האם לדעתכם בערוצי התקשורת צריך לשדר את הנאומים מההפגנות נגד הממשלה?

[/
לא אמרתי שאני שמחה, אמרתי שלא אכפת לי מהם, יש לדייק. אכפת לי מהילדות והגברים והחיילים שלנו שהדבר הזה נכפה עליהם, ואין לי מקום לרחם על ילדי מרצחים ואנסים

אני בדרך כלל לא אוהב לכתוב פוליטיקה בכלוב מחוץ לבלוג שלי, אבל אני אענה לך תשובה רצינית רגע: אפשר גם וגם. לא חייבים להסתכל על הכל דרך המשקפיים של לאום. אפשר לדאוג גם לחטופים, וגם לילדים בעזה. אפילו אם אני אניח שכל הפעולות של ישראל של צה"ל וישראל מושלמות ולא קורות שום טעויות, ואפילו אם אני אומר שחמאס הם האשמים היחידים והמוחלטים בכל מה שקורה בעזה, עדיין אפשר להכיר בזה שילדים שסובלים ו/או מתים, לא משנה איזה ילדים ובאשמת מי, זו טרגדיה ואסון.

אף אחד (טוב, כמעט אף אחד, מלבד הקיצוניים שבקיצוניים) לא מצפה שלא נכה בחמאס בכל הכח האפשרי. ברור שכן. אבל אפשר גם *בו זמנית* להצטער על זה שמכריחים אותנו לעשות את זה. בסופו של דבר, זה מה שמפריד ביננו לאויב: אנחנו מקדשים את החיים והיינו מעדיפים לא להרוג ועושים את זה רק כשאין ברירה אחרת.

אני מסכימה. והמצב בעזה מזעזע, אין צורך להיות ערלי לב ולא להכיר בזה שילדים רעבים זה נורא ואיום. הרי אף ילד לא בחר להיוולד ואף ילד לא צריך לשלם על חטאי המבוגרים.

אייבי, איתך ספציפית ממש אין לי חשק לריב. אבל האמירה הזאת מקוממת בעיניי, מה אני אגיד לך. זאת לא פעם ראשונה שאני שומעת את ה: אין לי מקום לרחמים על ילדי מרצחים. כאילו כל האנשים בעזה הם מרצחים או כאילו ילדים אחראיים על איך ואיפה הם נולדו.

אין לך מקום? באמת? או שקשה לעשות מקום כי זה אומר רגע להכיר באנושיות של הצד השני ואם נכיר באנושיות של הצד השני, לא נוכל לקרוא לכתוש אותם, לרסק אותם, להשמיד אותם, זרע עמלק.

למה אני כל כך מתאפקת להגיד את מה שאני חושבת? זה מזעזע אותי, אוקיי? לא כי יש לי חיבה מיוחדת לעזתים, אלא כי ילדים מתים מרעב מזכיר לי את השואה וזה הורג אותי לחשוב שזה קורה לא רחוק מפה ושאנחנו אחראיים לזה, גם אם כתגובה וגם מתוך מלחמה מוצדקת.

זה יהיה אסון גדול מאוד אם זה מה שיקרה לאריאל ולכפיר ביבס. או שמא עליי לדאוג לשלומם של ילדים אחרים בעזה?
כי אני לא. ולא ולא ולא. חפשי מישהו אחר לרכב עליו בשביל לצאת נאורה. או תקעי איזו סיכה אדומה.

זה המקום להזכיר שילדים לא מתים ברעב בעזה. העזתים הם קורבנות vip. איך שנוגעים בהם כל העולם - מארדואן ועד ביידן - זועק חמס ויוצא מגדרו לסייע להם. והאויב שלהם חמודי, מערבי כזה, רגיש שנורא רוצה שיאהבו אותו.
אז לא, מחוץ לתעמולה חמאסית אין בעזה ילדים שמתים מרעב. בסודן דווקא יש, אבל מסודנים לאף אחד לא אכפת, גם לא לנו, למרות שהסודנים לא רצחו אותנו ולא מחזיקים באזרחים שלנו כבני ערובה.