זונה בת זונה ;)

באחת הפגישות עם אחת החברות שלי, לפני מס' ימים בודדים, על כוס לימונענע גרוס וכמה מנות שהתחלפו בשולחן, העלינו לדיון את המצוקה הכלכלית, אשר מיד הביאה לפתרון פשוט - זנות.
נורא התקשיתי להתעלם מהקישור שנעשה בדיון בין מצוקה לבין הבחירה בזנות כמוצא קל ורווחי על מנת לשפר את המצוקה, שבמקרה הנידון היא כלכלית.
בקישור בין העיסוק לבין המניע (מצוקה) הוא ככל הנראה נובע מדפוס ערכים שהושרש עם השנים בחברה.
בעבר, הזנות הייתה מרכיב בלתי נפרד מהתנהלות חברתית נורמטיבית, לפחות מעדויות כתובות שיצא לי להיתקל בהן, ובהסתמך על סרטים, סדרות, דוקו שצפיתי בהם (בהנחה ואכן ניתן להסתמך עליהם).
העיסוק בזנות אסוציאטיבית מתקשר לסוטה, לדחוי, לנחות, ל"עיסוק" שבו נוגעות נרקומניות מכורות לסמים, העוסקות במלאכה נטולות אינטליגנציה בסיסית, תגובה מידית של נידוי חברתי, מסכנות ועוד.
גם כאן, בתוך הקהילה, יש נגיעה בזנות ביחסים של שולט/ת-נשלט/ת, שבו הצד הדומיננטי משמש כ"סרסור", אך גם הן במסגרת של פנטזיה כמוסה וסוטה במיוחד.

ואני תוהה מה השתבש במהלך השנים? מדוע כיום הזנות היא מוקצה?
מה בעצם בזנות הופך לסוטה בל יעבור (כמעט כמו פדופיליה וחברים) שמצריך מאתנו לגעת במקומות האלה בחדרי חדרים?
זונות בהכרח הן זן נחות בתוך החברה?



יותר מאשמח, במידה ויתנהל דיון פורה, אם נגיע לרבדים נוספים בנושא.