חג או חירות? דילמת הבי.די.אס.אם

אמר רבי בונדי בן רחב
בפירושו לספר הזוהר הצפוני:

תנו חכמים,
הרווקים לרווקות
והנשואים לנשואות.
ובא שלום על כל ישראל.

נכנסתי לפרופיל שלך .
אצלי מבחינתי נשואים זה גבול .
אני לא שופטת אותך .
מבחינתך ולטובת כל מי שתרצה לדעת עדיף למלא את הפרופיל ולציין שאתה נשוי .
להסתיר את זה יבזבז זמן ואנרגיות ממי שתרצה לפנות אליך ..
יש פה גם המון נשואות שמחפשות קשר כמוך .
תמיד עדיף להיות כנה.
בהצלחה

אני בחרתי לשלם את המחיר והתגרשתי.

יש לי חתול שמן. זה עובד?

קראתי את מה שכתבת, ואני מרגישה את הכאב והמורכבות שבך. את הרצון לחיות באמת, לצד הניסיון לשמור על מה שבנית. זה טקסט כן ומטלטל — אבל ככל שהתקדמתי בקריאה, התחזק בי גם חוסר הנחת. כי למרות הכנות, יש משהו מאוד עמוק בדרך שאתה מצדיק את הבחירה שלך — שהוא בעיניי בעייתי.

אני בזוגיות מונוגמית. ואני אמנם עדיין צעירה, לא נשואה.ולא מכירה את כל המורכבות החיים, לא חוויתי הכל.

כן חוויתי טעות — מעידה — ובחרתי לספר. לא כי זה היה קל, להפך. אבל לא יכולתי להמשיך בקשר ולהסתכל לבן הזוג שלי בעיניים כשאני יודעת שאני מחזיקה סוד כזה גדול. אז נפלתי — והתמודדתי. ועדיין מתמודדת.

גם הייתי במערכת יחסים לא מתאימה — ויצאתי ממנה. לא כי היה לי קל, אלא כי הבנתי שפערים שלא מדוברים גובים מחיר — ממני, מהצד השני, מהקשר כולו.

אתה כותב על כך שאתה לא מפרק את התא המשפחתי כי אתה לא רוצה לפגוע — לא באשתך, לא בילדים. ואתה מתאר את זה כמו סוג של הקרבה עצמית, כמו אם תבחר בכנות, אתה תשלח את כולם לחיים קשים של גירושים ובלבול. אבל האמת? אתה כבר בחרת עבורם. בלי לשתף, בלי לאפשר להם בחירה.

אשתך אולי שמרנית, אולי לא תבין אותך, אולי תכאב — אבל מגיע לה לדעת. גם אם תבחר להישאר. גם אם תבחר ללכת. אתה לא "מגן עליה", אתה מחליט בשבילה. ואתה כותב שאתה לא מפרק את התא המשפחתי — אבל בפועל, זה כבר קרה. רק שאף אחד חוץ ממך לא יודע. אז מי בעצם משלם את המחיר?

אני לא באה ממקום שיפוטי כלפי הדחפים שלך, או הרצון שלך להרגיש חי, להרגיש אותנטי. וגם לא מתנגדת לרעיון שאדם יכול להשתנות לאורך החיים. להיפך — אני מאמינה בזה. אבל אני כן שואלת את עצמי, איפה עובר הגבול בין מימוש עצמי, לבין פגיעה מתמשכת באחרים שנמצאים איתנו בקשר עמוק?

אתה מדבר על מדרג מוסרי, על זה שאתה לא צדיק, אבל לפחות לא מפרק. בעיניי, דווקא הכנות — גם אם היא מביאה לקונפליקט — היא המעשה המוסרי יותר. היא נותנת לצד השני את הכוח לבחור. זו לא הבגידה הפיזית הכואבת ביותר — זו הבגידה באפשרות לדעת. להחליט. לחיות במציאות ולא באשליה.

אני לא מזדהה עם שיפוטיות אגרסיבית, אבל גם לא עם הלבשת מילים יפות על בחירה שמהותה הסתרה. אתה לא חייב לפרק את מה שבנית. אבל אם אתה כבר חי חיים כפולים — תן לפחות לאנשים שסביבך לדעת באיזה סיפור הם נמצאים.

חג חירות שמח. ובשבילי חירות אמיתית לא נמדדת רק ביכולת לממש תשוקה — אלא באומץ לבחור באמת. גם כשזה שובר לב.

כבר הגבתי פעם אחת, אבל עכשיו, אחרי קריאת התגובות, מגיבה שוב.
אני מניחה שלקחת בחשבון שתקבל תגובות לכאן ולכאן. הבעיה היא שלא ניתן לעשות דיון עם אנשים מרקעים שונים.
לצעירים ולא נשואים אין את הניסיון של חיי זוגיות ארוכת טווח. הם לא מבינים באיזו השקעה מדובר ושלא מוותרים על ההשקעה הזו בגלל דברים מסוימים.
אלה שבחרו להתגרש, אני מרשה לעצמי לשער שאולי החסך המיני היה רק אחת הסיבות ואולי לא היתה התאמה בדברים נוספים.
ואלה שנשואים ומחליטים להקריב את המצפון שלהם ולהעיז לחיות את חייהם הנוספים בלי לפגוע בבני הזוג והמשפחה, כנראה לוקחים בחשבון שיש סיכוי מאוד גבוה שבן/בת הזוג שלהם יעדיפו לא לדעת. ואם יחשפו אותם לעצם העובדה שהיתה בגידה, הם אולי אפילו ישנאו את האדם שיחשוף אותם. ל כ ו ל ם יש שלדים בארון. קטנים או גדולים. לומדים לחיות איתם.