| en1 |
לפני 20 שנים •
3 במרץ 2004
בחיי אני עושה מה שנכון וטוב. יש לי חבר שאוהב אותי ואני אוהבת אותו, אני לומדת מקצוע שמעניין אותי, יש לי חברים וחברות, אני בקשר קרוב ואוהב עם משפחתי. הכל טוב.
אבל יש לי פינה קטנה, בה אני עושה דברים לא הגיוניים. כל מה שהשכל הישר אומר לעשות – אני עושה ההפך. רוצה את מי שלא רוצה אותי, נחשפת יתר על המידה, מחפשת כאב פיזי ורגשי. אני נהנית מזה ואפילו באה לבקש עוד. הרבה אמרו לי – זה לא בריא בשבילך, לא כדאי לך, את תסבלי. אבל איך הם לא מבינים שאני לא רוצה לפעול לפי ההגיון הרגיל? שיש לי ממנו מספיק בחיי, ואני מחפשת את הבלבול, הסערה, ההעזה, ההיסחפות. לא רוצה גם פה להרגיש מוגנת ובטוחה. מזה יש לי מספיק. רוצה לסבול קצת, מה יש? רוצה להמר. רוצה ללכת למקום הכי כואב ולהתענג ממנו. וגם במבט לאחור אני יכולה לומר שהייתי עושה הכל שוב, עם כל הכאב. וגם בפעם הבאה אני אהמר, כי אם לא אני יכולה להגיד עכשיו שלום לכולם, כי כל כך ישעמם לי כאן... וכן, זה אומר שהתלוננתי על משהו שאני אוהבת. אוהבת-לא אוהבת. אני מקווה שזה בסדר מצידכם. 
למזלי, פרקתי את המתח שהצטבר בי עליכם, ידידיי (אני חושבת שכבר מותר לי לקרוא לכם ידידים), אתם הייתם עיניינים ומקסימים. וזו הזדמנות לומר תודה לכל מי שהגיב (כאן או בפרטי). חיממתם לי את הלב. 
|
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 במרץ 2004
אולי הוא לא מספיק בטוח בעצמו ואם כך איך תוכלי לבטוח בו....
|
|
|