the rain song
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
שלגי כתב/ה: נילי ונילי כתב/ה: מורטי, כיוון שאני מכבדת את דעתך ולא נוהגת לזלזל בה, הלכתי ובדקתי שוב את הטקסטים שכתב סוטה נפש, כדי לוודא שלא פספסתי פה משהו. יש שני פוסטים בבלוג ועוד הודעה אחת פה שהיתה תשובה ליוליולי. סה"כ שלושה טקסטים וקראתי אותם שוב כדי לוודא שאין פה משהו שאת קראת ואני פספסתי בטעות.
הוא. לא. כתב. על. אהבה. וזוגיות. כנורמטיביות. רדודה. המילים "נורמטיביות רדודה" אכן מופיעות שם. אבל הן ל-א מתייחסות לאהבה. או לזוגיות. או למונוגמיה. שירגשם- מבלי להכנס לדיון על חופש הדיבור (זה תמיד מעורר כלבים ישנים מתרדמתם ואין לי עצבים לרפאל עכשיו), יש משהו מאוד משתק בלהגיד שאנחנו מתירים לכל אדם להגיד מה שהוא רוצה ולהתעלם מיחסי הכוחות המאוד ברורים שיש כאן. יש הטיה מאוד ברורה לכיוון הצד שרואה בזוגיות כאופציה הבלעדית, וההטייה הזו משתיקה קולות אחרים וגורמת להם להמנע מלהציב פה טקסטים חושפניים ורגישים על החיים שלהם. אף אחד לא רוצה להיות חשוף אל מול כזו ביקורת, אפילו שחופש הדיבור לכאורה מובטח לו. אין הרבה פורומים שבהם תיתכן סובלנות כלפי טקסט כמו שהציב סוטה נפש. זה לא שהוא יכול ללכת ולהציב את הטקסט הזה בכרטיס שלו בג'יי דייט, הרי. אז אני חושבת שמחובתנו לדאוג שהאופציה לשתף אותנו בחיים שלו- אכן נשמרת. מותר לתת ביקורת, אבל במקרה הספציפי הזה, כפי שחזתה שלגי כבר לפני יומיים- זה כל כך מיותר. לצערי, זה כנראה מאבק אבוד נילי. ולכן רואים כאן פחות ופחות טקטסטים מהסוג הזה ויותר טקסטים על שטויות ו/או של מחרחרי קרבות מקצועיים. חבל, אבל זה מה יש. לא הבנתי איזה מאבק אבוד - מתנצלת. וזה מוזר לי מה שאת כותבת כי אצלי הרושם הוא בדיוק הפוך. אני לא נתקלתי בשום מקום בכזאת לגיטמציה שיש כאן לכל נושא הבגידות והפוליגמיה (שני נושאים שונים - אני יודעת) האתר הזה הוא בדיוק המקום לכתוב בו ככל שעולה על הדעת בענייני פנטזיות מיניות והגשמתן. (עם כל פרטנר) ואני לא חושבת שהאופציה הזאת נלקחת ממישהו. "סוטה נפש" היה כן וברור מאוד בכתביו אבל הגיוני שיהיה מי שיזדהה עמו ומי שלא, מי שיסכים ומי שיתנגד. והאמת היא שחוץ מאחד לא קראתי מישהו שפסל/שפט אותו. וזה שהציעו לו לדבר על זה עם אשתו? ובכן, הוא לא אישר ולא הכחיש שהוא עשה זאת כבר. לא נראה לי שלהגיב בפורום זה מיותר. בבלוג אני מסכימה אבל בפורום, כל הקטע זה לשוחח אני קוראת כאן קטעים שאין לי שום חיבור אליהם, שלא נמצאים בכלל בסקאלת הריגושים שלי או יכולת ההבנה שלי. מעלם לא פסלתי אף אחד ובטח לא שפטתי. מי אני בכלל שאשפוט מישהו? וזהו 
שבת שלום לכולם |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
תודה על התשובה נילי
אני מאוד מכבדת את דעותייך גם כפי שאת בוודאי יודעת אני דווקא נתקלת בלא מעט טקסטים כאלה ואחרים שתמיד איכשהוא הופכים לזירת לוחמה אני לא בטוחה אל מי צריך, אם בכלל, להפנות את האצבע המאשימה יש אנשים שחושבים כך ויש אנשים שחושבים אחרת במקרה הזה מרגיש לי שנכנסתן למגננה גדולה בהרבה ממתקפה שבעיניי כלל לא היתה אני אומרת שיכתוב מה שטוב לו וטוב שהוא יכול להוציא את שעל לבו אבל אני לא חפה מיכולתי לפרשן את הכתוב ואין סיבה שלא אהיה כנה לגבי עומקי הבנתי את הנקרא (במקרה הזה, אם לא שמתן לב, אני לפחות, אפילו שהערתי הערה אחת קראו לה בונה, בחרתי שלא לעשות זאת וזה לא קשור כלל אגב לצורך המונוגמי האישי שלי) |
|
|
שלגי
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
the rain song כתב/ה: שלגי כתב/ה: נילי ונילי כתב/ה: מורטי, כיוון שאני מכבדת את דעתך ולא נוהגת לזלזל בה, הלכתי ובדקתי שוב את הטקסטים שכתב סוטה נפש, כדי לוודא שלא פספסתי פה משהו. יש שני פוסטים בבלוג ועוד הודעה אחת פה שהיתה תשובה ליוליולי. סה"כ שלושה טקסטים וקראתי אותם שוב כדי לוודא שאין פה משהו שאת קראת ואני פספסתי בטעות.
הוא. לא. כתב. על. אהבה. וזוגיות. כנורמטיביות. רדודה. המילים "נורמטיביות רדודה" אכן מופיעות שם. אבל הן ל-א מתייחסות לאהבה. או לזוגיות. או למונוגמיה. שירגשם- מבלי להכנס לדיון על חופש הדיבור (זה תמיד מעורר כלבים ישנים מתרדמתם ואין לי עצבים לרפאל עכשיו), יש משהו מאוד משתק בלהגיד שאנחנו מתירים לכל אדם להגיד מה שהוא רוצה ולהתעלם מיחסי הכוחות המאוד ברורים שיש כאן. יש הטיה מאוד ברורה לכיוון הצד שרואה בזוגיות כאופציה הבלעדית, וההטייה הזו משתיקה קולות אחרים וגורמת להם להמנע מלהציב פה טקסטים חושפניים ורגישים על החיים שלהם. אף אחד לא רוצה להיות חשוף אל מול כזו ביקורת, אפילו שחופש הדיבור לכאורה מובטח לו. אין הרבה פורומים שבהם תיתכן סובלנות כלפי טקסט כמו שהציב סוטה נפש. זה לא שהוא יכול ללכת ולהציב את הטקסט הזה בכרטיס שלו בג'יי דייט, הרי. אז אני חושבת שמחובתנו לדאוג שהאופציה לשתף אותנו בחיים שלו- אכן נשמרת. מותר לתת ביקורת, אבל במקרה הספציפי הזה, כפי שחזתה שלגי כבר לפני יומיים- זה כל כך מיותר. לצערי, זה כנראה מאבק אבוד נילי. ולכן רואים כאן פחות ופחות טקטסטים מהסוג הזה ויותר טקסטים על שטויות ו/או של מחרחרי קרבות מקצועיים. חבל, אבל זה מה יש. לא הבנתי איזה מאבק אבוד - מתנצלת. וזה מוזר לי מה שאת כותבת כי אצלי הרושם הוא בדיוק הפוך. אני לא נתקלתי בשום מקום בכזאת לגיטמציה שיש כאן לכל נושא הבגידות והפוליגמיה (שני נושאים שונים - אני יודעת) האתר הזה הוא בדיוק המקום לכתוב בו ככל שעולה על הדעת בענייני פנטזיות מיניות והגשמתן. (עם כל פרטנר) ואני לא חושבת שהאופציה הזאת נלקחת ממישהו. "סוטה נפש" היה כן וברור מאוד בכתביו אבל הגיוני שיהיה מי שיזדהה עמו ומי שלא, מי שיסכים ומי שיתנגד. והאמת היא שחוץ מאחד לא קראתי מישהו שפסל/שפט אותו. וזה שהציעו לו לדבר על זה עם אשתו? ובכן, הוא לא אישר ולא הכחיש שהוא עשה זאת כבר. לא נראה לי שלהגיב בפורום זה מיותר. בבלוג אני מסכימה אבל בפורום, כל הקטע זה לשוחח אני קוראת כאן קטעים שאין לי שום חיבור אליהם, שלא נמצאים בכלל בסקאלת הריגושים שלי או יכולת ההבנה שלי. מעלם לא פסלתי אף אחד ובטח לא שפטתי. מי אני בכלל שאשפוט מישהו? וזהו
שבת שלום לכולם הטענה לא היתה כלפיך אישית, אלא על ההתמקדות בטפל (בעיני כמובן). האיש כתב כאן משהו שלטעמי לפחות, כתוב היטב ומביא פן שונה מהרגיל של BDSM שאינו מתמקד בשליטה אלא יותר בסוג של סאדיזם נטו, בעיני מה שהוא כותב מעורר ומטריד ושווה מחשבה. בנוסף, הוא חשף בפנינו בצורה שהרגישה לי כנה - משהו מהפנימיות שלו. אם היה מתעורר כאן דיון על הסוגיה הזאת זה היה נפלא בעיני. במקום זה טוחנים בפעם המיליון את נושא הבגידות. (מזל שהוא אינו ממין נקבה אחרת בטח נושא השומן היה נדחף גם לכאן). אינני בעד צנזורה ובוודאי שלא במקרה כזה. אבל בתכלס, זה מוציא את החשק לנסות ולחשוף דברים אמיתיים. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שישי מאי 21, 2010 7:03 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
וואו, איזו מתקפה! אני כבר מתחילה להרגיש שמרנית וחשוכה על שהעזתי להציע לפותח השרשור לנסות להגשים את תשוקותיו הכמוסות עם בת זוגו לחיים, אותה הוא אוהב ומגדיר כ"נפלאה". שלא לומר, כופת מונוגמיה.
הלכתי להתבייש בפינה. מיד אשוב. |
|
|
|
שלגי
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
RIR כתב/ה: וואו, איזו מתקפה! אני כבר מתחילה להרגיש שמרנית וחשוכה על שהעזתי להציע לפותח השרשור לנסות להגשים את תשוקותיו הכמוסות עם בת זוגו לחיים, אותה הוא אוהב ומגדיר כ"נפלאה". שלא לומר, כופת מונוגמיה.
הלכתי להתבייש בפינה. מיד אשוב. יפה לך הפינה, מתאימה לפוני. וברצינות - אשמח לשמוע את דעתך כאישה חדת לשון ומחשבה, על הסיפא בדבריו של הסוטה החביב. |
|
|
|
the rain song
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
או קיי, עכשיו הבנתי
|
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
שלגי כתב/ה: RIR כתב/ה: וואו, איזו מתקפה! אני כבר מתחילה להרגיש שמרנית וחשוכה על שהעזתי להציע לפותח השרשור לנסות להגשים את תשוקותיו הכמוסות עם בת זוגו לחיים, אותה הוא אוהב ומגדיר כ"נפלאה". שלא לומר, כופת מונוגמיה.
הלכתי להתבייש בפינה. מיד אשוב. יפה לך הפינה, מתאימה לפוני. וברצינות - אשמח לשמוע את דעתך כאישה חדת לשון ומחשבה, על הסיפא בדבריו של הסוטה החביב. אחחח, שלגי, את יודעת שחנפנות תמיד עובדת עליי! בפרט כשאת מחמיאה לפוני השחורדיני שלי! 
נתחיל מזה שקצת הופתעתי מההתקפות שהיו כאן על מונוגמיה. כל שאמרתי היה שינסה לדבר על זה עם אישתו, ככה לגשש בכיוון, לפני שהוא מחפש את זה אצל מישהי אחרת. וקיבלתי נזיפה על השמרנות שלי. (אני יודעת שכל מה שנאמר כאן כוון, אליי, שכן אני מרכז היקום.) טוב, אחרי שסיימתי לדון בנושא האהוב עליי - היינו, על עצמי - נעבור לדון בדבריו של פותח השרשור: כשאת מדברת על הסיפא של דבריו, אני מניחה שאת מתכוונת לחלק הזה: ציטוט: אני לא מחפש את האישה המחוטבת, המושלמת, זו עם הגוף החולני מרוב דיוק. לא, אני מחפש את האישה הסטנדרטית, אבל עם המבט הכי מחוטב, מושלם עם הניצוץ הכי חולני והכי כואטי שיש.
זו שתביט בי ואני אבין שלה אין בעיה עם הנוסע האפל שבה. היא לא מפחדת מדבר ולא נגעלת מדבר. היא זונה של ייצר וחיית טרף לתשוקה. היא חור שלא שבעו. בור שאין לו תחתית. היא חזירה אמיתית. שם, במקום הזה, במבט הזה של אותה אחת, שנינו מתקיימים. עין בעין, חולי בחולי. האמת? מסעיר מאוד. גורם לי לרצות להיות האשה הזו. הרי תמיד ראיתי את עצמי כחזירה בין מתורבתים, תמיד רציתי מישהו שיאהב אותי בדיוק כמו שאני. מישהו, שכאשר אני איתו לא יהא עליי להעמיד פנים. לא יהא עליי להסתיר שום דבר מהמחשבות שלי, מהתחושות שלי, מהרגשות שלי, מהיצרים שלי. בדיוק כמו שפותח השרשור כתב: מישהו שאיתו אוכל לחרבן, ולהפליץ, ולתקוע גרעפסים קולניים, ולהתגולל בבוץ - ועדיין אהיה זוהרת בעיניו. יתר על כן, מישהו שבזכות כל אלה אהיה זוהרת בעיניו. ההודעה הראשונה בשרשור הזכירה לי את העבר שלי, את הימים שאני מעדיפה לשכוח; אותם ימים, בהם הייתי בטוחה שבחורים יוצאים איתי למרות מי שאני, ולא בזכות מי שאני. אותם ימים, בהם כל כך שמחתי על כל בחור שהביט לעברי, שברגע שהיה לי מישהו הייתי עושה הכל כדי לא להרגיז אותו וכדי למצוא חן בעיניו. אותם ימים, בהם כשהייתי עם בן זוג הייתי כל אחת בעולם, כל אחת אחרת - רק לא מי שאני באמת. בשלב מסוים, למרבה השמחה, זה עבר לי. הכרתי מישהו שהיה קצת משוגע, שאהב אותי בזכות היציאות ה"לא במקום" שלי ולא בגללן. שלא עיקם את האף כשדיברתי או עשיתי שטויות, אלא להיפך - התלהב מהן וצחק יחד איתי. מישהו, שכאשר רצתי ברחוב תוך שאני צועקת "אש אש אש! קדימה הסתער!" בקולי קולות, קופצת מעבר לספסל ומשתטחת מעבר לו בתנוחת מארב, לא הביט בי והניד ראשו בעצב אלא שיתף איתי פעולה בהתלהבות. וגם עכשיו, זה בדיוק מה שאני מחפשת: מישהו שיתלהב מכל השטויות האלה בדיוק, מישהו שישוויץ בפני החבר'ה שהחברה שלו פאקינג משוגעת. כך שאני בהחלט מבינה את התחושה הזו, את הרצון למצוא עוד מישהו, שותף לטירוף. עוד מישהו שבוער לו מבפנים. כמובן, אצלי זה קרה כשהייתי בת עשרים, אצל פותח השרשור המצב מסובך קצת יותר. הרבה יותר, בעצם. וחוץ מלבדוק את המצב עם אישתו, לגשש בזהירות, אין לי עיצה בשבילו. לפחות לא כרגע. (שלגי - אני לא בטוחה מה שאלת, אני מקווה שעניתי לך. )
שלגי כתב/ה: אדון וחבר כתב/ה: שלגי יש מספיק דרכים לבדוק גם ללא לומר זאת מפורשות. סתם למשל לפתוח סרטון ברשת ולקרוא לה...ולהיראות טיפה מבוייש או נדהם ולבחון את תגובתה שווה לנסות.!! בוא נתיר את ההנחה שהוא עשה את זה והיא כמעט התעלפה מגועל... אפשר להניח לו ולהמשיך הלאה? השאלה האם הוא עשה את זה או לא. בעיניי התשובה לשאלה הזו רלוונטית מאוד. משום שהיא תתווה את דרך ההמשך. יש לי שאלה נוספת לפותח השרשור: נניח שבתוך אשתך יש צד אפל שהיא מסתירה ממך. נניח שהיא תחשוף בפניך משהו כזה, בחלקים קטנים, טיפין-טיפין. משהו כמו ההצעה של אדון וחבר כאן. שאלתי היא: איך תגיב? האם תחשוף את מי שאתה באמת ותפגין התלהבות, או שתפחד כל כך, עד שתעמיד פנים שהדברים הללו לא עושים לך כלום? שדברים כאלה מפריעים לך, אפילו? אני מניחה שכבר חשבת על זה לעומק, הייתי שמחה לדעת מהי תשובתך. |
|
|
A v(שולט)
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
RIR כתב/ה: שלגי כתב/ה: RIR כתב/ה: וואו, איזו מתקפה! אני כבר מתחילה להרגיש שמרנית וחשוכה על שהעזתי להציע לפותח השרשור לנסות להגשים את תשוקותיו הכמוסות עם בת זוגו לחיים, אותה הוא אוהב ומגדיר כ"נפלאה". שלא לומר, כופת מונוגמיה.
הלכתי להתבייש בפינה. מיד אשוב. יפה לך הפינה, מתאימה לפוני. וברצינות - אשמח לשמוע את דעתך כאישה חדת לשון ומחשבה, על הסיפא בדבריו של הסוטה החביב. אחחח, שלגי, את יודעת שחנפנות תמיד עובדת עליי! בפרט כשאת מחמיאה לפוני השחורדיני שלי!
נתחיל מזה שקצת הופתעתי מההתקפות שהיו כאן על מונוגמיה. כל שאמרתי היה שינסה לדבר על זה עם אישתו, ככה לגשש בכיוון, לפני שהוא מחפש את זה אצל מישהי אחרת. וקיבלתי נזיפה על השמרנות שלי. (אני יודעת שכל מה שנאמר כאן כוון, אליי, שכן אני מרכז היקום.) טוב, אחרי שסיימתי לדון בנושא האהוב עליי - היינו, על עצמי - נעבור לדון בדבריו של פותח השרשור: כשאת מדברת על הסיפא של דבריו, אני מניחה שאת מתכוונת לחלק הזה: ציטוט: אני לא מחפש את האישה המחוטבת, המושלמת, זו עם הגוף החולני מרוב דיוק. לא, אני מחפש את האישה הסטנדרטית, אבל עם המבט הכי מחוטב, מושלם עם הניצוץ הכי חולני והכי כואטי שיש.
זו שתביט בי ואני אבין שלה אין בעיה עם הנוסע האפל שבה. היא לא מפחדת מדבר ולא נגעלת מדבר. היא זונה של ייצר וחיית טרף לתשוקה. היא חור שלא שבעו. בור שאין לו תחתית. היא חזירה אמיתית. שם, במקום הזה, במבט הזה של אותה אחת, שנינו מתקיימים. עין בעין, חולי בחולי. האמת? מסעיר מאוד. גורם לי לרצות להיות האשה הזו. הרי תמיד ראיתי את עצמי כחזירה בין מתורבתים, תמיד רציתי מישהו שיאהב אותי בדיוק כמו שאני. מישהו, שכאשר אני איתו לא יהא עליי להעמיד פנים. לא יהא עליי להסתיר שום דבר מהמחשבות שלי, מהתחושות שלי, מהרגשות שלי, מהיצרים שלי. בדיוק כמו שפותח השרשור כתב: מישהו שאיתו אוכל לחרבן, ולהפליץ, ולתקוע גרעפסים קולניים, ולהתגולל בבוץ - ועדיין אהיה זוהרת בעיניו. יתר על כן, מישהו שבזכות כל אלה אהיה זוהרת בעיניו. ההודעה הראשונה בשרשור הזכירה לי את העבר שלי, את הימים שאני מעדיפה לשכוח; אותם ימים, בהם הייתי בטוחה שבחורים יוצאים איתי למרות מי שאני, ולא בזכות מי שאני. אותם ימים, בהם כל כך שמחתי על כל בחור שהביט לעברי, שברגע שהיה לי מישהו הייתי עושה הכל כדי לא להרגיז אותו וכדי למצוא חן בעיניו. אותם ימים, בהם כשהייתי עם בן זוג הייתי כל אחת בעולם, כל אחת אחרת - רק לא מי שאני באמת. בשלב מסוים, למרבה השמחה, זה עבר לי. הכרתי מישהו שהיה קצת משוגע, שאהב אותי בזכות היציאות ה"לא במקום" שלי ולא בגללן. שלא עיקם את האף כשדיברתי או עשיתי שטויות, אלא להיפך - התלהב מהן וצחק יחד איתי. מישהו, שכאשר רצתי ברחוב תוך שאני צועקת "אש אש אש! קדימה הסתער!" בקולי קולות, קופצת מעבר לספסל ומשתטחת מעבר לו בתנוחת מארב, לא הביט בי והניד ראשו בעצב אלא שיתף איתי פעולה בהתלהבות. וגם עכשיו, זה בדיוק מה שאני מחפשת: מישהו שיתלהב מכל השטויות האלה בדיוק, מישהו שישוויץ בפני החבר'ה שהחברה שלו פאקינג משוגעת. כך שאני בהחלט מבינה את התחושה הזו, את הרצון למצוא עוד מישהו, שותף לטירוף. עוד מישהו שבוער לו מבפנים. כמובן, אצלי זה קרה כשהייתי בת עשרים, אצל פותח השרשור המצב מסובך קצת יותר. הרבה יותר, בעצם. וחוץ מלבדוק את המצב עם אישתו, לגשש בזהירות, אין לי עיצה בשבילו. לפחות לא כרגע. (שלגי - אני לא בטוחה מה שאלת, אני מקווה שעניתי לך. )
שלגי כתב/ה: אדון וחבר כתב/ה: שלגי יש מספיק דרכים לבדוק גם ללא לומר זאת מפורשות. סתם למשל לפתוח סרטון ברשת ולקרוא לה...ולהיראות טיפה מבוייש או נדהם ולבחון את תגובתה שווה לנסות.!! בוא נתיר את ההנחה שהוא עשה את זה והיא כמעט התעלפה מגועל... אפשר להניח לו ולהמשיך הלאה? השאלה האם הוא עשה את זה או לא. בעיניי התשובה לשאלה הזו רלוונטית מאוד. משום שהיא תתווה את דרך ההמשך. יש לי שאלה נוספת לפותח השרשור: נניח שבתוך אשתך יש צד אפל שהיא מסתירה ממך. נניח שהיא תחשוף בפניך משהו כזה, בחלקים קטנים, טיפין-טיפין. משהו כמו ההצעה של אדון וחבר כאן. שאלתי היא: איך תגיב? האם תחשוף את מי שאתה באמת ותפגין התלהבות, או שתפחד כל כך, עד שתעמיד פנים שהדברים הללו לא עושים לך כלום? שדברים כאלה מפריעים לך, אפילו? אני מניחה שכבר חשבת על זה לעומק, הייתי שמחה לדעת מהי תשובתך. את צודקת (זה כבר הופך להרגל) אבל מאמין שבגלל הפחד הוא גם לא יקלוט את הסימנים. |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
RIR כתב/ה: וואו, איזו מתקפה! אני כבר מתחילה להרגיש שמרנית וחשוכה על שהעזתי להציע לפותח השרשור לנסות להגשים את תשוקותיו הכמוסות עם בת זוגו לחיים, אותה הוא אוהב ומגדיר כ"נפלאה". שלא לומר, כופת מונוגמיה.
הלכתי להתבייש בפינה. מיד אשוב. אף אחד לא קרא לך חשוכה, ואני גם לא חושבת שמונוגמיה היא עניין שקשור בשמרנות מול קדמה. זו בחירה. פשוט בחירה. ואפשר לבחור בה, ואפשר שלא. אין פה חושך מול אור, שמרנות מול ליברליזם או כל דבר אחר. הבחירה של סוטה נפש היא לנסות ולמצוא משהו במקביל למונוגמיה שלו וזו הבחירה שלו. יכול להיות שהוא טועה, יכול להיות שזו בחירה לא נכונה, ויכול להיות שזו הבחירה הכי טובה בשבילו, אבל זו בכל מקרה הבחירה ש-ל-ו. ההתעקשות שלך להמשיך ולייעץ לו איך לתחזק (לתקן, לרענן, לחדש) את הקשר הזוגי שלו היא סתם התעקשות מעצבנת. איך זה שכשמדובר בקשרים זוגיים, כל אחד פה נהיה מינימום ורדה? |
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 14 שנים •
21 במאי 2010
בניסיון כמעט נואש להחזיר את הדיון לתוכן הדברים ולא לעוד דיון מעצבן בנושא בגידות (אבוד מראש, אמרה שלגי. ובכן, ננסה עוד פעם אחת ודי), הנה השנקל שלי.
סוטה נפש כתב/ה: אני בכלל לא בעניין של דומיננטיות. אני בעניין של וואנדאליזם. אולי אני וואנדליסט מטבעי. אולי יש בי איזה פסיכי מסוכן. אני לא יודע. סוטה בנפשי, זה מה שאני. מחפש מישהי שטוב לה במקום שלה וכל מה שהיא צריכה זה מישהו להתאבד איתו באותו ייצר פסיכי.
צרם לי. אני רוצה להניח שכשכתבת ונדליזם התכוונת לחילול, לחוסר כבוד, להתפלשות, אבל כשאני חושבת ונדליזם אני חושבת על השחתה, על הרס, על אקטים בלתי הפיכים, על דברים יפים שלעולם לא יהיו יפים יותר אחר כך. גם הבחירה במילה התאבדות לא באה לי בטוב בכוס התה שלי. בתוך עמי אני חיה, ויודעת שבדסמ הוא לא רק כלבלבים ופרפרים באחו. הרס עצמי הוא אלמנט משמעותי בתוך הבדסמ (לא אצל כולםן, אבל אצל רבים ואפילו אצלי) ויש גם רצון להרוס ולהשחית אחרים. אנחנו מתכתבים עם יצרים שחורים, מכילים אותם, מבטאים אותם ומכניעים אותם (או שלא). אבל צרם לי. נו, צרם לי. יש משהו בלתי הפיך בונדליזם. משהו שלא מפרה הדדית ולא מאפשר צמיחה או גדילה לאחריו. יש הרס נטו ולאחריו אין דבר מלבד חורבה. יש משהו פואטי בכתיבה שלך על ההרס שתזרע אחריך ועל עיי החורבות שתשאיר בלכתך, אבל המציאות היא הרבה יותר פרוזאית. יש לך אחריות על אדם נוסף, שמציעה לך גוף ונפש כדי לזרוע בהם הרס. וזו האחריות שלך להחזיר אותם שלמים ולאפשר בהם צמיחה. |
|
|