מורה נבוכים לדום המטורלל בענין מידת האקסטרימיות של השפחה

גם אני שלחתי לך עוזרד.

לולי​(נשלטת){אדון ברוך} • 13 באוג׳ 2007

Re: לולינקה

נוריתE • 14 באוג׳ 2007

"באטארקאפ"
קיבלה שכל ולא דקה אחת מאחור מידי
ועזבה את ה"מעגל" והיא גם זוכרת את ה "הוו-האא" על התמנות שלה מפיך ומפי בת זוגתך הנאמנה לך

וגם יודעת מה תוכנן באותו בוקר כשלקחה את רגליה ועזבה שלא לחזור
ואז לא ניראה לה שהפריעו לך המימדים שלה
כי כמו שאמר אדם חכם
אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"
ואמר עוד אחד מחכמינו "איטסרא בלגינה קיש קיש קריא"
והמבין הבין.

ולהבא
את פניני החכמה שלך שפגעו/העליבו הרגיזו אנשים ונשים
שמור לבלוג
שמה לפחות זה קופץ לעיני כל
ואם אתה רוצה להשתלח בי פה בכללי
bring it on
תמיד,תהיה לי תשובה הולמת.
יש מבין?ואתם ממש לא רוצים את זה בשביל זה,יש לי בלוג.

רפאל • 14 באוג׳ 2007

עוזרד,

גליה כתבה:



ועל זה אני אוסיף:

ישנה אמת בטענה שלפעמים עושים באהבה שימוש אידיאולוגי. משמע, שלפעמים האהבה אינה אלא לוקש שמוכרים לאישה, או שהיא מוכרת לעצמה, ובאמצעותו מתעללים בה או שהיא מתעללת בעצמה. בשם אידיאל מופשט של אהבה, מבקשים מן האישה לוותר על תשוקתה ועל כל תוכן פוזיטיבי של החיים, ובאופן כזה מספקים לה את האשליה שמצאה את מקומה. הטענה הזו כבר הושמעה יותר מפעם בפורומים האלו. לדעתי האישית - לא מספיק פעמים. ומהבחינה הזו לבדה הייתי מברך על הפוסטים שלך. אלא שהפוסטים שלך אינם מכוונים לעניין זה של ביקורת אידיאולוגיית האהבה. קורה בהם משהו אחר לחלוטין.

לפעמים האמת בוטה. ולפעמים אדם מבקש להיות בוטה, ולשם כך הוא כבר ממציא משפט אמת כלשהו שיכיל את המסר הבוטה. מאחר ואתה חוזר ומשתמש ב"אמת" שלך כדי להיכנס באנשים באופן אישי, אמת זו נעשית לא יותר מאשר כלי לפגיעה באנשים. במילים אחרות - האמת שלך אינה בוטה, אלא צינית: משהו לכאורה תמים ואובייקטיבי כדי להסתיר בו את הרצון להתעלל. או משהו להצדיק בו את הסיסמה המתממת של גסי הרוח "סך הכל אמרתי את האמת. הרי אינך רוצה שאשקר לך, נכון?"

ביקורת האידיאולוגיה לעולם אינה אישית. ולא מטעמים של נימוס, אלא מטעמים עקרוניים. המשיכה למקום האישי אינה אלא ניסיון להפעיל אידיאולוגיה חלופית. במקום להתעלל באישה באמצעות אידיאל כוזב של אהבה, אתה מבקש להתעלל בה באמצעות אידיאל כוזב של יופי.

נוריתE • 14 באוג׳ 2007

אלא אם כן אחרי הרבה הרבה נפילות
זה בסוף ניכנס לה לראש והיא מקבלת שכל
ומתרחקת ממרעין בישין
ולא מוותרת על עמדותיה בשם שום כלוםחוצ מאשר רצון חופשי
תמיד ישנן פשרות החיים מורכבים מפשרות השאלה איך ומתי ובשביל מה
ואני
אשאר לבד גם עוד ארבע שנים על גבי הארבע האחרונות
ולא אעשה שטויות יותר כמו בחודש האחרון.
הצורך צריך לבוא מהרציו ולא מהבטן.
ואתם וגם אני
תפסיקו להגיב ל.. אז הוא גם יפסיק לכתוב.

עוזרד​(שולט) • 14 באוג׳ 2007

צר לי אבל מהרהורי ליבך אתה רואה. בכל הפוסטים שלי לא התייחסתי אישית למישהו או מישהי מחברי או קוראי הכלוב. אני כותב על הפמנולוגיה של הבי.די.ס.מ - בעיקר מתוך מטרה לקרוע את מסך הצביעות מעל היחסים בין המינים ולהעמיד אותם באור הנכון , כפי שהם באמת, ללא כחל ושרק - מפגש אינטרסים קר שמונע על פי יחסי היצע וביקוש של כלכלת רומנטיקה . כך פשוט ולענין. לשם כך אני כופר בממשותה של "האהבה" או בכל "מציאות" מדומיינת אחרת. אם תחזור לפוסט הראשון שלי שפורסם כאן ב"מגזין" תיווכח בעמדת המוצא הזאת שלי, המציעה גם להמיר את השיח הכוזב של "האהבה" בשיח הממשי של הזוגיות.

סוגית הבי.די.ס. מ. - מענינית אותי גם באספקט החברתי-פוליטי שלה כמבטאת יותר מכל את השלב הדקדנטי של החברה הישראלית לפני קריסתה הסופית - לשם כך הבאתי כאן דוגמאות של מפגשים חברתיים קונקרטים, אך גם בהם לא נקטתי לשון מפורשת העלולה לזהות מישהו מבין הנפשות הפועלות. אחרים הם שהתנדבו להלביש זהות ומקום למה שתיארתי, מה גם שזהותן של נפשות אלו , איננה חשובה כלל ועיקר , אלא עצם התופעה..הלשון המכלילה של "סאביות שמנות, מכוערות ודחויות" מעולם לא היתה בת לוויה לדמות מסוימת כאן, אם כי הדוגמאות רבות מני -ספור..

אני מודה, בעוונותי, שלפעמים , הפרתם של כללים וסייגים שאני נוטל על עצמי, כשהיא נעשית על ידי אחרים מעוררת את תגובתי , ואני מצר בעיקר על שנגררתי לכך, אבל לעולם עומד הכלל הבדוק - אין איש ב"כלוב" שיכול לפגוע או להעליב אותי .

לטאה סקסית​(שולטת) • 14 באוג׳ 2007

באטר יקרה,
עוזרד משעשע הרבה אנשים.
גם אותי.
משהו פגום בהבנה האנושית הפשוטה לאנשים אחרים שרובנו נולדנו איתה או קיבלנו במהלך החינוך שלנו.

כתבת שעשית שטויות ונראה שאת מצרה ומצטערת על דברים.
רציתי לשלוח לך את השיר של אדית פיאף "איני מצטערת על כלום".
כשמרגישים שיש שגיאה או המקום לא היה טוב לומדים וממשיכים הלאה.
אל תהיי קשה אל עצמך.

רפאל, אני מסכימה עם חלק מדבריך.
עוזרד משתמש בסטיגמות החברתיות ככלי לסוג של דיכוי כנגד נשים. הוא במכוון מרגיז חלק מהנשים כשהוא חוזר על המנטרה של מידה 38 וגיל רק עד 25 = אישה יפה.
הוא מטיח בפני הנשים סטיגמות שנועדו להעשיר חברות קפיטליסטיות עם שלל מוצרי יופי והרזיה. הסטיגמות האלה מדכאות את רוב הנשים שנמצאות במידות של 40, 42 ודנות אותן לנסיונות הרזיה מתמדת.

שאלה האשליה שבאהבה או ברומנטיקה היא נפרדת מהסטיגמות החברתיות של נעורים ויופי וקיימת אצל כל הנשים.
בדברים של עוזרד אין עומק אינטלקטואלי והדבר היחידי שבולט בהם הוא סוג של אלימות מילולית ואחרת כלפי נשים.

נוריתE • 14 באוג׳ 2007

פלצפן באיצטלת פיל-לא-סוף

נעבור נושא

newoldone • 14 באוג׳ 2007

יותר מכל אתה מזכיר לי עיוור צבעים, שלא יכול לסבול את זה שאחרים רואים וחווים משהו שהוא לא. ואז הוא צועק מעל כל גבעה שצבעים הם רק אשליה אופטית ומציאות מדומינת, ומגייס לעזרתו טיעונים המבוססים על קטעי מידע בפיזיקה, נוירולוגיה ונוירופסיכולוגיה, כדי להוכיח שרק הוא רואה את המציאות כפי שהיא באמת, ללא כחל ושרק.
ואם באותה הזדמנות הוא גם מצליח לגרום לכמה רואי צבעים שנואים להרגיש רע עם עצמם - מה טוב.
אלא ששום טיעון לא יגרום למי שהצבעוניות היא ממשות חיה עבורו, להפסיק לחוות את המציאות כצבעונית.

צודק רפאל שיש אמת בטענה שלפעמים עושים באהבה שימוש אידיאולוגי; אלה, אבל, רק המים המלוכלכים שבאמבטיה (זו של התינוק).