"למי, למי יש יותר כבוד..."

ריס אני לא מבין את ההתעקשות שלך בשימוש בביטוי לכייס התמסרות.
מה גם שאני לא חושב שמישהו החל מפותחת הפוסט הזה חושב על הנושא המדובר כנספח כלשהו לתחום של אונס או ניצול פלילי.

מנימת דבריך אפשר להבין (יכול להיות שזו רק אני) שגם אתה לא ממש בתקופת הסתגלות אלא מבין פה את הלך הדברים, אבל לא זו הסיבה שבגללה אני מנסה להקליד פה כשראשי הלום שיכר ואני אצטרך לבדוק 4 פעמים ולעשות הגהה..

ובכן, לשאלה הגדולה - מה כולנו עושים כאן.
הכלוב הוא האתר המרכזי שבא לתת במה לאוהבי בדסמ בארץ. זה לא אומר שקהילת הבדסמ בארץ (אם יש דבר כזה) מספקת את מה שאנו מצפים.
וכן,
יש כאן סשנים מגוחכים, ויש כאן דומים דמיקולואים, ושולטות ככה, ועאלק מתחלפים (עאלק ליאב) ואני יכולה להמשיך.
זה לא אומר שמי שכותב פה לא מחפש שליטה. מחפשים, בנרות, פשוט יש כאן יותר מדי "כאילו" .
אתמול בשכרותי (הוו, מפיקה פנינים) הגבתי לשאלה שנשאלתי - "אני, לקרוא פה למישהו 'אדוני'? פחחח, לא נראה לי." ולא כי אינני רוצה בזה, אלא כי בודדים ונדירים אלה שבאמת מקיימים את התנאים המקדימים לקבלת התואר הנכסף.
בסופו של דבר, אנחנו פה כי זה מה יש, ומנסים להוציא מזה מה שאפשר.


אבל, אם אתה אכן תקופת זמן כל כך קצרה פה, הייתי מציעה לך להסתובב פה קצת יותר, וללמוד את הדברים לפני שאתה שולח את כולם לעשות שיעורי בית וחשבון נפש.

ההתעקשות נובעת מפני שכך אני מבין את התופעה שמתוארת בפתיח של השרשור הזה.
מה לעשות ובעולמנו המסובך ישנם אנשים שאין להם היכולת לייצר אנרגיות משל עצמם והם נאלצים לשדוד ולגזול מאחרים את מה שהם צריכים.
חסר לך דוגמאות?

ואבהיר שוב שאני משתמש בכל המילים האלו - "כייסות", "אונס" ו"שוד" בהשאלה. קצת מעליב אותי שיש מישהו שעשוי לחשוב שאני מדבר על היבטים משפטיים/פליליים כלשהם.
היכנס רובד או שניים יותר לעומק ותבין בדיוק על מה אני מדבר.

*** אישה כותבת בפרופיל שהיא מלאה, אבל כאשר פוגשים אותה מגלים שהיא - שמנה.

*** גבר כותב בפרופיל שהוא אינטיליגנט, אבל כאשר פוגשים אותו מגלים שהוא - ניאנדרטל.

*** אישה כותבת שהיא שולטת, אבל אינה חודרת, אינה קושרת, ואינה מצליפה. דבר אחד היא מוכשרת לעשות - להשפיל את גבריותו של כל מי שאינו מממן אותה ומזיין אותה כהלכה.

*** גבר כותב שהוא שולט, אבל למעשה הוא פטישיסט של עקבים גבוהים בהכחשה. נוח לו להשיג את מבוקשו מהאישה במסווה פתלתל ואגבי של שליטה.

*** אישה כותבת שהיא נשלטת, אבל בפועל היא רודנית מלמטה. אין היא מצווה כדי להשיג את מבוקשה, רק מבקרת את מי ש"מעליה", ואומרת שאין הוא מכבד אותה בבחינת אדם כל פעם שאינו עושה כרצונה.

*** אישה בוגדת בבעלה. אבל השעון הביולוגי שלה מטקטק. והיא צריכה להבטיח את עתידה. ואינה רוצה למצוא את עצמה קרחת מכאן ומכאן. ולכן אין לה עניין בשקרנים או בגברים שאינם פנויים.

*** גבר כותב שהוא מחפש אהבה וזוגיות. אבל כשהוא פוגש כוסית צעירה ותלותית שמאוד בוגרת לגילה וכרוכה אחריו - גם זה נחמד לו. לפחות לזמן מה.

ככה זה. לאנשים יש דיסוננסים. לפעמים הם מדחיקים. לפעמים הם משקרים לעצמם. אגב כך לפעמים הם משקרים גם לאחרים. לפעמים אינם סגורים על עצמם. לפעמים הם טועים. לפעמים הם טיפשים וילדותיים ובלתי רגישים. ולפעמים הם מניאקים. וכל זה יכול להיות מעצבן מאוד. לפעמים גם פוגע מאוד. אבל לאנשים מותר להיות כאלו.

מי שהולך שולל אחרי פרופילים, ואחרי משפטים שבהם אדם מגדיר את עצמו, ולא מפעיל שיפוט עצמאי, ולא קורא את המציאות, כאילו מה שבפה הוא תמיד מה שבמעשה - הוא פשוט טמבל. להיתפס למילים - זו הרבה פעמים הדרך להתעלם מהמציאות ולהיתלות בתקוות. והתקרבנות, בהקשר זה, היא הרבה פעמים הדרך לטאטא את העובדה שהיית טמבל והתעלמת ממה שהיה גלוי כל הזמן במעשים.

וכמובן - מותר להיות אנושי גם מנגד. ולשתף פעולה עם דיסוננסים של אחרים. וללכת שולל. ולהיפגע מזה. ולכעוס על כך. ולנטור על כך. וכו. אבל אין כאן מה להתקרבן (וזו עיקר הטענה שלי). ההשוואה לאונס, ולגנבה אינה במקומה. לא רק מפאת מידת החומרה של הדברים של אלו, אלא בעיקר מפאת הקטגוריה שאליה הם שייכים. אונס וגניבה - אלו עברות על החוק. להיות בעל דיסונאנס, לשקר לעצמך, לשקר במסגרת האהבה, ואפילו להיות מניאק - כל אלו אינן עברות על החוק, אלא עניינים של דרך ארץ. כלומר, אין בהם מה להיות צודק, רק להיות חכם.

קרה משהו בכלוב. והוא קרה בעיקר בפורום של הבנים על הבנות. והוא שעל הבנות הנשלטות מדברים בלשון של רגש והבנה, ואילו על הבנים השולטים בלשון של מוסר ושיפוט. הסאבית היא מבולבלת. אינה בטוחה בעצמה. היא ילדה-אישה. היא לפעמים היסטרית. היא מרדנית וטיזרית. היא לא מחונכת. היא לא יודעת. יש לה אינספור שאלות. היא מלאת ניגודים וסתירות. היא לפעמים לא בסדר, אבל ככה זה להיות אנושי. ובשביל כל זה יש שולט. וגם אם הוא לא יעשה בה סדר, דבר אחד בטוח, והוא שהיא אוהבת מאוד. לעומתה, השולט לא יכול להיות כל הדברים האלו. הוא לא יכול להיות מבולבל. הוא לא יכול שלא לדעת. ואצלו אי אפשר לדבר על ניגודים. השולט יכול להיות צבוע, נוכל, שקרן, ומניפולטור. הבלבול שלו הוא קודם כל סימן של אי-מוסריות. לאהבה שלו אסור להיות פרדוכסלית ואנושית, אלא שקודם כל ולפני הכל היא צריכה להיות צודקת ומוסרית. והמצב הזה הוא כמובן פתולוגי מאוד.

אגב, הסאבית המתקרבנת הממוצעת, שמוכיחה שולטים על כך שאינם מושלמים, ועל כך שהם שוגים לפעמים, היא בדרך כלל בדיוק זו שמחפשת תמיד איזו שלמות אידיאית בלתי אפשרית, זו שהולכת שולל אחר פוזות והבטחות של שלמות, וזו שבאהבתה הרבה אינה מסוגלת לסבול שגיאות, ותמיד עושה אישיו מכל שגיאה.

האלטרנטיבה ללא להיות קורבן אינה דווקא להאשים את עצמך. אלא לפעמים - פשוט להשתחרר מהחיפוש אחר אשמים. לרוב בריא יותר לאדם שיגיד לעצמו "אני הייתי מטומטם, הוא היה מאניק. ועכשיו אני חכם יותר. ואני ממשיך הלאה." החיפוש אחר אשמים הוא בדרך כלל הנוסחה לאיך לא ממשיכים הלאה, ולאיך שוקעים במקום. (התקרבנות היא כמובן המשכה של האובססיה הזוגית באמצעות מוסר ושיפוטים, ולאחר שהרומנטיקה והאמפתיה כבר אינן.)

אין שום דבר מגונה בלהיות מטומטם. למרות שגם אין מה להתפאר בזה במיוחד. זה סה"כ אומר שיש לאדם מה ללמוד. וזאת בניגוד לקורבן, שאין לו מה ללמוד. הוא פשוט סוג של איוב, שהשטן זומם כנגדו, ורעות נופלות עליו מן השמים.

וגם, אתה עדיין מתעקש שלא להבדיל בין הפרדיקט של "להיות קרבן" ובין הפרדיקט של "התקרבנות".