תגידו, שיר אחד...

ve-ra{Q} • 21 באוק׳ 2004

תמוה שאני הראשונה שמעלה אותו כאן,
כנראה עדת חסידיו לא שורצת במקומותינו.
ובכל זאת, מכורה למרבית משירי Leonard Cohen.
אחד ויחיד אהוד קצת יותר- If It Be Your Will מתוך התקליט Various Positions.
ולמען לא אלאה, פיסקה יחידה ממנו-
And draw us near
And bind us tight
All your children here
In their rags of light
In our rags of light
All dressed to kill
And end this night
If it be your will

_li-at_-

אופס.

max69​(שולט) • 22 באוק׳ 2004

איך זה שאף פעם לא היה לי שיר?.
וגם את אלה שאהבתי, מעולם לא זכרתי.

לשמחתי הרבה אף אחד לא התקרב לטופ פייב שלי:

idoido • 22 באוק׳ 2004

SOMETIMES IT SNOWS IN APRIL - PRINCE
BLUE VALENTINE - TOM WAITS
MOON OVER BOURBOON WTREET - STING
MY FUNNY VALENTINE - BILLIE HOLIDAY
השמלה הסגולה - סשה ארגוב
פרפרי תעתוע - ערן צור ויובל מסנר
בסוף כולם יודעים - אהוד בנאי
וידוי - יהודית רביץ
דמעות של מלאכים - יוני רכטר
זקנים - נקמת הטרקטור

טוב נו התכווונתי טופ פייב בעברית וטופ פייב באנגלית..

כיוון שאצלי זה עניין תקופתי

monk • 27 באוק׳ 2004

אז אני יכול להעיד רק על מה שאני שומע הרבה לאחרונה:

תוכי יוסי-אריק איינשטיין

Last night i dreamet that somebody loved me - The Smiths

אבל זה משתנה אצלי במהירות, אז אני לא מתחייב על השירים האלה ליותר משבוע

סיירן סונג

isolde​(שולטת) • 29 בנוב׳ 2004

The Siren Song פיטר האמיל

Letters in pencil, some of them as heavy as lead,
as dated as carbon, as black as coal, but burning as red.
Clues faintly stencilled: the message, though leeched, is unbled,
as secret as marble - as young, as old, as living, as dead.
And always that laugh
that comes as though it's from pain:
though I'm lashed to the mast
still it hammers round my brain.

Laughter in the backbone,
laughter impossibly wise,
that same laughter that comes
every time I flash on that look in your eyes
which whispers of a black zone
which'll mock all my credos as lies,
where all logic is done
and time will smash every theory I devise.
And the hour-glass is shattered
only by the magic of your touch
where nothing really matters....
No, Nothing matters very much!

So the siren song runs through the ages,
and it courses through my veins like champagne;
and with all the sweet kisses of addiction
it's calling me to break my bonds again.

Future memory exploding like shrapnel,
some splinters escape on my tongue,
some of them scar comprehension...
beneath the scab they burn, but the wound becomes numb.
And always the song draws me forward,
rejoicing in the search and the prayer,
bored with all but the mad, the strange,
the freak, the impossible dare.
Still your laugh chills my marrow
till I embrace it on my knees....
Oh, when the mast becomes a flagpole,
what becomes of me?

What becomes, oh, what becomes of me?