האם שולטת צריכה להיות רעה?

זה לא סותר את מה שכתבתי.
אנסה להרחיב.

שולטת צריכה להיות מה שהיא.
אני לדוגמא מאוד הייתי רוצה שולטת דומיננטית, קשוחה, מציבת דרישות, לא וותרנית ואותנטית.
אבל אם היא רעה זה הופך את זה ללא שווה כלום.
במקרה שהאותנטיות שלה זה להיות רעה, שתיהיה שולטת של מישהו אחר. לא הייתי רוצה להיות נשלט שלה.
לעומת זאת אם היא תשחק אותה במהלך הדינמיקה קצת כ״רעה״, כשאני יודע שהיא למעשה טובה, זה היה מוסיף פילפל.

זה גרם לי לחשוב (זו לא ממש תגובה לבלוקולר).

אני יכולה להיות קשוחה עם הבת שלי. אבל זה שונה מאוד מקשיחות בדס"מית. מול הנשלט שלי קורה משהו שלעולם לא יקרה מול הבת שלי או מול אנשים אחרים. יש התענגות. כאשר אני קשוחה, מענישה, או מצליפה אני מתענגת. אני לא יכולה לסכם את ההתנהגות שלי כשולטת ב"טובת הילד".

העובדה שאני מתענגת על הכאב שלו, ועל ההשפלה שלו, מלמדת אותי שיש בי צד אפל. אני לא חושבת שזה בלבול סמנטי. ואני גם לא חוששת לקרוא לצד הזה בשם "רוע".

אני מבינה את הצורך להזכיר לאחרים ולעצמנו ששליטה אינה פסיכופתיה. אבל דיון עומק במניעים שלנו ובתחושות שלנו צריך להניח בצד את שאלת הלגיטימיות שתמיד נדחפת. הטענה שהדיון הזה צריך להסתכם ב"לא" סוגרת כל אפשרות לדיון עומק. בסופו של דבר דיון עומק הוא זה שמצמיח אנשים, לא צדקנות.

כאילו באמת, כל קישור בין שליטה לרוע מקורו בטעות סמנטית, ודומה לבלבול שבין בורקס לעמידת ידיים? אם רק נפנה אנשים למילון והם יבינו את המשמעות ה"נכונה" של מילים כל בעיותיהם יפתרו? אני חושבת שזה קצת יותר מורכב מזה.

אם מישהי מרגישה ששליטה מחייבת אותה להיות רעה, זו תחושה שצריך לעבד. זו ממש לא תחושה אזוטרית. לא צריכים לערער עליה באמצעות מילון, או לבטל אותה ב"לא".

מאוד אהבתי.
בכלל, לא נעים לי להגיד, אבל אני חושבת שצריך להיות לפחות קצת מוסרטים בקשר לרצון ליהנות מהסבל וההשפלה של מישהו אחר.

אני מסכימה עם אליפסה שאנחנו אנשים מורכבים. בכולנו יש את היכולת לראות אנשים אחרים כאובייקטים, כפונקציות. כולנו שם (אחרת לא היינו מסוגלים ליהנות מפורנו, למשל), אין בזה קמצוץ של רוע?

מאוד אהבתי.
בכלל, לא נעים לי להגיד, אבל אני חושבת שצריך להיות לפחות קצת מוסרטים בקשר לרצון ליהנות מהסבל וההשפלה של מישהו אחר.

מאוד אהבתי.
בכלל, לא נעים לי להגיד, אבל אני חושבת שצריך להיות לפחות קצת מוסרטים בקשר לרצון ליהנות מהסבל וההשפלה של מישהו אחר.

אני חושב שיש לי דיוק מסויים לעניין.
הייתה לי בת זוג שהייתה אדם טוב ועד שהכרתי לה את העולם הזה היא לא חשבה עליו בכלל. משהכרתי לה - היא נהנתה. היא נשארה אדם טוב ונהנתה בעיקר מתחושת הכח שפתאום קיבלה.
תחושת הכח הזאת הייתה קשורה בחוסר האונים שלי, במניעת פעולות מסויימות שלי ובאחרות שלה.
היא נשארה אדם טוב שנהנה מדברים שונים עכשיו.
מי שינסה לגרם לצד השני לעשות דברים שהוא לא נהנה מהם (כל צד שני) לא יצליח, זה לא אמיתי.
זה הדיוק בעיניי ואני מקווה שהוא מובן. שני הצדדים צריכים לרצות ולאהוב את מה שהם רוצים, זה לא עניין של רוע אלא עניין של תפקידים, לא משחק תפקידים. פשוט תפקידים.
מקווה שאני מובן