עינבר |
לפני 18 שנים •
20 בדצמ׳ 2005
Re: תודה לכם
לפני 18 שנים •
20 בדצמ׳ 2005
עינבר • 20 בדצמ׳ 2005
רפאל כתב/ה: רומי נכנעת כתב/ה: איך יודעים בעצם, אם הקשר הוא הרסני או לא? איך יודעים שהשולט כבר לא יודע מה טוב לך, והוא בעצם מזיק לך? הרי הרעיון פה הוא גם שבירת גבולות, נתינת אמון, והושטת יד להובלה. קשה לדעת. קשה מאוד לדעת. אני חושב שלרוב אי-אפשר לדעת למפרע את הדברים האלו כלל. צריכים לחיות בשביל לדעת. כלומר, באין ברירה צריכים לטעום הרס ונזק כדי לדעת. צריכים להתלכלך. אני גם מאמין שהחוכמה אינה מתקיימת בחיים שאין בהם הרס או נזק, אלא בחיים שצולחים גם זמנים של הרס ונזק. ובשביל לצלוח זמנים כאלו אין זה משנה ממש מיהו "בן-זונה", ומנגד - מיהו "האדון האמיתי" שאפשר להעביר לו את האחריות לחייך ואת השליטה בהם. אני חושב שחלק מן החוכמה הוא לשמור תמיד על חלקה כלשהי בחיינו, שביחס אליה אנחנו תמיד אחראיים, וביחס אליה לעולם איננו "קורבנות". מלכה, סאבית, או שפחה טוטאלית - כולנו מנווטים את חיינו. וכדי לנווט את חיינו למקום טוב, לפעמים בריא יותר להתמקד בדברים שנמצאים בשליטתנו יותר מאשר בדברים שביחס אליהם אנחנו חסרי-אונים ובעלי פוטנציאל להתעללות. |
|
עינבר |
לפני 18 שנים •
20 בדצמ׳ 2005
Re: תודה לכם
לפני 18 שנים •
20 בדצמ׳ 2005
עינבר • 20 בדצמ׳ 2005
רפאל כתב/ה: רומי נכנעת כתב/ה: איך יודעים בעצם, אם הקשר הוא הרסני או לא? איך יודעים שהשולט כבר לא יודע מה טוב לך, והוא בעצם מזיק לך? הרי הרעיון פה הוא גם שבירת גבולות, נתינת אמון, והושטת יד להובלה. קשה לדעת. קשה מאוד לדעת. אני חושב שלרוב אי-אפשר לדעת למפרע את הדברים האלו כלל. צריכים לחיות בשביל לדעת. כלומר, באין ברירה צריכים לטעום הרס ונזק כדי לדעת. צריכים להתלכלך. אני גם מאמין שהחוכמה אינה מתקיימת בחיים שאין בהם הרס או נזק, אלא בחיים שצולחים גם זמנים של הרס ונזק. ובשביל לצלוח זמנים כאלו אין זה משנה ממש מיהו "בן-זונה", ומנגד - מיהו "האדון האמיתי" שאפשר להעביר לו את האחריות לחייך ואת השליטה בהם. אני חושב שחלק מן החוכמה הוא לשמור תמיד על חלקה כלשהי בחיינו, שביחס אליה אנחנו תמיד אחראיים, וביחס אליה לעולם איננו "קורבנות". מלכה, סאבית, או שפחה טוטאלית - כולנו מנווטים את חיינו. וכדי לנווט את חיינו למקום טוב, לפעמים בריא יותר להתמקד בדברים שנמצאים בשליטתנו יותר מאשר בדברים שביחס אליהם אנחנו חסרי-אונים ובעלי פוטנציאל להתעללות. רומי, יודעים , פשוט יודעים! מרגישים את זה, אם רע לך או טוב לך, אחרי "הסשן", מקשיבים למי שמכיר אותך ואוהב אותך ויכול להבחין אם טוב לך או רע לך, בודקים מה השתנה בחייך; קשר הרסני פוגע לך בחיים, מבודד אותך וכדומה, קשר רע משאיר אותך עם נזק והרס, הרבה אחרי שהסשן נגמר. נזק והרס הם לא חלק הכרחי מתבונה והם נורה אדומה ברורה, אם זה נשאר כך. קשר טוב מחזק אותך ומביא לך אושר לחיים, את מרגישה גאה בעצמך, יציבה נפשית. השולט אף פעם לא יודע מה טוב לך, אם את מצפה ממנו לדעת לבד כזה דבר, זה הרסני. רק את יודעת מה טוב לך! חשוב אף פעם לא לשכוח את זה. השולט יכול לחשוף אותך לניסיונות חדשים, שתגלי שדיעבד, מהתנסות, שטוב לך בהם. השולט יכול להוביל אותך לעשות דברים לעמנו, ולפעמים, סאביות אוהבות לסבול בשבילם. לשבור גבולות - זה לא הרעיון המרכזי פה ומי ששם את זה זה כמטרתו העיקרית, מסוכן. לשבור גבולות זה משהו שעושים עם אדם שמכירים טוב ורוצים לחוות איתו או למענו משהו. גם שבירת הגבולות וגם האקטים האחרים צריכים להעשות בקשב רב לנשלטת. מדברים לפני ואחרי, בוחנים מה את מרגישה וחושבת. לפעמים את מגלה אחרי ימים שהיה רע או טוב. גם זה בסדר, שולט שלוקח אחריות על מעשיו, יהיה שם בשבילך גם אחרי ותעבדו ביחד את החוויות. ב ה צ ל ח ה ל ך ! |
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ} |
לפני 18 שנים •
20 בדצמ׳ 2005
יש דרכים לדעת
לפני 18 שנים •
20 בדצמ׳ 2005
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ} • 20 בדצמ׳ 2005
קודם כל, צריך לדעת שיש כאב טוב ויש כאב רע.
וכשאני אומר כאב אני לא מתכוון רק לכאב פיזי כמו התחושה של סטירה על הלחי, אלא גם לכאב נפשי - כמו התחושות והרגשות שמתעוררים מהסטירה. יש מי שסטירה בהקשר בדסמי גורמת להם משהו מדהים ויש מי שסטירה לוקחת אותם למקומות רעים עבורם. בדיוק כפי שאחת ההוראות הראשונות בחדר כושר או בטיפול פיזותרפי היא לא לעבוד כנגד כאב. ישנם כאבים ורגשות שבאים להזהיר אותנו מנזק בלתי הפיך או קשה לגוף ולנפש. ישנן תופעוות כגון התנתקות שבאות להזהיר אותנו שמשהו רע קורה לנו. לא כל פעילות ברשימת הא-ת מתאימה לכל אדם - יש פעילויות שפשוט ישעממו, יש פעילויות שירגשו ויקחו גבוה לשמים ויש גם פעילויות שיגרמו נזק. התפקיד הראשון של כל סאב וסאבית הוא לשמור על עצמם - אחרת הם לא יהיו שם לשרת וליהנות... ולגבי מה שכתבה רומי: ציטוט:
הרי הרעיון פה הוא גם שבירת גבולות, נתינת אמון, והושטת יד להובלה. אמון צריך להינתן משני הצדדים, היד צריכה להיות מושטת למי שראוי ומסוגל להוביל. לגבי שבירת גבולות - האם את מדברת על תסריט שבו גם האדון/מלכה מוכנים לשבירת גבולות שלהם, או שמא שבירת גבולות פירושו התאמה ושינוי של הסאבית לצרכים של הדום, גם אם הגדירה גבולות? לדעתי, גבולות קיימים מסיבה כלשהי, אצל כל אדם. שבירה של גבולות מבלי שיש בירור מדוע גבול קיים, שבירה של הגבולות מבלי שהיתה הבעה של רצון של הסאב/ית לכך או כשיטה קבועה של פעולה יש בה עבורי ניחוח אחר ולא נעים במיוחד, הוא תמיד מעורר בי את השאלה מה יקרה ביום שימוצו כל הגבולות שהאדון חפץ לשבור, האם הצעצוע יושלך לטובת צעצוע חדש שאפשר לשבור... |
|