פנטזיית אונס

נדמה לי שיש פנטזיית אונס קלאסית ושאפשר להגדיר את העקרונות והגבולות שלה. זה ניתוח שלי, כמובן. לפי מה שנראה לי, הרצון הוא בביטול הרצון. רוצה לומר: אני רוצה שזה יקרה לי בלי שאני ארצה שזה יקרה לי.

מכאן אפשר להסיק: (1) אני רוצה (חשוב מאוד). (2) אני רוצה ש*זה* יקרה (הזה הוא פעילות נעימה, ואני אסתכן ואניח גם: מן הסוג שלא הייתי מתנגד שתתרחש גם שלא בכפייה). (3) אני רוצה שזה יקרה בסיטואציה שבה הרצון שלי לא יכול לשחק תפקיד (כלומר אני מעוניין שלא לשלוט על הסיטואציה או אפילו לבחור מתי היא תתרחש, אבל אני לא מעוניין שיקרה לי בה משהו שנוגד את סעיף קטן 1 - כלומר, משהו שאני באמת מתנגד שיעשו לי).

מכאן דומני שקל להבין שפנטזיית אונס היא פנטזייה די תמימה (לפחות אם מדרגים אותה בסוג הסקאלות שאנחנו משתמשים בהן). היא לא מאוד רחוקה מהרצון שיקשרו אותי למיטה, או שיגידו לי מה לעשות, או שיכריחו אותי לעשות משהו שאינו מין, כמו נגיד ללקק נעל. זחל, עבד, לקק נעל. זחל, עבד, ועכשיו תשכב איתי. לא מאוד רחוק.

במשחק הזה של ביטול הרצון אפשר להכניס הרבה מאוד דברים שהם - לפחות בתור פנטזיה - נהדרים. כל מה שנמצא בצ'קליסטים הבדסמים המפוארים שמסתובבים באינטרנט ושמתחיל במילה Forced. למשל, הומוסקסואליות-שבכפייה. אני לא רוצה לשכב עם גברים כי אני לא הומו, אבל אם תכריחי אותי למצוץ לאקס שלך, אני ממש אשמח. אני לא רוצה שתזייני אותי בתחת. אבל אם כבר חסמת לי את הפה... בבקשה, אל תכריחי אותי לשכב עם החברות שלך; אני לא מעוניין שתקשרי אותי לאסלה בבית השימוש של התחנה המרכזית ותאלצי אותי למצוץ זיינים שיופיעו מבעד לחור במחיצת התא; ללבוש שמלה? אני? אנא ממך, הרפי. יש בזה שחרור נהדר מאחרריות ומשיפוט עצמי: באופן ונילי אני לא מעוניין בדברים האלו, אבל אם כבר יש מישהו אחר, שזה מחרמן אותו, ורוצה ממש להכריח אותי, למרות שאני מוחה בקול רפה ואפילו קצת מנסה למשוך את הידיים מתוך האזיקים - אז זה בסדר.

מצד שני, זה קצת משעמם.

כן מעניין (כמובן, ברמת הפנטזיה שאין לממש אותה לעולם): הדברים שפסלנו קודם. למשל, יש דברים שאני בשום אופן לא מוכן לעשות במסגרת היחסים הבדסמים שלי, כי אני פחדן מדי, אבל הפנטזיה שלי היא שמדי פעם תרדי מהפסים ופשוט תעשי לי מה שבזין שלך.

1. אני מניחה שבין הסיבות המגוונות, הנפוצות יהיו כאלה שקשורות איכשהו לתחושת אשמה. זה יכול להיות באופן שצויין פה - תשוקה להיענש, אבל לא רק. אני רוצה שלא להיכנס לדיון על דיכוי נשים על ידי החברה, אבל בעצם יש קשר: אחת הסיבות לכך שזו פנטזיה נפוצה אצל נשים היא שעד לא מזמן, החברה לא התירה לנשים להיות חרמניות. לא הייתה לאשה לגיטימציה חברתית לרצות סקס - לא רק שמצופה ממנה לא ליזום סקס, אלא גם לסרב כשהוא מוצע לה. "בחורה טובה" לא רוצה להזדיין. כשחבר שלה מנסה לשכנע אותה היא אומרת - לא ולא!!!
אז לבחורה כזאת, שלימדו אותה שאסור לה לרצות, פנטזיית האונס מספקת מפלט. היא מאפשרת לה להנות מסקס נטול אשמה. עבור בן אדם שמרגיש אשם בכל פעם שהוא מזדיין, הרי שאם המין כפוי ו"זו לא אשמתו" - אז הוא יכול לא לשפוט את עצמו ולהתפנות אל העונג.
ניחוש פרוע (מבוסס קצת גם על עצמי): אני יכולה בקלות לדמיין מצב בו גבר מפנטז על אונס כי הוא לא מרגיש ש"מותר לו" לרצות מין אגרסיבי או בכלל, מין שלא דורש ממנו אכפתיות ורוך כלפי אשה. הוא מאמין שזה לא בסדר, אבל אם זו היא שכופה עליו אז הרי שזה בסדר גמור, כי הוא לא היוזם של הסקס המנוכר ונטול ההתחשבות ולכן מותר לו להנות מזה.
פוג, מה דעתך?

לגבי עצמי, המקורות שאני יכולה לזהות לפנטזיה הזו הם:
- אונס זה איום ונורא, זה פחד גדול, זה אסור ולא רצוי וזה הסבל בהתגלמותו. זה הדבר שאני הכי לא רוצה במציאות. יש לי נטיה להרכיב פנטזיות ממה שנראה לי הכי מאיים והכי נורא (אישיו בפני עצמו, כמובן, אבל נניח כרגע לפסיכואנליזה שלי )
- מה שציינת, שזה להרגיש נחשקת - אני כל כך מגרה שהוא לא יכול להחזיק את עצמו - תקף גם לגבי.
- מין אגרסיבי, כמה שיותר כוחני ככה יותר כיף - חיקוי של אונס מייצר הכי הרבה אגרסיביות
- אני לא צריכה לעשות שום דבר. אני לא צריכה לשתף פעולה, אני לא צריכה להיות נחמדה, אני לא צריכה לציין מפורשות שאני מסכימה, אני לא צריכה לפעול וליזום ולחשוב, וגם לא לענות על השאלות השנואות - ככה טוב? מה את רוצה? האם מותר לי? גמרת?

* באשר לרצון בהשפלה: במקרה שלי - בקריאה ראשונה חשבתי שזה רעיון מוזר לאללה. במחשבה לאחור אני מבינה שזה דווקא מסתדר, אבל אף פעם לא הכרתי (אישית) בחורה שזו בכלל פונקציה אצלה. גם אם אני יכולה להנות מהשילוב, הרי שזה שילוב של שני דברים שונים, וההשפלה לא מהווה מרכיב חשוב. בכל פעם שחברה סיפרה לי על פנטזיית אונס, היא ציינה את סיבת ה"להרגיש נחשקת". אם כי, אני חושדת שלא תמיד זו הסיבה העיקרית, אלא שזו הסיבה שקל יותר להודות בה.

2. אני חושבת שהמילה "פנטזיה" וההבנה שלנו, כאן בפורום הזה, למה הכוונה ב"פנטזיית אונס", זה לא מונח חדש לנו ולרובנו ברור פחות או יותר מה זה אומר - פותרת את האבסורד. הרבה דברים בבדס"מ הם חיקוי של מצב שלו היה אמיתי היה רע מאד, אבל אם החיקוי לא מוצלח מספיק ולא "מרגיש אמיתי" אז ההנאה מתפוגגת (היה לי פוסט על זה פעם ). פנטזיית אונס עובדת באותה השיטה בדיוק אז מהבחינה הזו היא לא מיוחדת בכלל.
בנוסף, ציינת "אם זה מתוכנן זה לא אונס", אבל אני חושבת שזה בסדר גמור, וכמעט כל מי שמפנטז על זה מודה ברצון ובשמחה שהוא לא רוצה אונס. קונפליקט ה"אמיתי/לא אמיתי" שמלווה יחסי שליטה - במקרה הזה דווקא די פשוט. אם בפרקטיקות אחרות (אדון/שפחה למשל) אתה יכול לשמוע דברים כמו "זה לא סתם משחק" - הרי שעם פנטזיית אונס כמעט ולא תמצא ויכוחים עם הקונצנזוס: כל המפנטזים מציינים בברור שזה רק משחק וזה רק בכאילו וברור שלא באמת. ואם זה ברור - הרי שאין, בעצם, קונפליקט
אם כבר להיות מוטרד ממשהו, אז נראה לי שההבנה מאיפה מגיע הרצון לפנטז על משהו אכזרי ואנטי-מהנה כל כך, היא שמציקה. נושא ההגשמה, במקרה הזה, דווקא נראה לי פשוט למדי.

אגב, מה שאותי הכי מעניין זה מה קורה בראשו של מי שמעוניין להיות בצד ה"אונס" - אבל זה כבר לשרשור אחר

אוקי, יולי, הבאת פה מגוון גדול של מניעים.
אני חושב שהסכמתי עם, והבנתי את, הרוב המוחלט.

מכולם, עדיין קשה לי קצת לעכל את "מניע הנחשקת", כי בדימוי האישי שלי, האנס הוא דמות מוגבלת ואנטי-סוציאלית, שלא ממש מחפשת חור מסוים, ככה שהבחירה שלו לאנוס מישהו ספציפי, לא אמורה להחמיא לנאנס, ואולי היא אפילו מקרית.
אבל אולי אני פשוט צריך להחליף אנס

היי GG.
בעצם, אם לתמצת, אתה רואה בפנטזיית אונס, בעיקר, ובהכללה, סוג של פנטזיית-ניתוץ-עכבות.
למשל, נערה חסודה שלא מעיזה לחשוב או לבצע ככה וככה, אבל כשזה נכפה עליה (האונס), אז היא גם חווה את זה, וגם זה "לא באשמתה".
אני חושב שזה נכון, בייחוד באוכלוסיות מסויימות, כאלה שמטפחות עכבות מיניות. שם לפנטזיה שכזו יהיה שימוש מועיל בהקשר הזה.

פנטזייה שנחשבת הכי נפוצה כמעט בקרב נשלטות (כן,כן, הכי נפוצה. הכוונה היא ל א אלייך, החסודה כמובן ! ) עוברת כזו שיפוטיות ושבט ביקורת בפורום הבנות על הבנים ?
מרוב הטפות,שיפוטיות וביקורת , לרגע כמעט התבלבלתי וחשבתי שאני נמצאת באתר ואנילי...

הגענו מספיק רחוק כדי להכיר בסטיות שלנו, להשלים עמן ואפילו לחבבן. לא הגיע הזמן שאת אותו המקום נעניק גם לאחרים ?

נוגה, אני מנחשת שאת מתייחס בדברייך אליי.
אז הרשי לי לומר לך, למען הסדר הטוב שכאן השיחה היא על פנטזיה גברית להיאנס על ידי אישה ולא על פנטזיה נשית להיאנס על ידי גבר.
מעבר לכך, אני אמרתי שאני בספק כמה נשים באמת חוות פנטזיות אונס כפי שטוענים.

אני מבינה שיש נשלטות שמפנטזות על זה ואוהבות מין כוחני
אבל כמה אחוז מכלל הנשים לדעתך הן מהוות?

לי אין פנטזיות כאלו, אני בטוחה שלנשים רבות אין פנטזיות כאלה
זה לא הופך אותך לדפוקה

וזה לא הופך אותי לונילית
אנחנו עדיין פה בפורום הבנות על הבנים.

דווקא טוב, השם "פנטזיית ניתוץ-עכבות". או "כפייה". מין-שבכפייה.

אם אנחנו מבינים שהזאתי שלמעלה משחקת כאן את תפקיד הכופה, אנחנו גם פותרים את השאלה שהצגת ליולי: למה שאני ארגיש נחשק מול אנס, שהוא דמות מעוותת שתאנוס כמעט כל אחד, ואני רק הזדמנתי לידיה? התשובה היא שזו לא דמות האנס שמדומיינת כאן. הדמות היא זו המככבת ברוב מקרי האונס, לפי הסטטיסטיקות. כלומר מישהו שמכירים, ושחושק בך בסתר או שלא בסתר כבר זה זמן.

אני רוצה להציע כיוון קצת אחר, מופשט יותר, שאולי יסייע להבין במקצת את מיקומן של פנטזיות-אונס ופנטזיות קיצוניות אחרות בקונטקסט הבדסמי שלהן. פנטזיית אונס היא די שכיחה בבדסמ, הן בקרב נשים והן בקרב גברים, וכמו פנטזיית השעבוד הטוטאלי (שפחה חרופה, עבד נרצע) גם היא מסמנת את הקצה, שכן אחרי מסירת גופך לבעלות האחר באופן מוחלט, כל שנותר הוא מוות. פנטזיית מוות, אגב, אפשר למצוא אצל חנוך לוין: גבר חי מתחת לאסלה ולבסוף מתמזג עם יסודות הבנין כאשר הקתרזיס של כל זה הינו עצם הידיעה שהאדונית המופלאה נמצאת שם איפושהו מעליו, ממשיכה לחיות את חייה בנועם ובנחת ואף אינה מודעת לגופתו ההולכת ומרקיבה של הגבר מתחת לביתה. הנה לכם פנטזיית מוות, שחור על גבי לבן. מוות מסמן את הקצה. את קצה הקצוות האולטימטיבי. המפנטז על מוות אינו באמת מבקש לחוות מוות. היסוד הנפשי של פנטזיה כזו הוא השאיפה והכמיהה המתוקה שכה מאפיינת פנטזיות בדסמיות – ללכת עד הקצה. בכל מובן שהוא, פנטזיה שכזו היא הרחבה והפשטה של התשוקה להתמסר לאחר. על רקע זה יש לראות גם את פנטזיית האונס, וכמוה גם את פנטזיית העבדות. אלה פנטזיות שמייצגות מצב נפשי מסוים, חוסר שקט תמידי שנוהה אחר הריגוש המסעיר שבהליכה על הקצה, שבעקבותיה מגיעות הנחמה והפיוס. הנחמה הגופנית על ידי האחר, והפיוס עם הסערות שמתרחשות בתוך הנפש. האם אפשר לנתח את פנטזיות כאלה על ידי התייחסות לתוכן  עצמו-  אונס, עבדות, חטיפה אלימה ואפילו מוות -- ולקרוא להן – נגיד -- 'פנטזייה לניתוץ עכבות'? לא נראה לי. המצב הפיזי של אונס, עבדות, חטיפה אלימה ובטח של מוות – הוא בלתי נסבל, ולכן יש להפשיט את הדיון מכל עיסוק בו. לעומת זאת, הכמיהה והחלום – אלה חופשיים ומופשטים ותמיד מבקשים מחוזות חדשים שהגוף טרם ידע – ולעולם גם לא ידע.