כמה מילים על אקטיביזם חברתי

נוריתE • 22 בדצמ׳ 2007

נשים רגע את הדאנגן בצד
רגע
עד היום לא מבינה מה הקטע של אנשים כאן שמחפשים לצעוק בראשי חוצות
תנו לנו תנו לנו
בדיוק כמו שנתתם להומו לסביות
אין לנו את אותן הבעיות שלהם היו בתור קהילה ובתור יחידים
ולא צריכים הכרה ושיוויון כי כולם ידועים שיש קהילה ומי שלא אהב אותנו קודם
לא יאהב אותנו ואפילו ונעשה קמפיינים ענקיים ונתחיל אחד אחד לצאת מהארון רק בכדי שיראו שאין לנו קרניים ואנחנו לא סוטים רצחניים,אבל אם אתה לא משהו, מה יש לך להוכיח שאתה לא אותו משהו
תפנימו כזה?אין לנו בעיות כמו שהיו ויש להם ותגידו תודה ותמשיכו בחיים שלכם.

להם יש איגודים וכל מה שכרוך באירגון לנו אין כלום חוצ מאשר צעקות פה ושם פעם כמה חודשים
יאללה על בריקדות הכרה לקהילה
איזו הכרה אתם רוצים
שרק חמישה מכל הקהילה הזאת הראו פניהם ברבים ויצאו מהארון בגלוי
(אני לא בכללם ולא משעמם לי בחיים)

אם מי מאיתנו כיחיד יתקל בבעיות כל שהן בעבודה או כאלו ויוכיח שבגלל שהוא מתעסק בסאדו
התנכלו לו ,שילך לבית דין לעבודה,זה המקום.ויוכיח שהתנכלו לו אך ורק בגלל הנטיה המינית שלו.
אין מה לעשות צעקות אם אין עוולות פוגעות ומפלות,ברמה קהילתית
ושוב ,אין!

ובאשר לדאנג'ן ,לכו לבית מישפט תגישו תביעה ייצוגית נגד עיריית ת''א וגרורותיה
תמחו על סגירת מקום בילוי יחודי ובודד, שזה נוגד את חוק זכויות האדם או מה שלא יהיה,
וניראה מה יהיה, הפגנה לא תציל את הדאנג'ן, תביעה ייצוגית גדולה בשם הקהילה,אולי רק אולי כן.

לא קשורה

שוטרת* • 22 בדצמ׳ 2007

מצויין שאת שומרת לעצמך על הזכות לא למחות , רק שלפני שתחליטי.. אני רוצה להאיר על נקודה נוספת אליה לא התייחסת, וממש לא משנה אם בדס"מ עבורך זה נטיה מינית , או העדפה מינית , או תחביב לשעות הפנאי.
לדעתי את רואה את כאן והיום ועכשיו. אז היום סגרו מועדון - וזה לא כזה ביג דיל.
ואתמול סגרו באיזה צ'ט אחד של תפוז את שידורי סרטי בדס"מ..
ולא מזמן סגרו כאן רדיו שהעז להשמיע שירים של אמנים שחשו נפגעים עד עמקי נשמתם..

תביני. זה לא האישיו הבודד שמפריע , זה העניין המגמתי ומה שעומד מאחוריו.

כי גם אין שום מניעה לשני גברים ללכת זה לצד זה ברחוב, וגם לא הייתה. אבל לראות אותם מתנשקים ברחוב? או חלילה באיזו תוכנית טלויזיה?? אז לא. הקהילה הזו נקטה עמדה נחרצת. שום דבר שהם עושים - לא מלוכלך ואפל. והיום יש תוכניות שלמות על קהילת הגייז למשל. וזה שהיום יש להם לגיטימציה , לא אומר שאת רואה בכל פינה מצויה שני גברים בסקס לוהט, אבל זה בהחלט אפשרי שתראי אותם הולכים יד ביד ברחוב. בלי בושה. SAME כאן.
אף אחד לא מבקש שיתנו לנו לסשן בכל מקום אפשרי . ברור שזה דבר אינטימי ובין שניים (או יותר..) , אבל אם נמשיך לשתוק.. זה כאילו ואנחנו מסכימים עם הדעה הזו שבדס"מ הוא דבר אפל ומלוכלך, ומחר , כשהבוס שלך למשל , יראה אותך ביפו , נכנסת למועדון כלשהו, את לא תוכלי לבוא בטענות לאף אחד כשתתוייגי כסוטה אפלה ומלוכלכת . (סתם דוגמא.)

לא מחפשת לגיטימציה, אך גם לא מקבלת שלילה.

האמפרי • 22 בדצמ׳ 2007

אני משועשע ממשחק האסוציאציות הפרטי שלי. שזה לא יפריע לכם להמשיך:

http://www.youtube.com/watch?v=sFBOQzSk14c

Re: לא קשורה

לא קשורה • 23 בדצמ׳ 2007

אני לא מדברת ברבים. רק על עצמי.
כל פעם שהייתי מדברת ככה, אמא הייתה שואלת אם יש לי תולעים.


אפרופו שושו והפרדוקסים, הסיומת בה בחרת לטעון את טיעון ה"אסור לשתוק" היא בדיוק הפרדוקס הכי בעייתי וזה שלניה הדגימה מצוין.
דווקא המקום שממנו אף אחד לא צועק "סגרו את מועדון הסאדו הציוני" הוא המקום שבו יהיה הרבה יותר נעים ושקט וכיף להכנס למועדון שכזה. הלכת לויצמן 1 לצעוק? מחר יבואו כמה וכמה לראות על מה הצעקה ואיפה הלכלוך.

באף אחת מן התגובות שלי עד עכשיו, לא התייחסתי לעניין המחיר ובבקשה לא להכניס לי מילים לפה, זה נגד הכיוון הכללי. בניגוד להמלט או אחרים, המחיר שאני אשלם, אם אי פעם אשלם, הוא לא כזה גדול או מפחיד. וכי הוא באמת לא הנושא שעליו דיברתי.

ולעניין זכויות הומוסקסואלים, אני רואה כאן משהו שבאמת מפריע לי וזה חוסר הידיעה.
מעבר לכך שזה לא ממש בר השוואה, כי כמה מאיתנו זקוקים להתמחות בחקיקה נפרדת בנושא ירושות, רפואה, מגורים משותפים או לטיפול פסיכולוגי שונה, כלכלה שונה, כמה מאיתנו לא מתפשרים על וניל כשצצה לה אהבה אמיתית או הופכים לוניל (ב-90% מהזמן, בואי נגיד), כשמתמסדת לה הזוגיות? הומו או לא לסבית לא יכולים להתפשר על מין אחר, כשהם מתעייפים...

תוכניות טלוויזיה? אני מנויה של אחד משני ספקי התוכן היחידים בישראל, כמות התכנים שעוסקת בבדסמ (ולא באופן שלילי/מלוכלך/בעייתי), עולה לאין שיעור על אלו ההומוסקסואליים...

אני תוהה כמה באמת מוכנים ללכת עד הסוף כפי שעשו גייז והאם מישהו בכלל יודע איך תהליכים של כניסת קבוצות למיינסטרים מתנהלים ובאיזה מסלול.

מצעדי גאווה, משחק על השונות, רוצה לומר, למישהו חשובה ההכרה? להתחיל מחר ללכת בעור, ויניל ופירסינג ולהצליף בכל חלקת רחוב פנויה. להגיע ככה לעבודה, להפסיד ימי עבודה כי יש הפגנה, להביא את אמא ואבא להפגנות שיגידו שהילד דווקא בסדר גמור ואין להם שום בעיה עם ההעדפות שלו, ובג"צים כי לא נתנו לדיילת לעבוד עם פלאג במשמרת? כי לא נתנו בבית מרקחת מחטים אם אתה לא חולה סכרת / איידס? כי עוד לא ייצרו קונדומים שנוחים על הזין במשך 3-4 שעות סשן?

הדרך של ההומואים להכרה, עברה דרך ניראות מקסימום ודגש דווקא על המאפיינים החיצוניים, הסטראוטיפים והפלסטיים ביותר. והדרך הזו רחוקה מלהסתיים. בכל העולם.

לעמוד בצד בית המשפט או בתוכנית לילה ולספר שבדסמים לא שונים? זה רחוק מהלספיק אם מישהו באמת רוצה הכרה. (ונשאלת השאלה, למה מישהו רוצה את ההכרה הזו? איפה היתרון היחסי שהיא מעניקה?)
להשיג הכרה זה פולסום, ומצעדי רחוב, ובתים פתוחים, והסברה, ומדיניות של כל דיכפיי, ויציאה מהארון של מפורסמים, והשתתפות בהליכי חקיקה, והפעלת לובי ומציאת איש ציבור שיתמוך במאבק באופן גלוי, וגיוס תרומות ובחירת גזבר ושאר בעלי תפקידים, וזה רק חלק קטן, כי עוד לא דיברנו על הגעה לבתי ספר לצרכי הסברה, על הפעלת קווים חמים, על ויתור לפחות על 50% מהאנשים שיעדיפו לחכות בצד שהמאבק יסתיים, על יצירת שיתופי פעולה עם קבוצות מדוכאות אחרות, על קואליציות פוליטיות, על מוכנות למות או ללכת מכות, והזמנת כל וניל לכל מסיבה במועדון, כדי להראות שזה לא כל כך נורא (ולקרוא ביום שבת בבוקר את שרשורי הקיטורים על המציצנים).
וזה מאבק של שנים. זה לא חד פעמי, זה לא כמו בטלוויזיה ולא כמו בסרטים.
וזו לא הפגנה פעם בכמה זמן בתל אביב במזג אויר סגריר. ממש לא.

ולצורך מה ההכרה? מועדון. כי אם נאמר את האמת, המקומות שבהם מישהו יכול באמת להפגע עקב היותו בדסמי הם מקומות פרטיים לחלוטין. זה מקום בו לא הובהרו הכללים למין והסכמה, זה מקום בו אחד הצדדים משתמש במיניות שלך כעילה לפיטורין או שינוי הסדרי ראיה. והמקומות האלו לא ישתנו בגלל מועדון. (וכמו שאמרתי, סביר שלשם הייתי מגיעה בלי לחשוב הרבה).

אני אשה פרקטית. ויותר מזה, קצת קשה לשחק לי על המצפון, יש שם המון מקום פנוי.

אם בא לי ללכת למסיבה של הקהילה, אני רוצה שזה יהיה הכי קרוב לפרקטיקה שלי - בלי זרים, בלי אחרים. ודבר כזה הוא פונקציה של הצע וביקוש, לא של הכרה.
יהיה צורך במסיבות כאלו? ימצא להן המקום. יסגר? ימצא מקום אחר.
ובלי מציצנים שבאו לראות אם כמו שאמרו בפולסום התל אביבי של 2008 - שנחגג בפארק צארלס קלור בחסות יצרנית מחטים ומטליות חד פעמיות לחיטוי ובמימון רשת ג'ונגל - ציוד כלבים איכותי - בדסמ זה לא אפל ומלוכלך.

Re: לא קשורה, שכנעת אותי

פלפל חריף • 23 בדצמ׳ 2007

השתכנעתי. הצגת תסריט בלהות של התארגנות קהילת הבדסמ עם פוליטיקאים מטעמנו, קואליציה עם מושחתים אחרים בפוליטיקה, בחירת גזבר וכספים לעמותות, הסברה בבתי הספר על נפלאות ההצלפה בשוטים והסגולה בשתית שתן בזמן משגל, הליכה בגאווה בבגדי ויניל ובשוטים במצעדים ובעצרות ועוד.

אני מתחיל להבין את לניה קולסון, שאמרה שהיא מעדיפה מסיבות סגורות, בלי מציצים ונילים והיא רוצה לסמוך על השופטת מיכל רובינשטיין, שתפסוק על פי החוק.

נשמע כמו כל האיחס המגעיל, שקיים בפוליטיקה הישראלית.

אני לא רוצה לראות שם אנשים מטעם הבדסמ. אני מאחל לדאנג'ן הצלחה במסגרת המשפט הישראלי והחוקים הקיימים, בלי להתלכלך בפוליטיקה הדוחה הישראלית.

!! power to the people

ריפרף • 23 בדצמ׳ 2007

פשוט נחת, זה הופך אחד השירשורים היותר חכמים שהאתר הזה זכה להם, בא לי לנשק לכם ת'תחת אחת אחת.

מי אמר סופר-אינטילגנטים ולא קיבל?



ואם אקטיביזם חברתי עושה לי רטוב, אז מקרבות אבודים אני גומר במכנסיים.

אבל אני יכול להגיד שכל ראש שיוצא מהחול עושה שינוי,
עצומות, הפגנות ומשמרות מחאה הם כלים שהתגלו כיעילים מאוד גם בבתי משפט
וגם במועצות עיר, בלא מעט מאבקים ירוקים למשל. גם בקרבות שנראו אבודים (לדוגמא תוכנית ספדי ).
אז נכון שצריך לדעת לבחור את הקרבות, וגם את הטקטיקה, אבל להמנע מעימות כי היריב ניראה חזק מידי זאת סוג של פחדנות באופן כללי,
ובאופן ספציפי אני לא בטוח שהקרב הזה כל כך אבוד, מה שצריך לזכור זה שהצדק איתנו (בלי להזכיר שוב את רדיו הכלוב ת.נ.צ.ב.ה.),
באמת נעשת פה עוולה מאוד צורמת לכל הפחות, לדעתי אף פגיעה בחרויות מאוד בסיסיות, ששווה להלחם עליהן.
ולו רק מתוך עוגמת הנפש שבדה-ליגטמציה שעושים להעדפות המיניות שלנו.
אני רוצה שזה יהיה ברור, מותר בישראל של 2008 לקבל מכות בטוסיק. והרבה יותר חשוב מזה :
אני רוצה לבוא לתל אביב ביום שלישי, לפעמים גם ביום חמישי או שישי, אפילו בשבת אם יש ארוע מיוחד.
ולרקוד ולשתות עם אנשים שגם אוהבים מכות בטוסיק.
אולי גם לחזור אם אחת מהן הביתה.
זכותי לא? (ואל תגידו לי יש מקומות אחרים זאת פשוט לא הנקודה)
הדאנג'ן הוא סמל וכולנו יודעים את זה.

להתראות ביום שני בצהריים.





והאמפרי ידידי היקר, רק שתדע, ככה ביננו, שהקטע הזה הוא ההשראה למפלגה הקטנה שהקמנו אי אז על חולות נואיבה או שמא הרבה לפני כן,
"תנועת ההתנגדות למאבק", שמטרתה להפסיק כל מאבק אלים או לא אלים באשר הוא, והיא כמובן לא בוחלת באמצעים.
לצערנו "תנועת המאבק בהתנגדות" החראות הקטנים, החוליגנים,
מנסים לשים לנו רגליים בכל שעל ושעל, ולא ננוח עד עד שנחסל כל אחד מהמדרפאקרים, הקקוסינלים, האוכלים בתחת ההם. כמובן.


[/B]

האמפרי • 23 בדצמ׳ 2007

ריפ,
ציטטת את אותו קטע פעמיים בטעות ולא הוספת את השני וזה אשכרה לא לעניין כי כל
השבת אני טורחת ומשקיעה ואתה ככה זורק את האוכל לפח? רק שתדע שבלודג'
בתקופת המלחמה זה היה נחשב דליקטס אז קדימה לאכול.

גם מבחינתי "מאבקים אבודים הם המאבקים שהכי שווה וראוי שילחמו אותם" ואין
יותר מגמיר במכנסיים מהם (אבל אל תתפוס אותי במילה) . התנאי לכך הוא, שאותה
מטרה תהיה כזאת שמרגשת אותי באמת, שכשאני חושב עליה אני לא רואה דבר בעיניים
זולתה. משהו בדומה להתאהבות. אני צריך להיות מאוהב בה והתנאי הזה אינו נוכח אצלי
בסיטואציה הזאת ואני יותר במקום של לניה ולאקשו בנושא זה.

בקטנה

Venus in Furs​(מתחלף) • 23 בדצמ׳ 2007

קודם כל אני באמת חושב שיש פה דיון ראוי וענייני, בלי העלבות אישיות ו"אל תשכח להוריד את המים", שזה כבר נחמד.

שושו, נעים לראות אותך בפורום, אנא הרבי הופעותייך. ואני מת כבר טו אפראו'צ דה בנצ' הרבה זמן... מתי כבר נגשים את תאוותנו הסוררת? הזמן דוחק, אנחנו כבר מתקרבים לגיל הבלות...

לגופו של עניין, אני לא חושב שמישו טען שצריך "ללכת עד הסוף" כמו שלא קשורה תיארה, ושכולנו כאיש אחד מחוייבים בעבותות מוסריים שאין שניים להם לעטות בגדי חמודות ולצעוד לעבר הלינקולן ממוריאל תוך צ'נטינג של 'let my people go', להקים ועד פעולה, לגייס תרומות, ולהריץ את לסע"ע לכנסת תוך הנפת דגל "חופש ההצלפה".

ללא ספק, יש קבוצות מיעוט ואינדבידואלים במדינה הזו שמופלים בצורה הרבה יותר קשה.

לא זעם קדוש מניע אותי, אלא פרגמטיזם. אני חושב שבאמת יש פה אפשרות לשנות החלטה שרירותית וטיפשית של איזה פקיד או מחלקה בעיריית ת"א. זה נושא מוניציפלי, לפני הכל. בפוליטיקה המקומית יש הרבה יותר יכולת לקבוצות קטנות יחסית להשפיע. אפשר לחכות לפסיקת השופטת, ואפשר במקביל לנסות להפעיל לחץ לגיטימי על העירייה כדי שתשנה את עמדתה או לפחות תחליש את התנגדותה.

היות שמדובר במשו שהוא הרבה פחות ממצעד גאווה או הפגנה המונית ורועשת, סך הכל משמרת מחאה שקטה שאמורה להימשך כחצי שעה, כדי להראות שיש אנשים "אמיתיים" ונורמאלים שהיו הולכים לדאנג'ן, ושחשובה להם המשך פעילותו באותו מתחם מדהים שאין לו תחליף... וול, אני חושב שאדם סביר מקרבנו יכול לומר לעצמו : "וואלה, אולי אני באמת אקפוץ בקטנה לחצי שעה, גלוי פנים או עם מסיכה מתודית, יהיו שם אנשים שאני אוהב ובטח גם צחוקים, ואם ההחלטה באמת תשונה אחר כך אני ארגיש טוב וגאה".

קצת כבדים נהיינו, גם אני כנראה. התחזיות האפוקליפטיות לכאן ולכאן הן בגדר ספקולציות, ואני מקווה שלא אלו ולא אלו יתגשמו אי פעם.

אקטיביזם פייסבוק

shuki boy​(נשלט) • 23 בדצמ׳ 2007

אוייש נילי, את מצויינת!

רק רציתי לומר שאתמול בלילה ישבתי לי בפיג'מה בבית, בסבבה, רגל על רגל, והעברתי איזשהו מסר שקיבלתי לגבי המשמרת לאנשים במיילים, ברשימות תפוצה, ובפורומים שקשורים (לא כל העולם נמצא בכלוב).

ובשם אקטיביזם-פייסבוק כרגע יותר מ300 איש יודעים על האירוע, מתוכם 18 מגיעים.
http://www.facebook.com/event.php?eid=6955446383
(אתם מוזמנים להצטרף ולשלוח הזמנה לחברים!!!!1 ויפה שעה אחת קודם.)

אז הנה, ברמת העקרון אני יכול בכלל לא לבוא ולומר, מגניב! למרות הפיג'מה, אני אקטיביסט סקסי ולוהט! ובטח הבאתי לפחות 20 איש למשמרת. וזה בכלל בלי לצאת מהבית!
ואפילו אם אף אחד מהם לא יגיע, הצלחתי (בקטנה) לעזור לעורר עוד קצת מודעות לגבי משהו שקורה: שישנה אפליה כלפי אנשים בדס"מיים, ושהם לא מוכנים לשתוק לה.

פייסבוק, מיילים, פורומים, זה עד כדי כך פשוט, וכל אחד יכול לעשות כאלה דברים.

אז בקיצור, אני יכול לנוח על זרי הדפנה שלי ולהשאר בבית בסבבה.
אבל אתם יודעים מה? אני הולך בכל זאת.
למה? כי אני יכול.

אני בא כי אני יודע שיש אנשים שהם לא יכולים, בגלל שיש להם סבתות, בגלל שהם מפחדים שהמשפחה תקח את זה קשה, בגלל העבודה, ובגלל החברים - זה לא שאין סיבות לא לבוא.
(לולא היו סיבות לבוא, סביר להניח שגם לא היתה אפליה מלכתחילה).
ואני בא כי אני גם יודע שמתי שאני לא יכולתי להגיע לאירועים כאלה, שמחתי שיש אנשים שיגיעו גם בשבילי ובשביל כל שאר האנשים שלא יכולים. וזה נתן לי תקווה שאולי יום אחד גם אני אוכל להפסיק לפחד.

כל אחד עושה מה שהוא יכול, וכל דבר קטן עוזר. כן, גם להעביר לחברים בפייסבוק (אז בבקשה, הלינק למעלה, זה יגרום לי להרגיש עוד יותר סקסי, וזו מצווה...)

ורק מילה על מיסוד המיניות וחיבוק הממסד. שינוי חברתי קשור לשינוי החברה שבה אתה חי, זה לא רק עניין של חוקים ותקנות ומה המדינה מרשה או לא - זה גם ליצור חברה שנותנת לך את החופש להיות עצמך ולחיות כעצמך. ונכון שמשמרת המחאה יוצרת דיאלוג מול החוק והמדינה והממסד, אבל היא גם יוצרת דיאלוג עם התקשורת, והיא גם יוצרת דיאלוג עם החברה מסביב, עם התומכים ועם המתנגדים, וחשוב מכך, היא גם יוצרת דיאלוג פנים קהילתי, דיאלוג של "מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשנות דברים", במקום לשבת על הספה ולקטר.

מאקטיביזם יכולה להווצר קהילה חזקה יותר ותומכת.

נ.ב.
אחלה שירשור.

נילי ונילי • 23 בדצמ׳ 2007

אנשים מציאותיים אנחנו ואפילו כמה עשרות בודדות ייחשבו להצלחה מסחררת בתור קהילה שזו ההפגנה הראשונה שלה. הפגנת בתולין כזו.
אף אחד לא באמת מצפה שזו תהיה האחות התאומה של 'הפגנת הרבבה', או משו. זה לא שמילי ולסע"ע מתכוונים לעלות אחר כך להר הבית.



נראה לך שאחרי השרשור הזה, אני אוכל להראות את פרצופי איפשהו אם אעז לא להגיע??
זה לא כאילו שאני יכולה עכשיו להגיד "תקשיבו, חבריה, בעצם יש לי מחר יום נורא עמוס.."

אני באה עם חמש משרוקיות, ארבעה מיכלי בועות סבון, שלושה שלטים, שני חברים ירושלמים ואחד אלוהינו.
רק שמישהו יסביר לי, בבקשה, איפה זה תל אביב בכלל.