האם באמת אחריי זה אפשר להעשים צעירים בהשתמטות?

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} • 29 במרץ 2012

משהו קטן על חוקים. יקום מי מכאן שמקיים את כל החוקים בספר ואתן לו מדליה.
אכן, אדם בוחר לאילו חוקים לציית ולאילו לא, והבחירה היא מודעת.
אלא מה? בדרך כלל הוא לא משלה את עצמו שבבחירתו הוא משנה את החוק,
או שבבחירתו הוא הופך את מעשהו לחוקי וללא בר ענישה.
מי שפורץ, פורץ בסתר ושם כפפות; מי שאונס נשבע שהיא הסכימה.
כל מי שלא מציית לחוק יודע ומכין עצמו נפשית לכך שאולי יתפס.
אבל הם לא מנסים לטעון שזה מוסרי לפרוץ ולאנוס ולכן הם עושים את זה,
למרות שהחוק מתנגד.

עכשיו, יש חוק גיוס חובה, והוא מלא פרצות וחורים לרוב.
קיימו אותו, או אל תקיימו, כרצונכם. או נצלו פירצה.
אבל לא מדובר בפילוסופיה: קיומה של עוולה לא מייתר ציות לחוק כלשהו ואינו פוטר
את המשתמטים - גם לא את הסרבנים האידיאולוגיים, אגב - מעונש.

לפעמים יש מקרים פרטיים שיש להתחשב בהם.
למרבה הצער זה לא תמיד קורה, אבל לא כל אסון ניתן למנוע, וגם כשניתן -
אנשים אומרים לעצמם שזה לא באמת עומד לקרות
או כמו שכתבתי פעם..
כשאדם צעיר מת מוות טראגי כולם אומרים שהכתובת היתה על הקיר
.. אם כך, אנשים לוקחים איתם משקפיים רק ללוויות.

רק בשמחות.

מלכתא • 29 במרץ 2012

בשורה התחתונה, כשיש חוק שממנו מושפעת הסביבה,
זאת כבר לא בחירה שלך האם לומר "לא".

יש הרבה חוקים אישיים, חוקי דת, חוקי חברה... אתה יכול להגיד "לא" לשמירת שבת או "לא" לחתונה,
אבל "לא" לצבא זה אומר פחות הגנה לך ולסובבים אותך, יותר לחץ על חיילים שכן משרתים (לא נראה לי שיש מישהו שלא סגר אקסטרה שבת בגלל חוסר באנשים בצבא) ובאיזשהו מקום צביעות אישית וחוסר התחשבות בסובבים אותך.

אם אתה בריא בגופך ובנפשך, לך לצבא. כן, הוא לא תמיד הגיוני אבל זה לא תירוץ.
למה, המסים במדינה הזאת הגיוניים?
המצב במדינה שלנו מחייב חוק גיוס חובה. הרבה אנשים שלא מתאים להם- פשוט לא חיים כאן.

התעללות זה לא משהו זר

סטיית תקן • 29 במרץ 2012

בבתי ספר אין התעללות ?
יש ועוד איך ואף חמורה מאשר בצבא, אז בגלל זה נפסיק ללכת ללמוד?
נפסיק לשלוח ילדים לבית הספר?

כמה פעמים שמענו על התעללות בכל מיני מקומות אלו ואחרים,
נכון, התעללות עם כל הצער שבדבר היא משהו שכחברה התחלנו לקבל כנורמה.

אני מאוד נגד התעללות אבל זה חלק מהתהליך שעוברים בצבא.

זה היה לפנינו ויהיה גם אחרינו

חפשו

teacher​(שולט) • 31 במרץ 2012

חפשו את עורך הדין עודד פסנזון
חפשו את אמיתי טלמון
חפשו את משה בוטרקליי
חפשו את רון וויינרך
חפשו את עינב קירשנבאום

ואם אתם חובבי היסטוריה, חפשו את דאגלס באדר.


״העולם לא יושמד על ידי אלה שעושים רע. הוא יושמד על ידי אלה שלא עושים כלום״ אלברט איינשטיין

Re: חפשו

Brave Dwarf • 31 במרץ 2012

"אין רע ואין טוב בעולם, אלא במחשבתנו ומשפטנו בלבד"- שייקספיר / המלט

teacher​(שולט) • 31 במרץ 2012

אני לא מתיימר ליותר מזה וגם- הצלחת לפספס את כל הפוסט הזה למרות שהוא קצר.
לקח לי הרבה זמן לכתוב את זה. זה לא שהשמות הללו רנדומליים או מאיזו רשימת אינסטנט מאיזו כתבה באינטרנט. שוב פעם אנחנו רואים - קל מאוד לבקר.

Brave Dwarf • 31 במרץ 2012

יכול להיות שאני סופר מוצלח שכזה בלפספס (אני רציני).
חיפשתי את השמות באינטרנט וראיתי חיילים. נוגע.

אחר כך הגיע המשפט שלך על השותקים הרעים, עליו השבתי בשפתו של שייקספיר שאין טוב ורע אלא בעיניו של מתבונן. אני עומד מאחוריו. בא לך להסביר מה פספסתי בדיוק?

אם לרגע אני נשמע "רע", ציני או תוקף, אין זה כך. אני רוצה להבין, ואם הבנתי אותך לא נכון, אני מתנצל מראש, מתנצל בדיעבד גם אם הבנתי אותך נכון, כי אני מרגיש שנכנסתי לרגשות וזכרונות לא לי.

teacher​(שולט) • 31 במרץ 2012

אנחנו יותר מסכימים מלא מסכימים.
הבאת את שייקספיר ואמרתי שאני לא מתיימר ליותר מזה. אין אמת מוחלטת, אין שחור ולבן ואין רוע מוחלט או טוב מוחלט מחוץ למחשבותינו. כמו כל דבר בחיים, יש לנו נטיה לסווג בקופסאות שנוח לנו עימן.

הדוגמאות שהבאתי ובמיוחד האחרונה שיא תוצרת חוץ, יגרמו לכל אדם לחשוב שלא עשה מספיק. שלא ניצל מספיק את ימי חייו ושהחיים לא מתחילים ונגמרים בו. תחושה של אי נוחות שאף אחד מאיתנו לא אוהב.

האתגר של הצבא הוא אתגר חברתי מתחילת הזמן. וממש כמו הזנות, יש לו היסטוריה חברתית ארוכה שנמשכת מאז תחילת המין האנושי. זה לא עניין פוליטי כפי שאולי נוח לנו לחשוב, וזה לא משהו שאנחנו יכולים בלעדיו. גם שוויץ שוחרת השלום ומוקפת חברים מחזיקה צבא על אדמתה.

בתקופה האחרונה, גם בעקבות המירוץ אחר הסלב, ההשתמטות מקבלת לגיטימציה. זה ללכת נגד הזרם, להראות שאני אינדיבידואל, אני לא פראייר בשביל המדינה, ׳׳שמישהו אחר יעשה את זה׳׳...

קצת מזכיר לי את אחד השעורים החשובים שקיבלתי בימי חיי, זה היה מתחת לאלונקה, על סף אפיסת כוחות, שמעתי את הבחור הגדול על האלונקה לוחש אחורה: ׳׳שמישהו יחליף אותו כבר׳׳ כשלאחריה תשובתו הרועמת של המדריך שלידנו: ׳׳אין בצוות שלכם אף אחד שקוראים לו #מישהו#'׳׳.

אנחנו כורעים תחת המשימה הזו, בסדיר ובמילואים, שם התמונה עגומה הרבה יותר. ואני באופן מאוד אישי הייתי שמח שקצת יותר אנשים יצאו מאזור הנוחות שלהם ויבואו לעזור. זו תורנות שצריכה להתחלק בין כולנו. כל דבר אחר הוא פשוט לא הוגן ולא הגון ולא מתחושה של אמת מוחלטת, אני יותר מדי מבוגר בשביל הדברים האלה, אלא בידיעה שכל אחד יכול לבחור בעצמו.

Brave Dwarf • 31 במרץ 2012

טרם אני מגיב, אעיר על שוויץ:
הצבא של שוויץ אינו צבא של ישראל. השירות בצבא של שוויץ אינו מעורר את הדילמות שמעורר השירות בצה"ל ואינו טומן בחובו את הסכנות שטומן בחובו שירות בצה"ל. ולכן אני מעדיף שלא לדבר על שירות צבאי באופן גורף אלא להתמקד בשירות בצבא הגנה לישראל.

---------------------
הבנתי. אני מאוד מאוד (ולמעלה מזה) מעריך את ההסבר שלך ומודה לך על דוגמא קרובה ללבי. בתוכי, במקום בו שוכנות הרגשות, אני מסכים אתך בפה מלא. אבל אני לא חושב שהפריזמה הרגשית צריכה להיות מעורבת כאן. נהפוך-הוא: אני חושב שדילמות כאלה חייבות לעבור דרך בלוטה חסינה לאמוציות.

באידיליה שלי הכל מתנהל כמו שאמרה מלכת האהבה: "לאנשים "עם עקרונות" יש חלופות אחרות. רוב התפקידים בצבא הם לא תפקידי לוחמה, אני מכירה הרבה אנשים שיש להם בעיות עם נשק או בעיות כאלו ואחרות, וזה לא הפריע להם לתרום בעבודה משרדית כלשהי ואפילו להפוך לחיילים מצטיינים" (אני לא יודע, פעם העירו לי שאני מצטט הרבה מדי ומצד שני תמיד נראה לי לא הוגן להריץ את המוגב לחיפושים, אז אודה להסבר לגבי כמה "מותר" לצטט ובאילו מקרים).

באוטופיה שלי אני אפילו רומנטי: אני מכיר לא מעט אנשים שמאלנים, הייתי אומר אפילו קיצונים, שמשרתים ביחידות קרביות. מוזר, נכון? הם אוכלים טונה באצבעות גריז שחורות, הם מפסידים ימי הולדת של ילדים, הם שוכבים בשוחות, הם יורים באויבים, הם עושים ביקורי לילה אצל מבוקשים והם אפילו משתמשים במילה "ערבים" כשמעצבנים אותם. וכשהכל נגמר, הם לוקחים שלט והולכים להפגין בכיכר מלכי ישראל נגד החלטותיה של הממשלה. הם מצביעים בקלפי נגד אלה שלימדו אותם להשתמש במכסה שימורים בתור כפית, הם מתרעמים על סיכולים, הם מתעקשים על כך שקיימים פתרונות אחרים. אבל אם יקבלו קריאה בזמן הפגנה, הם ישמטו את השלטים ואת הדעות הפוליטיות ויזנקו לשוחה. הקומץ הזה של אנשים תמיד היווה לי ותמיד יהווה לי דוגמא. הם וטליק והמרכבה הם הגיבורים שלי.

אבל במציאות שלי קיימת ענת קם, טלי פחימה ועוד רבים אחרים. אנשים אנושיים שלא הצליחו להתעלות מעל דעותיהם הפוליטיות ומעל קוד מוסרי שהציבו בפני עצמם. במציאות שלי גם קיימים גברים שלא רוצים להפסיד את ימי ההולדת של ילדיהם, כאלה שלא מוצאים לנכון להקריב את נפשם למען המדינה וכאלה שלא מאמינים בהקרבה למדינה (הכל כמו שאמרת). זכותם. זאת לא כפולה – זכותם!. זכותם כפי שזכותך להאמין (ובצדק, כבוד) שאין כאן אף "מישהו" שיחליף אותו וכפי שזכותי לזכור שאם בזמן שאני שוכב על הקרקע באפיסת כוחות אני עדיין מסוגל לקלל, סימן שאני יכול גם לרוץ. זכותנו. שיר כאב נגעה בנושא באופן יבש – חוק הוא חוק, היא אמרה, ואני מסכים אתה אבל מצר על כך שחוק חייב את ענת קם להתגייס. כפי שלשופט לא רק מותר, אלא הוא אף מחויב לפסול את עצמו מלשפוט במשפט מסיבות מסוימות, כך גם אדם, מתגייס, חייב שתהיה לו זכות כזאת. וכפי שאני לא חושב שאותו שופט הפוסל את עצמו הוא רע (אלא נהפוך-הוא), כך איני חושב שאדם שפוסל את עצמו משירות צבאי הוא רע. הוא אינו מתאים לככב באוטופיה שלי והוא לא ישתתף באידיליה של מלכת האהבה, הוא לא ישכב על הקרקע באפיסת כוחות בזמן שאשתו יולדת בבית חולים צפוני כלשהו והוא לא יפסיד פרק מהאח הגדול תחת אלונקה. יש לי עליו לא מעט ביקורת מהנקודה בה אני עומד, אבל ברגע שאני עושה צעד אחד החוצה ממנה, אני חושב שזאת זכותו או לפחות אמורה להיות. לנופף מול פניו בגיבורים נראה לי לא הוגן ומיותר. אלו אינם הגיבורים שלו, אלו הגיבורים שלך, טיצ'ר. שלי ושלך ושל כמותנו.

באחת התקריות בלבנון, במהלך העברה של משוריינים (עבודה טכנית) התפוצץ פגז ליד השיירה ורסיס, נתז הועף וחדר ישירות לצווארו של אחד העתודאים שהשתתפו באותה העברה. הוא מת במקום כמעט. כאשר הקצין שהיה אחראי על השיירה הגיע לבקר את המשפחה האבלה, אמו של ההרוג שאלה אותו שני דברים טרם העיפה אותו מביתה: למה הוא מת ואתה חי. ו- למה הוא, הוא לא רצה להתגייס בכלל. הוא היה גאון מחשבים, היה לו עתיד, למה לא מצאת מישהו אחר ללוות את השיירה? עברו לא מעט שנים מאז. הקצין ההוא עלה בדרגה ואינו מחליט יותר מי יתלווה ולאיזו שיירה ואני חושב שעדיף שכל אחד מאתנו ימנע ככל האפשר מהחלטות כגון זו.

ואחרון חביב (סליחה על האורך): לפעמים שואלים אותי, ובצדק, איך אני רואה את העתיד של המדינה אם לפי הפילוסופיה שלי זכותו של כל אדם לסרב. אני חי במדינה דמוקרטית, או לפחות כך אני רוצה להאמין, בה לכל אחד קיימת זכות החלטה. ואם נגיע למצב בו אף אחד לא ישרת, מי בגלל שהוא סתם בנזונה, מי כי זה נוגד את האידיאולוגיה שלו ומי כי "נשבר לו הזין לעשות את העבודה של אחרים", לא יהיה צבא ולהערכתי גם לא תהיה מדינה. וזה בסדר גמור כי גם זאת החלטה.

כדי לשבר את האוזן – אני לא סגור על הדעה הזאת שלי, למעשה היא חדשה לי עדיין (-:
וטיצ'ר, שוב תודה.

למעט בודדים, אם יש זכרון קולקטיבי

הוא​(שולט) • 31 במרץ 2012

במדינה לגבי הצבא זה המוטיבציה הגבוהה שעימה הצעירים מגיעים לעומת הדרופ שהם מסיימים,
שלא לדבר על שרות המילואים שמזמן הפך לניצול וחוסר התחשבות באזרחים.
למרות שהיום היחס לפרט השתנה משמעותית, עדיין הקונספט של לכפות גיוס גורר מצב של מה שמכונה (ומגונה) השתמטות- מאלף ואחת סיבות בעיקר סביב חוסר מוטיבציה וחוסר התאמה.
המדינה גם לא יכולה לכפות מחויבות מסקטור אחד בעוד מסקטור אחר לותר, זה זרז מצוין לבחור שלא ליטול חלק. כל כפיה/איסור מצד הממסד תגרור חריגה מהנורמה, מעבר על החוק ומורכבות מוסרית, (סמים, אלכוהול, מסוי, גיוס, ועוד) . לכן על הממסד להמנע מכך ולצמצם למינימום חקיקה "פולשנית".

זה רק שאלה של זמן שהצבא יהיה מקצועי כמו בארהב . מי שמתאים ורוצה יעבוד בזה
ועצם היותם מקבלי שכר לא מפחית מהיותם צבא העם פטריוטים ובעלי תדמית חברתית גבוהה.

אנו מוציאים כאן המון אנרגיות בלבקר בחירות של אנשים בבדסמ ובתחומים שונים אחרים.
אני חושב שלא צריך לרדוף אותם ולא צריך להחמיר איתם שכן בעצם הבחירה הם מדלגים על אחד ממרכיבי הסוציאליזציה (חברות) בארץ, זה סוג של פגיעה בDNA של הזהות שלהם וזה כתם שילך איתם לכל מקום בכל מדינה - מחיר כבד במודע או שלא. לבחור לא להיות שייך היא בחירה לגיטימית של הפרט בקבוצה.

אם נצא מנק הנחה שהפרט מעונין לקחת חלק זה לא בהכרח חייב להיות מסגרת צבאית אלא יש ליצור אופציות שבהן הוא יכול ומתאים למצות עצמו בתרומה לקהילה/מדינה. מצב של WIN WIN
מצד המדינה ומצד הפרט.