Sirene
|
לפני 10 חודשים •
30 במאי 2024
סתם זרם מחשבות כלליות שעלו בי כשקראתי את ההודעה הראשונה (ומתנצלת אם אני חוזרת על משהו, לא קראתי את יתר התגובות בשרשור הזה):
אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שמאוד מבוססת על היסטוריה שלמה בה מידע, אמנות, יצירה וכו' נועדו בעיקר בכדיי להגיע לקהל גברי ולשרת נקודת מבט גברית. אני לא מדברת על ה 100 שנים האחרונות, אני מדברת על חלק הארי של התרבות האנושית המתועדת. אז אני חושבת שסגידה לגוף, בין אם הוא גברי או נשי, בין היתר מבוססת על היסטוריה שבה הערכה לגוף האנושי הייתה משמעותית מבחינה תרבותית רק אם היא בוצעה על ידי גברים. כיצד אישה הרגישה לגבי גוף האדם (או כל דבר אחר) לא השפיע עד כדיי כך על תולדות האמנות, פילוסופיה, אסתטיקה, תפיסת אידיאל היופי וכו'. אני כן חושבת שאישה יכולה להרגיש סגידה לגוף של אדם אחר, אבל אני חושבת שזה הרבה פחות "מבוסס" מסגידה מנקודת מבט גברית, פשוט כי אף אחת לא הוסללה לזה. אפילו בציורים שנוצרו מתוך נקודת מבט נשית, למשל הציורים של ארטימיסיה - אפילו הם מבוססים תרבותית וסגנונית על היסטוריה בה ציורים נוצרו על ידי גברים, בעבור גברים. אז לדעתי בניגוד לסגידה על ידי גבר (כלפי גוף נשי או גברי) שיכולות להיות לה המון השפעות תרבותיות, אני נוטה לחשוב שסגידה על ידי אישה (לגוף נשי או גברי) היא משהו יותר ראשוני ו - raw. |
|
1
|
MASTER DAVE
|
לפני 3 חודשים •
7 בדצמ׳ 2024
יש. בפעם הראשונה שמישהי סגדה לרגליי הופתעתי כמה זה מעורר.
|
|
0
|
סווריןן
|
לפני 3 חודשים •
7 בדצמ׳ 2024
שאלה טובה. נראה לי שאכן יש הבדל. נראה לי שההבדל גם קשור לשכיחות השונה של פטישיזם (פטישיזם אמיתי -- העתקה של משיכה מינית לחפץ שטוענים אותו במשמעות). נראה לי שסגידה שכיחה פחות אצל הנשלטות שאני קורא כאן, אבל כך גם משיכה לנעליים, או לטפל בכביסה של השולט שלהן. משחקי סגידה מייצרים הצדקה משחקית לקדושה שמיוחסת לחפצים בהן נגע.ה היישות הגבוהה-כביכול. כשאתה סוגד, יש מעטפת שמסבירה מדוע עליך לטפל בחרדת קודש בגרביה, נעליה, תחתוניה של בת הזוג... כל זה בטח הולך אחורה לחוויות מיניות קדומות - אם מחפשים הסברים סיבתיים (או מאמינים להם).
אצל הנשלטות שאני קורא כאן, המוקד הוא יותר חוסר האונים, אובדן האפשרות להסכים/לסרב. פחות תסריטים של ריצוי נטול גבולות ... זו הכללה, מן הסתם, ואני נשען רק על מה שאני קורא אצל נשים כאן, כך שאני בטח טועה בפרטים, אבל אולי לא בכיוון הכללי. אומר זאת כך, לו היית לי בת זוג 'נשלטת', סיטואציה שאף פעם לא הייתי בה, ולא הייתה לי אינדיקציה אחרת, הייתי מחפש להוביל את המשחק לאובדן שליטה מצידה, חוסר אונים, ולא לביזוי, ריצוי, כאב, סגידה... וכאלה. |
|
4
|
צור איתן(שולט)
|
לפני חודש •
7 בפבר׳ 2025
חד משמעית פטיש. אצלי זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בשליטה.
זה בדרך כלל בא לידי ביטוי במקרה שלי בהערצה לאישיות והמנטליות ולא לגוף, גם כשהנשלטת נדרשת להתייחס לגוף כחלק מהדינמיקה, (אני אוהב כש)זה נובע מהבנת המקום בדינמיקה מול האישיות. סגידה לגוף בהיבט הפיזי נטו פחות מדליקה אותי. (לכן לדוגמה גם פוט פטיש שבצדק כתבת שהוא שונה אצל שולטים ונשלטות מאשר אצל שולטות ונשלטים, מגיע אצלי בעיקר כדי לייצר השפלה ולבטא פער במעמד) וכמו שכתב לה ג'וקר, זה יכול להתפתח בעיקר במערכות יחסים ארוכות. אפשר לשחק כם זה גם בקצרות אבל במצב כזנ ניכר שזה חיצוני לצורך משחק התפקידים ולא פנימי ועמוק. כמי כל שליטה מנטלית, אגב. |
|
0
|
|
FootJunky
|
לפני חודש •
7 בפבר׳ 2025
בסוף, השאלה היא מהי הדרך היעילה ביותר שמובילה אותך באופן אישי לספייס שאת/ה מחפש/ת
יש מזוכיסטים פיזיים שצריכים כאב בלבד כדי להגיע לשם יש מזוכיסטים רגשיים שצריכים סצנות של השפלות כדי להגיע לשם יש DDLG - חווית ילדות / הורות כדי להגיע לשם ויש את עולם ההגדלה של השולט/ת והקטנה של הנשלט/ת = עולם הסגידה באופן אישי, כשיש כימיה חזקה, ויש משהו בשולט שגורם לי *להשתוקק* להיות לרגליו לסגוד זה כמעט כל מה שאני רוצה וצריך כדי להגיע לספייס שלי |
|
0
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני חודש •
7 בפבר׳ 2025
אני אוהבת להעריץ את הגוף של בעלי. אוהבת לקחת איבר מסויים ולנשק ולרחרח כל נקודה ולומר מילות הערצה. ואם נמאס לו אז אעבור לסנטימטר הבא. להשקיע בזה מכל הלב. לאט. לשקוע בזה.
יש בזה משהו מדיטטיבי. מעניין מה שאתם אומרים. באמת נראה לי שאני אוהבת את זה לא מרוב אהבה כלפי האיש. האיש מאד אהוב עלי אבל זה איכשהו לא ממש קשור. האהבה מאפשרת לי את האינטימיות, את החשיפה, את זה שמותר לו לראות אותי ככה. אבל המעשה עצמו הוא לא בדיוק ביטוי לאהבה. זו הנאה בפני עצמה. זה מרגיש לי כמו מדיטציה. או ריפוי בעיסוק. הראש מתנקה ממחשבות, נעלמת תחושת הזמן, מתפוגגים רעשי הרקע. זה מרגיע מאד. זה לגמרי מחפיץ כלפיו, בתחושה שלי. כי זה לא דורש תגובה מצידו. וכי החוויה שלי שם היא פחות בלשים לב אליו ויותר בלשקוע בעיסוק שלי. הוא אובייקט בשבילי, בסיטואציה הזאת. אני משרתת שם את עצמי, לא אותו. (וזה נראה לי סבבה). |
|
2
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני חודש •
7 בפבר׳ 2025
עם כמה שסגידה של גברים נהדרת וכבודה במקומה מונח, עוד לא נתקלתי במישהו שמגיע לרמות הסגידה שאשתי מגיעה להן כשהיא רואה את הזין של בעלי או את הכוס שלי.
|
|
2
|
|
FootJunky
|
לפני חודש •
7 בפבר׳ 2025
יולי Yuli כתב/ה: אני אוהבת להעריץ את הגוף של בעלי. אוהבת לקחת איבר מסויים ולנשק ולרחרח כל נקודה ולומר מילות הערצה. ואם נמאס לו אז אעבור לסנטימטר הבא. להשקיע בזה מכל הלב. לאט. לשקוע בזה.
יש בזה משהו מדיטטיבי. מעניין מה שאתם אומרים. באמת נראה לי שאני אוהבת את זה לא מרוב אהבה כלפי האיש. האיש מאד אהוב עלי אבל זה איכשהו לא ממש קשור. האהבה מאפשרת לי את האינטימיות, את החשיפה, את זה שמותר לו לראות אותי ככה. אבל המעשה עצמו הוא לא בדיוק ביטוי לאהבה. זו הנאה בפני עצמה. זה מרגיש לי כמו מדיטציה. או ריפוי בעיסוק. הראש מתנקה ממחשבות, נעלמת תחושת הזמן, מתפוגגים רעשי הרקע. זה מרגיע מאד. זה לגמרי מחפיץ כלפיו, בתחושה שלי. כי זה לא דורש תגובה מצידו. וכי החוויה שלי שם היא פחות בלשים לב אליו ויותר בלשקוע בעיסוק שלי. הוא אובייקט בשבילי, בסיטואציה הזאת. אני משרתת שם את עצמי, לא אותו. (וזה נראה לי סבבה). תיארת את זה ממש יפה יולי |
|
1
|