האם הכל מותר בכלוב?

אין מה להתרגש ממנו, פיתח אובססיה לעיונים בבלוגים של נשים והשפרצת המנטרה הקבועה: זה לא בדסמ זה לא ראוי זכותי לומר את דעתי ולבקר בלוג אישי עלי פורום זה לא בדסמ זה לא ראוי זכותי לומר את דעתי... בלה בלה ידה ידה.
ניתן למצוא דיון דומה באחד מהסבבים הכפייתיים שם פנה לבלוג של מישהי אחרת והתחיל לחרחר חירחוריו בגין משפט ״נאצים זה סקסי״. גם שם היה ברור לכל בר דעת כי היא לא מתכוונת לשבח את מעשי הנאצים, הקדישו עשרות עמודים עבור סטיית ההצקות שלו (על הדרך הוא פותח על בלוג נוסף של אישה שהפנטזיה שלה לירוק על גברים או משהו, מבלבל את השכל על פניה לרשויות ועוד).
בסופו של יום - כלום, אפס, נאדה. וככל שמצבו מחמיר כך ביטחונו העצמי גובר, וההבלים כמעיין המתגבר (למתקדמים, עיונים ב״הן לא חברות אמיתיות שלך הן ידקרו אותך בגב״..... חחח מה?).
בקצרה, שום התקדמות מנטלית, וחוזר חלילה: זה לא בדסמ זה לא ראוי זכותי לומר את דעתיולבקר בלוגים ידה ידה. ושוב רגש בחילה מוכר ורק שעלוקת הבלוגים לא יכנס לבלוג שלי לחוות את דעתו המיותרת, לצד המשפט הידוע המהבהב ביתר שאת: דעה יש לכל אחד, כמו רקטום.

להבדיל, יש את ארכאנגל. לדעתי נתפסת כאן לטעות. כי מהבלוג של ״נועה״ עולה רושם מובהק (שאף המלווה בתמונות של סקס משפיל בשילוב אותם אלמנטים) של אדם הכותב על מה שמעסיק אותו ומושך בעיניו במסגרת סטיה מוכרת ורווחת, גם אם לא לטעמנו, כאשר מטרת הבלוג ביסודה לבטא אותה באופן המכוון לנמשכים לדבר. זאת להבדיל מהאדם אותו נתת כדוגמה, שברור, על פניו, שלא נמשך לנשים שמנות, ואין רצונו לחוות איתן או לחתור לאינטרקציה ממשית עמן. עוד עלוב.