סיפורה של 0

LUZIPER​(שולט) • 1 בפבר׳ 2010

כתוב היטב. הסופרת הייתה עורכת לה פיגארו. בן זוגה היה שר החוץ דאז.
ואכן, בעיקרו איננו פנטזיה.
בתקופה בה נכתב היתה זו העזה רבה לכתבו ולפרסמו , ואכן עורר סערה רבה.
הסרט לעומתו חיוור, ריק ופשטני.

Brave Dwarf • 1 בפבר׳ 2010

ואחרי שתסיימי לקרוא את השטויות העילגות של O תתעמקי בבולשיט של גור שאף הוא נכתב ברגל שמאל בחושך.


מצד שני.. אחרי קריאה בשרשור הזה - אלו ספרים אדירים בעומק שלהם! כתובים היטב! Beep Beep Take Me to your leader.

אני לא יודע איך ומדוע קהילה שלמה מגיעה למצב שהיא זקוקה דווקא לחרתה עילגת או לחילופין לאנשים ירוקים ממאדים כדי להרגיש בבית. האם אנחנו עד כדי כך טפשים או שמא עד כדי כך בודדים?

Brave Dwarf • 1 בפבר׳ 2010

אבל זה הזכיר לי בדיחה:

סטודנט (ברה"מ שנות השישים) לגם את הבירה שלו והשתין לכוס, הוסיף זבוב שלכד בסביבה וזוכה. הבארמנית שלפה את הזבוב מתוך הכוס מאחורי הדלפק והגישה אותה ללקוח הבא.

הבנאדם סיים לשתות. מסתכל בבארמנית.

"מה אתה לוטש בי עיניים?" שואלת.
"אני ממתין לכריך עם חרא אותו תגישי לי לקינוח"

גמדי

תמונה כפרית • 1 בפבר׳ 2010

מסכימה איתך מאד,שאלו ספרים שהיה ראוי שייכתבו טוב יותר.
אבל לרבים הם נותנים הצצה לעולם לא מוכר.

אולי אתה מכיר ספר טוב ראוי לשמו
שגם נותן הצצה לעולם המיוחד הזה אבל גם לשם שינוי כתוב היטב?

בנתיים אלו שנתקלתי בהם היו
במקרה הטוב שיטחיים וחד מימדיים.
במקרה אחר צדקניים ומעוררי בחילה (בשל צדקנותם בלבד)

R E D • 1 בפבר׳ 2010

אי אישית לא נהנתי מהספר. למרות שיש שם קטעים סמי מחרמנים הספר בגדול דיי משמים בנאלי וצפוי.
הכתיבה עצמה לא ממש טובה ומתרכזת המון בתאורים פיזים של איך דברים נראים, וממש לא באיך דברים מרגישים. וכשאני אומרת "מרגישים" הכוונה גם לתחושה הפיזית אבל, ובעיקר לאיך היא מרגישה..... היא בקושי מדברת על איך היא מרגישה. וזה ממש חבל, כי אם זו "פנטזיה" אמיתית אז הדבר הכי גדול שיכלנו לקבל מהספר זה התהליך המנטלי שהיא עברה. אבל כלום....
זו פנטזיה גברית שנכתבה ע"י אישה ע"מ לספק את צרכיו. היא בקושי גומרת בספר, בקושי מביעה הנאה או סיפוק, בקושי מתמרדת ובעיקר מתנהגת בצורה פסיווית קיצונית. כזו שגורמת לך לרצות להיות ורדה רזיאל ז'אקונט ולצעוק לה "תיזרקי אותו!!!!!!"
בקשר לכריכה, גם אני תהיתי לגבי הבחירה בציור של אגון שילה לכריכה. מה שאני יכולה לומר זה שמי שבחר את התמונה לא מכיר את המשמעות של הציורים של אגון, ועשה בחירה אסטטית עם נימה שיפוטית. אגון שילה אהב נשים והיה פרוורט לא קטן, הציורים שלו מדברים על אהבה והערצה לנשים גם אם הן לא "מושלמות".

ובקשר לעניין ה"בריא". אין לי ספק שהקשר שמתואר בספר הוא לא בריא בשום צורה ואופן.
ולו רק בגלל מבחן התוצאה, גם אם זונחים את הפרקים הגנוזים, מתקבלת לקראת סוף הספר תמונה של אבדון טוטלי של O. זה לא אקט ניהליסטי של צמיחה או בניה מחדש שיכול לקרות רק לאחר חורבן וביטול מלא של O. לא, אין לגברים שם שום כוונה לעזור, לתמוך, לדאוג או להגן. הם כל הזמן דוחפים אותה עוד ועוד קדימה לראות עד כמה רחוק היא תלך בשבילם, ואחרי שנגמרים להם הרעיונות איך "להתעלל" בה, הם פשוט נוטשים אותה.....היא לא נשארת בסוף אפילו עם הסיפוק של לדעת שהם חושבים עליה. נטושה.

בקשר להאם לקרוא או לא...... באאאארררוווווררר שכן!
זה ספר קנוני פולמוסי ומעורר מחשבה.

Re: גמדי

Brave Dwarf • 1 בפבר׳ 2010

כן. ואת?

Morticia • 1 בפבר׳ 2010

אני חושבת שזה משהו שהיא ביקשה להשיג בכתיבת הספר.
לפחות אחד הדברים...
זה לא התפקשש לה

זו לא פנטזיה גברית ולא שיר הלל למיילדום
יש הרבה מקום לקרוא את הסיפור כמחאה
של אישה

Re: גמדי

תמונה כפרית • 1 בפבר׳ 2010

אני אישית
מכירה כמה סיפורים טובים ואפילו מדהימים
ממש מעוררי השראה.
לצערי סיפורים אלו לא זכו להגיע לדפוס וחבל.
הלוואי ואני אישית הייתי מצליחה לכתוב כך.

R E D • 1 בפבר׳ 2010

בעיני זו כן פנטזיה גברית (זה גם מה שכמה "דומים" אמרו לי...)
אבל מסכימה איתך לחלוטין לגבי זה שזה לא שיר הלל למיילדום....הם יוצאים דיי פאטט...

פייה{O} • 1 בפבר׳ 2010

זו דווקא פנטזיה נשית לא רעה בעיני.

למי אכפת מהרגשות שהיו ל-O או מתהליך מנטלי שהיא עברה או לא עברה?

אישית, פנטזיות שמתארות את ההנאה והסיפוק של המאזוכיסטית מכבות אותי.
לא כי זה מה שבאמת אני רוצה בשביל עצמי, אלא כי כל היופי בפנטזיה זה שאפשר להשתחרר מכבלי ה-SSC והבריא ובונה ופשוט להתענג על S&M בלי הסכמה, בלי גבולות, בלי לחפש הצדקה מוסרית.
זה לא טוב ולא בריא ל-O לחיות ככה. זה לא טוב לאף אחת, זה מדכא וחולה.
חוצמזה הספר כתוב בצורה די גרועה בסך הכל ועם לא מעט קטעים משמימים.

אבל הקונספט מחרמן.
ולדעתי זו סיבה מספקת לקרוא את הספר.