בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נטיה מינית

פצפונת
לפני 16 שנים • 24 במרץ 2008
פצפונת • 24 במרץ 2008
זאלופון כתב/ה:
אני חושב שהדיון הזה נהיה סמנטי במקצת. מבחינתי הגדרות הן פשוט דרך לתאר מציאות, לא ליצור או לתחום אותה, ואין להן קיום בזכות עצמן. אני לא עושה בדסמ בגלל שאני מגדיר את עצמי כבדסמי, אלא מגדיר את עצמי כבדסמי מכיוון שאני עושה בדסמ. זה לא מחייב אותי לכלום ולא אומר שום דבר על מה שאני עושה מלבד בדסמ. בתקופות שאני עושה פחות בדסמ, אני אקרא לזה בקיצור "מתוונל", מבלי שזה יחייב אותי לא לעשות בכלל בדסמ. כך שכשתוהים אם בדסמ הוא "נטייה" או לא, מה שחשוב הוא המשמעות של "נטייה" עבור התוהה. אם היא שונה מהמשמעות של "נטייה" עבור המגיבים, זה מתכון בטוח לשיח חירשים.

אם המשמעות של "נטייה" לצורך העניין היא סיבה זו אחרת לכך שאנשים מסוימים אוהבים בדסמ ואחרים לא, והתהייה היא מדוע זה כך - התשובה נראית לי פשוטה: לא רק שאין לנו מושג, אלא שגם אין לנו יכולת להעלות השערה שיש לה בסיס כלשהו.


אנחנו נכנסים להגדרות אם לקרוא לבדסמ "נטיה", "העדפה" או לא לקרוא לו כלל ולעשות מה שאנחנו רוצים בלי הגדרות. אני חושבת שהצורך בהגדרות הוא בגלל שאנחנו מנסים להבין את עצמנו ואת האחרים דרך ההגדרות.
פרויד מגדיר, פוקו מגדיר ואנחנו מנסים להגדיר ויחד עם ההגדרות לחזק את הזהות המינית שלנו.

עוגי ובטארקאפ מנסות לעמוד על הסיבות ונמצאות משני הקצוות.


Buttercup כתב/ה:
בתכלס
אם בנאדם מרגיש הוא הגיע לכאן מאיזו מקום רע וישנם כאלו או מהסיבות הלא נכונות וישנן גם כאלו, מהכי פשוטות כמו החלטה לא נכונה ועוד להכי גרועות של הענשה עצמית..


עוגיעוגי כתב/ה:

מה שהרג אותי זה שהטיעון שלי שאנשים מפנטזים על דברים כאלה מגילאי ארבע-חמש הפך לדיון מלוכלך ומכוער, כי בעיניו ילד אמור להיות דבר טהור ונקי וכל פנטזיה היא תוצאה של התעללות או מחסור באהבה כלשהי, זה היה עצוב בעיני..


אני מעדיפה את ההסבר של עוגי, שהסיבה המרכזית אינה התעללות, אלא רצון לשבור טאבו חברתי ואופי מרדני שנתקל בטאבואים.

עוגיעוגי כתב/ה:

אם העולם היה מקום מושלם, לשום ילד לא היו אומרים שאסור לגעת בפיפי ושסקס זה דבר מלוכלך, או שצריך ל"עשות אהבה" ויכול להיות שילד שיגדל ללא טאבואים שכאלה, לא יהיה לו צורך לעשות את מה ש"אסור" או לפחות ללכת למקומות מאד קיצוניים ואולי בכלל ההפך הגמור, אין לדעת.
הרי אנחנו יצורים שמונעים מפחדים ומחרדות, מוגבלים ע"י טאבואים של כמה שנים, דווקא לא הרבה.
.

לא הגעתי ממקום של התעללות, אבל הגעתי ממקום של שמרנות חזקה וטאבואים מוחלטים. מקובל עלי התאור של עוגי.

הדיון לא היה קשור להומוסקסואליות אבל מכיוון שעוגי עשתה הפרדה יש לי כמה שאלות על הקשר. אני חושבת שכל בני האדם נמצאים על רצף של משיכה לבני המין השני ולבני המין שלהם וההגדרה ההומולסבית היא בעצמה בעייתית.
האם הומוסקסואל הוא מי שאינו נמשך לבני המין השני?
איפה נמצאים הבי סקסואלים בהגדרה הזאת? האם רוב האוכלוסיה נמצאת בקצה "הסטרייטי" או שגם בשלבי הבגרות ניתן להזיז אותה מהקצה?


עוגיעוגי כתב/ה:

זו לא הומוסקסואליות, הדמיון היחיד בין האנשים שנמצאים כאן לבין הומואים ולסביות הוא הקונפליקט התמידי מול החברה ששופטת ומרשה לעצמה לעבור גבולות ולהכאיב.


איך נתיחס לסיפורים על השולטים שדורשים מהנשלטות, במסגרת אקט השליטה, לקיים יחסים עם אישה נוספת ולדרישה המקובלת אצל דומיות מנשלטים להסכים לקיום אקט מיני עם גבר? אם הם נהנים מהאקטים האם היו בארון והיו בי סקסואלים או או שבני האדם נמצאים על הרצף ומראש לא יודעים איפה כל אחד נמצא? איך הנשלטים והנשלטות מדווחים על הנאה ורצון להתנסות שוב, אם מראש לא היתה להם נטיה?

עוגיעוגי כתב/ה:

הרי אם תסתכלו על יוון העתיקה, הומסקסואליות היתה עניין של מה בכך, אם תלכו לרומא העתיקה, אורגיות היו עניין של מה בכך – אבל מן הסתם גם רצח ואונס היו שכאלה ואנחנו קורבנות של חברה תרבותית, (כביכול, בעיני בכל אופן), ושל חברה שרוצה לשלוט באינדיבידואל..


אני יכולה להוסיף את כל שירי תור הזהב בספרד על אהבה לנערים צעירים. לא היו משוררים שלא היה בין השירים שלהם שיר אהבה לנער צעיר. גם יהודים דתיים. האם התרבות החברתית בייון ובספרד של תור הזהב שינתה את הנטיה לבי סקסואליות? איך השליטה יכולה לשנות נטיה של נשלט לבי סקסואליות, אם הוא נהנה מהיחסים עם הגבר, שהוסיפו לו באקט השליטה?

מכל ההגדרות הגדרת הבדסמ של עוגי היא היפה ביותר.


עוגיעוגי כתב/ה:

בדס"מ בעיני הוא לא נטייה מינית אלא פתיחות מינית, חוסר פחד מהמיניות שלך, זה לא סתם שכל כך הרבה אנשים מזדעזעים, הם ישר משליכים את כל החרדות שלהם ומפחדים לראות את היופי.
פרויד דיבר על זה, פוקו ירד לפרטי הסטיות, זה כבר שם מזמן ואי אפשר להתכחש לזה.
.


מהמקום שהגעתי של שמרנות מינית וטאבואים עדיין לא הגעתי לפתיחות מינית רבה, אבל ההגדרה של עוגי מתארת אותנו לפחות בשאיפות ובמחשבות.
נילי ונילי
לפני 16 שנים • 24 במרץ 2008
נילי ונילי • 24 במרץ 2008
פצפונת כתב/ה:

פרויד מגדיר, פוקו מגדיר ואנחנו מנסים להגדיר ויחד עם ההגדרות לחזק את הזהות המינית שלנו.


נטפלת לזוטות כהרגלי אבל זה הציק לי-

נראה לי בטוח להגיד שאם יש דבר אחד שפוקו *לא* עושה זה להגדיר. הצרפתי המשוגע הזה לא היה מזהה הגדרה גם אם היא היתה באה ובועטת בו בתחת. אולי משהו בנחרצות ובחד משמעיות של הגדרות לא הסתדר לו שם.

די לקיבוע הנטיה המינית! זה כזה ניינטיז.
פצפונת
לפני 16 שנים • 24 במרץ 2008
פצפונת • 24 במרץ 2008
די להגדרות. icon_smile.gif
הבעיה שנשארת היא מה אנחנו עושים פה אם אנחנו לא בדסמים?

אם אנחנו "ונילים קינקים", "לא מוגדרים" או יותר גרוע, "ונילים", אנחנו אורחים פה.

שמעתי שלאורחים יש פחות זכויות. icon_wink.gif

אני מסכימה שפוקו לא אהב הגדרות.

icon_smile.gif הפראדוקס הוא שאנחנו מגדירים גם כשאנחנו דורשים לא להגדיר.
פוקו טען שאין קו מפריד ברור בין הנורמלי והמשוגע, בין הסוטה והעבריין הכלוא ובין האדם שנמצא בחוץ והחברה משתמשת בבתי המשוגעים ובבתי הכלא לדיכוי חברתי אבל בהתנגדות להגדרות המקובלות הוא השתמש בהן.

בספרים של פוקו Maladie mentale et personnalité על מחלת נפש ואישיות ו Folie et déraison: Histoire de la folie à l'âge classique, תולדות השיגעון בעידן התבונה, פוקו בהתנגדות להגדרות יצר הגדרות אחרות רחבות.

אני מסכימה שהגדרות הן ניינטיז. icon_smile.gif

נאמר שכולנו פה לא בדסמים וכולנו "לא בעסק"?
Tobias​(אחר)
לפני 16 שנים • 24 במרץ 2008
Tobias​(אחר) • 24 במרץ 2008
אני לא חושב שלחקור את הלמה איך כמה לאן ומאיפה של דברים זה דבר שלילי......
כנל לגבי הגדרות...כל עוד זה לא משהו שמקבע אותנו ואנחנו משאירים גמישות ומרווח להתפתח ולהשתנות.

להגדרות יש גם כוח טוב, הם נותנות ביטחון ותחושת עיגון והגיון.

באופן אישי....החקירה של עצמי בנושא הבדסמ העלתה לי הרבה תובנות לגבי מי אני כאדם ואיך הגעתי להיות האדם שאני היום.


אני לא כל כך אוהב את המילה נטיה, היא מרמזת על סטיה, ואני לא רואה אנשים בצורה כזו....כן גם לגבי אוכלי ההפרשות ולובשי החיתולים, אם זה הכיף שלכם ויש לכם שותף שנהנה מזה אז מצויין, תהנו כמה שאתם יכולים.

לפעמים אבל החקירה של הדברים יכולה לעלות בנוגע לשאלה כמו "האם אני פה ממקום בריא".
שאלה ששאלתי את עצמי לאחרונה ואני עדיין עובד על התשובה אליה.

בסופו של דבר
כל כך הרבה אנשים לאורך כל כך הרבה זמן לא היו שואלים את אותם השאלות אם לא הייתה איזו שהיא סיבה מאחורי זה.

אז אולי צריך לשאול קודם,
מהי הסיבה מאחורי הרצון שלנו לשאול את כל השאלות הללו?
ואיפה נהיה או איך נרגיש אם יהיו לנו את כל התשובות לשאלות.
נוריתE
לפני 16 שנים • 24 במרץ 2008
נוריתE • 24 במרץ 2008
אנימה כתב/ה:
Buttercup כתב/ה:


אם בנאדם מרגיש הוא הגיע לכאן מאיזו מקום רע וישנם כאלו
או מהסיבות הלא נכונות וישנן גם כאלו,מהכי פשוטות כמו החלטה לא נכונה ועוד להכי גרועות
של הענשה עצמית וכאלו
אז נמשיך הלאה ולא נהיה תקועים במקום, רק כי היאוש הזה יותר נוח מאחרים.


אז איך עושים את האבחנה? ולמה יאוש?


איך עושים את ההבחנה?
אם לא טוב לך במה שאת עושה ואת לא נהנית
אם כל הזמן את מחפשת "משהו אחר" או משהו חוצ מיזה וכאלו דברים
אם את מבינה שהתפשרת על המון דברים רק "בכדי לא להיות לבד"
להמשיך?
והקטע הזה של ה"יאוש" זאת אלגוריה
כמו שאומרים בהשאלה, עדיף שד מוכר על פני שד, לא מוכר.

אנשים לפעמים מעדיפים להשאר באותו מקום ואותה שגרה למרות ואף על פי שלא טוב להם עם זה
על פני לנסות ולשנות כי זה על פניו,
נראה יותר קל
וזה, לא בסדר
ואני לא אומרת שכוללל-ם פה ככה וכולן מסיבות לא נכונות
אבל אם כך, עדיף להבין ולהמשיך הלאה,כמה שיותר מהר
זההכל.