המלט
|
לפני 12 שנים •
9 בנוב׳ 2012
בכוח, הסירי עננת-דאגה ממצחך: אפשר לומר כל מיני דברים על רפאל, אך שוביניסט או נמוך-מצח אינם נכללים בהם. וברוח השיח העכשוי: גם אם דבריו של רפאל תופסים אותי מעט לא-מוכן, רפאל אינו נתפש בעיניי כשוביניסט נמוך-מצח.
בין אם מבקש רפאל להחיל את רעיונותיו על העולם הממשי או לשמור אותם בתחומה הפרטי של אידיאליזציה לא ממומשת, אני מוצא בהם ביטוי נאמן לצורך אמיתי של אדם לתפוש את עצמו כמגניב. כשכולנו חיים במרחב של בינוניות מוסכמת, הנשלטת על ידי מגדלי-תאומים אימתניים של צריכה ופרסום, (אם אתם יכולים לקרוא את זה, כמו שהמדבקות אומרות, אתם קרובים מדי), נמצא כי הלכי-רוח ניורוטיים המבשילים עד כדי גרניקות* שלמות הופכים מפתים יותר ויותר עבור אותם אלה בינינו שניחנו במעט תבונה ורגישות, אך הם כבולים על ידי חסך רוחני ופילוסופי של קהילותיהם השמרניות, ובמידה רבה – גם של חייהם שלהם. עם זאת, ולמען הסר ספק: ברור שיש סאדיסטיות מגניבות. *גרניקה: 
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
9 בנוב׳ 2012
יוסף הצדיק כתב/ה: בכוח, הסירי עננת-דאגה ממצחך: אפשר לומר כל מיני דברים על רפאל, אך שוביניסט או נמוך-מצח אינם נכללים בהם. וברוח השיח העכשוי: גם אם דבריו של רפאל תופסים אותי מעט לא-מוכן, רפאל אינו נתפש בעיניי כשוביניסט נמוך-מצח.
בין אם מבקש רפאל להחיל את רעיונותיו על העולם הממשי או לשמור אותם בתחומה הפרטי של אידיאליזציה לא ממומשת, אני מוצא בהם ביטוי נאמן לצורך אמיתי של אדם לתפוש את עצמו כמגניב. כשכולנו חיים במרחב של בינוניות מוסכמת, הנשלטת על ידי מגדלי-תאומים אימתניים של צריכה ופרסום, (אם אתם יכולים לקרוא את זה, כמו שהמדבקות אומרות, אתם קרובים מדי), נמצא כי הלכי-רוח ניורוטיים המבשילים עד כדי גרניקות* שלמות הופכים מפתים יותר ויותר עבור אותם אלה בינינו שניחנו במעט תבונה ורגישות, אך הם כבולים על ידי חסך רוחני ופילוסופי של קהילותיהם השמרניות, ובמידה רבה – גם של חייהם שלהם. עם זאת, ולמען הסר ספק: ברור שיש סאדיסטיות מגניבות. *גרניקה: תארתי לעצמי שהוא לא נתפש ככזה בעיניך, ואני מניחה שהוא לא היחיד בשיח שמצחו אינו כה נמוך בעיניך. זו הסיבה העיקרית לכך שאני חושבת שלא ניתן לפטור את השיח באמירה: "רק נמוכי מצח חושבים כך." אני מסכימה איתך שיש סאדיסטיות מגניבות, אבל אני לא מייחסת את המגניבות לסאדיזם, או למזוכיזם. אנשים מגניבים בגלל מבנה האישיות שלהם על כל המורכבות שם. זה כמו להגיד: יש מאכלים מגניבים שיש בהם פלפל שחור. זה נכון, אבל זה לא אומר הרבה על המעמד או ההשפעה של הפלפל השחור במאכל כולו. להגיד את מה שרפאל אומר על דמות הסאדיסט? וואו, בעיני זה מרחיק לכת, ותלוש מהמציאות. זו גם הסיבה ששאלתי האם הוא תופש את עצמו ככזה, או שזו תצפית מבחוץ. (קצת כמו להתבונן מבחוץ על עשירים גדולים, בלי להבין עם מה הם מתמודדים. או למשל: כמו שנשלט מתבונן באישה עוצמתית, ומדמיין מה היא חושבת על עצמה, דבר שהרבה פעמים מאוד קריקטוריסטי ורחוק מהמציאות.) מנגד, אתה מציע דרך אחרת לראות את זה, ונדמה לי שיש בה אמת, אבל היא לא פותרת את השאלה העיקרית שלי - למה דווקא סאדיזם עוזר לנו להאדיר את עצמנו, ומזוכיזם לא? |
|
|
|
המלט
|
לפני 12 שנים •
9 בנוב׳ 2012
בכוח המוח כתב/ה: יוסף הצדיק כתב/ה: בכוח, הסירי עננת-דאגה ממצחך: אפשר לומר כל מיני דברים על רפאל, אך שוביניסט או נמוך-מצח אינם נכללים בהם. וברוח השיח העכשוי: גם אם דבריו של רפאל תופסים אותי מעט לא-מוכן, רפאל אינו נתפש בעיניי כשוביניסט נמוך-מצח.
בין אם מבקש רפאל להחיל את רעיונותיו על העולם הממשי או לשמור אותם בתחומה הפרטי של אידיאליזציה לא ממומשת, אני מוצא בהם ביטוי נאמן לצורך אמיתי של אדם לתפוש את עצמו כמגניב. כשכולנו חיים במרחב של בינוניות מוסכמת, הנשלטת על ידי מגדלי-תאומים אימתניים של צריכה ופרסום, (אם אתם יכולים לקרוא את זה, כמו שהמדבקות אומרות, אתם קרובים מדי), נמצא כי הלכי-רוח ניורוטיים המבשילים עד כדי גרניקות* שלמות הופכים מפתים יותר ויותר עבור אותם אלה בינינו שניחנו במעט תבונה ורגישות, אך הם כבולים על ידי חסך רוחני ופילוסופי של קהילותיהם השמרניות, ובמידה רבה – גם של חייהם שלהם. עם זאת, ולמען הסר ספק: ברור שיש סאדיסטיות מגניבות. *גרניקה: תארתי לעצמי שהוא לא נתפש ככזה בעיניך, ואני מניחה שהוא לא היחיד בשיח שמצחו אינו כה נמוך בעיניך. זו הסיבה העיקרית לכך שאני חושבת שלא ניתן לפטור את השיח באמירה: "רק נמוכי מצח חושבים כך." אני מסכימה איתך שיש סאדיסטיות מגניבות, אבל אני לא מייחסת את המגניבות לסאדיזם, או למזוכיזם. אנשים מגניבים בגלל מבנה האישיות שלהם על כל המורכבות שם. זה כמו להגיד: יש מאכלים מגניבים שיש בהם פלפל שחור. זה נכון, אבל זה לא אומר הרבה על המעמד או ההשפעה של הפלפל השחור במאכל כולו. להגיד את מה שרפאל אומר על דמות הסאדיסט? וואו, בעיני זה מרחיק לכת, ותלוש מהמציאות. זו גם הסיבה ששאלתי האם הוא תופש את עצמו ככזה, או שזו תצפית מבחוץ. (קצת כמו להתבונן מבחוץ על עשירים גדולים, בלי להבין עם מה הם מתמודדים. או למשל: כמו שנשלט מתבונן באישה עוצמתית, ומדמיין מה היא חושבת על עצמה, דבר שהרבה פעמים מאוד קריקטוריסטי ורחוק מהמציאות.) מנגד, אתה מציע דרך אחרת לראות את זה, ונדמה לי שיש בה אמת, אבל היא לא פותרת את השאלה העיקרית שלי - למה דווקא סאדיזם עוזר לנו להאדיר את עצמנו, ומזוכיזם לא? על מנת להשיב על השאלה העיקרית שלך יש להניח בתור הנחה מקדמית ש"סאדיזם עוזר לנו להאדיר את עצמנו ומזוכיזם לא", ורק אם מסכימים שזה אכן כך, יש טעם לדון בסיבות ומניעים. הנחה מקדמית זו מציפה אל הדיון כאן קודים חברתיים כלליים עתיקי יומין, המזהים שליטה עם האדרה וכניעה עם היפוכה. את יכולה לראות בקלות בתגובות כאן כיצד קודים חברתיים אלה טבועים בכולנו. העניין הוא שאם את מקבלת את כל זאת אז הטענה כי 'סאדיזם עוזר לנו להאדיר את עצמנו ומזוכיזם לא' הופכת להיות טאוטולוגיה, וממילא לא ממש מעניינת, המזמינה טיעונים עמוקים-ממש כמו 'עדיף להרביץ מאשר לחטוף'. ברור שעדיף להרביץ מאשר לחטוף. מה לא ברור פה?! מה שלא ברור פה, הוא למה מישהו כאן רוצה לנתח את הנטיות השונות בבדסמ במסגרת הרעיונית הזו דווקא, הנשענת על קודים וערכים של חברה שוביניסטית, בינונית ונמוכת מצח, הרוויה ערכים חברתיים שנדמה לי - אולי רק היה נדמה לי -- שאנחנו כאן באים לסתור ולנפץ. יש למשל את הענין הקטן הזה, שהשליטה והכניעה בבדסמ, למיטב הבנתי -- מאד רחוקות מהשליטה והכניעה המזוהות כל כך בחברה עם האדרה והיפוכה. לא ברור לי איך מצליחה את להתעלם מזה, ולא ברור לי איך אני נגרר בכלל לדיון הזה. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
9 בנוב׳ 2012
יוסף הצדיק כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: יוסף הצדיק כתב/ה: בכוח, הסירי עננת-דאגה ממצחך: אפשר לומר כל מיני דברים על רפאל, אך שוביניסט או נמוך-מצח אינם נכללים בהם. וברוח השיח העכשוי: גם אם דבריו של רפאל תופסים אותי מעט לא-מוכן, רפאל אינו נתפש בעיניי כשוביניסט נמוך-מצח.
בין אם מבקש רפאל להחיל את רעיונותיו על העולם הממשי או לשמור אותם בתחומה הפרטי של אידיאליזציה לא ממומשת, אני מוצא בהם ביטוי נאמן לצורך אמיתי של אדם לתפוש את עצמו כמגניב. כשכולנו חיים במרחב של בינוניות מוסכמת, הנשלטת על ידי מגדלי-תאומים אימתניים של צריכה ופרסום, (אם אתם יכולים לקרוא את זה, כמו שהמדבקות אומרות, אתם קרובים מדי), נמצא כי הלכי-רוח ניורוטיים המבשילים עד כדי גרניקות* שלמות הופכים מפתים יותר ויותר עבור אותם אלה בינינו שניחנו במעט תבונה ורגישות, אך הם כבולים על ידי חסך רוחני ופילוסופי של קהילותיהם השמרניות, ובמידה רבה – גם של חייהם שלהם. עם זאת, ולמען הסר ספק: ברור שיש סאדיסטיות מגניבות. *גרניקה: תארתי לעצמי שהוא לא נתפש ככזה בעיניך, ואני מניחה שהוא לא היחיד בשיח שמצחו אינו כה נמוך בעיניך. זו הסיבה העיקרית לכך שאני חושבת שלא ניתן לפטור את השיח באמירה: "רק נמוכי מצח חושבים כך." אני מסכימה איתך שיש סאדיסטיות מגניבות, אבל אני לא מייחסת את המגניבות לסאדיזם, או למזוכיזם. אנשים מגניבים בגלל מבנה האישיות שלהם על כל המורכבות שם. זה כמו להגיד: יש מאכלים מגניבים שיש בהם פלפל שחור. זה נכון, אבל זה לא אומר הרבה על המעמד או ההשפעה של הפלפל השחור במאכל כולו. להגיד את מה שרפאל אומר על דמות הסאדיסט? וואו, בעיני זה מרחיק לכת, ותלוש מהמציאות. זו גם הסיבה ששאלתי האם הוא תופש את עצמו ככזה, או שזו תצפית מבחוץ. (קצת כמו להתבונן מבחוץ על עשירים גדולים, בלי להבין עם מה הם מתמודדים. או למשל: כמו שנשלט מתבונן באישה עוצמתית, ומדמיין מה היא חושבת על עצמה, דבר שהרבה פעמים מאוד קריקטוריסטי ורחוק מהמציאות.) מנגד, אתה מציע דרך אחרת לראות את זה, ונדמה לי שיש בה אמת, אבל היא לא פותרת את השאלה העיקרית שלי - למה דווקא סאדיזם עוזר לנו להאדיר את עצמנו, ומזוכיזם לא? על מנת להשיב על השאלה העיקרית שלך יש להניח בתור הנחה מקדמית ש"סאדיזם עוזר לנו להאדיר את עצמנו ומזוכיזם לא", ורק אם מסכימים שזה אכן כך, יש טעם לדון בסיבות ומניעים. הנחה מקדמית זו מציפה אל הדיון כאן קודים חברתיים כלליים עתיקי יומין, המזהים שליטה עם האדרה וכניעה עם היפוכה. את יכולה לראות בקלות בתגובות כאן כיצד קודים חברתיים אלה טבועים בכולנו. העניין הוא שאם את מקבלת את כל זאת אז הטענה כי 'סאדיזם עוזר לנו להאדיר את עצמנו ומזוכיזם לא' הופכת להיות טאוטולוגיה, וממילא לא ממש מעניינת, המזמינה טיעונים עמוקים-ממש כמו 'עדיף להרביץ מאשר לחטוף'. ברור שעדיף להרביץ מאשר לחטוף. מה לא ברור פה?! מה שלא ברור פה, הוא למה מישהו כאן רוצה לנתח את הנטיות השונות בבדסמ במסגרת הרעיונית הזו דווקא, הנשענת על קודים וערכים של חברה שוביניסטית, בינונית ונמוכת מצח, הרוויה ערכים חברתיים שנדמה לי - אולי רק היה נדמה לי -- שאנחנו כאן באים לסתור ולנפץ. יש למשל את הענין הקטן הזה, שהשליטה והכניעה בבדסמ, למיטב הבנתי -- מאד רחוקות מהשליטה והכניעה המזוהות כל כך בחברה עם האדרה והיפוכה. לא ברור לי איך מצליחה את להתעלם מזה, ולא ברור לי איך אני נגרר בכלל לדיון הזה. ראשית, בהסבר שלך לדברי רפאל אתה מדבר על זה שכנראה אנחנו מבקשים למצוא עצמנו מגניבים, וזו הסיבה לכך שאנשים מחשיבים סאדיזם כמגניב. ההסבר הזה שלך לא מקדם אותנו לכלל הבנה, כי הוא לא מסביר למה על מנת להרגיש "מגניב" רפאל משתמש בסאדיזם ולא במזוכיזם. אני אך הסתמכתי על דבריך. שנית, השאלה שלי עלתה באתר בדס"ם, בה ע"פ דבריך אנחנו מנסים לנפץ ערכים של חברה שוביניסטית וכו'. ובכן, איך לדעתך יש לעשות זאת מלבד להניח את הערך המקובל ולבחון מדוע הוא נכון או לא נכון? מה הוא אומר? מה אנחנו מרגישים מולו? משכך, וכפועל יוצא, לא רק שאני לא מתעלמת מהצורך בניתוץ ובחינה מחדש, אלא אני אפילו מעלה פוסט שיכול לאפשר להתבונן במנגנון האוטומטי שלנו, ואולי לשנות אותו. יש לזה חשיבות, כפי שכבר אמרתי, משום שהדבר משפיע על התפישה העצמית של חלקנו כמזוכיסטים, ויתכן ששינוי התפישה יוביל למזוכיזם חף ממניפולציות הכחשות והסתרות. למה אתה נגרר לשיח הזה? כי כנראה שהוא בכל זאת מדגדג לך. |
|
|
עלומה(אחרת)
|
לפני 12 שנים •
10 בנוב׳ 2012
תמיד משעשע אותי לקרוא דיונים שמתנהלים בין בתפיסה החברתית לתפישה המינית
 .
רפאל, נו באמת, אתה כזה חולני 
|
|
|
רפאל
|
לפני 12 שנים •
10 בנוב׳ 2012
בכוח,
אני חושב שהרבה מאוד פעמים דיונים כאלו נופלים בגלל העדר הבחנה בין מילים לדברים. בפוליטיקה למשל, אנשים מתווכחים לפעמים על השאלה אם ירי קסאמים הוא פעולת טרור או פעולה צבאית, ומנגד אם הפגזות ישראליות הן פעולות צבאיות לגיטימיות או גם כן סוג של טרור. כשאנשים נכנסים לויכוח כזה על פי רוב נדמה להם שהם מתווכחים על דברים שקורים במציאות, ועל פי רוב הם סבורים שהיריב שלם תופס את הדברים שקורים במציאות באופן שגוי. אבל זה לא מה שקורה באמת בויכוח הזה. בדרך כלל אנשים פשוט מתווכחים על מילה. כלומר, על השאלה למה צריכים לקרוא בשם "טרור", ואיך צריכים להגדיר את המילה הזו. במצב כזה ויכוח פוליטי הוא עקר לחלוטין, כי אי אפשר להכריע בעניינו באמצעות טיעונים, אלא באמצעות כוח ומניפולציות. מי שמספיק חזק כדי להשריש את אופן השימוש הרצוי לו במילה "טרור" ינצח בויכוח. ממשלת ישראל מתאמצת להגדיר טרור באופן כזה שמעשיה לעולם לא יחשבו למעשי טרור, ואילו ברשות הפלסטינית משתמשים בהגדרה אחרת. הדבר היחיד שמוסכם על כל הצדדים בשעת ויכוח כזה, הוא שטרור הינו מעשה נפשע ובלתי לגיטימי בעליל. ובחזרה לנמשל. אם תבדקי איך אנשים מגדרים כאן (ובכלל) את המילה "מאזוכיזם", אני חושב שתמצאי הגדרות שונות, סותרות ומשונות. לכן, מבלי להיצמד להגדרה אחת כל הדיון שאת עושה על מאזוכיזם הוא מעורפל מן היסוד. אי-אפשר במצב כזה להתווכח על שום דבר ממשי, כי פשוט אין בינינו הסכמה על איזה דבר ממשי (כמו מבנה אישיות, אופי, או התנהגות) המילה "מאזוכיזם" מורה. את בעצם מתווכחת על האופן שבו יש להבין את המילה מאזוכיזם, ואם באופן מגניב או לא מגניב. כלומר, את באמת עוסקת ביחסי ציבור למילה "מאזוכיזם", בלי הרבה קשר למה שהיא אומרת. אם מגדירים סאדיזם ומאזוכיזם באופן שבו אני הגדרתי אותו - אז אני חושב שהסאדיסט בהחלט יוצא מגניב יותר. רק שמן הסתם, וכפי שכבר אמרתי, סביר להניח שלא כולם יקבלו את ההגדרה שלי. (אולי יהיו יחידים שיקבלו את ההגדרה שלי אבל משום מה עדיין יחשבו שהמאזוכיסט הוא מגניב. אבל זה באמת יהיה מפתיע). אם מגדירים מאזוכיזם באופן שאת הגדרת אותו, כלומר כ"מנגנון המאפשר להפוך סוגי כאב לעונג", אז כמובן שזה מגניב מאוד להיות מאזוכיסט. רק שזו הגדרה תמוהה מאוד בעיני למאזוכיזם. |
|
|
|
רפאל
|
לפני 12 שנים •
10 בנוב׳ 2012
עלומה כתב/ה: רפאל, נו באמת, אתה כזה חולני
את כזו חנפנית. 
|
|
|
|
עלומה(אחרת)
|
לפני 12 שנים •
10 בנוב׳ 2012
רפאל כתב/ה: עלומה כתב/ה: רפאל, נו באמת, אתה כזה חולני
את כזו חנפנית. נכון? לגמרי. |
|
|
|
עלומה(אחרת)
|
לפני 12 שנים •
10 בנוב׳ 2012
רפאל כתב/ה: בכוח,
אני חושב שהרבה מאוד פעמים דיונים כאלו נופלים בגלל העדר הבחנה בין מילים לדברים. בפוליטיקה למשל, אנשים מתווכחים לפעמים על השאלה אם ירי קסאמים הוא פעולת טרור או פעולה צבאית, ומנגד אם הפגזות ישראליות הן פעולות צבאיות לגיטימיות או גם כן סוג של טרור. כשאנשים נכנסים לויכוח כזה על פי רוב נדמה להם שהם מתווכחים על דברים שקורים במציאות, ועל פי רוב הם סבורים שהיריב שלם תופס את הדברים שקורים במציאות באופן שגוי. אבל זה לא מה שקורה באמת בויכוח הזה. בדרך כלל אנשים פשוט מתווכחים על מילה. כלומר, על השאלה למה צריכים לקרוא בשם "טרור", ואיך צריכים להגדיר את המילה הזו. במצב כזה ויכוח פוליטי הוא עקר לחלוטין, כי אי אפשר להכריע בעניינו באמצעות טיעונים, אלא באמצעות כוח ומניפולציות. מי שמספיק חזק כדי להשריש את אופן השימוש הרצוי לו במילה "טרור" ינצח בויכוח. ממשלת ישראל מתאמצת להגדיר טרור באופן כזה שמעשיה לעולם לא יחשבו למעשי טרור, ואילו ברשות הפלסטינית משתמשים בהגדרה אחרת. הדבר היחיד שמוסכם על כל הצדדים בשעת ויכוח כזה, הוא שטרור הינו מעשה נפשע ובלתי לגיטימי בעליל. ובחזרה לנמשל. אם תבדקי איך אנשים מגדרים כאן (ובכלל) את המילה "מאזוכיזם", אני חושב שתמצאי הגדרות שונות, סותרות ומשונות. לכן, מבלי להיצמד להגדרה אחת כל הדיון שאת עושה על מאזוכיזם הוא מעורפל מן היסוד. אי-אפשר במצב כזה להתווכח על שום דבר ממשי, כי פשוט אין בינינו הסכמה על איזה דבר ממשי (כמו מבנה אישיות, אופי, או התנהגות) המילה "מאזוכיזם" מורה. את בעצם מתווכחת על האופן שבו יש להבין את המילה מאזוכיזם, ואם באופן מגניב או לא מגניב. כלומר, את באמת עוסקת ביחסי ציבור למילה "מאזוכיזם", בלי הרבה קשר למה שהיא אומרת. אם מגדירים סאדיזם ומאזוכיזם באופן שבו אני הגדרתי אותו - אז אני חושב שהסאדיסט בהחלט יוצא מגניב יותר. רק שמן הסתם, וכפי שכבר אמרתי, סביר להניח שלא כולם יקבלו את ההגדרה שלי. (אולי יהיו יחידים שיקבלו את ההגדרה שלי אבל משום מה עדיין יחשבו שהמאזוכיסט הוא מגניב. אבל זה באמת יהיה מפתיע). אם מגדירים מאזוכיזם באופן שאת הגדרת אותו, כלומר כ"מנגנון המאפשר להפוך סוגי כאב לעונג", אז כמובן שזה מגניב מאוד להיות מאזוכיסט. רק שזו הגדרה תמוהה מאוד בעיני למאזוכיזם. טרור/מהפכת החופש/יוצאי הדרור רפאל, כבר אמרתי, חולני.
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
10 בנוב׳ 2012
רפאל כתב/ה: בכוח,
אני חושב שהרבה מאוד פעמים דיונים כאלו נופלים בגלל העדר הבחנה בין מילים לדברים. בפוליטיקה למשל, אנשים מתווכחים לפעמים על השאלה אם ירי קסאמים הוא פעולת טרור או פעולה צבאית, ומנגד אם הפגזות ישראליות הן פעולות צבאיות לגיטימיות או גם כן סוג של טרור. כשאנשים נכנסים לויכוח כזה על פי רוב נדמה להם שהם מתווכחים על דברים שקורים במציאות, ועל פי רוב הם סבורים שהיריב שלם תופס את הדברים שקורים במציאות באופן שגוי. אבל זה לא מה שקורה באמת בויכוח הזה. בדרך כלל אנשים פשוט מתווכחים על מילה. כלומר, על השאלה למה צריכים לקרוא בשם "טרור", ואיך צריכים להגדיר את המילה הזו. במצב כזה ויכוח פוליטי הוא עקר לחלוטין, כי אי אפשר להכריע בעניינו באמצעות טיעונים, אלא באמצעות כוח ומניפולציות. מי שמספיק חזק כדי להשריש את אופן השימוש הרצוי לו במילה "טרור" ינצח בויכוח. ממשלת ישראל מתאמצת להגדיר טרור באופן כזה שמעשיה לעולם לא יחשבו למעשי טרור, ואילו ברשות הפלסטינית משתמשים בהגדרה אחרת. הדבר היחיד שמוסכם על כל הצדדים בשעת ויכוח כזה, הוא שטרור הינו מעשה נפשע ובלתי לגיטימי בעליל. ובחזרה לנמשל. אם תבדקי איך אנשים מגדרים כאן (ובכלל) את המילה "מאזוכיזם", אני חושב שתמצאי הגדרות שונות, סותרות ומשונות. לכן, מבלי להיצמד להגדרה אחת כל הדיון שאת עושה על מאזוכיזם הוא מעורפל מן היסוד. אי-אפשר במצב כזה להתווכח על שום דבר ממשי, כי פשוט אין בינינו הסכמה על איזה דבר ממשי (כמו מבנה אישיות, אופי, או התנהגות) המילה "מאזוכיזם" מורה. את בעצם מתווכחת על האופן שבו יש להבין את המילה מאזוכיזם, ואם באופן מגניב או לא מגניב. כלומר, את באמת עוסקת ביחסי ציבור למילה "מאזוכיזם", בלי הרבה קשר למה שהיא אומרת. אם מגדירים סאדיזם ומאזוכיזם באופן שבו אני הגדרתי אותו - אז אני חושב שהסאדיסט בהחלט יוצא מגניב יותר. רק שמן הסתם, וכפי שכבר אמרתי, סביר להניח שלא כולם יקבלו את ההגדרה שלי. (אולי יהיו יחידים שיקבלו את ההגדרה שלי אבל משום מה עדיין יחשבו שהמאזוכיסט הוא מגניב. אבל זה באמת יהיה מפתיע). אם מגדירים מאזוכיזם באופן שאת הגדרת אותו, כלומר כ"מנגנון המאפשר להפוך סוגי כאב לעונג", אז כמובן שזה מגניב מאוד להיות מאזוכיסט. רק שזו הגדרה תמוהה מאוד בעיני למאזוכיזם. אני מבינה מה שאתה אומר, אבל לא לגמרי מסכימה. אני כמובן מסכימה לכך שלא ניתן לקיים דיון לגבי מהות של משהו, מבלי להגדיר מהו המשהו הזה. אבל במקרה שלפנינו המשהו הזה, גם אם הוא לא מוגדר לחלוטין, הוא מוגדר למדי, ומעבר לזה יש לנו תחושות ביחס למילה עצמה, למינוח עצמו, גם אם הוא מעורפל. המילה מזוכיסט, או סאדיסט מביאות איתן לא רק תחושות לגבי המושג, אלא גם תחושות לגבי עצמנו כסאדיסטים או מזוכיסטים וכבר די ברור מה נוח לנו יותר להחשב, ומה פחות נעים להיות. מיותר להגיד כי הדרך בה החברה (שלנו, הפנימית, הבועתית והבדסמית, ולא החברה ככלל) היא זו המשפיעה עלינו ועל הקבלה של החלקים האלה בעצמנו. משכך לדעתי, ניתן להתחיל לטפל בתחושה, או אם תרצה בדעה הקדומה, ומשם ללכת ולהתחיל לנתח מדוע אנחנו חשים כך, ורק לאחר מכן האם יש באמת קורלציה בין התחושה וההסבר הפנימי, ל"מציאות". אחד הפנים של הדיון הזה הוא מהו מזוכיזם, או סאדיזם, מעבר לפירוש המקובל. לי נדמה שדיון כזה באתר כמו הכלוב יכול לגבש פירוש מתאים ומורכב יותר לסאדיזם מ"ריגוש מיני שנגרם כתוצאה מגרימת כאב לזולת או מעצם מחשבה על גרימת כאב למישהו אחר." או למזוכיזם מ:"הלך נפש שבו האדם נהנה לסבול כאב והשפלה על מנת להגיע לסיפוק, לגירוי מיני או לאורגזמה." הרי יש ביננו כאלה וכאלה וידיעה אישית שופכת אור בהיר יותר. לגבי ההגדרה שלי למזוכיזם, לפיו מזוכיזם יודע להתמיר כאב להנאה, אני עומדת על כך מידיעה אישית. המנגנון הזה מתקיים, ואפשר אפילו לפתח אותו, עד שמייצרים ספיגת כאב רבה יותר והפקת עונג רב יותר בהתאמה. מזוכיזם לא מחייב מניפולציה כפי שחלק טוענים כאן, אלא שבושה לפעמים מצריכה מניפולציה, וחוסר מודעות לצרכים שלנו גורם לנו להיות מניפולטיביים. כאמור זו הסיבה לכך שלדעתי יש חשיבות רבה לדיונים מהסוג הזה. |
|
|