מתי שליטה נשית מפסיקה להיות חופש והופכת לעומס?

אני חושב שפה זה בהחלט עניין של מינון ואיזון בתוך הקשר.
כמו שגם אמרו לפניי - זה איזשהו צורך שמובנה בהרבה נשלטים ונשלטות.

יש בזה גם המון דברים חיוביים ומחרמנים.
כשהתלות הזאת ממוסגרת ומתבטאת בצורה שטובה לשני הצדדים זה מדהים וחוויה מאוד טובה של שליטה.
מה שאנחנו הרבה פעמים מחפשים בעצם, משני צידי השוט.

צריך לדעת להגביל את האזורים שבהם השליטה הזו חלה.
להחליט אם זה קורה רק במיטה ועם המיניות, אם זה גולש לתחומי היום יום ואיך.

אבל את תהליכי השליטה וההתמסרות שמייצרים תלות צריך לדעת לבודד מהחיים הרגילים.
לתת להם לרוץ במקביל לתפקוד הנורמלי.

יש פה אחריות מצד אחד של הנשלט - להיות מודע ככל האפשר, לתת אוויר ולהיות סבלני.
להשאר מסור ונאמן לתהליכים הבדסמיים גם כשהיא לא באנרגיות כך.
להיות תוך כדי גם גבר יוזם ועצמאי.
ובעיקר להיות ריאלי עם הציפיות ולדעת שגם אם אתה מוסר שליטה האחריות על עצמך היא שלך תמיד.

ויש גם אחריות של השולטות - לדעת להציב גבולות.
לא לתת לנשלט להגיע למצב שהוא עושה ממנה אלוהים.
לאפס ולאמת אותו עם המציאות ועם היכולות שלה, גם אם זה אומר לוותר על חלק מהשליטה.
ולעשות את זה בצורה שלא תפגע באמון של הנשלט.

וכמו כל מערכת יחסים, זה מורכב מאוד לשני הצדדים - אבל בסוף כשמוצאים את זה זה משתלם.