דורון גונן |
לפני 17 שנים •
26 במרץ 2007
פוקסיה, שמחתי שהבנת אותי !
לפני 17 שנים •
26 במרץ 2007
דורון גונן • 26 במרץ 2007
fuxia כתב/ה: אני חושבת שמר גונן ורפאל מושכים לאותו הכיוון-
לא לחשוף הכל, לא להתנהג יותר מדי בחופשיות, גם בקשר הקרוב ביותר. תמיד לשמור משהו לעצמי. במילים אחרות- לשחק איזשהו משחק, למרות הכל. ולא כדי להשיג משהו לא טוב, אלא הכל בשביל מטרה טובה, בדרך טובה. זה די הגיוני וגם מובן. אבל מבאס קצת- שצריך כל הזמן לחשוב פעמיים לפני שעושים צעד, לחשוב איך כדאי וצריך לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר כדי להגיע לתוצאה הרצויה, במקום להתנהג הכי חופשי וטבעי שאפשר, במקום לשלוף הכל ולהוציא את כל מה שבפנים. אז כן, צריך להגיד הכל ולהוציא הכל- אבל בטאקט מסוים. בדרך הנכונה. והגברת הפראית, , אני מבינה מאיפה את מוציאה את הדברים ואני באמת מתחברת לזה, אבל מה שהבחורים כאן אומרים לא סותר את זה- את כן דורשת בדיוק את מה שאת רוצה. אבל בחוכמה. תודה חבר'ה הבנת אותי, יפה! ..וזה לא כרוך בשום משחק! כאן אני חולק עלייך. והנה סיפור קצר על מישהי מחוג מכרי שאומרת "אני לא מוכנה לוותר על האמת שלי". הגברת טורחת כל הזמן להיות ישירה/ישרה (ככה היא קוראת לזה...) אז מה היא עושה? מיד כשהיא פוגשת מישהו או מישהי, היא מביעה את חוות דעתה עליו/עליה ובאופן הבוטה והגלוי ביותר! זה אידיוטי. אבל היא, מה היא אומרת על זה? "אני לא משחקת משחקים" ובאמת, אין לה הרבה כאלה שהיא יכולה לשחק איתם. הם פשוט לא נשארים לידה... לסיכום, יש טאקט (חוש, גישה) ויש טקטיקה. זה לא אותו הדבר. |
|