שאלה בנוגע לשורשים פסיכולוגיים של פנטזיות למיניהן

Re: שאלה בנוגע לשורשים פסיכולוגיים של פנטזיות למיניהן

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024

שרשור ארוך ומעניין. כמה הבהרות (וכנראה שהתשובה שלי גם תהיה ארוכה או כמה תגובות):
פסיכולוגיה או מדעי ההתנהגות מורכבת מצד אחד מתיאוריות פסיכולוגיות שמתיימרות להסביר התפתחות של הפרעות, אישיות, מוסר, מיניות, עבריינות וכל התנהגות אנושית אחרת- חלק מהתיאוריות האלה, גם אם הן מקובלות, הן לאו דווקא נתמכות באופן חלקי או מלא על ידי מחקרים. השאלה המרכזית פה היא מה הופך בני אדם לבני אדם או אדם מסוים למה שהוא, בין אם ההתפתחות שלו נורמטיבית ובריאה ובין אם לאו. המודל הפסיכוסקסואלי של פרויד מאוד מקובל בקהילה הפסיכולוגית אבל כמעט ולא ניתן להוכחה באמצעות מחקרים. גם לא תיאוריית יחסי האובייקט (השד הרע והטוב) של מלאני קליין שאוזכרה ולא עוד תיאורטיקנים כאלה ואחרים. יש תיאוריות שכן הצליחו להוכיח אותן באמצעות מחקר כמו תיאוריית ההתקשרות.
הצד השני של הפסיכולוגיה הוא מחקר. נעשים כל הזמן מחקרים שבאים לבדוק ולחקור תופעות מסוימות ובעיקר קשרים בין תופעה אחת לתופעה אחרת או אפקטיביות של טיפולים או התערבויות שונות. המחקר בד"כ פחות יבדוק מה המנגנון שעומד מאחורי הפרעה מסוימת.

לדוגמה, תיאוריה פסיכולוגית דינמית יכולה לטעון שאנשים הופכים להיות מזוכיסטים כי יש בהם יצר תוקפני שמופנה כלפי עצמם ולא כלפי אחרים כי הם מדחיקים את היצר הזה ומרגישים שאין להם את הלגיטימציה להפנות אותו כלפי חוץ או שיש להם יצר של הרס עצמי שהוא לא מודע ומתבטא בצורה הזו. כמובן שקשה להוכיח את התיאוריות האלה, אבל הן מנסות לספק הסבר אפשרי להתנהגות "לא נורמטיבית" (כלומר לא שכיחה).
מחקר על בדסמ יבדוק למשל את ההשערה שאנשים עם טראומה בעברם יטו יותר להיות בדסמיים ולכן הוא ייקח 100 בדסמיים ועוד 100 ונילים שבאידיאל הם יהיו זהים כמה שאפשר בפרמטרים מסוימים (כמו גיל, מגדר, מוצא, מצב סוציואקונומי וכו' כדי לנטרל השפעה אפשרית שלהם) ויבדקו כמה לכל אחד יש בעבר טראומה ואפילו מה סוג הטראומה ואז הוא יוכל לטעון אם יש קשר או אין קשר. הקשר הינו מתאמי/ סטטיסטי ולא סיבתי. למה לא סיבתי?
כי בפסיכולוגיה מאוד מאוד קשה להוכיח קשר סיבתי בין גורמים. כדי להוכיח קשר סיבתי צריך לגרום למניפולציה מסוימת בקבוצת המחקר ולא לגרום אותה בקבוצת הביקורת, ואם רוצים לדעת אם טיפול מסוים עוזר אז נותנים אותו לקבוצת מחקר ולא לקבוצת הביקורת או שנותנים לה פלסיבו. אף אחד הרי לא יקח קבוצה של 100 ילדים ויגרום לחצי מהם לטראומה כדי לראות האם הם נהיים בדסמיים כשהם מתבגרים.

האם טיפול דינמי מוכח מחקרית או לא- כעיקרון קשה מאוד לעשות מחקר על טיפול דינמי בעיקר בגלל שהוא יותר נחשב כ"אומנות" מאשר כמדע ובגלל שהוא מאוד תלוי בקשר שמתפתח בין המטפל למטופל. יש קצת מחקרים, לא מספיק. אבל טיפול דינמי הוא לא הטיפול היחיד בעולם, וגם הוא כולל בתוכו שלל גישות ותיאורטיקנים. יש עוד טיפולים כמו CBT שאיזכרו קודם לכן שקצת יותר קל לחקור אותו כי יש פרוטוקולים, אם כי במציאות אין פרוטוקול לכל דבר, בני אדם מורכבים יותר מאשר במחקרים (כדאי לזכור שבמחקרים מביאים רק מקרים "טהורים" כדי לנטרל משתנים מתערבים. למשל טיפול בבדסמיים אבל שאין לאף אחד מהם בעיות נפשיות, ותאר לעצמך שאם יעשו מחקר מה השכיחות של הבעיות הנפשיות אצלם יגלו שהוא יותר מאשר באוכלוסיה הכללית? אז כמה המחקר הזה תקף וכמה קל למצוא בכלל אנשים כאלה?) ובמציאות טיפולים בד"כ לא הולכים לפי פרוטוקולים.

בכלל, בטיפול דינמי מדברים הרבה על התת מודע, כך שהמטפל יכול להציע לך הסבר אפשרי לבעיה שממנה אתה סובל ואתה יכול להסכים או לא להסכים, אבל קח בחשבון שאם לא תסכים, המטפל יכול לטעון שאתה בהכחשה או מתנגד. ככה שבעצם מטפל דינמי באופן היפותטי לא יכול לטעות

דבר נוסף שחשוב לזכור- גם מחקר וגם תיאוריה נותנים מענה חלקי והסבר חלקי לחלק מהאנשים שיש להם תופעה מסוימת. לעולם לא תמצא הסבר שיתן 100% מענה על 100% מהמקרים. ככה שגם אם תקרא תיאוריה על התפתחות הבדסמ בגלל פוסט טראומה ולך ספציפית מעולם לא הייתה טראומה, מה זה רלבנטי עבורך (אלא אם יש לך מטפל דינמי שמאמין בכך בכל ליבו והוא ינסה לבדוק או לשכנע שמא הדחקת את קיומה של טראומה בילדותך)?

אבל אם מטופל שומע הסבר מהמטפל שלו, והוא מתחבר להסבר ומרגיש שהוא מסביר לו את עצמו, אז הכל מעולה- וזה מה שחשוב.

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024

כל מה שכתבת זה סיבות פתולוגיות, אבל יש הרבה אנשים שהם לא פה מסיבות פתולוגיות (למשל אני...).
בעבר התיאוריות הפסיכולוגיות שניסו להסביר בדסמ ופטישיזם היו שזו סטיה מינית/ פאראפיליה או כמו שהדינמיים אוהבים לקרוא לזה- פרברסיה (איכסוש).
כיום הדיעות והתיאוריות המודרניות יותר מתייחסות לבדסמ כסוג של גיוון מיני, עוד דרך לממש את המיניות שלך כמו שבעבר הומוקסואליות הייתה סטייה מינית והיום היא רק נטיה מינית נורמלית וכך גם זהויות מיניות (לצערי טרנסקסואליות עדיין נחשבת פאראפיליה).
כמו שיש שונות נוירולוגית, יש שונות מינית. אנשים שונים נמשכים לדברים שונים, וכל עוד זה בטווח הנורמה (כלומר בין בגירים בהסכמה ואף אחד לא נפגע), אז יופי טופי.
אם מתייחסים לבדסמ בצורה כזאת, אז כבר אין צורך יותר לחפור בעבר ובתת מודע כדי להבין "למה אני כזה", בדיוק כמו שגיי לא אמור לשאול את עצמו, אפילו שבטוח שיש גייז שנהיו כאלה בגלל טראומה. כנל כל בחירה אחרת של להיות במערכת יחסים פתוחה, פוליאמוריה, אל הורות וכו. יש אנשים שהם "פשוט ככה" ויש אנשים שהם ככה בגלל סיבות פתולוגיות, אבל זה לא מעיד על כולם.

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024

אני ממש חולקת עליך.
קודם כל, בעבר רפואה לא הייתה רפואה, זה היה שמאן או רופא אליל או זקנת הכפר.
תתפלא, אבל עבור אותם אנשים רפואת הגוף הייתה כמו רפואת הנפש. אנשים נעזרו בחברים ובמשפחה כשהרגישו מצוקה, וכשהם היו עם הפרעות נפשיות הם הלו לאותם שמאנים או זקנת הכפר או איש דת שיתן להם משחות עשבים או יעשה להם טקס גירוש שדים. כשהכומר מאזין לווידוי של המאמין שלו בתא נותן לו ייעוץ רוחני או כשאדם מאמין הולך לייעוץ רב לא רק על פסקי הלכה אלא גם על שאלות לגבי היחסים בינו לאישתו או חמותו ולכל ענייני הנפש והם מייעצים לגבי כל דבר, מבריאות נפשית דרך פיזית ועד משפטית, אז תמיד היה לאנשים מענה מקצועי לענייני הנפש. פשוט לא קראו לזה פסיכולוגיה וזה לא היה מוסדר. בעבר אפילו היו עושים ניתוחי מוח כדי לרפא אנשים מסכיזופרניה או קשורים אותם בשלשלאות או מגלים אותם לאיזה אי... זה מה שהיה להם באותו זמן כמו שהיו להם משחות עשבים וניתוח עם צבת חלוד ובלי חומר הרדמה או חיטוי.

כדי להיות מטפל נפשי אתה צריך כלים מיוחדים כדי לטפל, אחרת אין הבדל בין חבר או שכן למטפל נפשי. לא סתם לומדים שנים (להוציא כאלה שעושים קורסים מזורזים מטעם עצמם או שרלטנים וקוראים לעצמם מטפלים, פסיכותרפיסטים וכו. תתרחקו מהם!), הדרכות, סטאז' וכו.
אנשים יכולים לטפל בעצמם ולהיעזר באחרים עד גבול מסוים בדיוק כמו שכשכואב לך הראש אתה יכול להיעזר באקמול או מקלחת קרה ושינה, אבל אם יש לך חום 4 ימים ושיעול עם מוגלה ואתה מעולף במיטה ובקושי נושם- אתה תלך (אני מקווה) לרופא.
לצערי הרבה אנשים לא מטפלים בעצמם במתינות וכו. כמה מהם דווקא מחמירים לעצמם את הבעיות הנפשיות וחלקם אפילו פוגעים בעצמם עד כדי אובדנות. לאדם הממוצע אין השכלה רחבה בבריאות הנפש כמו שאין לו בבריאות פיזית, ויותר מזה- בניגוד לרפואה פיזית שיש דברים שאתה יכול לעשות לעצמך גם אם אתה מומחה- בבריאות הנפש זה קשה בגלל שיש לך נקודות עיוורון ואתה צריך עין חיצונית ואובייקטיבית כדי שתעזור לך לראות איפה הבעיה ואיך להתמודד איתה.

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024

יש המון גישות פסיכולוגיות וטיפוליות.
לא כל מטפל מבין ויודע את כל הגישות ולא כולם טובים בהן.
רוב המטפלים עובדים בעיקר עם גישה אחת או שתיים. לא יותר משלוש. מתמחים בבעיות מסוימות.
אז מבחינת אותו מטפל דינמי, הוא (בד"כ) מאמין שהגישה שלו היא זו שתעזור לך לטפל בחרדות כי זה מה שהוא מכיר וזה מה שהוא מאמין, והוא גם כנראה לא מבין בטיפולים יעילים מחקרית בחרדות כמו CBT. אם היה מבין, הוא היה יכול להתאים בצורה יותר טובה את השיטה לבעיה ואף לשלב ביניהן.
אבל אם אתה לא מאמין בשיטה, למה היית אצלו כל כך הרבה זמן?

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024

השוואה בעייתית מכיוון שאולי מוצא האדם מן הקוף לפני הרבה הרבה הרבה שנים.... אבל אנחנו ממש לא כמו קופים והמיניות שלנו הרבה יותר מורכבת מרובן המוחלט של החיות, כולל קופים. למשל עצם העובדה שאנחנו מקיימים יחסי מין לצורך הנאה ולא רק התרבות- בניגוד ל- 99% מבע"ח בעולם. בלהקות כאלה יש זכר שולט שהרוויח את הזכות להרביע את הנקבות. זכר בתחתית המדרג ינסה עדיין להזדווג בלי שהזכר השליט ישים לב, אבל בגלל היצר להרבות את ה-DNA שלו ולא בשביל להרגיש חזק יותר חברתית (אם היה רוצה להרגיש חזק יותר חברתית, לא היה עושה זאת בהיחבא והיה פשוט יוצא בהפגתיות לדו קרב מול הזכר השליט כדי להוכיח שחזק ממנו). התנהגויות של שליטה באחר קיימות גם בטבע כדי לבסס דומיננטיות אבל זה כדי לשלוט במשאבים (כמו נקבות, מזון, טריטוריה וכו). מין יכול להיות אמצעי של שליטה והפגנת כוח, אבל למיטב ידיעתי זה פחות נפוץ שזכר יזדווג עם נקבה רק כדי להראות לה שהוא חזק ממנה, והפוך- אני לא מכירה תופעה כזו קיימת (חוץ מאצל בני אדם). הוא יזדווג איתה כי היא מיוחמת.
אני חושבת שיש אולי 3 מינים של בע"ח שמקיימים יחסי מין בשביל הנאה וחיזוק יחסים כמו קופי בונבו ודולפינים. נדמה לי שיש עוד מין אחד שאני לא מצליחה להיזכר בו.
גם מערכות היחסים החברתיות שלנו מסועפות ומורכבות יותר מאשר אצל בע"ח.

כן, בהחלט יכול להיות שאצלנו יש קשר להיררכיה ושליטה ומעמד, לפחות בחלק מהמקרים, אבל זה לא קשור לבדסמ ולא לבעח, אבל אני לא ביולוגית.

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024

תתפלא, אבל היום חוקרים כל דבר
יש בהחלט מחקרים שחוקרים למה גברים נמשכים יותר לבלונדיניות, למה נשים מסוימות נחשבות ליותר יפות מאחרות (למשל פסיכולוגיה אבולוציונית עוסקת בדיוק בדברים האלה)...
יש מחקרים סוציולוגים ואנתרופולוגים שחוקרים למה בחברות מסוימות ישבן גדול נחשב למעורר מינית, באחרות שדיים גדולים באחרות כפות רגליים קטנות ובאחרות מרפקים וברכיים... והפלא ופלא- רק חלק ממה שציינתי נחשב לאיברים אירוגניים ומיניים שאמורים לחרמן אותנו.
בטוח שיש מחקרים על ספורט אתגרי ומשיכה לסכנות, ואם אין או אין מספיק זה בגלל שחוקרים נוטים לחקור את מה שיתן תרומה לידע האנושי ובעיקר או לא פחות- מה שהם מקבלים עבורו תקציבים למחקר. אוניברסיטאות יעדיפו לתת תקציבים כדי לחקור למה ילד אוטיסט הפך להיות אוטיסט או איך לטפל בפדופיל ולא בלמה פטישיסט נמשך לכפות רגליים.
מחקר בודק את כל מה ששונה

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024

אני חושבת שכל גישה טיפולית חותרת להבין מה מציק לאדם, לדבר על זה ולעשות שיום לרגשות. פשוט כל גישה עושה את זה בדרך אחרת- ישירה, עקיפה, ורבלית או השלכתית (למשל אמנות, בעלי חיים...) וכל גישה שמה מוקד לבדיקה וטיפול במקום שונה- תת מודע, מחשבות, רגשות, קשרים עם אנשים, עבר, הווה, ביולוגיה, אישיות, חוויות חיים וכו.

תחת כנפיך • 13 ביוני 2024

תודה על התשובה..
פשוט בכתבה היה כתוב:
"לבסוף, ניתן להניח, שכאשר אדם מביע את עצמו בעזרת כתיבה אקספרסיבית לגבי אירוע טראומתי שעבר, הוא עשוי לדבר עם אחרים על הטראומה שחווה. כלומר, כתיבה זו יכולה להוביל את האדם באופן עקיף לחפש אחר סיוע חברתי, לרבות קבלת טיפול נפשי, לצורך הגדלת הרווחה הנפשית שלו."

זה היה נשמע כאילו הם תומכים בדינמי ולדבר על הבעיות. ולא רק כתיבה.. אבל אולי באמת CBT זה גם כן נקרא טיפול שמדבר על הבעיות..

לא הבנת אותי

infamous • 13 ביוני 2024

אז בזמנו,כשההתקפי חרדה התפרצו,לא היה שמץ של מושג בעצמי איזו גישה טיפולית היא הכי מתאימה.לכן פשוט פניתי אל איש מקצוע(פסיכולוג) והוא קישר ביני לבין מטפל שבמכון שלו,והטיפול היה דינאמי(לא ידעתי אפילו שזה השם),הוא אמנם היה מקצועי מאד אותו מטפל אבל לצערי הוא עשה משהו לא אתי(הבריז לי,לא טרח להודיע לפני, ואפילו ששלחתי לו הודעה לא טרח להשיב,הפסקתי את הטיפול מיידית-כמובן שלא התנצל עד היום ולא קיבלתי שום הסבר),בפעם השנייה שניסיתי עוד פעם טיפול נתקלתי במטפלת שבעיקר נתנה לי לדבר והדבר היחיד שהצליחה להגיד לי זה משפטים שכל ילד בכיתה ח יכול להגיד,ואין צורך להסביר.בסופו של דבר,אחרי כל הנסיון המר והקשה הזה הגעתי בסופו של דבר למטפלת cbt,כמובן שהייתי סקפטי אחרי כל הדברים שציינתי,אבל נראה שהיא מאד עזרה.שלא לדבר שמבחינה מחקרית ,טיפול cbt הוא מבוסס ויעיל ביותר(אם לא הכי יעיל) להפרעת פאניקה.

infamous • 14 ביוני 2024

אגב לכל מי שסובל מחרדה,יש דברים שיכולים לסייע בזה-פעילות גופנית(מפרישה אותם הורמונים במוח כמו תרופות פסיכיאטריות, אם כי סביר להניח שלא באותה הרמה אבל עדיין...),מקלחות קרות,אבל ברור שזה לא מהווה תחליף לעזרה מקצועית.