. זו בעייה כי הפמדום הוא חלק מהן והן זקוקות למימושו. זו בעייה, כי בדסמ קשור למיניות. זו בעייה, כי אנחנו עדיין חיים בחברה בה הזוגיות מקודשת ומהווה ערך כמעט עליון, שלא רק מכתיב לנו מונוגמיות כמצוות - עשה ממדרגה ראשונה, אלא גם מעצב את תחושותינו ומכונן את הבחירות שלנו שלכאורה אנו עושים כי אנו חופשיים לעשות כן, אבל למעשה החופש הזה אינו כה שלם כפי שחלקנו חושבים. וכל העניין הזה מכניס המון דיסוננס למערכת כאשר השולטת מצפה מהנשלט לקבל את קיומו של ה״אחד והיחיד״, ולהיכנס לתוך מקום משני עוד לפני שבכלל היתה לו הזדמנות להוכיח את עצמו.

מעניין שכבר ב״ונוס בפרווה״, מיד בעמודים הראשונים, מכריזה וונדה שהגבר היחידי שהיא יכולה להיות איתו זה הגבר שיוריד אותה על ברכיה, ובמקומות אחדים לאורך הסיפור, מקפיד מאזוך להזכיר לנו - דרך מלים שוונדה אומרת -- שסוורין לעולם לא יוכל להיות הגבר של וונדה. אז מי כן? היווני היפה, זה שמחזיק בשוט, רק הוא ושכמותו יכול להיות הגבר של וונדה. (מזכיר קצת את הנשלטת הנרצעת שעובדת בתור מלכה בתשלום) . זאת אומרת, כבר מאזוך מסביר לנו באופן מאד ברור שאפילו כאשר שני הצדדים מצהירים על אהבתם, והתשוקה היא הדדית, ויש עניין להיות ביחד - אפילו אז אין שום תוחלת לקשר הזה.

אני חושב שברקע של הכל, מאחורי הדברים, מצויה ההכרה הזו שמקשר פמדומי שום דבר טוב לא ייצא. זאת אומרת, אי אפשר לבנות על זה יותר מדי, ובוודאי שהגבר לא יכול לצפות לבלעדיות. הוא לא היה יכול לצפות לכך ב״ונוס״ של מאזוך, והוא לא יכול לצפות לכך היום. ההכרה הזו משותפת הן לנשים והן לגברים. הנשים מבטאות אותה על ידי כך שמראש מתייחסות לגבר כאל איזשהו תוסף תזונה לנפש המינית שלהן, המשלים את מערכת היחסים ה״רצינית״ שלהן, שאו שיש להן כבר או שהן שואפות אליה במקום אחר. הגברים,מרגע שהפנימו את אפס-אפשרותו של העבד להיות גבר ובן-זוג, מבטאים את אותה ההכרה על כך שהם שבים להיות אוחזי השוט, מכתיבי התנאים, מעצבי התפאורה.

זה לא שהם באו ככה לכתחילה, בכוח יקרה.


היי המלט (:
אני חושבת שהתשובה הרבה יותר פשוטה ופחות נפתלת: ישנן כאן המון נשים שמתקשרות עם הפנטזיה הגברית, כי נדמה להן שזה סוג של דיל - מצד אחד אותה גברת מאפשרת את הפנטזיה של הנשלט, מצד שני היא מתוגמלת על כך באיזו דרך. למעשה אותן נשים מוכנות להיות בובת סאדו כזו, אבל גם רוצות שיצא להן מזה איזה בנפיט. אולי חלק גדול מהנשים כלל לא מאמין שיש באמת שליטה נשית, או שהיא אפשרית.

למה אין המון נשים שרוצות את מה שאני מציעה? אולי דווקא יש, אבל כמו שאמר פור-גוד, זה לא מה שנשלטים מזוכיסטים מחפשים. אולי כאן טמון איזה נתק, אותו נתק עליו דיברתי בתחילת השרשור, בין נשים שזקוקות לשליטה על פי דרכן, ובין גברים שמעוניינים להשלט על פי דרכם.

בקשר לעניין הבלעדיות: אני לא בטוחה שזה נכון. יכולות להיות הרבה סיבות לכך, אחת מהן היא שזו פנטזיה מזוכיסטית מאוד משמעותית, ויכול להיות שגם בעניין הזה אותן נשים מאפשרות את קיומה בתמורה מסויימת. אני באמת חושבת שיכולה להיות מערכת יחסים עמוקה, בלעדית ועוצמתית, שמשלבת צרכים של שליטה נשית.

אתה מבין המלט, הדיון קופץ בין שני מישורים שונים שאין בניהם בהכרח מכנה משותף. זה כמו לנסות לחבר תפוזים ותפוחים. אני מתכוונת - אלה פריטים שונים שניתנים לחיבור רק אם רוצים להכין סלט פירות. (:
עבד משועבד{עבד}
לפני 10 שנים • 26 בדצמ׳ 2013
עבד משועבד{עבד} • 26 בדצמ׳ 2013
בכוח המוח כתב/ה:
המלט כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
כפוף כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
אני חושבת שהשאלה היא אחרת:
האם יש נשים שיתגרו וימשכו אליך בכזה טירוף עד שהן לא תעמודנה בזה ותרצינה לקחת בכוח, גם כי לחוש מה זה עושה לך?
יכול להיות שאין אחת כזו, ובכל זאת זה לא יסתור את העובדה שישנם נשים שנמשכות לגברים מסויימים, עד שהן רוצות בזה באמת.

אני חושבת שכאן טמונה טעות גדולה ש גברים: בדר"כ נשים לא מעוניינות באקטים ומתגרות מעצם האקט. הן מתגרות מגבר מסויים שמוציא מהן רצון מסויים, שבא לידי ביטוי באקטים מסויימים.
אני חושבת שמי שיפנים את ההבדל הבסיסי הזה, יבכה פחות ויטען פחות כנגד מתחזות/בתשלום/ווטאבר. זו אינטראקציה, והיא תלויה גם בך - בדרך בה אתה מייצר עניין, משיכה, הומור, מיניות.
באמת שקשה לי להאמין שיש נניח אישה שהחלום שלה לבן זוג, במקום לאביר על הסוס הלבן, הוא: נשלט אסלה זונה/ אפס/ סמרטוט רצפה/כל מה שבסגנון וחי בפנטזיה הגברית. אני מניחה שנשים בדסמיות מחפשות את הגבר שמשגע להן את המוח והגוף, עד שבא להן לדרוך אותו למטה ולבעול כל פינה בו כדי לשייך אותו אליהן.

מצד שני פמדום זו המצאה של גברים והפרקטיקה שלה מוגדרת היטב מאז ימי זאכר מאזוך. למרבה הצער כפי שאת מציינת נשים לא כל כך מתלהבות מהתפקיד שהפנטזיה הזו מקצה להן ובוודאי שאין להן עניין בקשר זוגי עם אחד כזה אלא כפי שאמרת במקרה הטוב מוכנות לשתף פעולה אם מישהו שהן נקשרו אליו מסיבות אחרות. באמת מרבית הבלוגים (המעטים) שנכתבו ע"י שולטות (בעיקר בארה"ב) ומתארים זוגיות כזו הם של זוגות וניליים שהגבר הצליח לשכנע את בת זוגו לנסות ורק בדיעבד היא מצאה בכך עניין ועשתה "הסבה" לשולטת.
אז אם זה כך פחות או יותר נשאלת השאלה מה מביא נשים לכאן כאשר ידוע להן מה מחפשים גברים מהסוג הזה? (ואם לא ידוע, הצצה בכמה תמונות, סרטים וקריאה של כמה סיפורים תבהיר להן מה מצופה מהן)
האביר לא נמצא כאן, העסקה המוצעת לא לרוחן, אז מה כן? מה באמת הנשים כאן רוצות?
ואם אין לך בעיה לענות מה היו הצפיות שלך בזמנו כאשר הגדרת את עצמך כשולטת?



אני לא מסכימה שפמדום הוא אך המצאה של גברים, ולו מן הסיבה שההגדרה הזו יורה בלב ליבו של רעיון הפמדום. הפמדום הוא שדה רחב של רעיונות ומחוות, שנוגע לשליטה נשית. אפשר לומר כמובן שלגברים מסויימים יש פנטזיה בקשר לביטויים פמדומיים, לצרכים של אישה שולטת ולרצונותיה של אישה שולטת. עם זה אני אסכים, אבל אתעקש שוב ושוב על כך שבין זה ובין פמדום הקשר הוא מקרי לחלוטין.

אני גם לא מסכימה עם זה שהפרקטיקה הפמדומית מוגדרת היטב מאז מאזוך. אני כן אסכים שמתקיים מבנה גברי מזוכיסטי מהסוג שעולה ומוגדר ע"י מאזוך. אלה דברים שונים ואין לבלבל בניהם.

אני מתעקשת שיש פמדום, וישנן נשים שזקוקות לשליטה נשית. אני מתעקשת שיש נשים שללא המבנה הבדסמי הפמדומי, התקשורת שלהן והאהבה שלהן היא חלקית וחסרה. אני מתעקשת על כך שכל אישה ואישה כזו, או כל קבוצת נשים כאלה, תגדרנה את הפמדום ותפיח בו חיים בהתאם לצרכיהן ותאוותיהן. אני מתעקשת ששליטה נשית היא שליה שנתונה בידה של האישה השולטת.

ואני מבינה שההגדרה שלי כל כך חדשנית לקהל רחב של גברים כאן. לצערי הרב.

אתה מבין, אם נקבל את ההגדרה שלך, נצטרך 'לסגור את הבסטה' וללכת הביתה. מה שאתה אומר זה שישנן נשים ש"מסכימות לעשות דברים" בשביל הגבר שהן אוהבות. שזה בסדר גמור, אבל מה בין זה ובין פמדום? אני לא יכולה אפילו להסביר עד כמה זה מתסכל להסביר שוב ושוב את המובן מאליו: שליטה נשית היא שליטה של אישה על גבר או אישה מכוח רצונה, צרכיה ותאוותיה. אי אפשר להגדיר שליטה נשית ע"י הפנטזיות הגבריות, זה אוקסימורון פשוט. והגרוע מכל - דווקא אלה האחרונות הן "מלכות אמיתיות"..

אני חושבת שנשים "לא מתלהבות מהתפקיד", כי לשלוט זה לא "תפקיד", אלא תחושת חופש מדהימה. כזו שמאפשרת לבנות בועה בה אותה אישה היא כל יכולה, ואילו הנשלט נמצא שם להעצים את תחושת החופש שלה, הגירוי שלה (לפעמים הגירוי שלה מעצמה דרך העיניים שלו שמוטרפות מגירוי), היכולת שלה להשפיע עליו, לגרום לו לעשות דברים על מנת להראות לה עד כמה הוא מסור לה/אוהב אותה/מעריץ אותה/ מחוק בגללה.

וכן, גם להשתמש בו, במשאבים שלו, במראה שלו, בגוף שלו ואפילו בהומור, בידע ובנימוסים שלו. זה אפילו לא נעצר כאן, כי הוא יכול להרגיע בתוכה חרדות נטישה שונות, צורך להוציא אגרסיות, ואפילו צורך בהזדהות. זה יכול גם לספק לה צורך לטפל בו, ללמד אותו, לענג אותו, לשייך אותו אליה באלף דרכים. זה יכול גם להגיע למקומות מאוד אינטימיים, להבטחות בהתנהגות, לחשיפה הדדית או חד כיוונית, כפי ששליטה מאפשרת ועוד.

זה עולם מלא, קסום ופנטסטי. אני יודעת שזה עולם שמתקיים. מנסיון אמיתי ולא קקיוני. היא לא צריכה להיות "מלכה", אלא יכולה להיות אדם מרובד, מורכב ואהוב שמוסרים לו שליטה. שמתמסרים לו באמת, שמראים לו עד כמה הוא חשוב, ועד לאן מוכנים ללכת למענו ובשבילו. עד כמה הוא רב השפעה, גם מנטאלית, גם פיזית/מינית/ווטאבר.

לדעתי זה מה שמביא נשים לכאן. לא "מה שמצופה מהן". באמת מרגש שנשלטים מהסוג הזה מוכנים לתת טייטל בומבסטי, והבטחות בומבסטיות לא פחות, רק כי זה מגרה להם את הזין.
במקרים כאלה פשוט צריך לאונן אותם פעמיים שלוש, ואז לבחון את האמירות הבומבסטיות האלה.
לא יאמן עד כמה זה עוזר. (:

נשים כאן מגיעות למחילת הארנב של עליסה, לארץ הפלאות, בה הן כל יכולות, ואז הן מבינות וכועסות, ולדעתי קצת בצדק. מציעים להן מלכות ואיצטלה של כל יכולות, אבל בפועל מתבקשות כאן שפחות-פנטזיה. יש שקר מכוער או לפחות חוסר מודעות מובנה במי שמציע את הדיל המעאפן הזה: "תעשי בי מה שאני רוצה, ובתמורה אני אסגוד לך, כי זה עושה לי ריגוש מיני."

וזה באמת על קצה המזלג, כי העומק הנפשי והמיני שפמדום יכול לייצר, הוא אולי אינסופי. יש בו מכשירים מקלפים, מכשירים מעצימים, מכשירים שמייצרים התניות, מכשירים שקושרים ומכשירים שמאפשרים ללמוד לבטוח. ויש עוד אלף מכשירים, אלף תאוות, אלף ריגושים שלא התחלתי לגעת בהם. אולי צריך לחשוב קצת לטווח ארוך ולאפשר לפמדום אמיתי להיבנות מבלי לצייר את המתווים המגבילים של הפנטזיה הגברית, ולהריץ בתוך אותו מתווה "מלכות אמיתיות". (:

מקווה שזה ענה לך. (:


פרשת כאן תיאורייה מעניינת. לי רק נראה שהמציאות קצת אחרת. לו המציאות היתה במקצת דומה למה שאת מתארת, לא היית מוצאת כאן נחיל נשים בשנות העשרים שלהן המכנות עצמן ׳שולטות׳ והמחפשות סמרטוטים שהפרוטה מצויה בכיסם על מנת שיממנו את גחמותיהן שאינן ידועות אף להן עצמן, אלא מגוון של קשרים מעניינים בין גברים לנשים מסוג שתיארת, שהשליטה הנשית הינה חלק מהותי מחייהם. איפה כל האנשים האלה? ובמיוחד, איפה כל הנשים האלה? למה אינן קיימות? איך זה שהדגם שנוצק כאן, ולא רק כאן -- של פמדום, הוא כל כך שונה מאיך שאת רוצה לראות אותו?

את כואבת על כך שהביטוי הנפוץ ביותר של פמדום הוא פנטזיה גברית המבקשת לעצב לעצמה בובת-מלכה, איזו מן נימפה קסומה ומתנשאת נעולה במגפיים ואוחזת בשוט. לעובדה הזו, שאת סיבותיה יש לחקור במסגרת הסוציולוגיה של הבדסמ, יש חשיבות מכרעת. נסי לחשוב רגע מדוע זה כך ולא אחרת. מדוע באמת לא רואים יותר התהוויות של קשרים מהסוג הנאצל שתיארת, בו שני הצדדים באים מתוך כנות, מתוך עניין משותף ותשוקה הדדית למצות מערכת יחסים בה הגבר נשלט על ידי האשה.
הסיבה היא לדעתי, שמהר מאד הצד הנשלט מבין שבשום שלב של ההתקשרות הקסומה הוא לא היה באמת מועמד רציני להיות האיש העיקרי בחייה של השולטת עמה בא בקשר. כיון שאנו משתדלים לעסוק כאן רק באנשים רציניים, כנים והוגנים, המחפשים בכל ליבם קרקע פוריה להנביט את זרעי תשוקתם הקסומה, עלינו להניח כמובן מאליו שאנשים אלה מבקשים לתת משמעות אמיתית לחייהם - לא עוד סשן פה, סשן שם, ובטח לא מימון מסעות קניות וכד׳, אלא מבקשים הם קשר עמוק, רגשי, שיביא קץ לחיפוש המתיש אחר אותה נפש אחת בעולם שמבינה אותם לגמרי לגמרי, שבחיקה אפשר להניח את הראש ולעצום את העיניים ולהרגיש בטוחים. *זה* העניין, לא כל קרקושי השוטים והמגפיים והמסיבות והדיבורי סאדו בצ׳ט. אבל מה שקורה בפועל הוא שחלק נכבד מהנשים האלה שמעוניינות בפמדום, כבר בחרו את האיש העיקרי בחייהן, אבל האיש בו הן בחרו בכלל לא מעוניין בפמדום, וזו בעייה. זו בעייה כי הפמדום הוא חלק מהן והן זקוקות למימושו. זו בעייה, כי בדסמ קשור למיניות. זו בעייה, כי אנחנו עדיין חיים בחברה בה הזוגיות מקודשת ומהווה ערך כמעט עליון, שלא רק מכתיב לנו מונוגמיות כמצוות - עשה ממדרגה ראשונה, אלא גם מעצב את תחושותינו ומכונן את הבחירות שלנו שלכאורה אנו עושים כי אנו חופשיים לעשות כן, אבל למעשה החופש הזה אינו כה שלם כפי שחלקנו חושבים. וכל העניין הזה מכניס המון דיסוננס למערכת כאשר השולטת מצפה מהנשלט לקבל את קיומו של ה״אחד והיחיד״, ולהיכנס לתוך מקום משני עוד לפני שבכלל היתה לו הזדמנות להוכיח את עצמו.

מעניין שכבר ב״ונוס בפרווה״, מיד בעמודים הראשונים, מכריזה וונדה שהגבר היחידי שהיא יכולה להיות איתו זה הגבר שיוריד אותה על ברכיה, ובמקומות אחדים לאורך הסיפור, מקפיד מאזוך להזכיר לנו - דרך מלים שוונדה אומרת -- שסוורין לעולם לא יוכל להיות הגבר של וונדה. אז מי כן? היווני היפה, זה שמחזיק בשוט, רק הוא ושכמותו יכול להיות הגבר של וונדה. (מזכיר קצת את הנשלטת הנרצעת שעובדת בתור מלכה בתשלום) . זאת אומרת, כבר מאזוך מסביר לנו באופן מאד ברור שאפילו כאשר שני הצדדים מצהירים על אהבתם, והתשוקה היא הדדית, ויש עניין להיות ביחד - אפילו אז אין שום תוחלת לקשר הזה.

אני חושב שברקע של הכל, מאחורי הדברים, מצויה ההכרה הזו שמקשר פמדומי שום דבר טוב לא ייצא. זאת אומרת, אי אפשר לבנות על זה יותר מדי, ובוודאי שהגבר לא יכול לצפות לבלעדיות. הוא לא היה יכול לצפות לכך ב״ונוס״ של מאזוך, והוא לא יכול לצפות לכך היום. ההכרה הזו משותפת הן לנשים והן לגברים. הנשים מבטאות אותה על ידי כך שמראש מתייחסות לגבר כאל איזשהו תוסף תזונה לנפש המינית שלהן, המשלים את מערכת היחסים ה״רצינית״ שלהן, שאו שיש להן כבר או שהן שואפות אליה במקום אחר. הגברים,מרגע שהפנימו את אפס-אפשרותו של העבד להיות גבר ובן-זוג, מבטאים את אותה ההכרה על כך שהם שבים להיות אוחזי השוט, מכתיבי התנאים, מעצבי התפאורה.

זה לא שהם באו ככה לכתחילה, בכוח יקרה.


היי המלט (:
אני חושבת שהתשובה הרבה יותר פשוטה ופחות נפתלת: ישנן כאן המון נשים שמתקשרות עם הפנטזיה הגברית, כי נדמה להן שזה סוג של דיל - מצד אחד אותה גברת מאפשרת את הפנטזיה של הנשלט, מצד שני היא מתוגמלת על כך באיזו דרך. למעשה אותן נשים מוכנות להיות בובת סאדו כזו, אבל גם רוצות שיצא להן מזה איזה בנפיט. אולי חלק גדול מהנשים כלל לא מאמין שיש באמת שליטה נשית, או שהיא אפשרית.

למה אין המון נשים שרוצות את מה שאני מציעה? אולי דווקא יש, אבל כמו שאמר פור-גוד, זה לא מה שנשלטים מזוכיסטים מחפשים. אולי כאן טמון איזה נתק, אותו נתק עליו דיברתי בתחילת השרשור, בין נשים שזקוקות לשליטה על פי דרכן, ובין גברים שמעוניינים להשלט על פי דרכם.

בקשר לעניין הבלעדיות: אני לא בטוחה שזה נכון. יכולות להיות הרבה סיבות לכך, אחת מהן היא שזו פנטזיה מזוכיסטית מאוד משמעותית, ויכול להיות שגם בעניין הזה אותן נשים מאפשרות את קיומה בתמורה מסויימת. אני באמת חושבת שיכולה להיות מערכת יחסים עמוקה, בלעדית ועוצמתית, שמשלבת צרכים של שליטה נשית.

אתה מבין המלט, הדיון קופץ בין שני מישורים שונים שאין בניהם בהכרח מכנה משותף. זה כמו לנסות לחבר תפוזים ותפוחים. אני מתכוונת - אלה פריטים שונים שניתנים לחיבור רק אם רוצים להכין סלט פירות. (:
כפוף
לפני 10 שנים • 26 בדצמ׳ 2013
כפוף • 26 בדצמ׳ 2013
מתהפך כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
המלט כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
כפוף כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
אני חושבת שהשאלה היא אחרת:
האם יש נשים שיתגרו וימשכו אליך בכזה טירוף עד שהן לא תעמודנה בזה ותרצינה לקחת בכוח, גם כי לחוש מה זה עושה לך?
יכול להיות שאין אחת כזו, ובכל זאת זה לא יסתור את העובדה שישנם נשים שנמשכות לגברים מסויימים, עד שהן רוצות בזה באמת.

אני חושבת שכאן טמונה טעות גדולה ש גברים: בדר"כ נשים לא מעוניינות באקטים ומתגרות מעצם האקט. הן מתגרות מגבר מסויים שמוציא מהן רצון מסויים, שבא לידי ביטוי באקטים מסויימים.
אני חושבת שמי שיפנים את ההבדל הבסיסי הזה, יבכה פחות ויטען פחות כנגד מתחזות/בתשלום/ווטאבר. זו אינטראקציה, והיא תלויה גם בך - בדרך בה אתה מייצר עניין, משיכה, הומור, מיניות.
באמת שקשה לי להאמין שיש נניח אישה שהחלום שלה לבן זוג, במקום לאביר על הסוס הלבן, הוא: נשלט אסלה זונה/ אפס/ סמרטוט רצפה/כל מה שבסגנון וחי בפנטזיה הגברית. אני מניחה שנשים בדסמיות מחפשות את הגבר שמשגע להן את המוח והגוף, עד שבא להן לדרוך אותו למטה ולבעול כל פינה בו כדי לשייך אותו אליהן.

מצד שני פמדום זו המצאה של גברים והפרקטיקה שלה מוגדרת היטב מאז ימי זאכר מאזוך. למרבה הצער כפי שאת מציינת נשים לא כל כך מתלהבות מהתפקיד שהפנטזיה הזו מקצה להן ובוודאי שאין להן עניין בקשר זוגי עם אחד כזה אלא כפי שאמרת במקרה הטוב מוכנות לשתף פעולה אם מישהו שהן נקשרו אליו מסיבות אחרות. באמת מרבית הבלוגים (המעטים) שנכתבו ע"י שולטות (בעיקר בארה"ב) ומתארים זוגיות כזו הם של זוגות וניליים שהגבר הצליח לשכנע את בת זוגו לנסות ורק בדיעבד היא מצאה בכך עניין ועשתה "הסבה" לשולטת.
אז אם זה כך פחות או יותר נשאלת השאלה מה מביא נשים לכאן כאשר ידוע להן מה מחפשים גברים מהסוג הזה? (ואם לא ידוע, הצצה בכמה תמונות, סרטים וקריאה של כמה סיפורים תבהיר להן מה מצופה מהן)
האביר לא נמצא כאן, העסקה המוצעת לא לרוחן, אז מה כן? מה באמת הנשים כאן רוצות?
ואם אין לך בעיה לענות מה היו הצפיות שלך בזמנו כאשר הגדרת את עצמך כשולטת?



אני לא מסכימה שפמדום הוא אך המצאה של גברים, ולו מן הסיבה שההגדרה הזו יורה בלב ליבו של רעיון הפמדום. הפמדום הוא שדה רחב של רעיונות ומחוות, שנוגע לשליטה נשית. אפשר לומר כמובן שלגברים מסויימים יש פנטזיה בקשר לביטויים פמדומיים, לצרכים של אישה שולטת ולרצונותיה של אישה שולטת. עם זה אני אסכים, אבל אתעקש שוב ושוב על כך שבין זה ובין פמדום הקשר הוא מקרי לחלוטין.

אני גם לא מסכימה עם זה שהפרקטיקה הפמדומית מוגדרת היטב מאז מאזוך. אני כן אסכים שמתקיים מבנה גברי מזוכיסטי מהסוג שעולה ומוגדר ע"י מאזוך. אלה דברים שונים ואין לבלבל בניהם.

אני מתעקשת שיש פמדום, וישנן נשים שזקוקות לשליטה נשית. אני מתעקשת שיש נשים שללא המבנה הבדסמי הפמדומי, התקשורת שלהן והאהבה שלהן היא חלקית וחסרה. אני מתעקשת על כך שכל אישה ואישה כזו, או כל קבוצת נשים כאלה, תגדרנה את הפמדום ותפיח בו חיים בהתאם לצרכיהן ותאוותיהן. אני מתעקשת ששליטה נשית היא שליה שנתונה בידה של האישה השולטת.

ואני מבינה שההגדרה שלי כל כך חדשנית לקהל רחב של גברים כאן. לצערי הרב.

אתה מבין, אם נקבל את ההגדרה שלך, נצטרך 'לסגור את הבסטה' וללכת הביתה. מה שאתה אומר זה שישנן נשים ש"מסכימות לעשות דברים" בשביל הגבר שהן אוהבות. שזה בסדר גמור, אבל מה בין זה ובין פמדום? אני לא יכולה אפילו להסביר עד כמה זה מתסכל להסביר שוב ושוב את המובן מאליו: שליטה נשית היא שליטה של אישה על גבר או אישה מכוח רצונה, צרכיה ותאוותיה. אי אפשר להגדיר שליטה נשית ע"י הפנטזיות הגבריות, זה אוקסימורון פשוט. והגרוע מכל - דווקא אלה האחרונות הן "מלכות אמיתיות"..

אני חושבת שנשים "לא מתלהבות מהתפקיד", כי לשלוט זה לא "תפקיד", אלא תחושת חופש מדהימה. כזו שמאפשרת לבנות בועה בה אותה אישה היא כל יכולה, ואילו הנשלט נמצא שם להעצים את תחושת החופש שלה, הגירוי שלה (לפעמים הגירוי שלה מעצמה דרך העיניים שלו שמוטרפות מגירוי), היכולת שלה להשפיע עליו, לגרום לו לעשות דברים על מנת להראות לה עד כמה הוא מסור לה/אוהב אותה/מעריץ אותה/ מחוק בגללה.

וכן, גם להשתמש בו, במשאבים שלו, במראה שלו, בגוף שלו ואפילו בהומור, בידע ובנימוסים שלו. זה אפילו לא נעצר כאן, כי הוא יכול להרגיע בתוכה חרדות נטישה שונות, צורך להוציא אגרסיות, ואפילו צורך בהזדהות. זה יכול גם לספק לה צורך לטפל בו, ללמד אותו, לענג אותו, לשייך אותו אליה באלף דרכים. זה יכול גם להגיע למקומות מאוד אינטימיים, להבטחות בהתנהגות, לחשיפה הדדית או חד כיוונית, כפי ששליטה מאפשרת ועוד.

זה עולם מלא, קסום ופנטסטי. אני יודעת שזה עולם שמתקיים. מנסיון אמיתי ולא קקיוני. היא לא צריכה להיות "מלכה", אלא יכולה להיות אדם מרובד, מורכב ואהוב שמוסרים לו שליטה. שמתמסרים לו באמת, שמראים לו עד כמה הוא חשוב, ועד לאן מוכנים ללכת למענו ובשבילו. עד כמה הוא רב השפעה, גם מנטאלית, גם פיזית/מינית/ווטאבר.

לדעתי זה מה שמביא נשים לכאן. לא "מה שמצופה מהן". באמת מרגש שנשלטים מהסוג הזה מוכנים לתת טייטל בומבסטי, והבטחות בומבסטיות לא פחות, רק כי זה מגרה להם את הזין.
במקרים כאלה פשוט צריך לאונן אותם פעמיים שלוש, ואז לבחון את האמירות הבומבסטיות האלה.
לא יאמן עד כמה זה עוזר. (:

נשים כאן מגיעות למחילת הארנב של עליסה, לארץ הפלאות, בה הן כל יכולות, ואז הן מבינות וכועסות, ולדעתי קצת בצדק. מציעים להן מלכות ואיצטלה של כל יכולות, אבל בפועל מתבקשות כאן שפחות-פנטזיה. יש שקר מכוער או לפחות חוסר מודעות מובנה במי שמציע את הדיל המעאפן הזה: "תעשי בי מה שאני רוצה, ובתמורה אני אסגוד לך, כי זה עושה לי ריגוש מיני."

וזה באמת על קצה המזלג, כי העומק הנפשי והמיני שפמדום יכול לייצר, הוא אולי אינסופי. יש בו מכשירים מקלפים, מכשירים מעצימים, מכשירים שמייצרים התניות, מכשירים שקושרים ומכשירים שמאפשרים ללמוד לבטוח. ויש עוד אלף מכשירים, אלף תאוות, אלף ריגושים שלא התחלתי לגעת בהם. אולי צריך לחשוב קצת לטווח ארוך ולאפשר לפמדום אמיתי להיבנות מבלי לצייר את המתווים המגבילים של הפנטזיה הגברית, ולהריץ בתוך אותו מתווה "מלכות אמיתיות". (:

מקווה שזה ענה לך. (:


פרשת כאן תיאורייה מעניינת. לי רק נראה שהמציאות קצת אחרת. לו המציאות היתה במקצת דומה למה שאת מתארת, לא היית מוצאת כאן נחיל נשים בשנות העשרים שלהן המכנות עצמן ׳שולטות׳ והמחפשות סמרטוטים שהפרוטה מצויה בכיסם על מנת שיממנו את גחמותיהן שאינן ידועות אף להן עצמן, אלא מגוון של קשרים מעניינים בין גברים לנשים מסוג שתיארת, שהשליטה הנשית הינה חלק מהותי מחייהם. איפה כל האנשים האלה? ובמיוחד, איפה כל הנשים האלה? למה אינן קיימות? איך זה שהדגם שנוצק כאן, ולא רק כאן -- של פמדום, הוא כל כך שונה מאיך שאת רוצה לראות אותו?

את כואבת על כך שהביטוי הנפוץ ביותר של פמדום הוא פנטזיה גברית המבקשת לעצב לעצמה בובת-מלכה, איזו מן נימפה קסומה ומתנשאת נעולה במגפיים ואוחזת בשוט. לעובדה הזו, שאת סיבותיה יש לחקור במסגרת הסוציולוגיה של הבדסמ, יש חשיבות מכרעת. נסי לחשוב רגע מדוע זה כך ולא אחרת. מדוע באמת לא רואים יותר התהוויות של קשרים מהסוג הנאצל שתיארת, בו שני הצדדים באים מתוך כנות, מתוך עניין משותף ותשוקה הדדית למצות מערכת יחסים בה הגבר נשלט על ידי האשה.
הסיבה היא לדעתי, שמהר מאד הצד הנשלט מבין שבשום שלב של ההתקשרות הקסומה הוא לא היה באמת מועמד רציני להיות האיש העיקרי בחייה של השולטת עמה בא בקשר. כיון שאנו משתדלים לעסוק כאן רק באנשים רציניים, כנים והוגנים, המחפשים בכל ליבם קרקע פוריה להנביט את זרעי תשוקתם הקסומה, עלינו להניח כמובן מאליו שאנשים אלה מבקשים לתת משמעות אמיתית לחייהם - לא עוד סשן פה, סשן שם, ובטח לא מימון מסעות קניות וכד׳, אלא מבקשים הם קשר עמוק, רגשי, שיביא קץ לחיפוש המתיש אחר אותה נפש אחת בעולם שמבינה אותם לגמרי לגמרי, שבחיקה אפשר להניח את הראש ולעצום את העיניים ולהרגיש בטוחים. *זה* העניין, לא כל קרקושי השוטים והמגפיים והמסיבות והדיבורי סאדו בצ׳ט. אבל מה שקורה בפועל הוא שחלק נכבד מהנשים האלה שמעוניינות בפמדום, כבר בחרו את האיש העיקרי בחייהן, אבל האיש בו הן בחרו בכלל לא מעוניין בפמדום, וזו בעייה. זו בעייה כי הפמדום הוא חלק מהן והן זקוקות למימושו. זו בעייה, כי בדסמ קשור למיניות. זו בעייה, כי אנחנו עדיין חיים בחברה בה הזוגיות מקודשת ומהווה ערך כמעט עליון, שלא רק מכתיב לנו מונוגמיות כמצוות - עשה ממדרגה ראשונה, אלא גם מעצב את תחושותינו ומכונן את הבחירות שלנו שלכאורה אנו עושים כי אנו חופשיים לעשות כן, אבל למעשה החופש הזה אינו כה שלם כפי שחלקנו חושבים. וכל העניין הזה מכניס המון דיסוננס למערכת כאשר השולטת מצפה מהנשלט לקבל את קיומו של ה״אחד והיחיד״, ולהיכנס לתוך מקום משני עוד לפני שבכלל היתה לו הזדמנות להוכיח את עצמו.

מעניין שכבר ב״ונוס בפרווה״, מיד בעמודים הראשונים, מכריזה וונדה שהגבר היחידי שהיא יכולה להיות איתו זה הגבר שיוריד אותה על ברכיה, ובמקומות אחדים לאורך הסיפור, מקפיד מאזוך להזכיר לנו - דרך מלים שוונדה אומרת -- שסוורין לעולם לא יוכל להיות הגבר של וונדה. אז מי כן? היווני היפה, זה שמחזיק בשוט, רק הוא ושכמותו יכול להיות הגבר של וונדה. (מזכיר קצת את הנשלטת הנרצעת שעובדת בתור מלכה בתשלום) . זאת אומרת, כבר מאזוך מסביר לנו באופן מאד ברור שאפילו כאשר שני הצדדים מצהירים על אהבתם, והתשוקה היא הדדית, ויש עניין להיות ביחד - אפילו אז אין שום תוחלת לקשר הזה.

אני חושב שברקע של הכל, מאחורי הדברים, מצויה ההכרה הזו שמקשר פמדומי שום דבר טוב לא ייצא. זאת אומרת, אי אפשר לבנות על זה יותר מדי, ובוודאי שהגבר לא יכול לצפות לבלעדיות. הוא לא היה יכול לצפות לכך ב״ונוס״ של מאזוך, והוא לא יכול לצפות לכך היום. ההכרה הזו משותפת הן לנשים והן לגברים. הנשים מבטאות אותה על ידי כך שמראש מתייחסות לגבר כאל איזשהו תוסף תזונה לנפש המינית שלהן, המשלים את מערכת היחסים ה״רצינית״ שלהן, שאו שיש להן כבר או שהן שואפות אליה במקום אחר. הגברים,מרגע שהפנימו את אפס-אפשרותו של העבד להיות גבר ובן-זוג, מבטאים את אותה ההכרה על כך שהם שבים להיות אוחזי השוט, מכתיבי התנאים, מעצבי התפאורה.

זה לא שהם באו ככה לכתחילה, בכוח יקרה.


היי המלט (:
אני חושבת שהתשובה הרבה יותר פשוטה ופחות נפתלת: ישנן כאן המון נשים שמתקשרות עם הפנטזיה הגברית, כי נדמה להן שזה סוג של דיל - מצד אחד אותה גברת מאפשרת את הפנטזיה של הנשלט, מצד שני היא מתוגמלת על כך באיזו דרך. למעשה אותן נשים מוכנות להיות בובת סאדו כזו, אבל גם רוצות שיצא להן מזה איזה בנפיט. אולי חלק גדול מהנשים כלל לא מאמין שיש באמת שליטה נשית, או שהיא אפשרית.

למה אין המון נשים שרוצות את מה שאני מציעה? אולי דווקא יש, אבל כמו שאמר פור-גוד, זה לא מה שנשלטים מזוכיסטים מחפשים. אולי כאן טמון איזה נתק, אותו נתק עליו דיברתי בתחילת השרשור, בין נשים שזקוקות לשליטה על פי דרכן, ובין גברים שמעוניינים להשלט על פי דרכם.

בקשר לעניין הבלעדיות: אני לא בטוחה שזה נכון. יכולות להיות הרבה סיבות לכך, אחת מהן היא שזו פנטזיה מזוכיסטית מאוד משמעותית, ויכול להיות שגם בעניין הזה אותן נשים מאפשרות את קיומה בתמורה מסויימת. אני באמת חושבת שיכולה להיות מערכת יחסים עמוקה, בלעדית ועוצמתית, שמשלבת צרכים של שליטה נשית.

אתה מבין המלט, הדיון קופץ בין שני מישורים שונים שאין בניהם בהכרח מכנה משותף. זה כמו לנסות לחבר תפוזים ותפוחים. אני מתכוונת - אלה פריטים שונים שניתנים לחיבור רק אם רוצים להכין סלט פירות. (:


אנחנו מדברים על פמדום במסגרת בדס"מ ואת בלי להרגיש עברת לדבר לשליטה נשית בהגדרה רחבה מאוד. לא מצאתי בה אף אחד מהמושגים שראשי התיבות האלה מייצגים.
אני חושב שכאן קבור הכלב – שליטה כזו לא תספק את המזוכיסט המצוי.

מעניין מאוד לקרוא את הצד שלך, חבל ששולטות אחרות לא תורמות את חלקן.