איה, כואב! נחמד לך?

מקופלת​(נשלטת){Blue eyed } • 28 במאי 2012

תודה




אאוצ', אמיץ. זה כאב במיוחד.
האמנם?

_____________________________________________

ככל שקראתי עוד ועוד תגובות
גיליתי שעדיין
אין לי דיעה משל עצמי.
החדש - פתאום מגרה אותי מאוד מאוד לחשוב שמישהו יתגרה
סתם מזה שכואב לי, שסתם כואב לי.
ומהצד השני, שוב, אם מי שמולי יחשוב שזה בכלל לא מגרה
זה יכבה אותי ב 100% וסביר שגם אני אחשוב שזה לא מגרה.
מעצבנת אותי המחשבה שאדם אחר לא היה עובר מקיצוניות לקיצוניות ככה,
הוא היה ממשיך להעדיף דברים מסויימים, פשוט כי ככה הוא.. מעדיף. ואוהב.

עלו כאן דיעות שונות, נקודות ראיה שונות
וגם ביקורת.
תודה לכולכם על השיתוף האמיתי, על החשיפה הכנה.

מקופלת​(נשלטת){Blue eyed } • 28 במאי 2012

פתאום אני קולטת שהניק שהיה מתאים לי הוא 'טבולה ראסה'

Rick​(שולט) • 29 במאי 2012

את דווקא מאוד קונסיסטנטית: ההעדפות של אדונך הן גם ההעדפות שלך.

אשרייך ואשרי אדונך.

מקופלת​(נשלטת){Blue eyed } • 29 במאי 2012

כן, אתה רואה את זה ככה כי אתה שולט :)
נסה להביט על זה מהצד שלי.

אני חושבת שטבע כזה כמו שלי יכול להיות מגרה מחד
וממבט אחר יכול להיות מאוד מרחיק.

אותי, למשל, היה מחרפן אם מי שמולי
היה כזה.
אדרבה ואדרבה ככל שיש לו את הדברים הידועים
שהוא אוהב, ללא קשר למי שאיתו,
זה מושך אותי יותר.

סטינו מהנושא
אבל הצלחתי לנסח כאן משהו
על עצמי ובפני עצמי
:) 

Brave Dwarf • 29 במאי 2012

ברור שאמנם ודווקא את שואלת אותי את זה, את שכתבת שהבבואה שלך בראי לא משקפת אליך את מה שרואה בך שולט, אלא את מה שאת רואה ואת האדם שאולי לא היית בוחרת בו להיות לך (איני יודע מה להיות לך, אבל מישהו להיות לך לא היית בוחרת בו, כך אמרת). וגם אני לא הייתי בוחר בי/בו להיות לי כי הוא נוגד את ה"אדם" שחונכתי להיות, ואני מתכוון לאדם כפי שהלחין אותו בטהובן במיסה שלו, אדם שזכאי לכבוד שלי ולקרבה שלי ולאמון. אדם "מסודר" על מדפים עם תווית במחסן רגשות ותשוקות ותאוות: האלימות במדף אחד, האהבה במדף אחר, הרוך ליד האהבה, הכאב וההשפלה הרחק, אולי אפילו במחסן אחר. את יודעת שמצאתי גוזל פצוע וברגע אחרון שלפתי אותו תחת מקורו של עורב. סטונר קראתי לו על שמו של ויליאם סטונר בגלל מה שאמר על אהבה, בגלל שנזכרתי במה שאמר על אהבה כשטיפלתי בו, עוד כשלא האמנתי שיחיה. רטיות של תרכיז צמחים הנחתי על פצעיו, האכלתי אותו זרעים שקילפתי מלחם והזלפתי מים מינראליים במזרק לגרונו. ידיי רעדו כשאחזתי בו, לבו שפעם במהירות מטורפת וכ"כ לא תואמת לגופו הזעיר והשברירי, הלם באצבעותיי והפחיד אותי. לרגע לא עלה לראשי להכאיב לו, להשפיל אותו, להכות אותו או לחנוק. כשנפל מצמרת שיח הקומקווט אבדתי שעתיים מהחיים וכשעף, בסופו של דבר, ועצר על הגג של השכן ואני חושב שהביט אלי בפעם אחרונה, הייתי שלם כי מראש לא העזתי להפוך אותו ל"שלי". אבל לא כך אני עם נשים וככל שאני יותר אוהב, כך יותר מתבלגן מחסן הרגשות שלי. האלימות מביעה אהבה, גם ההשפלה והכאב. פעם, ברגע של ייאוש אחרון, טרם אבדתי את כוחותיי אפילו להתייאש, שאלתי אישה ונילית ויקרה ללבי אם גם היא רואה בי מפלצת כמו כל האחרות. היא התכרבלה בזרועותיי, טמנה את ראשה בחזי ואמרה לי שלא, שיחסית למראה המפחיד והמאיים שלי, ויחסית לקולי העמוק והמאנפף, יחסית למבט מתכתי ולתנועותיי ולתגובותיי החדות, אני נורא עדין. כן, יחסית. ולמרות שזה היה "יחסית", אמצתי את דבריה ואמרתי אותם לעצמי פעם אחר פעם, כה אבוד הייתי וכה מיואש, עד שראיתי מחמאה אפילו ב"יחסית". כשהיא עזבה אותי, היא אמרה לי שאני לא מפלצת בכלל רק שאני לא מתאים לה כי אני יותר מדי מפלצתי. מצחיק.

אז כן, הייתי בולע אותה, את הגלולה הזאת, בתנאי שהייתה מבטיחה למחוק גם עשור מחיי. את העשור במהלכו למדתי לקבל את עצמי כמו שהורה מקבל ילד עם פגם: באהבה, בהשלמה ומתוך הבנה שאמנם הוא "מיוחד ושונה", אבל היה עדיף לו היה כמו כולם.

או משהו כזה.

Re: פעם אחת

Here And There​(נשלטת) • 29 במאי 2012

תגיד ברייב, בנוגע לדוגמא שנתת על בחור שהלך לאונן בעקבות נסיון האונס ששמע, אם היה מדובר בנסיון אונס בילד/ילדה והבחור היה אומר לך שלאחר ששמע את הנסיון נכנס למקלחת, אונן וגמר, (כמובן שלא לפני שניסה לעזור לו, הקדיש לכך את כל הכלים, הזמן והידע שעמדו לרשותו, גם היית מבין לליבו?

Brave Dwarf • 29 במאי 2012

לא, וגם לא אם היה שומע מישהו אונס גוזל, מסתבר, ואפילו אם הוא עצמו היה עורב. כנראה כי אני לא נמשך מינית לילדים ולגוזלים. פדופיל קרוב לוודאי היה כן מתגרה. בגלל שילדים מהווים עבורי ובעיניי טאבו קדוש, הייתי נכנס בו ולעולם קוטע עמו כל קשר. בטח הייתי קופץ למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית שוב והפעם מתייעץ לגבי הסכנה שאדם זה מהווה לציבור ואם כן שואל מה אני צריך לעשות בנדון. פעם אחרונה שקפצתי לשם הייתה כדי לקרוא חומר על אונס כי הייתי בטוח שאני אנס סדרתי בהתהוות. וגם אז שאלתי את המתנדבת שעזרה לי, אם אני מסוכן לציבור.

Here And There​(נשלטת) • 29 במאי 2012

שאלתי משתי סיבות:
1. אתה אומר שפגיעה בילדים זה טאבו קדוש, שאני יכולה להבין את זה, מה שאני לא מבינה זה, למה פגיעה בילדים זה בגדר טאבו בל יעבור עבורך, ופגיעה (אמיתית בבוגרים) לא רק שזה לא בגדר טאבו, זה אפילו מקובל עליך כחומר עזר לגמירה?

ו-2. כתבת שקשה לך לקבל את עצם קיומם של כללי משחק, כיון שמלכתחילה כסוטים, אנחנו נמצאים מחוץ לכללי המשחק, מצד שני, לפי התגובה הזו אני רואה שגם לך יש קוים אדומים בל יועברו, ואני בטוחה שזה קו אדום שכולם פה יסכימו איתו.
מה שאני מנסה להגיד זה שיש כאן אנשים שתופסים ביוקרת של אחרים כחוסר יכולת להיפתח מחשבתית, ביקורתיות, אולי שמרניות, כשהם בעצמם מציבים גבולות מאוד ברורים וביקורות מאוד נוקבות.

Here And There​(נשלטת) • 29 במאי 2012

סיפרת לה על המשיכה שלך לבדס"מ?
אם כן, מה היא אמרה?

Brave Dwarf • 30 במאי 2012

pet, אנא שימי לב לקטע זה מדבריי שאת עצמך ציטטת:

מה שאומר שהמשפט הזה שלך:

אינו נכון לגביי כי אני מכיר בגבולות, כי אני מכיר בעובדה שהם קיימים גם אצלי ואני מכיר בכך שהם אינדיווידואליים. ולמעלה מזאת - אני מכבד אותם ואת האנשים שעומדים מאחוריהם. אחזק את דבריי בקטע נוסף מהציטוט המדובר:

העובדה שאיני יודע מהם כללי המשחק אינה פוסלת את גבולותיהם של אחרים בעיניי. היא אך ורק מעלה אצלי את השאלה "מי הם שיקבעו עבורי", כשהם קובעים עבורי, כמובן. לא יכול להיות שפספסת את ההערה שלי לגביך. כתבתי בפירוש שהבנתי אותך, מה שאומר שבשום פנים ואופן לא ראיתי בתגובתך חוסר יכולת להיפתח מחשבתית. גם לא ראיתי את תגובתך ככזו המבקרת אותי, לא מעבר לביקורת הנדרשת מכל הלך מחשבה המנוגד להלך מחשבה של אחר. דהיינו: לא כפית עלי את דעתך, הבעת אותה.

---------------

לגבי שאלתך הראשונה:
אני לא אנס ומעולם לא אנסתי, אני רואה באונס מעשה פסול. גבר שיאנוס אישה לא יישאר בין חבריי, לגביו לא ארוץ למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית כדי לברר מה לעשות, אני אגרור אותו לתחנת משטרה גם אם יהיה החבר הקרוב לי ביותר וגם אם יהיה בני (אם יהיה בני אצטרך לעשות עם עצמי חתיכת חשבון נפש אח"כ, בעצם גם אם יהיה החבר הקרוב לי ביותר). אבל אני לא יכול לשלוט על הפנטזיות המיניות שלי. הפנטזיות המיניות שלי אינן תבוניות ויש להן חיים משל עצמן, או כפי שכתבתי בסיפור על הגוזל: אני מחפש גלולה שתרפא אותי מהיותי אני. איני יודע ולא מכיר את דרכיהם של אחרים אל העולם הזה, אבל שלי הייתה קשה וספוגה בנקיפות מצפון ובדידות ולמרות שאני חסיד של דרכים בהן אף אחד לא פסע, לו ידעתי בצומת ההיא שדרכי תוביל אותי לכאן, לו יכולתי לוותר, הייתי מוותר עליה מראש.

משתי דרכים שביער עבות,
בחרתי בזו שהלכו בה פחות,
ופה הרי כל ההבדל בעולם.
רוברט פרוסט

ולגבי אננה – היא ידעה שאני מי שאני מהרגע הראשון ואת מה שלא ידעה, סיפרתי לה מיד לכשפשטה את בגדיה. אבל היא, בדומה לכל הנשים, חשבה שתוכל לחנך אותי ובדומה לאשתי הראשונה אהבה בי את מה שאהבה והאמינה שתוכל לשנות בי את מה שלא. וזה בסדר, כי גם אני האמנתי, או שרציתי להאמין.

וגו', כי הלשון שלי עוד מעט תתלה על הגדר הקרובה לכלוב מרוב מילים שבזבזתי עלי. מה עוד שזה שרשור של מקופלת ולא שלי, כי לה, להבדיל ממני, יש ביצים לפתוח שרשור על נושא שמעניין אותה ושלי רועדות גם כשאני מתעלק.